"כאילו מעפר פורחת שושנה"(רחל שפירא)

חברה שסועה, מוכה ומפולגת יותר מאי פעם באלפיים השנים האחרונות, עמדה השבוע שוב בפני ט' באב, היום בו לפי המסורת היהודית חרבו בתי המקדש ואסונות אחרים הכו בעמנו.

לא רק מנהיגות חלולה וכישלונה הביאו לאסונות אלא מחלוקות פנימיות על אופייה של החברה. דומה כי שוב ההיסטוריה מעמידה אותנו בפני אתגר לאומי מורכב בשעה שהרחוב סוער ומפולג, מה שמחזיר אותנו לשאלת מיקומו של יום הזיכרון הלאומי.

לא רק מנהיגות חלולה וכישלונה גרמו לאסונות אלא מחלוקות פנימיות על אופי החברה. דומה כי ההיסטוריה שוב מעמידה אותנו בפני אתגר לאומי מורכב כשהרחוב סוער ומפולג, מה שמחזיר לשאלת מיקום יום הזיכרון הלאומי

מעניין שהיו כאלה שחשו כי במהלך השנים חל מפנה היסטורי בחיי העם, וכי משום כך אופן ציון ט' באב וההתייחסות אליו צריכים להשתנות. ברוח זו כתב  פרופ' ישעיהו ליבוביץ כשנה לאחר הקמת המדינה, והוא לא היה היחיד. מנחם בגין אף ביקש לציין ביום זה את יום הזיכרון לשואה ובכך לקשור בין אסונות העבר לאסונו של דור התקומה.

רבים לפניהם ראו את הצורך בהתייחסות שונה ליום הייחודי הזה, צורך הנובע משינוי מציאות החיים במהלך הזמן. לאורך הדורות היו אף תנועות שקראו לביטולו. התנועות הליברליות טענו כי עם האמנציפציה הפך יום זה למיותר.

היו שחשבו שעם שיבת ציון זכינו לנחלה ולבניין מחודש, דבר המייתר את היום באופן בו צוין במשך דורות. רבים חשבו שעם קליטתנו בין האומות, זכינו לבנות מקדש של אמונה ברחבי הגלובוס ודי לבכי ולקינה על בניין האבן ופולחניו שאבדו.

נודה, לא זכינו עם האמנציפציה לבניין תחליף רוחני בקרב אומות העולם, בניין שיעצים את רוח האדם ויתקן עולם במלכות שדי. שיבת ציון גם היא עדיין נושאת בחובה אתגר לא קטן. את ההוכחה לכך קיבלנו בימים אלה. 75 שנות קיום המדינה הם עדיין מעט המצריך חיזוק.

ייתכן שאירועי שנה זו, שנת מחלוקת ופילוג, מעידים יותר מכל על הטעם בשימור ט' באב כיום בעל משמעות לאומית. אולי לא בצביון ימי ט' באב שהיו נהוגים בגולה, אלא במציאת דרך להעמיד תוכן רלוונטי ליום הטעון הזה.

ייתכן שאירועי שנה זו, שנת מחלוקת ופילוג, מעידים יותר מכל על הטעם בשימור ט' באב כיום בעל משמעות לאומית. אולי לא בצביון ימי ט' באב שהיו נהוגים בגולה, אלא במציאת דרך להעמיד תוכן רלוונטי ליום הטעון הזה

הפרופ' זאב פלק התלונן על כך שההנהגה הדתית הלאומית בחרה לדרוש שמירה קפדנית על הלכות היום, במקום לראות בימי השואה ובשיבת ציון קטליזטור לשינוי וחידוש אופיו. הוא קרא להעמיד הנהגה רוחנית שתשחרר את העם מצמצום המוחין והנפש לנוכח גודל השעה.

לתחושתי, שם מקומו הנוכחי: לא בבכי וקינה על בית אבן, עדת כהניו וקורבנותיו שאבדו, אלו הם חסרי משמעות לרובו של העם והם לא מה שיחבר את חלקיו השסועים. מה שיחבר את חלקי העם, זו הקינה על החולשות שהובילו אותנו פעם אחר פעם לכשל מנהיגותי ואובדן לאומי, ובעיקר אובדן האמונה והתקווה שמחר יהיה בזכותנו טוב יותר. זו תחושה שכה רבים אוחזים בה בשעה זו.

כמובן שכיהודים בעלי זיכרון היסטורי ולאומי, אל לנו לוותר על זכרם וזיכרונותיהם של דורות רבים של יהודים, דורות שעל כתפיהם ניצבים אנו היום. נזכור את אבלם, נשיר את פיוטיהם, נקרא בכתביהם, אך נוסיף משלנו.

כך לדוגמא כתב הרב יהורם מזור:

"על נהרות של מחסור בכינו עם הרעבים ללחם, לכסות ולבית. על נהרות אדישות בכינו עם זקנים באין דואג. על נהרות אכזבה בכינו, על אפליה בן אדם לחברו".

קינה על בית אבן, כהניו וקורבנותיו שאבדו – חסרת משמעות לרוב העם ולא תחבר את חלקיו השסועים. תחבר הקינה על החולשות שהובילו לכשל מנהיגותי ואובדן לאומי, ולאובדן האמונה והתקווה שמחר ישתפר בזכותנו

אלו סוגי הקינות והקולות שראוי כי ילוו את כינוסינו בימי ט' באב. כאב הדורות והכמיהה לציון של דורות העבר יעלה מחד והחלום על בניין חברה ערכית ומוסרית מאידך. יהיה שם מיטב הישן, אך גם קול ישראלי ורלוונטי לשברי חיינו כיום. בעוד שיהיו אלו שיבכו את אובדן המקדש והקורבנות, לאחרים שבר הדמוקרטיה הישראלית בשנה זו הוא לב הקינה.

ט' באב הוא מועד בו ראוי להתחבר לקולותיהם של נביאי ישראל עת ביכו אובדן דרך ויושרה, מנהיגות מושחתת וחלולה ודחיקת מערכת המשפט מפני עריצות השלטון. נשמע מוכר ורלונטי?

בכיינו אינו בכי המבקש בניין מחודש של מקדש או החזרת פולחנו, על אף שמחננו רווי קולות המבקשים בדיוק את זה. בכיינו הוא על חולשת הנהגה אז והיום; בכיינו הוא על אלו שמדי ט' באב יאמרו דרשות למכביר על שנאת חינם אך בחייהם יפעלו ברגל גסה נגד האחר, אמונתו, מינו, דעתו ודתו.

בניגוד לתחושותיו של אחד מגדולי הרבנים הרפורמיים במאה הקודמת, לא תמו להן אנחות הצער. יש לנו גם כיום מהן למכביר.

בדורנו עלינו לנסות למצוא כח מחזק ומרפא. לא כזה המבקש בניין אבן וחידוש הפולחן, צעד שיוביל לשבר עצום בחברה היהודית רבת הגוונים.

בכיינו הוא על חולשת הנהגה אז והיום; בכיינו הוא על אלו שמדי ט' באב יאמרו דרשות למכביר על שנאת חינם אך בחייהם יפעלו ברגל גסה נגד האחר, אמונתו, מינו, דעתו ודתו

כדברי המשוררת רחל שפירא, עלינו לדאוג כיצד מתוך העפר נצמיח את השושנה.

הרב מאיר אזרי , מן המנהיגים הבולטים של היהדות הרפורמית בישראל משמש כראש מרכזי דניאל ליהדות מתקדמת בתל אביב יפו.