המאבק על מהותה וחוסנה של הדמוקרטיה הישראלית ממשיך להתחולל בקצב מסחרר. תוצאתו טרם נקבעה. ככל שהעימות סביב עקרונותיה המנחים יימשך, נזק עצום עלול להיגרם לא רק ליכולת המשילות של כל ממשלה, אלא גם ליסודות השלטון של המדינה בכללותה.
לאחרונה כמעט בלתי אפשרי לקלוט את מספר ומגוון היוזמות הממשלתיות שמשפיעות על הנושאים הללו. לאזרחי המדינה בקושי יש אנרגיה, כל שכן זמן, לעקוב אחר המהלכים האלה או לחשוב על השלכותיהם על "החיים עצמם" (יוקר המחיה, האינפלציה, שירותים חברתיים בסיסיים, ביטחון אישי), קל וחומר על משמעויותיהם הרחבות יותר.
ובכל זאת, הולך ומתהווה דפוס ברור שאינו מבשר טובות עבור הסדר הציבורי או עבור חיוניותה של הדמוקרטיה הישראלית בעתיד הנראה לעין.
דוגמה זניחה לכאורה (אם כי לא בלתי חשובה) ממחישה הן את המהות והן את היקף תהליך ההידרדרות הזה – שמשוכפל בתחומים רבים על בסיס כמעט יומיומי.
ב-14 במאי 2023 נאלצה אילת רזין בית-אור להתפטר מתפקידה כמנהלת הרשות לקידום מעמד האישה ושוויון מגדרי, רק 15 חודשים לאחר מינויה למשרה ציבורית בכירה – באמצעות ועדת איתור מקצועית – למשך כהונה של ארבע שנים במשרד לשוויון חברתי.
מנהלת הרשות לקידום מעמד האישה, עו"ד איילת רזין בית-אור, הודיעה על סיום תפקידה וזאת לבקשת השרה מאי גולן. יש לציין שמדובר בתפקיד מקצועי שנבחר בועדת איתור ואמור להיות מאויש במשך 4 שנים, ורזין בית-אור אולצה להתפטר אחרי פחות משנה וחצי.
— דפנה ליאל (@DaphnaLiel) June 13, 2023
הרקע של בית-אור כולל הכשרה נרחבת בחוק ובמגדר ועבודה של חמש שנים כיועצת המשפטית של איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בישראל. הישגיה כה רבים ותפקודה כה מרשים שלא הייתה התנגדות כלשהי להמשך העסקתה גם לאחר הקמת הממשלה ה-37, כשעמיחי שיקלי התמנה לשר החדש.
כל זה השתנה בין לילה עם הקמתו של משרד ממשלתי חדש לקידום מעמד האישה, שנוצר במיוחד עבור חברת הכנסת מהליכוד מאי גולן.
אחד המהלכים הראשונים של גולן היה לאלץ את רזין בית-אור לסיים את תפקידה, בטענה כי זכותה לאייש את תפקיד מנכ"ל המשרד במינוי משלה, אף שקיימת הבחנה ברורה בין המינוי המקצועי של ראש הרשות לבין המינוי הפוליטי של מנכ"ל המשרד.
בפועל, אחת האנשים המוכשרים, המנוסים, החדשניים והמחויבים ביותר שמילאו אי פעם את התפקיד הזה נדחקה הצדה בגסות על פי גחמה של שרה שבעבר לא הפגינה עניין בפעילות בתחום אחריותו של המשרד החדש שלה.
בפועל, אחת האנשים המוכשרים, המנוסים, החדשניים והמחויבים ביותר שמילאו אי פעם את התפקיד הזה נדחקה הצדה בגסות על פי גחמה של שרה שבעבר לא הפגינה עניין בפעילות בתחום אחריותו של המשרד
כצפוי, תגובות הנגד היו מיידיות. כל ארגוני הנשים המרכזיים כגוף אחד פרסמו הודעת גינוי חריפה שנשלחה גם ישירות לשרה גולן ולראש הממשלה בנימין נתניהו. בפנייתם הדגישו הארגונים כי פיטוריה של בית-אור פוגעים בכל הנשים במדינה.
הארגונים הציגו רשימה קצרה של הישגיה הבולטים ביותר של בית-אור במהלך כהונתה הקצרה, בכלל זאת עבודתה בתיאום מדיניות הממשלה במאבק באלימות נגד נשים, הטמעת חשיבה מגדרית במשרדי הממשלה, קידום מנהיגות נשים ברמה המקומית והארצית, הרחבת החקיקה בנושא שוויון בשכר לגברים ונשים למגזר הפרטי, עריכת סקרים בנושאים הדוחקים ביותר שמטרידות נשים בישראל, וגיוס ארגוני נשים לשיתוף פעולה זה עם זה ועם רשויות ציבוריות למען שיפור חייהן של נשים.
כולם שיבחו את המקצועיות שלה, את כושר השיפוט שלה ואת מסירותה לשיפור מצבן של כלל הנשים בישראל, ללא הבדל דת, לאום, מוצא עדתי, מעמד כלכלי, או הזדהות אידאולוגית.
המהומה סביב פיטוריה של בית-אור חרגה הרבה מעבר למישור האישי. כמעט בכל התגובות ברשתות החברתיות ובתקשורת הושם דגש על הנזק שנגרם לשוויון החברתי באופן כללי לאור הירידה הניכרת במעמדן של נשים והעלייה באי השוויון המגדרי בשנים האחרונות.
כמעט בכל התגובות ברשתות החברתיות ובתקשורת הושם דגש על הנזק שנגרם לשוויון החברתי באופן כללי לאור הירידה הניכרת במעמדן של נשים והעלייה באי השוויון המגדרי בשנים האחרונות
פרסומו של דו"ח SIGI (המדד הבינלאומי המוביל לבחינת שוויון מגדרי) בחודש שעבר – שדירג את ישראל בתחתית כל מדינות ה-OECD בתחום זה – מדגיש את הקשר ההדוק בין אי שוויון מגדרי לבין אי שוויון חברתי מובנה.
אם שום טוב לא יוצא לנשים או למדינה מן המהלך הזה, מדוע מאי גולן ביצעה אותו כאחת מהפעולות הראשונות שלה עם כניסתה לתפקיד?
כמעט קל מדי להציע שלאור פעילותה בעבר ומזגה האנטי-ממסדי גולן העדיפה להשית את האג'נדה שלה ואת שליטתה (באמצעות מינויה של מירב שטרן למנכ"לית המשרד החדש) מהר ככל האפשר.
יש מי שטוענים כי זו גם הייתה דרכה של גולן לנקום בארגוני נשים ובפעילות פמיניסטיות שאינה רואה איתן עין בעין. ייתכן גם שזו שיטת הרתעה שבאה למנוע התנגדות בהמשך. קרוב לוודאי שמדובר בשילוב של כל ההסברים הללו.
יש מי שטוענים כי זו גם הייתה דרכה של גולן לנקום בארגוני נשים ובפעילות פמיניסטיות שאינה רואה איתן עין בעין. ייתכן גם שזו שיטת הרתעה שבאה למנוע התנגדות בהמשך
מה שברור הוא שיש לזה מעט מאוד קשר לדאגה לזכויותיהן של נשים ולקידום נשים, בפרט בממשלה שפיטרה לפחות תשע מנכ"ליות של משרדים ממשלתיים (ומינתה שתיים בלבד), שכוללת רק קומץ שרות בממשלה מנופחת שכבר אישרה בחקיקה אפליה נגד נשים במרחבים ציבוריים אם נוכחותן פוגעת ברגשותיהם של ציבורים מסוימים (בעיקר, אבל לא רק, דתיים וחרדים) ומתכננת להעביר חוקים נוספים ברוח זו.
הנטייה לשלוט תוך המעטה בחשיבותן של נשים במוקדי קבלת ההחלטות, חורגת אם כן מעבר למובן מאליו ולפשט. היא ניכרת בכל גוף ממשלתי (כולל בצבא ובמשטרה), בתאגידים ממשלתיים, ברשויות סטטוטוריות, בחלקים נרחבים בשירות הציבורי, ברשות השופטת, בתקשורת, ולכן גם במבול של מינויים פוליטיים במערכת כולה על חשבון הפקידות המקצועית.
הדפוס הזה הוא תוצאה ישירה של שלושה גורמים עיקריים. ראשית, בממשלה עם כארבעים תיקים שונים, 32 שרים (שחלקם עומדים בראש יותר ממשרד אחד) ושישה סגני שרים, מעמד אישי ומרחב תמרון פוליטי הם לעתים קרובות פועל יוצא של היכולת להציע ג'ובים לשותפים לדרך ולנאמנים.
שרים מתחרים ביניהם על הסמכות לקבוע מינויים נחשקים (כמה דוגמאות: דוד אמסלם למשרות בכירות בתאגידים ממשלתיים וברשות הדואר, מירי רגב ברשות שדות התעופה ובתחבורה הציבורית, והרשימה עוד ארוכה).
בסבך האנושי הצפוף הזה, הבינוניות גוברת על האפקטיביות, המספרים חשובים מהיעילות והעדפת המקורבים מנציחה את הבזבזנות. תרבות של חליבת המערכת, בייחוד על ידי אלה שחשים כי קופחו היסטורית על ידי האליטות הישנות, מתפשטת כאש בשדה קוצים. רוב הישראלים מרגישים את תוצאות הלוואי של המגמות הללו בכיסם.
שנית, הצורך של הקואליציה הימנית-קיצונית הזאת לשמור על יציבות למרות הפערים המשמעותיים בין שותפיה נשען על ארגון מחדש של מוסדות ממשלתיים, כך שפונקציות ציבוריות בסיסיות יכולות להיות מפוזרות או מאורגנות מחדש בכדי להיטיב עם שותף זה או אחר, תוך הגברת התלות בראש הממשלה ומקורביו.
דבר זה מסייע להבין מדוע אמסלם, לדוגמה, מונה לשר הממונה על הוועדה לאנרגיה אטומית או כיצד משה ארבל משמש הן כשר הפנים והן כשר הבריאות בהיעדרו של יושב ראש ש"ס אריה דרעי.
דבר זה מסייע להבין מדוע אמסלם, לדוגמה, מונה לשר הממונה על הוועדה לאנרגיה אטומית או כיצד משה ארבל משמש הן כשר הפנים והן כשר הבריאות בהיעדרו של יושב ראש ש"ס אריה דרעי
בצלאל סמוטריץ', בתפקידו כשר במשרד הביטחון, קיבל זה עתה סמכויות משמעותיות להרחבת הבנייה בהתנחלויות ללא אישורם של גורמי ביטחון או ראש הממשלה. ולאיתמר בן-גביר, השר לביטחון לאומי, ניתן תקציב של מיליארדים להקמת משמר לאומי שנחיצותו מוטלת בספק.
הארגון מחדש הזה, שמגובה בתקציבים נדיבים, משפיע באופן בלתי נמנע על סדרי עדיפויות לאומיים ומטפח אי שוויון מחריף שהסובלים העיקריים ממנו הם ערבים, נשים וקבוצות תת-מיוצגות אחרות. העיצוב מחדש של מוסדות המדינה בזמן שהוויכוח על המהפכה המשפטית טרם הוכרע הוא למעשה הביטוי המוחשי ביותר להפיכה משטרית בפועל.
שלישית, כל זה לא יכול היה לקרות ללא פרימה מכוונת של כללי המשחק, ובפרט פגיעה קשה בשלטון החוק. אם הכול מותר, אם איש אינו אחראי, אם לעובדות אין משמעות ואם הבטחות מופרות על בסיס קבוע, אזי מי שהשליטה בידיו יכול לעשות הכול – אם כי לא להשיג דבר לטובת הכלל או למען שוויון זכויות לכל אזרחי המדינה.
גורלה של איילת רזין בית-אור הוא מסימניו הבוטים של חוסר הסדר המאפיין את ישראל כיום. אם שינוי המשטר שמתחולל בפועל לא ייעצר, הכאוס הנוכחי לא רק יהרוס את המעט שעדיין נותר מהדמוקרטיה הישראלית, הוא גם יביא את המדינה לסף אנרכיה מוחלטת. אם יש סיבה להילחם למען השארתן בתפקיד של איילת רזין בית-אור ודומיה בעולם הזה, הרי היא כאן.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם