חמש שנים אחרי חיסולו של אוסמה בן לאדן, לא תמצאו שני בעלי עניין המסכימים לגבי מה קרה במתחם הסודי באבוטאבאד, פקיסטן.
הנרטיבים סותרים בנקודות המהותיות והקריטיות ביותר: כיצד מת בן לאדן; האם אחז בנשק והתגונן; האם היה שבוי של הפקיסטנים שנתנו לאריות הים (Navy SEALs) גישה חופשית אליו; האם היה קרב אש במתחם ונפגעים נוספים; האם לקחו הפושטים "אוצר בלום" של מידע על אל-קעאדה; כיצד נפטרו האמריקאים מגוויית האויב השנוא.
יום השנה החמישי לא צוין כלל חוץ מתוכנית בת חצי שעה בסי-אן-אן מאת פיטר ברגן, העיתונאי הבריטי שריאיין את בן לאדן לפני 9/11 ואוחז בבעלות בכל הקשור במנהיג אל-קאעדה.
ברגן זכה לשיתוף פעולה של הנשיא ברק אובמה שהכניס אותו (בפעם הראשונה! צווחו הקדימונים) לחדר המצב בבית הלבן. שם חזר אובמה על עיקרי גרסת הממשל שבהם הוא דבק מאז הכרזתו על ההישג המוראלי הגדול כבר בליל הפעולה.
שאר העיתונים והערוצים דממו. גם משום שהתחמושת כולה נורתה כאשר התפרסמה כתבתו הדפיניטיבית של סימור הרש ב-London Review of Books ופתחה דיון שנחתם בכתבת תחקיר גדולה במגזין של "הניו יורק טיימס".
סימור הרש, שהשנה מלאו לו 80, הוא מי שחשף את הטבח האמריקאי המזעזע בכפר הוויטנאמי מי ליי, את מקרי ההתעללות הקשים של חיילים אמריקאים בשבויים בכלא אבו-גרייב ותחקירים אחרים. "הניו יורק טיימס" מכנה אותו "אחד העיתונאים החוקרים האמריקאים הגדולים" ועורך ה"ניו יורקר" דיוויד רמניק, קורא לו "ללא ספק העיתונאי החוקר הגדול של דורו".
הבית הטבעי של 10,000 המילה על בן לאדן היה צריך להיות ה"ניו יורקר", שגם קיבל את הכתבה לפני אחרים. כשהוא שומר על איפוק וטעם טוב אחרי שנים רבות של שיתוף פעולה עם השבועון גבה המצח, אמר לי הרש שהתחקיר היה כבד וסבוך מדי לשבועון המתגאה במחלקה לאימות עובדתי שלו, ושרמניק דרש יותר מקורות און-דה-רקורד שבמקרה המסוים הזה היו מנועים מלדבר. המגזין ויתר על הכתבה.
בחודש שעבר ראה אור "The Killing of Osama Bin Laden" מאת הרש. זאת הייתה הפעם הראשונה שהרשומון הפקיסטני נשמע הגיוני יותר מאשר בגרסאות קודמות ומבולבלות שנופקו בעיקר על ידי גימלאי אריות הים שעזבו את השירות, כתבו ספרים ועברו על החוק ועל שבועת הנאמנות שלהם לשתיקה מתמשכת.
נדמה שהמחיר הכבד ששילמה אמריקה על הפשיטה, היה אובדן קאדר גדול ממיטב הלוחמים. כולם רצו נתח מעוגת הפרסום והכסף.
אם תרצו, אבוטאבאד הוא אנטבה האמריקאי. כמו זה הישראלי, הוא מתפוצץ מגרסאות מטעם, אי דיוקים וניסיונות מגושמים ליטול בכורה על ההישג, כולל הוויכוח מי לחץ על ההדק (היו רבים) שהרג את בן לאדן.
אם תרצו, אבוטאבאד הוא אנטבה האמריקאי. כמו זה הישראלי, הוא מתפוצץ מגרסאות מטעם, אי דיוקים וניסיונות מגושמים ליטול בכורה על ההישג, כולל הוויכוח מי לחץ על ההדק (היו רבים) שהרג את בן לאדן
ספרים רבים מדי נכתבו בנושא וכולם מסופרים מזווית המקטע הצרה של הכותב שלא הייתה בפניו התמונה המלאה. אפילו אדמירל ויליאם מקרייבן, מפקד הכוחות המיוחדים, נגרר בעל כורחו לדיון וסיפק גרסה לא מלאה ומחוררת.
* * *
עיקר גרסתו של סימור הרש היא כי הבית הלבן ממשיך לטעון שחיסולו של בן לאדן היה על טהרת כוחות אמריקאים בלבד וכי בכירים בצבא פקיסטן ובכירי קהילת המודיעין שם (ISI) לא קיבלו התרעה על הפשיטה מראש. זו אינה אמת, כמו אלמנטים נוספים אחרים בגרסת הממשל.
הרש כותב שהשקר הבוטה ביותר הוא כי הגנרלים הפקיסטנים אשפאק פרווז קיאני, מפקד הצבא, ואחמד שואה פאשה, מפקד המודיעין, לא דווחו מראש על המשימה האמריקאית.
קרלוטה גול, ששירתה 12 שנה ככתבת ה"ניו יורק טיימס" באפגניסטן וכתבה את התחקיר הגדול של עיתונה, מאשרת כי נאמר לה על ידי "בכיר פקיסטני" שפאשה ידע כי בן לאדן נמצא באבוטאבאד. גול אומרת כי "מהרגע שבו יצאה ההודעה על חיסול בן לאדן ב-2011, הפך הסיפור לאגדה מתגלגלת ומשנה צורה.
"אובמה אומר ש'שיתוף פעולה אנטי-טרוריסטי עם פקיסטן עזר להוביל אותנו לבן לאדן ולמתחם שבו הסתתר'. אחרים, כולל גנרלים פקיסטנים, טוענים שזה לא מה שהיה. בכירים אמריקאים טענו כי בן לאדן נלחם על חייו. הפקיסטנים הדליפו כי לא היה חמוש".
הרש כותב כי יצר קשר עם בכיר פקיסטני בשם דוראני, ראש ה-ISI לשעבר, ואמר לו מה למד על הפשיטה על בן לאדן מפי מקורות אמריקאים:
בן לאדן היה שבוי של ISI במאחז באבוטאבאד משנת 2006; קיאני ופאשה ידעו על הפשיטה מראש ודאגו ששני המסוקים של אריות הים יוכלו לחצות את התחום האווירי של פקיסטן מבלי למשוך תשומת לב; הסי-איי-איי לא גילה את מקום מחבואו של בן לאדן על ידי התחקות אחרי השליחים, כפי שטען הבית הלבן, אלא מבכיר לשעבר במודיעין הפקיסטני שבגד בשירות תמורת 25 מיליון דולר; וכי נתונים רבים בדוח הממשל שקריים.
כראש לשעבר של ISI, אמר דוראני, נאמר לו זמן קצר לפני המבצע על ידי "גורמים בקהילה האסטרטגית", שהיה לאמריקה מודיע שדיווח לה על דבר נוכחותו של בן לאדן באבוטאבאד וכי החיסול הותיר את קיאני ופאשה חשופים לגורלם.
* * *
באוגוסט 2010 פנה קצין מודיעין פקיסטני בכיר לשעבר לג'ונתן בנק, שהיה באותה עת ראש תחנת הסי-איי-איי בשגרירות האמריקאית באסלאמאבאד. Walk-in הוא כינויו של מישהו המתדפק על הדלת ומציע מידע תמורת כסף או מקלט מדיני. ה-walk-in הציע להסגיר לסוכנות את מקום המסתור של בן לאדן תמורת הפרס הכספי שאמריקה שמה על ראשו ב-2001.
רק אחרי בדיקות רבות נמסר לאובמה, באוקטובר, המידע החדש. תגובת הנשיא הייתה זהירה. "לא נראה לי סביר שבן לאדן באבוטאבאד", אמר אובמה. "אל תדברו על זה יותר אלא אם תהיה לכם הוכחה מוצקה כי זה אכן בן לאדן".
רק אחרי בדיקות רבות נמסר לאובמה, המידע החדש. תגובת הנשיא הייתה זהירה. "לא נראה לי סביר שבן לאדן באבוטאבאד", אמר אובמה. "אל תדברו על זה יותר אלא אם תהיה לכם הוכחה מוצקה שזה אכן בן לאדן"
בנק שמע מה-walk-in כי בן לאדן חולה מאוד; כי מוקדם במהלך בידודו באבוטאבאד הורה ה-ISI לאמיר עזיז, רופא וקצין בצבא פקיסטן, לעבור לחיות סמוך לבן לאדן כדי להגיש לו סיוע רפואי.
"האמת היא שבן לאדן היה חולה ונכה אבל איננו יכולים לומר זאת", אמר הבכיר. "יגידו שהרגנו נכה? שהוא ניסה לתפוס את הקלצ'ניקוב שלו למרות נכותו?"
"הסעודים לא רצו שנוכחותו של בן לאדן תתגלה לנו מכיוון שהיה סעודי, לכן הם אמרו לפקיסטנים לשמור אותנו מחוץ לתמונה. הסעודים חששו שאם נדע על נוכחותו בפקיסטן, נפעיל לחץ על הפקיסטנים לספר לנו מה היה טיב הקשר הסעודי לאל-קעאדה".
"הסעודים לא רצו שנוכחותו של בן לאדן תתגלה לנו מכיוון שהיה סעודי. הם חששו שאם נדע על נוכחותו בפקיסטן, נפעיל לחץ על הפקיסטנים לספר לנו מה היה טיב הקשר הסעודי לאל-קעאדה"
(בדו"ח המלא על אירועי 9/11 שפורסם, נחשף הקשר הסעודי במלואו והפרטים על התמיכה הסעודית בבן לאדן יצרה משבר ביחסי סעודיה-אמריקה).
אחרי הכל, אמר הבכיר, "אם המבצע יכשל, יהיה אובמה כמו ג'ימי קרטר והוא לא ייבחר שוב. כיצד נוכל להבטיח שלא תהיה התערבות של גורמים אחרים? מהם הביצורים במתחם? מהם מידותיו המדויקות? היכן חדריו של בן לאדן ומה גודלם? כמה מדרגות יש לקומות העליונות? היכן הדלתות לחדריו והאם הן מחוזקות בפלדה? מה עוביין?"
הפקיסטנים הסכימו שצוות אמריקאי – שני אריות הים, איש סי-איי-איי ושני מומחי תקשורת – יקימו משרד קישור בטרבלה גאזי לפני הפשיטה. במקביל הקימו אריות הים מתחם שהיה העתק מדויק של אבוטאבאד באתר ניסויים גרעיניים לשעבר בנוואדה ויחידת עלית של אריות הים החלה להתאמן בו.
פשה וקיאני הבטיחו שצבא פקיסטן וההגנה האווירית לא יעקבו או ינסו למנוע את כניסת המסוקים האמריקאים לשטחם. הם אפשרו לוויליאם מקרייבן להתמקם בחשאיות בסמיכות לאבוטאבאד ולפקד על המבצע מהקרקע כשהוא מדווח במקביל לחדר המצב בבית הלבן.
סמוך למתחם היו מחנה צבאי פקיסטני ותחנת משטרה שאנשיהם היו יכולים להגיע ולהתערב תוך דקות ספורות. כשהוא צופה כל תקלה אפשרית, הציב מקרייבן מסוקי חילוץ סמוך למתחם. "כמובן שהלוחמים ידעו שהיעד הוא בן לאדן וכי הוא נמצא תחת שליטה והגנה פקיסטנית", אמר הבכיר לשעבר. "אחרת המבצע לא היה יוצא לדרך ללא חיפוי אווירי".
החשש מפקיסטן, כותב הרש, היה שלמרות שמדובר לכאורה במדינה ידידותית, היא נחשבת ללא יציבה ובלתי צפויה. עיקר הסכנה בהתנהלות מול פקיסטן, אומר לי הרש, "הוא שעל פי אומדן אמריקאי, יש לפקיסטנים 100 ראשי נפץ גרעיניים שקיים חשש כי יגיעו לידיים הלא נכונות. כאשר אובמה מכריז קבל אומה ועולם על הפעולה בפקיסטן, הוא לוקח סיכון גדול".
"על פי אומדן אמריקאי, יש לפקיסטנים 100 ראשי נפץ גרעיניים שקיים חשש כי יגיעו לידיים הלא נכונות. כאשר אובמה מכריז קבל אומה ועולם על הפעולה בפקיסטן, הוא לוקח סיכון גדול"
* * *
"זה היה לא פחות מרצח מתכונן בכוונת תחילה", אמר להרש מפקד באריות הים שהשתתף בעשרות מבצעים דומים בעבר, "לא הייתה לנו כל כוונה להשאיר אותו חי. על פי חוק ידענו שמה שמטילים עלינו לבצע במתחם באבוטאבאד, זה רצח. היינו צריכים ללמוד לחיות עם זה. במבצעים כגון זה, כל אחד מאיתנו אומר לעצמו: 'אין ברירה, אנחנו במשימת חיסול'".
מה שגרם לנפילה המורלית הראשונית של אריות הים הייתה המהירות הלא צפויה – שעליה לא ידעו מראש – שבה הכריז אובמה כבר באותו לילה על יום הנקם והשילם על 9/11 במלים "We got him".
מה שגרם לנפילה המורלית הראשונית של אריות הים הייתה המהירות הלא צפויה – שעליה לא ידעו מראש – שבה הכריז אובמה כבר באותו לילה על יום הנקם והשילם על 9/11 במלים "We got him"
למנהיגים – אפילו למלך הקול ו"לא-דרמה אובמה" – יש דחף בלתי נשלט לצאת מול פני האומה, לגזור קופונים ולשתף את האזרחים בחשבון שנסגר אחרי עשור. הדחף הזה אינו מסתורי או נשגב מהדעת, בעיקר משום שבתסריט אחר ולא דמיוני כלל, יכולים היו המסוקים להיות מרוחים על פסגות הרים בפקיסטן מבלי שהגיעו ליעד.
למי שלא היה מצוי בפרטים, היה ההישג גדול בהרבה משהיה באמת, למרות שהעובדה שהפקיסטנים הסיטו עיניהם מהמתרחש לא הפכה את הצלחת המשימה לדבר מובן מאליו.
מהירות החשיפה על ידי הנשיא עם סיפור כיסוי מחורר שהרים גבות אצל בקיאים בפעולות חסויות כמו זו, תפס את אריות הים לא מוכנים ועימת אותם מהר מדי עם תחושת הברוטליות של הרג כמשימה מרכזית ללא קרב והתנגדות של ממש. אריות הים היו זקוקים לזמן עיכול שאובמה לא נתן להם.
גרסת הבית הלבן למה שקרה באבוטאבאד, הוסיפה לאי הנוחות. בעדכונים הראשונים נטען כי בן לאדן אחז בנשקו האישי בניסיון להילחם על חייו ושאחת מנשותיו צרחה בהיסטריה כאשר קליע תועה פגע בברכה. למרות טענת הבית הלבן, ידעו הלוחמים שחוץ מהקליעים שהרגו את בן לאדן, שום קליע לא נורה.
בעדכונים הראשונים נטען כי בן לאדן אחז בנשקו בניסיון להילחם על חייו ושקליע תועה פגע בברכה של אחת מנשותיו. למרות טענת הבית הלבן, ידעו הלוחמים שחוץ מהקליעים שהרגו את בן לאדן, שום קליע לא נורה
"היו נשים וילדים במתחם", אומר הרש. "האם נגענו בהם? שבינו אותם? לא עשינו להם כלום. אריות הים לא היו גאים במבצע והם רתחו על העובדה שהנשיא חשף אותו כפי שחשף. כעסם יצא על העובדה שכל תשומת הלב התרכזה בחיסול.
"הם עשו פעולות דומות בעבר. אמריקה הוציאה חיסולים ממוקדים. אריות הים הבינו שאם ייתפסו בידי הפקיסטנים, ניתן יהיה להעמיד אותם לדין באשמת רצח. אבל הפיקוד הפקיסטני הגבוה אמר גם הוא: חסלו אותו. בשם אלוהים אל תשאירו לנו גוויה ואל תאסרו אותו. תספרו ששבוע אחרי שחטפתם אותו, הוצאתם אותו להורג בהינדו-קוש".
"אריות הים ידעו שהיעד נמצא בקומה שלישית, דלת שנייה מימין, והלכו ישר לשם", אמר הבכיר להרש. "בן לאדן נסוג לחדר השינה. שני חיילים עקבו אחריו ופתחו באש. מאוד פשוט, מאוד ענייני, חיסול מקצועי.
"כמה מאריות הים נרתעו וראו עצמם נפגעים מהכרזת הבית הלבן כי הרגו את בן לאדן כהגנה עצמית. שישה מאריות הים הבכירים והמנוסים ביותר נתקלו באזרח קשיש ולא חמוש והיה עליהם להרוג אותו. החוק נתן להם רשות מלאה להרוג את בן לאדן. טענת הבית הלבן, כי רק שני קליעים פגעו בראשו הייתה בולשיט", אמר הבכיר. "הצוות נכנס דרך הדלת והשמיד אותו. כמו שאריות הים אומרים, We kicked his ass and took his gas".
"שישה מאריות הים הבכירים והמנוסים ביותר נתקלו באזרח קשיש ולא חמוש והיה עליהם להרוג אותו. החוק נתן להם רשות מלאה להרוג את בן לאדן. טענת הבית הלבן, כי רק שני קליעים פגעו בראשו הייתה בולשיט"
אריות הים לא הגיעו לאבוטאבאד על סמך מודיעין טרי שלפיו ניתן היה להבין שבן לאדן מתכנן להוציא מבצעים של אל-קעאדה, כפי שניסה הבית הלבן למכור לציבור. הם לא היו חוליית מודיעין שבאה לאסוף מידע חיוני על הפעלת ארגון הטרור מבית המסתור.
הרש: "בקשר לאוצרות המודיעין שנלקחו. האם לקחו אריות הים ערמות של מחשבים מהמתחם? על פי הבית הלבן נטלו אריות הים 'אוצר בלום' של מידע. אבל המשימה של אריות הים הייתה לחסל את בן לאדן והם אספו מעט ניירות שהיו גלויים לעין בדרכם החוצה.
"אחרי 40 דקות תמימות במתחם ורעש יריות, קשה היה לסמוך על האיפוק הפקיסטני. היה צריך להתרומם משם. רוב הניירת נמסרה לסי-איי-איי על ידי ה-ISI. הם גם אלה שדחקו בבן לאדן שיעלה על הכתב חומרים שונים".
אובמה הילל "קומץ אמריקאים" על הזהירות שנקטו בהימנעות מפגיעה באזרחים ואמר: "אחרי קרב אש הם הרגו את אוסמה בן לאדן ולקחו את גופתו". הקאבר-אפ לא יכול היה לקחת בחשבון דברים שלא סוכם עליהם מראש, כמו אלה שאובמה אלתר כיד הדמיון הטובה עליו שגרמה למיגרנה קשה בקהילת המודיעין.
שני פרטים היו דרושים לצקת תוכן בסיפור הכיסוי: תיאור הקרב שלא היה והסיפור על מה קרה לגופתו של בן לאדן.
אפילו מקרייבן, לוחם מיתי שאמירת אמת היא סימנו הרשום, נרתם למשימה. כך נולד הסיפור אותו סיפר מקרייבן גם לפיטר ברגן מסי-אן-אן. מקרייבן ידע שבן לאדן היה גבוה במיוחד (1.93 מ').
שני פרטים היו דרושים לצקת תוכן בסיפור הכיסוי: תיאור הקרב שלא היה והסיפור על מה קרה לגופת בן לאדן. אפילו מקרייבן, שאמירת אמת היא סימנו הרשום, נרתם למשימה
מהתבוננות בגוויה שהייתה בשק-הגופה, אי אפשר היה לזהות את הטרוריסט משייריו המעטים (כאמור, הוא נהרג ביותר משני כדורים מדויקים לראשו) ואריות הים המתינו לתוצאות הדי-אן-איי מדגימת הדם שלקחו. מקרייבן הורה לחייל בגובה 1.89 מ' לשכב ליד בן לאדן לשם אומדן. ההפרש בגובה התאים.
בחדר המצב הקטן שבו הצטופפה צמרת הממשל והמודיעין – כמו בצילום המפורסם שבו נראה אובמה מכווץ בפינת החדר והילרי קלינטון מכסה את פיה בידה (בחדר הקטן יש מסך טלוויזיה שאין בגדול ובו ראו הנוכחים את הפשיטה בזמן אמת ממצלמות הקסדה של הלוחמים כאשר מקרייבן מתאר ברמקול את המתרחש) – עדיין לא היו משוכנעים שבן לאדן אכן נהרג.
אובמה דחק במקרייבן לאמת את מצב "ג'רונימו" (כינויו ברשת של בן לאדן). בדיקת הדי-אן-איי הוכיחה חד-משמעית שאריות הים הרגו אותו.
שקר גרר בדיה. כאשר נשאל על ידי עיתונאים האם בן לאדן השיב אש, ענה היועץ לביטחון ג'ו ברנן (היום ראש הסי-איי-איי), שבן לאדן "היה בקשר ירי עם מי שחדרו לחדרו אך לא ידוע האם ירה ממש או לא".
שקר גרר בדיה. כאשר נשאל על ידי עיתונאים האם בן לאדן השיב אש, ענה היועץ לביטחון ג'ו ברנן (היום ראש הסי-איי-איי), שבן לאדן "היה בקשר ירי עם מי שחדרו לחדרו אך לא ידוע האם ירה ממש או לא"
גם האמירה הזאת אמללה את אריות הים. הם ידעו שהאיש שנתן הוראה להפיל את מגדלי התאומים התחבא מאחורי נשים וילדים כעדות לאופיו, וכעת פיברקו עבורם תיאור הרואי של אומץ ליבם מול פני הסכנה.
* * *
המהירות שבה נעתרו הפנטגון, הבית הלבן והסי-איי-איי לפנייתה של הבמאית קתרין ביגלו לשיתוף פעולה נדיר וגישה לחומרים חסויים מהפעולה, נראו תמוהים. כאשר קוראים את ספרו של הרש מתברר מה דגדג בעורף כל הזמן.
בהיעדר חומר ויזואלי מהרגעים הגורליים שהבית הלבן היה מוכן לשחרר משום שסתרו את הגרסה הבדיונית, נצרב הסרט "כוננות עם שחר" (Zero Dark Thirty) בתודעה כסיפור האמיתי. הגרסה הקולנועית של קבורת בן לאדן בלב ים אחרי שהוכן בידי קאדי מוסלמי, אמורה הייתה להיות מופרכת בכל שלב, אבל היא ששווקה.
בהיעדר חומר ויזואלי מהרגעים הגורליים שהבית הלבן היה מוכן לשחרר משום שסתרו את הגרסה הבדיונית, נצרב הסרט "כוננות עם שחר" בתודעה כסיפור האמיתי
שאלתי את הרש האם ראה בעיניו או האם הוא מכיר מישהו שהיה נוכח בקבורה בלב ים. הרש הדגים את קוצר רוחו המפורסם והעצבים שהוא מקבל מול מי שאינם מבינים מה שהם קוראים או מה שאומרים להם. "לא הייתה קבורה בלב ים", נזף בי הרש, "אנא קרא שוב מה שכתבתי בספר במקום להטריד אותי".
גם לגבי מה עלה בגורל שייריו של בן לאדן אין תהיות רבות, למרות שאמריקה הרשמית מסרבת לעמוד מאחורי הסיפור האמיתי. כפי שהורו להם, השליכו אריות הים את בן לאדן מהמסוק מעל הינדו-קוש. ביקשתי מהרש שיתאר לי את הדברים.
"מה שכתבתי – שכמה מאריות הים השליכו חלקים מבן לאדן לחזירים בהרי הינדו-קוש – הגיע מחקירתם הראשונית של הלוחמים עם שובם לבסיס. אנחנו יודעים שלוחמים נוהגים להגזים לגבי דברים שונים. הניחוש שלי הוא שמשהו דמוי זה אכן קרה, אבל איננו יודעים את הפרטים המדויקים".
"מה שכתבתי הגיע מחקירתם הראשונית של הלוחמים עם שובם לבסיס. אנחנו יודעים שלוחמים נוהגים להגזים לגבי דברים שונים. הניחוש שלי הוא שמשהו דמוי זה אכן קרה, אבל איננו יודעים את הפרטים המדויקים"
קשה לעכל שמישהו בעל מוניטין כמו זה של מקרייבן ישתתף במעשייה הזאת.
"מהרגע שבו יצא הנשיא והכריז פומבית על המבצע ושינה את פרטיו במקום להמתין שבוע או עשרה ימים להכריז על החיסול כפי שתוכנן", אומר הרש, "לא הייתה לאף אחד ברירה אלא להיצמד ולאשר את הגרסה החדשה".
פורסם לראשונה ב"מעריב", 2016
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם