30 שנים להסכמי אוסלו: הזמני מזמן הפך לקבוע
סבטלנה ווהבי נולדה וגדלה באוקראינה עד שנישאה לבעלה – אז סטודנט באחת האוניברסיטאות בברית המוצעות לשעבר – קצת לפני הסכמי אוסלו. אחרי שנחתמו ההסכמים, הם עברו לעזה. אולם, התקוות הגדולות מההסכם לא התממשו – הכיבוש לא פסק, הטרור הלך והתגבר – והמדינה הפלסטינית לא קמה.
בשנות האלפיים סבטלנה ובעלה עברו להתגורר ברמאללה. הם בנו בית, עבדו – וגידלו את ילדיהם. השבוע בעלה של סבטלנה נפטר ברמאללה, בזמן שהיא תקועה בירדן ולא מסוגלת לחזור לבית היחיד שהיא מכירה מזה 30 שנים – ולמשפחתה בשעה הקשה ביותר.
מדינת ישראל לא מאפשרת לה לשנות את הרישום שלה מעזה לגדה המערבית, למרות שנות הנישואים הרבות והעובדה שרמאללה היא ביתה יותר מ־20 שנה. זה, בתמצית, הסיפור של הסכמי אוסלו במישור הפרקטי של הדברים.
ההסכם העקרוני משנת 1993 הפך למעשה להסכם קבע. כמו שאומרים, אין הקבוע כמו הזמני. מאז כל שינוי מזערי – כגון שינוי כתובת המגורים מעזה לרמאללה, רישום של ילדים שנולדו בחו"ל ועוד – נראה כמו הר עצום שלא ניתן להזיז ממקומו.
ישראל מקדשת את הסכמי אוסלו, גם אם המנהיגים השונים ממשיכים להסית נגד מי שהביא אותם. טוב לישראל שהרשות הפלסטינית המוחלשת תשמש כשק חבטות, מתאים לה לשלוט על אוכלוסייה זרה
ישראל מקדשת את הסכמי אוסלו, גם אם המנהיגים השונים ממשיכים להסית נגד מי שהביא אותם. טוב לישראל שהרשות הפלסטינית המוחלשת תשמש כשק חבטות, מתאים לה לשלוט על אוכלוסייה זרה, שאינה ישראלית – ולמנוע ממנה לנוע בחופשיות בשטחים הפלסטיניים, להגיע לביתה או לנסוע לחו"ל.
והכי טוב לה להמשיך בהקמת התנחלויות, מאחזים, כבישי גישה חדשים, בסיסים צבאיים ועוד, באותם שטחים שעליהם הייתה עתידה לקום המדינה הפלסטינית. מכאן נובע חוסר הרצון לבטל את אוסלו. ההסכמים רוקנו מתוכן כבר ממזמן, עתה נותרה רק המעטפת.
ספק אם ממשלה כלשהי תרצה לשנות את הנוסחה. ספק אם הפלסטינים שמוצאים את עצמם כלואים בביתם או מחוץ לביתם – כמו סבטלנה – יוותרו אי־פעם על השאיפות הלאומיות שלהם. הפחדים הכי עמוקים של הצד הפלסטיני התממשו – ישראל הולכת לכיוון של סיפוח ללא סיפוח – ותמשיך לשלוט על מיליוני פלסטינים.
האם יצחק רבין ויאסר ערפאת היו חותמים על הסכם העקרונות לו היו יודעים שזאת תהיה התוצאה? אפשר רק לנחש מה כל אחד מהם היה אומר היום על המציאות העגומה שנוצרה בשטח בעקבות החתימה ההיא.
ספק אם ממשלה כלשהי תרצה לשנות את הנוסחה. ספק אם הפלסטינים שמוצאים את עצמם כלואים בביתם או מחוץ לביתם – כמו סבטלנה – יוותרו אי־פעם על השאיפות הלאומיות שלהם
כ־20 אלף בני אדם קיפחו את חייהם בשיטפונות בלוב
יותר מ־2,000 בני אדם נהרגו ברעידת האדמה המחרידה במרוקו. אולם, אחרי יממה הסתבר שבמדינה צפון־אפריקאית אחרת, התחרש אסון טבע שממדיו גדולים אף יותר. שיטפונות אדירים פגעו במזרח לוב – כפרים וערים הוצפו במים, ועד היום לא ניתן לעמוד את מספר הקורבנות המדויק.
יש המשערים כי מספר ההורגים עומד כבר על כ־20 אלף בני אדם. המצב בלוב קשה במיוחד גם בגלל הכאוס הפוליטי והפילוג בין שתי הממשלות השונות ועשרות המיליציות החמושות. הגורמים היריבים בלוב לא מסוגלים להתאחד גם בפני האסון הכבד המאיים על כולם.
בגלל האלימות הרבה שהפכה לשגרה בערי לוב, מתן הסיוע הבינלאומי עדיין נותר מוגבל. האמת המרה היא שמדינות כמו לוב פשוט לא יכולות להרשות לעצמן מותרות כגון פילוג, אי־הסכמה והעדר שיתוף פעולה.
לא ברור עד כמה המצב הקטסטרופלי יגרום לפוליטיקאים ולראשי המיליציות להתעורר ולהבין שאם הם לא יניחו את המחלוקות בצד, השיטפון, הבצורת, המדבור, הרעב והצבא פשוט יכניעו את כולם.
לא ברור עד כמה המצב הקטסטרופלי יגרום לפוליטיקאים ולראשי המיליציות להתעורר ולהבין שאם הם לא יניחו את המחלוקות בצד, השיטפון, הבצורת, המדבור, הרעב והצבא פשוט יכניעו את כולם
באיראן וברחבי העולם זוכרים את מהסה אמיני
ב־7 בספטמבר 2022 פרצו מחאות המוניות באיראן בעקבות מותה הטראגי של מהסה אמיני, צעירה איראנית ממוצא כורדי שהוכתה עד מוות בגלל שבעיני משטרת הצניעות היא לא חבשה את החיג'אב שלה בצורה ראויה.
למרות גל המחאה האדיר שזעזע את כל המדינה, השלטונות הצליחו לדכא את רובו – ומאות מתנגדי שלטון הוצאו להורג, אלפים אחרים נפצעו, איבדו גפיים ו/או נותרו ללא כושר הראייה בעקבות הדיכוי האלים של המחאה.
עתה, כשבכל העולם נזכרים במהסה אמיני ובנשים איראניות אחרות שממשיכות לשלם את מחיר הדיכוי, כוחות הביטחון האיראניים משקיעים את מרב המאמצים כדי לעצור את ראשי המחאה ולמנוע מהם להצית את האש מחדש.
בכבישים הראשיים הסמוכים לאוניברסיטאות – שנחשבות למוקד העיקרי של המחאה – הוצבו מחסומים, מרצים רבים פוטרו ואחרים הושמו במעצר בית. למרות האמצעים הדרקוניים הללו, גם היום ממשיכות להתקיים מחאות, אך נראה כי יותר ויותר קשה להוציא אותם לפעול.
למרות האמצעים הדרקוניים, גם היום ממשיכות להתקיים מחאות, אך נראה כי יותר ויותר קשה להוציא אותם לפעול
איראנים רבים חוששים שהנורמליזציה בין מדינות המפרץ לאיראן והחידוש האפשרי של הסכם הגרעין בין טהרן לוושינגטון, יטהרו את המשטר האיראני מפשעיו ויעניקו לו נשימה נוספת. המחאה, ככל הנראה, לא תדעך. בבוא העת היא תתחדש שוב, בעוצמות חדשות.
מצרים נגד הרעלה
בעוד שבצרפת מתנהלת מלחמת תרבות נגד לבישת העבאיה בבתי הספר, מצרים החליטה לאסור על לבישת הניקאב – רעלה שמסתירה את פני האישה ומשאירה רק פתח צר לעיניים. מעתה נערות וילדות הלומדות במערכת החינוך המצרית לא יוכלו להיכנס עם הניקאב למבנה בית הספר.
לטענת הממשלה, מדובר בשיקולים ביטחוניים, אך הגורמים האסלאמיסטיים במדינה משוכנעים שזהו צעד נוסף במלחמה נגד האסלאם הפוליטי – והשפעתו על אזרחי מצרים.
הניקאב החל להיות נפוץ במצרים בעקבות הנהירה המשמעותית של העובדים המצריים אל מדינות המפרץ הפרסי בשנות ה־60 וה־70, אך בעבר רק בנות האליטה נהגו לכסות את כל פניהם, בעוד שבאזורים הכפריים המנהג הזה לא היה נפוץ.
לפי שעה לא ברור כיצד השלטונות המצריים מתכוונים לאכוף את החוק, שכן מדובר באלפים רבים של בתי ספר ברחבי המדינה. ספק אם כוחות המשטרה הקיימים יוכלו (וירצו) לנהל מלחמת חורמה נגד החיג'אב
לפי שעה לא ברור כיצד השלטונות המצריים מתכוונים לאכוף את החוק, שכן מדובר באלפים רבים של בתי ספר ברחבי המדינה. ספק אם כוחות המשטרה הקיימים יוכלו (וירצו) לנהל מלחמת חורמה נגד החיג'אב. כמו כן, החובה לאכוף את החוק, בינתיים, מוטלת על הסגל של בתי הספר.
השבוע בתולדות מזה"ת: הפגיעה בתשתיות הנפט בסעודיה
ב־04:00 לפנות בוקר, ב־14 בספטמבר 2019, פיצוצים חזקים נשמעו במתקני הפקת הנפט בשדות אבקייק וחורייס. את האחריות על המתקפה לקחו החות'ים בתימן, שמקבלים תמיכה משמעותית מהרפובליקה האסלאמית.
על פי ההודעה שפרסמו החות'ים, זאת הייתה נקמה על המעורבות הסעודית במלחמת האזרחים בתימן. בטווח המיידי מתקפת המל"טים הביאה להפחתה דרמטית של ייצור הנפט הסעודי, על־פי גורמים בריאד היה מדובר בהפחתה של עד כ־50%.
הסעודים הוכו בתדהמה: באותו רגע רבים בממלכה הבינו שכל יעד עלול להיות מותקף על־ידי גורמים איראניים. הם התאכזבו מהתגובה האמריקאית שלטעמם הייתה חלשה מדי. בעקבות כך חלה במדיניות הסעודית הגלובלית תפנית משמעותית שהביאה בסופו של דבר להתקרבות משמעותית בין ערב הסעודית לסין – וגם להורדת המתחים בינה לבין איראן.
הסעודים הוכו בתדהמה: באותו רגע רבים בממלכה הבינו שכל יעד עלול להיות מותקף על־ידי גורמים איראניים. הם התאכזבו מהתגובה האמריקאית שלטעמם הייתה חלשה
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם