השבוע, בתוך 48 שעות, פרסם צה"ל שני תחקירים על אירועים מבצעיים קשים. קשים מבחינת התוצאה שלהם, וקשים אולי אף יותר להסבר לציבור הישראלי. שבועיים בדיוק אחרי האירוע שבו נהרג הפעוט בן השנתיים מכפר נבי סלאח מירי של חייל צה"ל, קבע התחקיר: "פערים בפיקוד ושליטה של מפקדים באירוע וכן בדיווחים ובשיח בין הכוחות בשטח, הם שהובילו לקבלת החלטות שגויה".
רק צלילה לפרטי התקרית תאפשר להבין איך אירוע כזה מסתיים בתוצאות טרגיות כאלה. צה"ל חייב להסיק מסקנות מהירות, משום שהתמונה המצטיירת מעידה על תפקוד המפקדים.
ביום חמישי, 1 ביוני, הגיעו שני מחבלים לגדר היישוב נווה צוף שבמערב בנימין וירו לעבר עמדה של צה"ל. התצפיות זיהו את היורים, החיילים שאבטחו את המקום – לא. קצין מהפלוגה המאבטחת את האזור הגיע למקום, נכנס לכפר וזיהה רכב הנראה חשוד. כאן מתחיל מדרון חלקלק. הוא יורה באוויר כדי שהרכב יעצור, בלי לדווח לאף גורם בגזרה שהוא הוא היורה.
חייל שהיה בעמדה סמוך לכפר שמע את הירי של הקצין מתוך הכפר, זיהה את הרכב החשוד וחשב שהוא יורה לעברו. אף אחד, בכל הכוחות שהוקפצו לגזרה מתוך ידיעה שיש חוליית מחבלים חמושה, לא מבין שמדובר בירי כוחותינו.
החייל בעמדה שמזהה את הרכב – ומבחינתו הוא זה שיורה לעברו – מבקש ממפקדו הישיר אישור לפתוח באש וזה נותן לו על סמך ההבנה שמדובר בירי של מחבלים. מהירי של החייל לעבר הרכב נפצע הפעוט אנושות
החייל בעמדה שמזהה את הרכב – ומבחינתו הוא זה שיורה לעברו – מבקש ממפקדו הישיר אישור לפתוח באש וזה נותן לו על סמך ההבנה שמדובר בירי של מחבלים. מהירי של החייל לעבר הרכב נפצע הפעוט אנושות – ומת מפצעיו אחרי כמה ימים בבית חולים בישראל.
בניגוד לתקרית הקשה בגבול מצרים, כאן הסתפק מפקד החטיבה בנזיפה לקצין שירה באוויר. יכול להיות שמדובר כאן בנסיבות מקלות, שכן חייבים להתחשב בעדות הלוחמים ולהבין את תמונת המצב כפי שהיא הצטיירה בזמן אמת.
מדובר בסיטואציה מורכבת שמחייבת קבלת החלטות בתוך שניות. לוחמים בשטחים נתקלים באירועים כאלה על בסיס יומי. ועדיין, צה"ל חייב ליישם כאן מסקנות מבצעיות מחייבות שיחלחלו לעומק.
אסור להסתפק בתחקיר, חייבים ללמוד מהמקרה הקשה הזה וליישם מיידית את המסקנות. זו אחריות המפקדים. קשה להשתחרר מהמחשבה שדי היה שהקצין היורה היה מדווח על הירי לכוחות בגזרה, ואולי האירוע הקשה הזה היה נמנע.
מתברר שקיומם של "המעברים הביטחוניים" בגבול מצרים היה ידוע לקצינים מעטים בגזרה. לחיילים של גדוד ברדלס – שאיישו את העמדות כל יום – לא היה מושג לגביהם
בתחקיר האירוע בגבול מצרים, הרמטכ"ל הרצי הלוי אישר צעדים קשים כלפי דרג פיקודי בכיר – מח"ט מודח, מג"ד מעוכב, מפקד אוגדה נזוף. הגיוני שרק ההתעקשות של תא"ל איציק כהן שלא להחזיר את הגזרה לשגרה למרות המלצת הגששים שזיהו כי החודר חזר למצרים – היא שהצילה אותו מצעד חריף יותר וחסכה כנראה נפגעים נוספים.
מתברר שקיומם של "המעברים הביטחוניים" היה ידוע לקצינים מעטים בגזרה. לחיילים של גדוד ברדלס – שאיישו את העמדות כל יום – לא היה מושג לגביהם. כלומר, ואי אפשר לומר זאת אחרת, פרצה ביטחונית מסכנת את מי שפועל על הגדר – בלי שהוא מודע לה.
מפאת כבוד המשפחות וזכר החללים לא אכנס לתיאור קשה, המטלטל והמרגיז של המצב שבו נתקלו ליה בן נון ואורי אילוז זכרם לברכה, חיילי גדוד ברדלס שאיישו את עמדת השמירה. זה מזכיר מאוד את תחילת האירועים במלחמת לבנון השנייה. אז למודיעין באוגדת הגליל הייתה תמונה די ברורה של ההכנות בצד השני, אצל חזבאללה.
לדוגמה, שבוע לפני החטיפה גייס חזבאללה את יחידת הצלפים שלו במילואים ופרס אותה באזור. אבל זה לא ירד לשטח ואף אחד לא "דרך" את סיור גדוד המילואים ביומו האחרון בגזרה. מפקד האוגדה תא"ל גל הירש הודח אחרי המלחמה בשל התפקוד הלקוי לפני ותוך כדי.
מה שהיה ידוע למתי מעט בצד הישראלי, היה בהיר, נהיר וידוע לחייל זוטר בצד השני. האם ישראל הקפידה לוודא שהסוד הזה נשמר גם בדרג המצרי הבכיר? לא ברור
אבל חלק שלם בתחקיר נותר עדיין לא ברור – זה של הצד השני, תרתי משמע, כלומר, של המצרים. עד עכשיו לא ברור מי בצד השני הכיר את אותם מעברים ביטחוניים.
עובדתית, החייל המצרי שהרג את שלושת הלוחמים הכיר אותם היטב. הוא עזב בשעת לילה את המוצב שלו, המרוחק חמישה קילומטרים מהגבול, ניווט במדויק למעבר ואפילו הצטייד בסכין כדי לחתוך את האזיקונים שסגרו את הפתח.
כלומר, מה שהיה ידוע למתי מעט בצד הישראלי, היה בהיר, נהיר וידוע לחייל זוטר בצד השני. האם ישראל הקפידה לוודא שהסוד הזה נשמר גם בדרג המצרי הבכיר? לא ברור. מעבר לכך, האם ישראל לא צריכה לדרוש מעתה מהמצרים תחקיר טוב לגבי הרקע של החיילים המאיישים את הכוח לאורך גדר הגבול?
רק אחרי שהתגלו גופות שני החיילים בעמדה, והגשש של מפקד הגדוד אישר כי אכן הייתה חדירה ממצרים, הצד השני החל בבדיקות אצלו. עד אז אף אחד בצד המצרי לא שם לב שאחד החיילים חסר. למרות צפירות ההרגעה של ירושלים וקהיר, בצה"ל בהחלט מוטרדים מהנעשה בצד המצרי.
לעיתים עולה השאלה לגבי הקלות שבה במקרים מסוימים מגיעים המבריחים אל הגדר ועוברים דרך מחסומים ותצפיות של הצבא המצרי. צריך לומר, זו לא התמונה המלאה, בהרבה מקרים ההברחות נעצרות עוד בסיני על־ידי הצבא המצרי. ואחרי שאמרנו את זה, אירוע שבו חייל מצרי הורג שלושה חיילי צה"ל מחייב להציב סימני שאלה על כל מה שעד היום היה מובן מאליו.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם