אישה חוצה את הכביש בטירספול, 24 באוגוסט, 2019. (צילום: באדיבות רומן ינושבסקי / ערוץ 9)
באדיבות רומן ינושבסקי / ערוץ 9

ביקור במקום העני באירופה: "אנחנו חיים במכונת זמן"

חבל טרנסניסטריה - שפרש ממולדובה בשנות התשעים - הוא המקום העני באירופה ● היהודים הבודדים שנשארו שם מחפשים נתיב מילוט ● "הקומוניסטים עזבו, והקפיטליזם עדיין לא הגיע, ואנחנו כאן באמצע"

באופן רשמי נקראת רצועת האדמה הזעירה והשנויה במחלוקת בין אוקראינה למולדובה "הרפובליקה המולדבית הפרידנסטרובית". תושביה מכנים אותה טרנסניסטריה. למבקר שנקלע לחבל ארץ זה, שפרש והכריז על עצמאותו ממולדובה בשנות ה-90', המקום נראה כמו מדינה סובייטית שקפאה בזמן.

אנדרטות קומוניסטיות, שכבר מזמן הוסרו ממקומות אחרים בברית המועצות לשעבר, ניצבות כאן בכל פינה. בעיר הבירה, אנדרטה בעלת השם המאיים "כוח לסובייטים" מזדקרת מעל לטיילת המשתרעת לאורך גדת הנהר.

טרנסניסטריה היא המקום היחיד בעולם שעדיין מחזיק בסמל הלאומי הסובייטי של הפטיש והמגל. פסלים של לנין, ואפילו של סטלין, מעטרים את כיכרות העיר.

חיילים רוסיים נמצאים בכל פינה, מבטיחים למוסקבה דריסת רגל במדינת החסות שיושבת במיקום אסטרטגי על גבולה המערבי של אוקראינה.

"זו מכונת זמן", אומרת לריסה פריבלסקיה, אקדמאית יהודייה ממוסקבה שחזרה לאחרונה ממסע לחקר חייו של רב מטרנסניסטריה. "מכונת זמן מדהימה".

פסלו של לנין מעטר את בניין הבית הסובייטי של טירספול (צילום: באדיבות רומן ינושבסקי / ערוץ 9)
פסלו של לנין מעטר את בניין הבית הסובייטי של טירספול (צילום: באדיבות רומן ינושבסקי / ערוץ 9)

עבור תיירים שמוכנים לגלות מספיק נחישות כדי להשיג אשרת כניסה, תהליך מורכב שמסתיים באישור כניסה לשעות ספורות בלבד, זה יכול להיות ביקור מרגש. אולם עבור 458,000 האזרחים, אזור הדמדומים הזה הוא בית, מולדת שעוצבה על ידי המערבולות הפוליטיות שטלטלו את האזור.

מאז שנת 1993 איבדה טרנסניסטריה שליש מאוכלוסייתה, בעיקר בגלל מצבה הכלכלי הרעוע. ההגירה החלישה עוד יותר את הכלכלה וכמעט חיסלה את הקהילה היהודית, שהייתה בעבר המיעוט הלא-נוצרי הגדול ביותר באזור.

מאז שנת 1993 איבדה טרנסניסטריה שליש מאוכלוסייתה, בעיקר בגלל מצבה הכלכלי הרעוע. ההגירה החלישה עוד יותר את הכלכלה וכמעט חיסלה את הקהילה היהודית, שהייתה המיעוט הלא-נוצרי הגדול באזור

טרנסניסטריה פרשה ממולדובה בתחילת שנות ה-90 אחרי מלחמת עצמאות בהנהגתם של בדלנים פרו-רוסיים. הקהילה היהודית נחצתה לאורך קו הגבול החדש: חלקה במולדובה, וחלקה בטרנסניטריה. אבל שתי הקהילות חולקות אותן שפות ואותה היסטוריה משותפת.

מתוך 11 בתי הכנסת שהיו בטירספול הבירה לפני קריסת הקומוניזם, נותר אחד. בבית הכנסת, הממוקם בבית מגורים, מתכנסים מדי יום ראשון כתריסר גברים ונשים אפורי שיער. הדור הצעיר בקהילה היהודית מונה פחות מעשרה אנשים.

"זה נדיר לחזות במותה של קהילה, אבל כאן בטרנסניסטריה זה מתרחש לנגד עינינו", אמר יבגני בריק, מנהל מכון היודאיקה של מולדובה, ארגון המבקש לבנות זהות יהודית בקרב יהודי טרנסניסטריה ומולדובה.

יהודי המקום מספרים כי חופש הפולחן מובטח וכי האנטישמיות בטרנסניסטריה שולית. אבל רבים מעדיפים בכל זאת לעזוב ולחפש את גורלם במדינה משגשגת יותר. אפילו במולדובה השכנה – המדינה הענייה באירופה – השכר הממוצע כפול.

מוסיה אפימובה, רופאת שיניים יהודיה בגמלאות מטירספול, סיפרה לנו כי הפנסיה הממשלתית שלה עומדת על כ-70 דולר לחודש. היא מכנה את האנדרטאות הסובייטיות במדינתה "סימנים נוסטלגיים של זמנים טובים יותר".

פיודור קושניר, בן 26, משתכר כ-200 דולר בחודש כמורה במשרה מלאה בבית ספר תיכון בטירספול. תחת המשטר הסוציאליסטי-למחצה בטרנסניסטריה, מורים זכאים לדיור חינם בדירות ממשלתיות, מספר קושניר.

אולם דירות אלה ממוקמות באזורים בהם התחבורה הציבורית לוקה בחסר, ולכן רחוקות מלהיות מבוקשות על ידי המורים. "תכננו כבר כמה פעמים לעלות לישראל, אבל בכל פעם קרה משהו שעיכב את המעבר", הוא מספר.

שתי מבקרות בבנדר פורט בבנדר, טרנסניסטריה, 24 באוגוסט, 2019 (צילום: באדיבות רומן ינושבסקי / ערוץ 9)
שתי מבקרות בבנדר פורט בבנדר, טרנסניסטריה, 24 באוגוסט, 2019 (צילום: באדיבות רומן ינושבסקי / ערוץ 9)

בחבל ארץ התלוי במידה רבה ביבוא על כדי לספק את הצרכים הבסיסיים של האוכלוסייה, משכורות של פחות מ-200 דולר מספיקות רק למצרכים חיוניים, אומרת מרינה אדקובה, פסיכולוגית יהודייה בת 32 מבנדר, העיר השנייה בגודלה.

"וזה לא משנה, מפני שבכל מקרה אין מה לעשות כאן אחרי 9 בערב. הכול סגור. יש כאן עוצר לא רשמי". אדקובה מתכוונת לעזוב את המקום לאחר שתינשא.

עבר יהודי מפואר

העבר היהודי של האזור מפואר ומצביע על מעמדם והשפעתם של היהודים בחבל ארץ זה. במפקד אוכלוסין שנערך בקרב האוכלוסייה בבנדר בשנת 1930 דיווחו כמחצית מהתושבים ששפת האם שלהם היא יידיש.

בריק מסביר כי אלפי לא יהודים באזור דיברו יידיש בשל קשרי העבודה והמסחר הקרובים שניהלו עם יהודים. מרבית יהודי העיר נרצחו בשואה ומעט הניצולים היגרו ברגע שהתאפשר להם. אף אחד מתריסר בתי הכנסת בבנדר אינו בשימוש.

בערים אחרות בטרנסניסטריה, כמו ריבניצה, שבעבר שליש מתושביה היו יהודים, לא נותר איש בקהילה. אחד מהיהודים המפורסמים, ומהאחרונים שחיו בה, היה חיים זנבל אברמוביץ', רב חסידי שנפטר ב-1995 בארה"ב. אברמוביץ' היה אחד היהודים הבודדים שהורשו לנהל סגנון חיים אורתודוקסי אפילו תחת שלטונו של סטלין, במידה רבה בזכות הפופולריות שלו בקרב התושבים המקומיים.

רבי שמואל זלמנוב בבית הכנסת 'אלטה שול' בצ'יסינואה, מולדובה, 23 באוגוסט, 2019 (צילום: כנען ליפשיץ)
רבי שמואל זלמנוב בבית הכנסת 'אלטה שול' בצ'יסינואה, מולדובה, 23 באוגוסט, 2019 (צילום: כנען ליפשיץ)

כמו בטרנסניסטריה, גם יהדות מולדובה הוכחדה, בעיקר בשל הגירה המונית. ועדיין, החיים היהודיים שרדו כאן, חלקית, מפני שמולדובה קלטה רבים מאלפי היהודים שעזבו את טרנסניסטריה. בקישינב, בירת מולדבה, ישנם ארבעה בתי כנסת והקהילה היהודית מונה כ-3,500 חברים.

בעיניו של חיים צ'סלר, מייסד "לימוד FSU", ארגון המקיים תכניות חינוך יהודיות ליהודים דוברי רוסית, היעלמותם של המיעוטים היהודיים מטרנסניסטריה וממולדובה היא דווקא גורם מדרבן לערוך יותר אירועים המכוונים ליהודים שנותרו במקום. "יש האומרים שקהילה גוססת היא השקעה גרועה", אומר צ'סלר. "אני חושב שזו השקעה קריטית. אנחנו לא משאירים איש מאחור".

ההגירה ההמונית מטרנסניסטריה, חבל ארץ המוכר על ידי מרבית מדינות העולם כחלק ממולדובה ולא כמדינה עצמאית, גלויה לעין בכל מקום.

לאורך גדות נהר דנייסטר בטירספול, בנייני מגורים, שנחשבו נכסי נדל"ן יוקרתיים בתקופות השפע, הפכו לבתי רפאים נטושים וזנוחים.

"הקומוניסטים עזבו, והקפיטליזם עדיין לא הגיע, ואנחנו כאן באמצע", אומרת אנסטסיה, כלה טרייה שמצטלמת עם בעלה, ויטלי, על גדות הנהר. הקהל היחיד שלהם הוא הצלם, ואמהּ של אנסטסיה, תמרה.

"הקומוניסטים עזבו, והקפיטליזם עדיין לא הגיע, ואנחנו כאן באמצע", אומרת אנסטסיה, כלה טרייה שמצטלמת עם בעלה, ויטלי, על גדות הנהר. הקהל היחיד שלהם הוא הצלם, ואמהּ של אנסטסיה, תמרה

מבלי שנשאל, ויטלי מציע את ההסבר שלו להיעדר האורחים: כל החברים של בני הזוג עזבו בשנים האחרונות כדי למצוא עבודה בחו"ל.

"יום אחד," אומרת אנסטסיה באופטימיות, "המקום הזה יהיה שוויצריה השנייה".

אנסטסיה וויטלי מצטלמים לתמונת כלולות בטירספול, 24 באוגוסט, 2019 (צילום: אדיבות רומן ינושבסקי / ערוץ 9)
אנסטסיה וויטלי מצטלמים לתמונת כלולות בטירספול, 24 באוגוסט, 2019 (צילום: אדיבות רומן ינושבסקי / ערוץ 9)

 

עוד 817 מילים ו-1 תגובות
סגירה