איך שעבר חוק הסבירות חזרנו לנורמליזציה עם סעודיה, אבל הפעם הנשיא ג'ו ביידן דיבר על זה, ולפיכך יש להתייחס לעניין הסעודי יותר ברצינות. אז מה השורה התחתונה בדברי ביידן? ישראל חייבת להרחיק את איתמר בן גביר ואת בצלאל סמוטריץ', ואז יהיה אפשר לקדם את היוזמה מול סעודיה.

בכירים בישראל על סעודיה: "התייחסות ביידן מעודדת אבל הדרך עוד ארוכה", בירושלים מודים: הרכב ממשלה בעייתי

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

לכל הפרטים – https://t.co/MyjBZe8Xbg@MoriahAsraf pic.twitter.com/QDnhPQwquM

— חדשות 13 (@newsisrael13) July 30, 2023

דברי ביידן באו אחרי ביקור הנשיא יצחק הרצוג בוושינגטון, ויש להניח כי דובר על תסריט שבו בנימין נתניהו יחליף את בן גביר וסמוטריץ' בבני גנץ וביאיר לפיד, ואז ארצות הברית תשכנע את סעודיה לחזור לאירוע של נורמליזציה כדי לתת ללפיד וגנץ את הסולם להיכנס לממשלת נתניהו.

יש להניח כי בביקור הרצוג דובר על תסריט שבו נתניהו יחליף את בן גביר וסמוטריץ' בגנץ ולפיד, ואז ארה"ב תשכנע את סעודיה לחזור לאירוע של נורמליזציה כדי לתת ללפיד וגנץ את הסולם להיכנס לממשלת נתניהו

כל אלה ספקולציות המבוססות על הידיעות בעיתונות הישראלית, והשאלה היא האם יש לסעודיה רצון לנרמל את היחסים עם ישראל, אם כן – מדוע, ומה היא רוצה להשיג.

בחינת המדיניות הסעודית עשויה ללמד אותנו כי אכן יש רצון סעודי לנרמל את היחסים עם ישראל, ועל מנת להקל עליה את קבלת ההחלטה, יש להבין מה צריכים לעשות על מנת שזה יתגשם.

מה שסעודיה רוצה באמת זה לחזור לברית עם ארצות הברית, אבל ברית יציבה שאיננה כפופה לגחמות של נשיאים באים והולכים כמו ברק אובמה ודונלד טראמפ ש"זרקו את סעודיה מתחת לגלגלי האוטובוס". אני מפרש את הדרישות של סעודיה מארצות הברית, כולל הכור הגרעיני לצורכי שלום, כמבחן שבודק אם ארצות נותנת בה אמון כבעלת ברית או חושדת בה.

הסער הערבי יצר מציאות חדשה המעמידה את סעודיה בחוד החנית של הנהגת העולם הערבי. סוריה ועיראק נעלמו מן הזירה ומצרים נחלשה מאוד. עולם ערבי מפורק מזמין את המעצמות הלא ערביות, איראן וטורקיה, להתערב בעולם הערבי, וזאת מציאות שסעודיה לא יכולה להסכין עמו.

איראן היא אויבת פעילה שכבר תקפה את סעודיה ישירות, וגם דרך החות'ים, וטורקיה מאיימת שהקימה בסיס בקטאר, ובים האדום מול סעודיה. רג'פ טאיפ ארדואן אומנם "נרגע" עכשיו, אבל בינו לבין הסעודים יש הבדלים דתיים. הם ווהאבים והוא האחים מוסלמים, והמחלוקות ביניהם לא נופלות מן הקרע בין הסונים לשיעים.

מה שסעודיה רוצה באמת זה לחזור לברית עם ארה"ב, אבל ברית יציבה שאינה כפופה לגחמות נשיאים שבעבר "זרקו את סעודיה מתחת לגלגלי האוטובוס". אני מפרש את הדרישות של סעודיה מארה"ב כמבחן

סעודיה רואה צורך אסטרטגי לחסום את איראן וטורקיה מלחדור למרחב הערבי. הצגת הפיוס עם איראן לא צריכה להטעות. זה היה מהלך טקטי כדי להמריץ את ארצות הברית לקבל החלטה.

בין סעודיה לארצות הברית נוצר שיתוף אינטרסים מהותי, המחזיר שוב את האמריקאים למזרח התיכון, אחרי תהליך שהחל עם אובמה ונמשך עם טראמפ, כאשר מול החששות של סעודיה מאיראן גברו החששות של ארצות הברית מסין, שנכנסה לחלל הריק של יציאת ארצות הברית, וכעת היא גורם מרכזי העוסק במלאכת הפיוסים במזרח התיכון, ובכלל זה הפיוס בין סעדיה לאיראן.

ביידן רצה להתפנות מן המזרח התיכון כדי להפנות את מרצו לסין, ומצא את סין במזרח התיכון.

וכאן חשיבותה הקריטית של ישראל במארג המזרח תיכוני החדש בהנהגת סעודיה. רק אם ישראל תהיה חלק אורגני של המהלך, יש לו סיכוי. לעוצמתה הצבאית והטכנולוגית של ישראל אין תחליף. רק אם ישראל תהיה חולייה מרכזית יחד עם סעודיה, יהיה אפשר לדבר על נאט"ו הערבי, יחד עם ישראל, כדי לסתום את החלל שאליו חודרת סין, ולהקים כח מרתיע מול איראן.

ארצות הברית סייעה לישראל להקים את עוצמותיה, וכעת היא מבקשת לסייע לה באינטרס אמריקאי חיוני. אם נתניהו חושב לגרור רגליים בתקווה לנשיא רפובליקאי בבית הלבן אחרי הבחירות – המציאות האסטרטגית באזורנו לא תשתנה. אולי תחריף.

הבעיה – הגרנדמייזרים, שלא מתעניינים באינטרסים אסטרטגיים. הם שקועים לגמרי בתוך "המגזר", והעניין שלהם מתחיל ונגמר בקידום ההתנחלויות, הר הבית, וארגון נוער הגבעות למיליציה של בן גביר.

ביידן רצה להתפנות מן המזה"ת ולהפנות מרצו לסין, ומצא את סין במזה"ת. כאן חשיבותה הקריטית של ישראל במארג המזה"תי החדש בהנהגת סעודיה. הבעיה – הגרנדמייזרים לא מתעניינים באינטרסים אסטרטגיים

וכאן בדיוק הבעיה. על מנת לאפשר את החיבור בין ישראל לסעודיה, חייבים להרגיע את הבעיה הפלסטינית, ולא לפוצץ אותה.

איראן והגרנדמייזרים רוצים לשלהב את הזירה הפלסטינית. האינטרס של ארצות הברית וסעודיה להרגיע את הזירה הזאת. זה "המשהו" שסעודיה מבקשת מישראל כדי לאפשר לה ללכת את כברת הדרך לנורמליזציה –

אבל…

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.