ממשלת בריטניה מתכננת לחשוף את הסודות האפלים של "אושוויץ הקטנה", כפי שכונה לעתים האי אולדרני, שבו פעלו מחנות הריכוז הנאציים היחידים שהוקמו על אדמת בריטניה במלחמת העולם השנייה.
במשך עשרות שנים, דיווחים רשמיים טענו כי פחות מ-400 מתוך 4,000 עובדי הכפייה שנשלחו לאי – בהם רק קומץ יהודים – נספו.
אולם בעקבות השערות שהעלו עיתונאים, היסטוריונים ומומחים צבאיים, שלפיהן ייתכן כי מניין המתים הגיע לכמה אלפים, השליח המיוחד של בריטניה לענייני השואה הודיע בתחילת החודש על פתיחה בחקירה במסגרתה מומחים יבחנו את הראיות על מספר האסירים שמתו באולדרני בתקופת הכיבוש הנאצי.
"המספרים חשובים כי האמת חשובה", אמר אריק פיקלס, חבר בית הלורדים מטעם השמרנים ושר בכיר לשעבר, כאשר הודיע על החקירה. "המתים ראויים לכבוד של חשיפת האמת; תושבי אולדרני ראויים למספרים המדויקים שישחררו אותם מהסילוף של הוגי תיאוריות קונספירציה.
"המספרים חשובים כי האמת חשובה. המתים ראויים לכבוד של חשיפת האמת; תושבי אולדרני ראויים למספרים המדויקים שישחררו אותם מהסילוף של הוגי קונספירציות"
"הפרזה במספר המתים, או אפילו מזעור שלו, הם בעצמם סוג של סילוף שואה ואיום חמור על זכר השואה ועל טיפוחו של עולם ללא רצח עם", אמר פיקלס, שעומד בראש המשלחת הבריטית לברית הבינלאומית לשימור זכר השואה.
הגם שהחדשות על החקירה של פיקלס התקבלו בחיוב על ידי אנשי אקדמיה ופעילים, הן גם גררו קריאות לחקירה רחבה הרבה יותר שתבחן את האירועים שסבבו את הכיבוש הגרמני – וכיצד נאצים בכירים חמקו מעונש על הפשעים שבוצעו באי.
החדשות על החקירה של פיקלס התקבלו בחיוב על ידי אנשי אקדמיה ופעילים, הן גם גררו קריאות לחקירה רחבה הרבה יותר שתבחן את האירועים שסבבו את הכיבוש הגרמני של האי
במכתב לפיקלס שהגיע לידי זמן ישראל, פרופ' אנתוני גליס, חוקר אקדמיה מוביל שמונה לייעץ בחקירה של פשעי מלחמה שיזמה מרגרט תאצ'ר בסוף שנות השמונים, בירך בחום על החקירה, אך טען כי "אל לה להתמקד רק במספר ההרוגים, ככל שהוא חשוב".
תחת זאת, כתב גליס, היא צריכה גם לבחון את "השאלה המטרידה מדוע אלו שביצעו פשעי מלחמה מתועבים שכאלה מעולם לא הובאו לדין במדינה הזאת". העיקרון המנחה של חקירות פשעי מלחמה אחרי מלחמת העולם השנייה, הוא מוסיף, היה שפושעי מלחמה הוסגרו למדינה שבה בוצעו הפשעים שלהם לכאורה.
גליס אומר כי החקירה של תאצ'ר, שבדקה כיצד ייתכן שכמה מאות חשודים בפשעי מלחמה התגוררו בחשאי בבריטניה אחרי מלחמת העולם השנייה, והובילה את ראשת הממשלה לשעבר לדחוף בפרלמנט את חוק פשעי המלחמה מ-1991, לא בחנה "את פשעי המלחמה שללא ספק בוצעו באיי התעלה".
"אולי זה היה ליקוי", הוא אומר.
בריטניה תחת הכיבוש הנאצי
אולדרני הוא חלק מקבוצת איים קטנה – ארכיפלג הכולל את ג'רזי, גרנזי וסרק – בתעלת למאנש, מול חוף נורמנדי. אותם איים, עצמאיים למחצה, היו האיים הבריטיים היחידים שנכבשו על ידי הנאצים.
כמעט כל האוכלוסייה האזרחית הקטנה של האי – שאורכו כחמישה קילומטרים ורוחבו כשניים וחצי קילומטרים בלבד – פונתה ידי בריטניה, שנסוגה מאיי התעלה לאחר נפילת צרפת תחת הכיבוש הנאצי ביוני 1940 משום שהעריכה כי תתקשה להגן על התושבים.
כמעט כל האוכלוסייה האזרחית הקטנה של האי פונתה ידי בריטניה, שנסוגה מאיי התעלה לאחר נפילת צרפת תחת הכיבוש הנאצי, משום שהעריכה כי תתקשה להגן על התושבים
היטלר ייחס ערך רב לנכסים הבריטיים היחידים שלו, וראה בהם את "אבן הדריכה האחרונה", כלשון התעמולה הנאצית, לקראת כיבוש בריטניה.
הוא גם זיהה את הערך האסטרטגי של אולדרני. כחלק מביצורי "החומה האטלנטית", האי נועד להגן על הנתיבים הימיים סביב שרבור, לספק לחיל האוויר הגרמני חיפוי נגד מטוסים ולשלול מבעלות הברית נקודת היערכות פוטנציאלית לפתיחת חזית מערבית.
לפיכך בתחילת 1942 החלה באולדרני בנייה מאסיבית של מנהרות ובונקרים, עמדות נשק וסוללות תותחים, כבישים ומסילת ברזל, שהפכה את "הסלע המקולל" – "le rocher maudit", כפי שכינו אותו עובדי הכפייה היהודים הצרפתים שנשלחו אליו – למחנה עבודה מאסיבי. עם הזמן, האי המרוחק, מוכה הים וסחוף הרוחות, הפך לאחד המוצבים המוגנים והבלתי חדירים ביותר של הרייך השלישי.
בתחילת 1942 החלה באולדרני בנייה מאסיבית של מנהרות ובונקרים, עמדות נשק וסוללות תותחים, כבישים ומסילת ברזל, שהפכה את "הסלע המקולל" למחנה עבודה מאסיבי
ארבעה מחנות עיקריים, שנקראו על שמותיהם של איים גרמניים בים הצפוני – הלגולנד, בורקום, נורדרניי וסילט – נבנו על אולדרני. סילט היה במקור אחד מהמחנות הקטנים, אבל ב-1943, יחד עם נורדרניי, הוא עבר לשליטת יחידת גולגולת המת של האס-אס. הוא הפך למחנה לוויין של מחנה הריכוז נוינגמה בהמבורג (למרות המרחק הגדול בין השניים), גדל במהירות ונהיה למחנה ריכוז.
בתוך זמן קצר יצא לסילט שם מוצדק של "מחנה הריכוז האיום ביותר", כפי שהעיד מאוחר יותר אסיר לשעבר באולדרני.
בעוד שמיעוט קטן של פועלים שנשלחו לאי דרך ארגון טודט – קבוצת ההנדסה האזרחית והצבאית של הרייך – היו מתנדבים, הרוב המכריע היו עובדי כפייה. רובם הגיעו מרוסיה, מפולין ומאוקראינה, אם כי היו גם אסירים מצפון אפריקה ומהודו-סין, אסירים פוליטיים מגרמניה ורפובליקאים ספרדים שנמלטו ממשטרו הפשיסטי של פרנקו. האסירים היהודים נשלחו לנורדרניי ולסילט אבל הוחזקו ב"מכלאות" נפרדות.
השמדה באמצעות עבודה
המחנות של אולדרני מעוררים עניין, מאמינה ממשלת בריטניה, לא רק בשל מעמדם המיוחד בסיפורה של בריטניה בימי מלחמת העולם השנייה, אלא גם בשל העדויות שהם חושפים על תוכנית ה"השמדה באמצעות עבודה" – "Vernichtung durch Arbeit" – של הנאצים.
עובדי כפייה אולצו לעבוד 12-10 שעות ביום, שבעה ימים בשבוע, קיבלו מנות רעב וסבלו מדיזנטריה משתוללת ומסופות אטלנטיות חסרות רחמים. שלא במפתיע, המשטר הזה לווה בהוצאות להורג מהירות ובעונשי מלקות.
עובדי כפייה אולצו לעבוד 12-10 שעות ביום, שבעה ימים בשבוע, קיבלו מנות רעב וסבלו מדיזנטריה משתוללת ומסופות אטלנטיות חסרות רחמים. שלא במפתיע, המשטר הזה לווה בהוצאות להורג מהירות ובעונשי מלקות
במכתב שלו לפיקלס, גליס, מומחה לביטחון ולמודיעין מאוניברסיטת בקינגהאם, כתב כי הוא רוצה לראות את חקירת המומחים החדשה מבצעת גם "מחקר היסטורי ראוי" על התפקיד שהמחנות אולי מילאו בבנייתם של קטעי החומה האטלנטית הממוקמים באיי התעלה ועל המגע שהיה לתושבי איי התעלה – אם בכלל – עם עובדי הכפייה באולדרני.
צוות החקירה יכלול 11 מומחים עצמאיים בעלי הכרה בינלאומית מבריטניה, צרפת, גרמניה וקנדה. הוא מונה לבחון תיקים מארכיונים ברחבי אירופה, ויקבל סיוע מחוקרי יד ושם כדי לאתר מסמכים רלוונטיים הקשורים לאולדרני. ממצאי החקירה יפורסמו במרץ 2024.
הצוות מתבקש לזהות את מספר האסירים ועובדי הכפייה שעברו באולדרני ולהעריך כמה נספו על האי בתקופת הכיבוש הנאצי.
הנרטיב הרשמי עוצב על ידי חוקר מודיעין הצבא הבריטי קפטן תאודור "באני" פנצ'ף. דוח החקירה שערך, על פי הזמנה של ממשלת בריטניה לאחר שחרור האיים ב-1945, לא בחל בפרטים.
על פי העתק נדיר של הדוח, שקטעים ממנו פורסמו ב"סאנדיי טיימס" ביוני 2021, "פשעים ברוטליים וחסרי רחמים באופן שיטתי בוצעו – על אדמת בריטניה – במשך שלוש השנים האחרונות", ופנצ'ף פירט את עדויותיהם המחרידות של אסירים לשעבר.
אולם היות שביסס את חישוביו על מספר הקברים האישיים של עובדי הכפייה בפארק לונג'י ובחצר כנסיית סנט אן בעיירה הראשית של אולדרני, פנצ'ף הסיק כי רק 389 עובדי כפייה ואסירים מתוך כוח עבודה כולל של כ-4,000 בני אדם מתו בתקופת הכיבוש הנאצי. בין הנספים, לדבריו, היו שמונה יהודים.
היות שביסס את חישוביו על מספר הקברים האישיים של עובדי הכפייה, פנצ'ף הסיק כי רק 389 מתוך כוח עבודה כולל של כ-4,000 בני אדם מתו בתקופת הכיבוש הנאצי. בין הנספים, לדבריו, היו שמונה יהודים
הנתונים של פנצ'ף אינם כוללים, כמובן, את עדי הראייה הרבים שסיפרו כיצד הגרמנים השליכו גופות אל הים, קברו אותן בחופים באופן שאִפשר לגאות לסחוף אותן וטמנו את קורבנותיהם באתרי קבורה המונית.
ואכן, פנצ'ף כתב מאוחר יותר כי הספירה שלו הייתה "מסקנה מינימלית".
"אבי ידע שמספר המתים אולי היה גבוה יותר, הוא ידע היטב שהוא לא הולך להציג מספר מוחלט", אמר בנו של פנצ'ף, אנדרו, ל"סאנדיי טיימס" ב-2021. "המספר היה מספר שמרני, מפני שהוא היה צריך לקשר את מקרי המוות שהוא ידע עליהם לאנשים שהיו אחראים להם… אני חושב שהוא טעה בהיבט של השמרנות".
"המספר היה מספר שמרני, מפני שהוא היה צריך לקשר את מקרי המוות שהוא ידע עליהם לאנשים שהיו אחראים להם… אני חושב שהוא טעה בהיבט של השמרנות"
אבל עד כמה שמרניות היו המסקנות של פנצ'ף? היקף הזוועות שבוצעו באולדרני – שאותו נועדה להבהיר החקירה החדשה – נתון בוויכוח סוער.
"המספר התגלה כשנוי במחלוקת מפני שיש הרבה אנשים עם תיאוריות מתחרות שמתפרסמות בעיתונים", אומרת ד"ר גילי קר, חברה בצוות החקירה והיסטוריונית מאוניברסיטת קיימברידג', לזמן ישראל. "למרבה המזל, אחרי השואה נוסדו שיטות רבות לספירת המתים, והצוות יפעל על פיהן במאמציו".
"האתגרים העיקריים שעומדים בפנינו הם שהרשומות מפוזרות בארכיונים ברחבי אירופה והן לא כולן בבריטניה. אבל יש לנו קבוצה בינלאומית מנוסה, ואני בטוחה שנוכל להתבסס על המחקר הקיים כדי למצוא את המספר העדכני", מוסיפה קר, נציגה מטעם בריטניה בברית הבינלאומית לשימור זכר השואה.
"האתגרים העיקריים שעומדים בפנינו הם שהרשומות מפוזרות בארכיונים ברחבי אירופה והן לא כולן בבריטניה. אבל יש לנו קבוצה בינלאומית מנוסה, ואני בטוחה שנוכל למצוא את המספר העדכני"
לחפור את מניין המתים
פרופ' קרוליין סטרדי קולס, שהתראיינה לזמן ישראל ב-2020 – ארכיאולוגית שביצעה מחקר נרחב על אתרי שואה לרבות אולדרני וגם היא נמנית עם צוות החקירה – אומרת כי יהיה "קשה מאוד" להגיע לנתון רשמי של מספר הנספים באולדרני.
סטרדי קולס אומרת כי לפחות 700 עובדי כפייה נספו על האי, אך מתארת את המספר הזה כ"הערכה שמרנית מאוד". עם זאת, היא מוסיפה, "בעשר שנים של מחקר ארכיוני לא מצאתי שום ראיה שתומכת באומדן אמין של עשרות אלפי מתים. אין שום ראיה לכך שכל כך הרבה אנשים אפילו נשלחו לאולדרני".
עם זאת, מחקר שערך קולונל ריצ'רד קמפ, לשעבר מפקד הכוחות הבריטיים באפגניסטן, הגיע למסקנה שונה מאוד.
"נפח הביצורים, החומות והמנהרות עולה על כל דבר אחר ברייך השלישי של היטלר. כמות העבודה העצומה הזו לא הייתה יכולה להתבצע על ידי 4,000 עובדים בלבד", כתבו קמפ וג'ון וייגולד, גם הוא קצין צבא לשעבר, ב"דיילי מייל" ב-2017.
"נפח הביצורים, החומות והמנהרות עולה על כל דבר אחר ברייך השלישי של היטלר. כמות העבודה העצומה הזו לא הייתה יכולה להתבצע על ידי 4,000 עובדים בלבד"
תחת זאת, טענו קמפ ווייגולד, לפחות 40,000 עובדי כפייה קיפחו את חייהם על אולדרני בתקופת המלחמה. ההערכה הזאת מבוססת על ראיות כגון גודל כוח העבודה הממשי של עובדי הכפייה, כמות העבודה שבוצעה לביצור האי ושיעור השחיקה הסביר על פי דיווחים ועדויות על עבודות בנייה דומות במקומות אחרים באירופה.
"הארכיאולוגים וההיסטוריונים שנתמכו על ידי הממשלה היו זהירים מאוד ונרתעו מלחרוג מהנתונים ה'ודאיים' שלהם, של בין 600 ל-900 מקרי מוות בלבד, בשעה שכל הראיות מעידות על כך שבמציאות מתו אלפים, הן על האי והן מחוץ לו, גם אם קשה לקבוע מספר מדויק", אומר מרקוס רוברטס, מנהל ארגון המורשת היהודית JTrails, לזמן ישראל.
רוברטס, שגם הוא ערך מחקר נרחב על אולדרני בתקופת המלחמה, תיאר בעבר את הנתונים של פנצ'ף כ"נמוכים באופן בלתי סביר", והעלה את ההשערה כי כ-9,000 יהודים נשלחו לאי – ושרבים מהם אולי לא שרדו.
הוא ציין כי הצלב האדום הצרפתי העריך כי שיעור התמותה הכולל במחנות בצפון-מערב צרפת, שגם הם נוהלו על ידי כמה מאנשי האס-אס מאולדרני, עמד על 85%. המחקר שלו עצמו העלה כי במחנות באולדרני שיעור התמותה נע בין 50% ל-85%.
הצלב האדום הצרפתי העריך כי שיעור התמותה הכולל במחנות בצפון-מערב צרפת, שגם הם נוהלו על ידי כמה מאנשי האס-אס מאולדרני, עמד על 85%
"יהיה מועיל באותה מידה, ואולי אף יותר, אם החקירה תאמוד את אחוזי התמותה של קבוצות האסירים השונות", מוסיף רוברטס. יש להביא בחשבון את מקרי המוות הן על האי והן מחוץ לו, הוא טוען, שכן מסעם של האסירים אל המוות אולי הסתיים על האי עבור חלקם, בשעה שעבור אחרים הוא הסתיים במחנות מסונפים בצרפת או במחנות גרמניים שאליהם נשלחו אסירים גוועים ברעב ומותשים כדי למות.
התחמקות מעונש על רצח
יהיו אשר יהיו המספרים, אין ויכוח על כך שמי שביצעו את הפשעים הללו הצליחו לרוב להימלט מצדק אחרי המלחמה.
הדוח של פנצ'ף מנה את שמותיהם של 15 גרמנים החשודים בפשעי מלחמה – כולם הוחזקו במעצר בבריטניה, בין אם על איי התעלה או ביבשת עצמה. הוא גם פירט בדקדקנות את הפשעים שבהם הואשמו ואת הראיות שתומכות בהאשמות נגדם.
אולם בשל הטענה כי "מבחינה פרקטית הרוסים יכולים להיחשב לאסירים היחידים של המחנות האלה", כלשון תזכיר משרד החוץ, בריטניה העבירה את התיק לסובייטים ושלחה להם את הדוח של פנצ'ף בסוף 1945.
"הבריטים רחצו את ידיהם מכל העניין", כתבה העיתונאית מדליין בנטינג בספרה מ-1995 "The Model Occupation: The Channel Islands Under German Rule, 1940-1945" ("כיבוש לדוגמה: איי התעלה תחת השלטון הגרמני, 1945-1940"). הדוח של פנצ'ף, שלדברי בריטניה כבר אין בידיה העתק שלו, צץ לבסוף עם פתיחת הארכיונים הרוסיים בתחילת שנות התשעים.
בינתיים, ממשלות בריטניה הכחישו באופן עקבי ומפורש כי מי מהחשודים הוחזק במעצר בבריטניה אחרי המלחמה.
כפי שכותבת בנטינג, המציאות הייתה מורכבת יותר. הן קצין האס-אס שפיקד על סילט, מקסימיליאן ליסט, והן סגנו, קורט קלבק, הופיעו ברשימה של 31 גרמנים אחרים, שכפי שכתב פנצ'ף, ניתן היה לאתר אותם בקלות באזור האמריקאי, הבריטי או הצרפתי של גרמניה הכבושה.
כאשר בסוף שנות הארבעים הרשויות הבריטיות קיבלו התרעה שלפיה ליסט הופיע במחנה שבויים, גורמים רשמיים השיבו כי הוא הוסגר לרוסים ב-1947 וכי "אין צורך לנקוט פעולה נוספת". ליסט עדיין חי במערב גרמניה בשנות השבעים, וככל הנראה הלך לעולמו בשנות השמונים.
כאשר בסוף שנות הארבעים הרשויות הבריטיות קיבלו התרעה שלפיה ליסט הופיע במחנה שבויים, גורמים רשמיים השיבו כי הוא הוסגר לרוסים ב-1947 וכי "אין צורך לנקוט פעולה נוספת"
קלבק הועמד לדין והורשע בבית דין צבאי בריטי ב-1947 על פשעי מלחמה שביצע במחנה ריכוז גרמני בחודשים האחרונים למלחמה. הוא שוחרר ב-1952. הלחץ שהפעיל הפרלמנט הבריטי כדי לאלץ את קלבק – שהיה אחראי כביכול למזון וללבוש של אסירי סילט – לשאת באחריות על פשעיו באולדרני נדחה, והוא מת בהמבורג ב-2004.
מפקד אולדרני, קרל הופמן, נשאר בחזקת בריטניה, במחנה השבויים "כלוב לונדון" בקנזינגטון שבמערב לונדון, עד 1948, אז הוא שוחרר וחזר למערב גרמניה. הוא מת בהמבורג ב-1974.
בינתיים הופצו שמועות כי הופמן הוצא להורג על ידי הסובייטים בקייב ב-1945. כפי שדיווח ה"אובזרוור" בחודש שעבר, רק ב-1983 – כשהשקר הזה נחשף על דפיו על ידי העיתונאי היהודי סולומון סטקול – ממשלת בריטניה הודתה לבסוף בָּאמת על התחמקותו של הופמן מצדק.
רוברטס מציין כי ב-2024 יועבר לידי בריטניה תפקיד יושב ראש הברית הבינלאומית לשימור זכר השואה, ואומר כי היא תסתכן בהאשמות ב"צביעות לגבי השואה" אם לא תתוודה על מעשיה לאחר המלחמה.
"ממשלת בריטניה צריכה לחשוף סוף סוף את כל תיקי המודיעין המסווגים שנותרו על השואה שהתרחשה על אדמת בריטניה, ולתת דין וחשבון על האופן שבו היא כיסתה על פשעי מלחמה גרמניים, העניקה לפושעי מלחמה מובילים ולאנשי אס-אס שפעלו באולדרני מעמד של עדים מוגנים ובסופו של דבר הניחה להם לצאת לחופשי מהשבי הבריטי והאמריקאי", הוא אומר.
"ממשלת בריטניה צריכה לחשוף סוף סוף את כל תיקי המודיעין המסווגים שנותרו על השואה שהתרחשה על אדמת בריטניה, ולתת דין וחשבון על האופן שבו היא כיסתה על פשעי מלחמה גרמניים"
רוברטס מאמין כי על הכף מונח "נושא רחב יותר של צדק ותיקון מוסרי".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
מסתבר שפעילות חברת טודט הגרמנית השתרעה על פני כל אירופה. אבי היה עובד כפייה המחנה עבודה בניקולייב שבאוקראינה, גם שם העבודות היו בהנהלת טודט. נראה לי, שצריך לחפש במשרדי החברה את כמות העובדים ואת זהותם.