שיחה עם גייזי (אליעזר) צפריר משולה בעיניי לקריאת ערך היסטורי באנציקלופדיה – אבל בהבדל אחד: היא מלווה במבטא צברי טברייני אותנטי עם ח' וע' שנהגות ברמת דיוק של האקדמיה ללשון העברית. צפריר, בן 89 כיום, חד, ברור ומעודכן עד לפרטי פרטים באקטואליה.
הוא היה ראש שלוחת המוסד האחרון באיראן – זה ש"כיבה את האור" בשגרירות. את הרפובליקה האסלאמית והאזור הוא מכיר היטב ממהלך שנות שירותו במוסד.
בשנות השישים הוא היה ראש שלוחת המוסד בכורדיסטאן שארגן את יציאת היהודים מעיראק. משפחתו התגוררה אז בטהרן, לשם הוא היה מגיע מדי כמה חודשים להתאוררות והתארגנות.
את ניהול שלוחת המוסד בטהרן הוא קיבל לידיו ביוני 1979, שבעה חודשים לפני הפינוי החפוז. בשיחה איתו ערב החג, אנחנו מנסים לשחזר את הסימנים המקדימים לנפילת השאה, ועד כמה המצב כיום באיראן דומה למה שהוא ראה אז, מקרוב.
"אני חושב שהמשטר כיום מוטרד מאוד מהעובדה שמי שמובילות את המחאה הן נשים. זה תופס את האיתוללות במקום מאוד רגיש ובעייתי, ולכן אנחנו רואים שהם מתקשים להתמודד עם המחאה.
"הסרת החיג'אב הפכה לסמל של התקוממות וזה מאיים על משהו מאוד יסודי בשורשי המהפכה, המרכיב הדתי. היסוד הזה, שאיחד את הרחוב האיראני ב-1979, הוא בדיוק מה שמוציא עכשיו את ההמונים לרחובות.
"הסרת החיג'אב הפכה לסמל של התקוממות וזה מאיים על משהו מאוד יסודי בשורשי המהפכה, המרכיב הדתי. היסוד הזה, שאיחד את הרחוב האיראני ב-1979, הוא בדיוק מה שמוציא עכשיו את ההמונים לרחובות"
"ברור שהנסיבות בין אז להיום שונות מהותית, לכן הניסיון שלנו לצייר את קווי הדמיון בין המציאות ב-1979 למציאות הנוכחית מתבססת בעיקר על עוצמת מחאה.
"כבר עם ההגעה שלי לטהרן היה ברור למוסד שהמצב של השאה מתערער משמעותית. כארגון מודיעין, אתה מחפש כל הזמן סימנים מעידים כדי לדעת להתכונן לתרחיש קיצון.
"באחד הימים הגיע לטהרן דייב קמחי, שהיה אז המשנה לראש המוסד. לקחתי אותו לפגישה אינטימית עם אחד מראשי האופוזיציה לשאה, אזרח איראני דתי שהיה נשוי ליהודיה. בשיחה איתו שמענו דברים מאוד נחרצים.
"הוא תיאר לנו עד כמה עמוקה השליטה שלהם ברחוב ובהפגנות נגד השאה. אני זוכר משפט אחד מהדהד שלו: 'אתם לא מתארים לעצמכם מה יקרה בעתיד, זה מכוון גם נגדכם ואין מה לעשות'. קמחי חזר עם המסר האותנטי הזה לישראל".
"הוא תיאר לנו עד כמה עמוקה השליטה שלהם ברחוב ובהפגנות נגד השאה. אני זוכר משפט אחד מהדהד שלו: 'אתם לא מתארים מה יקרה בעתיד, זה מכוון גם נגדכם ואין מה לעשות'"
אחת הפגישות הגורליות של צפריר התרחשה זמן קצר לפני עזיבת השאה את איראן. ראש מנגנון הביטחון הפרסי – סאוואכ (ראשי תיבות בפרסית של "ארגון המודיעין והביטחון של המדינה" ) – קרא לצפריר להגיע לפגישה דחופה את השאה עצמו. אם הייתה ישראל נענית לבקשה שהעלה השאה באותה פגישה, ההיסטוריה העולמית וכל שכן האזורית, סביר להניח שהייתה נראית אחרת.
"השאה היה מאוד ישיר: הוא ביקש ממני שישראל תחסל את רוחאללה ח'ומייני בפריז. העברתי את המסר למטה המוסד בתל אביב ודי מהר קבלתי תשובה: 'אנחנו לא המשטרה של העולם, ושתבוא הברכה על ראשם של האיראנים'. כך, במסר חד וקצר, העניין ירד מסדר היום".
במהלך השיחות סביב הבקשה שסורבה, סיפר ראש הסאוואכ לצפריר כי השאה ביקש לפגוש אותו בעקבות פגישה סודית עם שר צרפתי בכיר שהגיע בחשאי לטהרן. בפגישה בין השאה לבכיר הצרפתי הועבר מפריס מסר כי צרפת תעלים עין מפעולות שתעשה איראן או שלוח שלה על אדמתה.
האמנת שהמסר הזה היה אותנטי, לא חשדת שמישהו מנסה לגרור את ישראל לפעולה שתסבך אותה?
"התרשמתי שזה נכון, ועד היום לא ראיתי שום דבר שסתר את זה. אני בהחלט מאמין לאיראנים בעניין הזה".
כבר עם הגעתו לטהרן, צפריר התבקש לארגן תכנית מילוט לכל הישראלים. הוא החל לארגן רשימות ואנשי קשר בכל הערים המדינה, כאשר הוא ממנה אנשי עסקים ישראלים ושליחים ששהו שם, כאחראים אזוריים לפינוי בשעת חירום. בכל אחת מהערים הגדולות הוכנו דירות מילוט, ציוד ומזון. בנוסף, שליח הסוכנות לאיראן ציון בר-יצחק, החל לפקוד את הקהילות כדי להכין את הקרקע לעזיבתם של יהודים איראנים.
"האווירה בטהרן הייתה מתוחה מאוד", משחזר צפריר. "הבנתי שמה שאני רואה בטהרן מתקיים גם בערים אחרות. התחילו להציק לדיפלומטים ולאזרחים זרים. היה דפוס פעולה של מעקב אחרי דיפלומטים זרים – בעיקר אמריקאים. בשלב מאוחר יותר זה התפתח למארב של ממש: רכב היה חוסם את הרכב הדפלומטי ויושביו הותקפו.
"היה דפוס פעולה של מעקב אחרי דיפלומטים זרים – בעיקר אמריקאים. בשלב מאוחר יותר זה התפתח למארב של ממש: רכב היה חוסם את הרכב הדפלומטי ויושביו הותקפו"
"הייתי בקשר עם קצין הביטחון של השגרירות האמריקאית בעניין הזה, והוא הזהיר אותי שגם אנחנו על הכוונת. ההוראה שלי הייתה ברורה: אם זה קורה, פשוט לנגח את הרכב החוסם ולהימלט מהמקום במהירות. למזלי, זה לא קרה לאף דיפלומט ישראלי".
הדיווחים שהעביר צפריר לישראל היו חד-משמעיים: השאה מאבד שליטה וצריך להיערך לכך. בנובמבר 1978 הגיע לטהרן ראש המוסד יצחק חופי כדי לאשר את תכנית מילוט הישראלים שעליה הופקד צפריר. השניים נפגשו עם ראש הסאוואכ פעם נוספת וסוכם שנציג של שירותי הביטחון האיראניים יעדכן את צפריר בהתפתחויות.
יומיים אחרי הפגישה הזו, צפריר הוזמן למתקני הסאוואכ לצפות בחקירה של מתנגדי השאה. הוא לא מפרט על כך, מלבד לומר ש"זה היה נורא, מראות קשים". כמה ימים אחר כך הוא הבין שהמצב מחמיר ולכן החליט על צעדי פינוי שקטים.
"בשלב הזה היו עדיין שליחים ישראלים בטהרן. הבאנו תלמידי תיכון מבית הספר הישראלי והם החלו להשמיד מסמכים וחומרים סודיים. במקביל אירגנו משלוח גדול של חומר מסווג שהוטס לארץ. ביום שעזבנו את טהרן, לא נותר שום דבר רגיש מאחור – בניגוד למה שקרה עם האמריקאים שלא הוציאו את כל החומר, ולימים המהפכנים שמו על זה את היד" .
"הבאנו תלמידי תיכון מבית הספר הישראלי והם החלו להשמיד מסמכים וחומרים סודיים. במקביל אירגנו משלוח גדול של חומר מסווג שהוטס לארץ. ביום שעזבנו את טהרן, לא נותר שום דבר רגיש מאחור"
ב-16 בינואר 1979 זה קרה. השאה עזב במפתיע את איראן, וכאן החל כדור השלג שצפריר התכנון אליו במשך חצי שנה. הידיעה תפסה אותו בדרך לשגרירות.
"אני רואה פתאום המון צוהל, צפירות ושמחה. פתחתי חלון ושמעתי את הקריאות 'השאה ברח'. הבנתי שחייבים לפעול מהר. צלצלנו מייד לכל הישראלים והורנו לכולם להישאר בבתים. רצינו קודם להבין מה קורה לפני שנפעיל את תכנית החירום.
"במשך שבועיים היה מצב לא ברור, שבמהלכו החלו הישראלים לעזוב את המדינה. אחרי שבועיים התברר שח'ומייני בדרך חזרה לאיראן והבנו שנפל דבר ולכן פעלנו בהתאם.
"יצרתי קשר עם מי שהיה דמות בכירה מאוד בקרב האופוזיציה המהפכנית, ולימים דמות מפתח בשלטון האיתוללות. השיחה הייתה מאוד עניינית. שאלתי מה הוא רוצה מאיתנו, והוא ענה באופן נחרץ: תעזבו ומהר. בקשתי איש קשר לתיאום, וכך היה. שלחתי להם את רשימת השמות והדרכונים של כל הישראלים והוא שלח אליי נציג של המהפכנים שילווה אותנו בתהליכי העזיבה".
"יצרתי קשר עם מי שהיה דמות בכירה מאוד בקרב האופוזיציה המהפכנית, ולימים דמות מפתח בשלטון האיתוללות. השיחה הייתה מאוד עניינית. שאלתי מה הוא רוצה מאיתנו, והוא ענה באופן נחרץ: תעזבו ומהר"
בשלב הזה שרר כאוס ברחובות טהרן. הצבא והמשטרה התפרקו וההמון חגג. ביום הפינוי, צפריר טילפן לקצין הביטחון של השגרירות האמריקאית. הוא רצה להצטרף לשיירה האמריקאית בכדי להבטיח את שלום הדיפלומטים הישראלים. תחנת האיסוף הייתה מלון הילטון בטהרן – שנבנה, אגב, על יד חברת סולל בונה הישראלית. צפריר היה האחרון שיצא משם בדרך לשדה התעופה.
המלווה של המשלחת הישראלית מטעם המהפכנים היה נער איראני צעיר בן 15 ששב לאיראן כמה שבועות קודם לכן, אחרי שסיים הכשרה צבאית במחנה אימונים של הפת"ח בלבנון. "הוא לא דיבר כמעט בכלל, אבל היה מאוד ברור בשפת הגוף שלו", מספר צפריר.
המלווה של המשלחת הישראלית מטעם המהפכנים היה נער איראני צעיר בן 15 שסיים הכשרה צבאית במחנה אימונים של הפתח בלבנון. "הוא לא דיבר כמעט בכלל, אבל היה מאוד ברור בשפת הגוף שלו"
בשדה התעופה המתין לישראלים ג'דה, אזרח איראני שעבד עם השגרירות הישראלית במהלך השנים בשדה התעופה של טהרן. "מעאכר מקומי מקושר וחכם", מכנה אותו צפריר.
"השדה כבר היה מלא במהפכנים חמושים. היה ברור שצריך להוביל אותנו מהר לשרוול העלייה למטוס. ג'דה היה ערמומי, ושיחק את המשחק נכון. אנשי המהפכה היו מאוד עוינים. ג'דה שיחק 'אבו עלי' עלינו. צעק והשפיל אותנו כביכול, בכדי לקצר תהליכים. היה לנו ברור שזה משחק כדי לרצות את החמושים ששלטו בשדה התעופה.
"הטיסה שפינתה אותנו הייתה של חברת אמריקן איירליינס לפרנקפורט. הגענו לדלפק הרישום ונתקלנו ביחס מאוד קשוח – לא אלים, אבל גם לא נעים. הם נתנו לנו הרגשה של גירוש, של 'אתם לא רצויים כאן יותר'. עלינו למטוס, סגרנו דלתות וחשבנו שזהו זה, אנחנו בדרך החוצה.
"בשלב ההסעה לעמדת ההמראה המטוס נעצר שוב, וחמושים עלו עליו והחלו לבדוק את הנוסעים. לא הייתה ברירה: הצגנו את הדרכונים הישראלים שלנו שאיתם יצאנו מאיראן, למרות שהכנתי לכל מי שהיה איתי גם הדרכונים זרים. אחרי חקירה קצרה הם השתכנעו ואיפשרו למטוס להמריא".
צפריר חזר לישראל והמשיך בקריירה במוסד. אחרי הטבח בסברה ושתילה בספטמבר 1982, הוא מונה לראש השלוחה בלבנון. מאוחר יותר מונה ליועץ ראש הממשלה יצחק שמיר לענייני ערבים, עד שפרש לגמלאות בתחילת שנות התשעים.
הוא כתב שלושה ספרים על כל אחת מהתחנות שלו במוסד – "אנא כורדי – מלחמה ומילוט בכורדיסטן", "שטן גדול שטן קטן – מהפכה ומילוט באיראן" ו"פלונטר – שוטר תנועה בסבך הלבנוני". הוליווד רתמה את הניסיון האיראני שלו לסרט "לא בלי בתי" בכיכובה של סאלי פילד. במאי הסרט והמפיק הגיעו לישראל כדי לשמוע ממנו חוויות ולהתייעץ איתו היכן לצלם.
הוליווד רתמה את הניסיון האיראני שלו לסרט "לא בלי בתי" בכיכובה של סאלי פילד. במאי הסרט והמפיק הגיעו לישראל כדי לשמוע ממנו חוויות ולהתייעץ איתו היכן לצלם
מתברר שלניסיון והידע של צפריר יש ביקוש עד היום, ויש מי שמתייעץ איתו בעניין האיראני. הוא לא מספר מי פנה אליו לאחרונה, אבל מסכים לשתף אותי בפרטי השיחה המאוד מעניינת ועדכנית – וכזו שאולי פותחת צוהר למה מתכוננים בישראל.
"אני מתרשם שישראל תפציץ בשלב כזה או אחר את מתקני הגרעין באיראן. בהנחה שזה יקרה, אני חושב שחייבים לכלול בהפצצות לא רק מתקני גרעין אלא גם מטרות שלטון. ברור לי שזה יחליש מאוד את המשטר, ויאפשר לעם האיראני לבצע ולתפוס את השלטון.
"אני מתרשם שישראל תפציץ בשלב כזה או אחר את מתקני הגרעין באיראן. בהנחה שזה יקרה, אני חושב שחייבים לכלול בהפצצות לא רק מתקני גרעין אלא גם מטרות שלטון"
"מעבר לכך נשאלתי שאלה ברורה: אם לאיראן יהיה נשק גרעיני, האם היא תשתמש בו? לי אין ספק: השנאה השיעית לאורך דורות כל כך גדולה ומושרשת, ולכן המשטר ישתמש בפצצה. ועוד איך ישתמש".
את המשפט האחרון, אגב, הוא אמר בערבית צחה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם