ביום שלג קפוא בעיירה הציורית הקטנה לילהאמר, נורווגיה, קשה היה לזהות כל זכר ללילה ב־1973 שבו התקבצו מייק הררי ו־15 לוחמי מוסד מונעים בשכנוע פנימי עמוק – ועל סמך מודיעין שגוי – שכאן ישלם עלי חסן סלאמה בחייו על רצח הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן 1972.
לילהאמר היא עיירת סקי שמתעוררת לחיים בחורף, ערוכה להעניק לגולשים שירותים בסיסיים: צימרים ומוטלים. פאבים מחוממים ברחוב הראשי. יין, בירה וסיידר אלכוהולי חם לשתייה ותקרובת נורווגית טיפוסית.
בלב השיכונים האפורים ונטולי החן, מרחק חמש דקות נסיעה ממרכז העיירה, ניצבת עדיין תחנת האוטובוס שבה נורה למוות המלצר המרוקאי אחמד בושיקי, אחרי ששבע זוגות עיניים, כולל הררי, פסקו שהוא חסן סלאמה. גמלאי המוסד שהיה איתנו כדי לשחזר את הפעולה הכושלת שאותה כינה "אנטיפתית", נראה נבוך גם ממרחק 30 שנה.
"המודיעין בידינו היה חלקי", אמר ט', שהתכרבל במעיל גדול עם כובעון, "הזיהוי לא היה ודאי ותוכנית המילוט הייתה חובבנית עם נתיבי בריחה קצרים מדי". שלוש פעמים ניסה המוסד להתנקש בסלאמה ונכשל, עד 22 בינואר 1979, התאריך שבו פוצצה אריקה צ'יימברס פולקסווגן ממולכדת בשלט־רחק כאשר חלפה השיירה של חסן סלאמה מתחת למרפסת שבה הסתתרה והרגה אותו.
ממרחק של שבע שנים ממינכן, זאת הייתה נקמה קרה. אף שכל אנשי המוסד שאיתם דיברתי הכחישו בתוקף את מוטיב הנקמה בחיסול "ספטמבר השחור", זאת הייתה נקמה נטו.
בן המוות של ישראל היה עבור ה־CIA והממשל האמריקאי איש הקשר המרכזי ליאסר עראפת ולניסיון להטות את הפת"ח מאלימות לדיאלוג. ישראל הייתה מודעת לקשר האמיץ בין סלאמה ל־CIA, שכבר ב־1970 זכה בברכתם של ניקסון וקיסינג'ר. החשש הישראלי היה שהקשר הזה יוביל לרגע שבו יעמוד עראפת על מדשאת הבית הלבן, כפי שאכן קרה.
מי שלא סלח לישראל על חיסול סלאמה היה רוברט איימס, שנחשב למוצלח ולטוב מבכירי הסוכנות ומי שיצר את הקשר עם סלאמה והפך למפעילו ולידידו הקרוב. איימס טען שהחיסול נועד לחבל באינטרסים אמריקאים
"אילו לא חוסל חסן סלאמה בידי ישראל", טען איש ה־CIA סם וויימן, "יכול להיות שהדברים היו מתגלגלים אחרת". מי שלא סלח לישראל על חיסול סלאמה היה רוברט איימס, שנחשב למוצלח ולטוב מבכירי הסוכנות ומי שיצר את הקשר עם סלאמה והפך למפעילו ולידידו הקרוב. איימס טען שיותר משנועד החיסול לשרת אינטרס ישראלי, הוא נועד לחבל באינטרסים אמריקאים.
***
סיפור הקשר בין סלאמה ואמריקה מופיע בהרחבה גדולה בספר "The Good Spy" מאת קאי בירד שיצא לאור לאחרונה. בירד הוא חתן פרס פוליצר. אחד מספריו הקודמים היה על חייו כנער בצלו של שער מנדלבאום בירושלים, בה שירת אביו הדיפלומט. גרסתו לקשר עם סלאמה זכתה לביקורות טובות ולקריאות עידוד מאת מי שמצויים בפרטים.
"המרגל הטוב" הוא בוב איימס, גבר גבוה במגפי בוקרים ומשקפי טייסים, ישר כסרגל, אמין וקתולי אדוק שהתאהב בלבנט ובילה בו כאיש הסוכנות את רוב הקריירה שלו.
בימים של מתיחות גדולה וחשדנות בין הממשל האמריקאי וישראל, סיפור הקשר בין אמריקה לטרוריסט שתכנן את מינכן אך הפך לאישיות אהודה ורצויה ולאינטרס אמריקאי מובהק, מאזכר את היכולת האמריקאית לשקר לישראל מבלי למצמץ כפי שהיא עושה בדבר קיומו של קשר ישיר עם חמאס.
זה עניין אחד שאמריקה נוזפת בישראל בטונים צורמים על הרג סיטונאי של חפים מפשע בעזה ומעכבת משלוחי נשק כאמצעי ענישה, ועניין אחר לאתרג מחבל פלסטיני בימים שישראל רדפה אחריו
זה עניין אחד שאמריקה נוזפת בישראל בטונים צורמים על הרג סיטונאי של חפים מפשע בעזה ומעכבת משלוחי נשק כאמצעי ענישה, ועניין אחר לאתרג מחבל פלסטיני בימים שישראל רדפה אחריו. ההיגיון שהנחה את איימס היה ש"הרעים יודעים מה מתכננים רעים אחרים יותר משהטובים יידעו אי־פעם".
זה ההיגיון שהביא אותו לחזר אחרי מי שנחשב למקורבו ואיש סודו של עראפת. החיזור היה קל יחסית משום שאת סלאמה הנחה היגיון משלו; התועלת הרבה לתנועת השחרור הפלסטינית שהייתה טמונה בקשר חשאי עם אמריקה. איימס וסלאמה שמרו על קשרי עבודה וידידות הדוקים במשך עשור בידיעת ראש ה־CIA ריצ'רד הלמס. קיסינג'ר ידע על הקשר ולא עשה דבר כדי לפגוע בו.
האמריקאים רצו להאמין שערוץ פתוח עם סלאמה יגן על אנשיהם במזרח התיכון וימנע את הפיכתה של אמריקה ליעד טרור. איימס נפגש עם סלאמה ואשתו נאשרוואן בנסיבות חברתיות. הוא נהג לאכול בביתם כמעט כל ערב בימים שבהם היה בביירות.
בעל נאמן ואב לחמולת ילדים גדולה, הסתייג איימס מתדמית הפלייבוי של סלאמה. כאשר התאהב סלאמה בג'ורג'ינה ריזק, מיס יוניברס 1971, כתב איימס לאשתו: "מדוע הוא מנהל רומן עם אישה אחרת לא אבין לעולם, זה הורס את המוניטין שלו".
מי שבוחר להיות מופתע משת"פ בין סלאמה לאמריקה אינו בקיא בהיסטוריה של ה־CIA. ארה"ב מילטה אלפי פושעי מלחמה נאצים ממשפט, הביאה אותם לאמריקה והטמיעה אותם בקהילה המדעית, הצבאית והמודיעינית
אבל כאשר ביקש סלאמה מאיימס לארח אותו ואת מלכת היופי שלו בדיסנילנד ובהוואי, נעתר איימס ושלח אותו לאמריקה בליווי צמוד של ה־CIA. סלאמה ניסה לשכנע את וושינגטון למסד קשר ישיר עם הפלסטינים ואיימס ניסה לקושש מידע על קיצוניים כאבו נידאל. ה־CIA אימן את "כוח 17" שסלאמה עמד בראשו ושהגן על שגרירות ארצות הברית בביירות במהלך מלחמת האזרחים.
מי שבוחר להיות מופתע משיתוף הפעולה בין סלאמה לאמריקה אינו בקיא בהיסטוריה של ה־CIA, שתחילתו ב־OSS – סוכנות הביון שהפעילה אמריקה באירופה במלחמת העולם השנייה. בסוף המלחמה מילטה אמריקה אלפי פושעי מלחמה נאצים ממשפט, הביאה אותם לאמריקה והטמיעה אותם בקהילה המדעית, הצבאית והמודיעינית.
הנאצים, וביניהם ריינהרד גהלן, קצין הביון הבכיר של היטלר בחזית המזרחית, הוברחו מאירופה בעזרת הוותיקן והוצנחו לתפקידים בכירים ורגישים. חלקם עמדו מאחורי תוכנית החלל שהנחיתה אדם על הירח. אחרים הפכו לחלק מתוכנית הגרעין האמריקאית.
***
סלאמה סירב להיות Asset (מקור בשכר) של הסוכנות. הוא התעקש שהקשר יהיה מבוסס על אינטרס הדדי ולא על תשלום. כשאחד מאנשי ה־CIA ניסה למסד את היחסים על בסיס כספי באמצעות תשלום חודשי של 300 אלף דולר, נעלב סלאמה ונעלם לחודשים.
רמז לכך שישראל הייתה מודעת לקשר המיוחד של איימס עם סלאמה, היא שידרה לאיימס באחד מביקוריו התכופים בישראל. זו הייתה התנכלות בסגנון ישראלי שגור. "הם פירקו את המזוודות שלי לחתיכות"
בניסיון להבהיר שהם יודעים מה קורה, פרסם "הניו יורק טיימס" כתבה על הקשר האמריקאי עם סלאמה, בו הוא הוצג כ"פיון במאבק כוחות פנים־אמריקאי בסוכנות". הצילום שפורסם ב"טיימס" ומתחתיו הכיתוב עלי חסן סלאמה היה שגוי. המצולם לא היה סלאמה. המוסד לא היה הגורם היחיד שטעה בזיהוי ראש המודיעין של "ספטמבר השחור".
רמז לכך שישראל הייתה מודעת לקשר המיוחד של איימס עם סלאמה, היא שידרה לאיימס באחד מביקוריו התכופים בישראל. זו הייתה התנכלות בסגנון ישראלי שגור. איימס נכנס דרך גשר אלנבי ובניגוד לנוהל ישן שבו ויתרה ישראל על החתמת דרכונו של איימס בחותמת כניסה ונתנה לו טופס נפרד, בביקור המסוים ההוא הבהירו הבירוקרטים בגשר מי בעל הבית.
"הם פירקו את המזוודות שלי לחתיכות" כתב איימס ביומנו, "רוקנו את משחת השיניים שלי, חפרו במשחת הנעליים, חשפו את הפילם במצלמה והחרימו את הדאודורנט וקצף הגילוח שלי בטענה שהם עלולים להיות פצצות".
התקרית שיזמה ישראל כדי להבהיר לאיימס מהיכן משתין הדג ועל מי לא, פגעה במזגו הטוב ובהמשך הקשר שלו עם המוסד שבא לביטוי בשני ביקורים בשנה. אין ספק שאיימס היה אחד האמריקאים המחוייבים ביותר לרעיון של פתרון הסכסוך בדרכי שלום וסיכן עבורו את חייו, אבל הוא ראה את הסכסוך דרך הפריזמה הפלסטינית ונטיית ליבו הטבעית הייתה מגוייסת למאבק הפלסטיני.
הפלסטינים בעצמם המעיטו בחלקו של סלאמה במינכן, גם מתוך הסתייגות מאורח חייו הראוותני וגם בשל קרבתו לעראפת, קרבה שאותה ניסה סלאמה לקדם
איימס היה מבכירי הדוגלים באסכולה בדבר תפקידו השולי, אם בכלל, של סלאמה בטבח הספורטאים במינכן. על פי מקורותיו האמינים בדרך כלל, החל הסדר ההיררכי במינכן מאבו איאד, שמסר את המשימה לאבו דאוד, שבחר את שמונת המחבלים שחדרו לכפר האולימפי.
השלישי בפירמידה היה פאקרי אל־אומרי, סגנו של אבו איאד. הפלסטינים בעצמם המעיטו בחלקו של סלאמה במינכן, גם מתוך הסתייגות מאורח חייו הראוותני וגם בשל קרבתו לעראפת, קרבה שאותה ניסה סלאמה לקדם כאפשרות לעובדה שערפאת בחר בו ליורש.
סם וויימן, שהיה ראש תחנת ה־CIA בביירות בימי איימס, הוא מהבכירים האמריקאים שאימץ את התפקיד המרכזי שהיה כביכול לסלאמה בביצוע מינכן ונמנע מלדבר איתו על כך אחרי הטבח. במאמץ לחשוף את האמת מתעקש בירד להציג עדויות נוספות.
הוא מצטט את נידאל, אחותו של סלאמה, ששאלה אותו מה היה הקשר שלו למינכן. סלאמה ענה לה בשלילה. גם לאמו הכחיש סלאמה כל מעורבות בטבח: "הוא אמר שהוא מתנגד להרג אזרחים על בסיס עקרוני".
באסל אל־קובייסי, פלסטיני נוסף שאיימס טיפח כמקור, חוסל בידי ישראל. החיסול הזה עורר זעם גדול ב־CIA שכעת הפך מודע לעובדה שישראל רדפה באופן שיטתי אחרי פלסטינים שהיו חיוניים להגנת האינטרסים האמריקאים
מינכן הייתה Game changer עבור ה־CIA , שהחליט לחלק עם המוסד מידע חיוני. עדות ליוזמה הזאת גילה איימס כאשר נחשף לתיק של המוסד על סלאמה. נרעש ממה שראה בו, התלונן איימס אצל אנשיו על החלטתם לחשוף את קשריו המיוחדים עם סלאמה בפני המוסד.
באסל אל־קובייסי, פלסטיני נוסף שאיימס טיפח כמקור, חוסל בידי ישראל. החיסול הזה עורר זעם גדול ב־CIA שכעת הפך מודע לעובדה שישראל רדפה באופן שיטתי אחרי פלסטינים שהיו חיוניים להגנת האינטרסים האמריקאים באזור.
בחריגה מהקאנון הרגיל בסוגיית מותו של אל"ם ג'ו אלון – מי שהיה נספח חיל האוויר בוושינגטון – בחצר ביתו בשכונה צ'בי צ'ייס ב־1 ביולי 1973, שאינו מספק תשובה ברורה לשאלה האם נרצח אלון בידי "ספטמבר השחור" כנקמה על מסע החיסולים של "כידון", טוען בירד בספר שהרוצחים היו חוליה מ"כוח 17" בפיקודו של אבו פאריס, פלסטיני ממוצא אפריקאי עם שיער אפרו.
הדבר הזה חיזק את ההשערה של המשטרה המקומית שאלון נרצח בידי שחורים מקומיים. בירד כותב שיעד החיסול היה יצחק רבין, השגריר בארצות הברית באותם ימים, אבל מכיוון שהשמירה על רבין הייתה הדוקה מדי בחרו הפלסטינים באלון.
על סמך עדותו של זיין דרש איימס מסלאמה אישור או הכחשה. לא ידוע מה השיב לו סאלמה, אבל הוא הצליח למלט את החוליה לביירות. ישראל הרשמית העדיפה כל השנים שלא לתייק את רצח אלון כפעולה פלסטינית
מוסטפה זיין, אינטלקטואל פלסטיני וידיד קרוב של איימס בביירות, מאשר כי הרצח היה נקמה על חיסול מוחמד בודייה בידי המוסד יומיים קודם לכן. אם אכן היה זה "כוח 17" שהרג את אלון, על פי זיין "אין ספק שסלאמה עצמו הורה על החיסול".
על סמך עדותו של זיין דרש איימס מסלאמה אישור או הכחשה. לא ידוע מה השיב לו סאלמה, אבל הוא הצליח למלט את החוליה לביירות. ישראל הרשמית העדיפה כל השנים שלא לתייק את רצח אלון כפעולה פלסטינית, אך גרסתו של בירד היא הסמכותית שנמסרה עד עתה.
***
התיק על סלאמה בסוכנות הוא לא פחות מסיפור אהבה. סלאמה של האמריקאים היה במצב גופני מצוין. הייתה לו חגורה שחורה בקארטה והוא התאמן מדי יום. "הוא התנועע כמו פנתר", אמר פרנק אנדרסון, אחד מאנשי ה־CIA שעבד עם איימס.
סאלמה דיבר אנגלית, גרמנית וצרפתית והיה חסיד של מוזיקת פופ אמריקאית. השיר האהוב עליו ביותר היה "Love Me Tender" של אלביס פרסלי. הוא עישן בשרשרת. הוא שתה ויסקי אך העדיף יינות אדומים יקרים. למרות שהיה נשוי פלוס שניים, הוא יצא עם נשים אחרות.
בשקלול היסטורי ברור שה־CIA הפיק תועלת רבה מהקשר עם סלאמה. הוא השאיר את הממשל מעודכן, באמצעות איימס, בדבר המטרות והמגמות ארוכות הטווח של הפלסטינים והעביר שדרים מערפאת
"כאשר עלי נכנס לחדר", אמרה רעייתו של אחד מאנשי הקשר שלו בסוכנות, "הוא שאב את כל החמצן". בשקלול היסטורי ברור שה־CIA הפיק תועלת רבה מהקשר עם סלאמה. הוא השאיר את הממשל מעודכן, באמצעות איימס, בדבר המטרות והמגמות ארוכות הטווח של הפלסטינים והעביר שדרים מערפאת, שחלקם הניבו את הרשות שניתנה לאבו עמאר לנאום באו"ם עם נרתיק אקדח ריק וענף זית.
סלאמה ניהל את המשא ומתן על הפרטים הקטנים ובצילום קבוצתי עם עראפת במסדרונות האו"ם בניו יורק, נראה סלאמה מצטנע בפמליה של הראיס.
את האינטרס האמריקאי המובהק ביותר – להגן על אישים אמריקאים במזרח התיכון מפני פגיעה – לא הצליח סלאמה לספק אף שרוב האבידות הקשות שספגה אמריקה, כולל מכונית תופת בשגרירות ארה"ב בביירות באפריל 1983, רצח חטופים והשגריר האמריקאי במרוקו, והפיגועים במארינס, התרחשו אחרי מותו של סלאמה.
***
אף אחד לא אוהב ששואלים אותו מדוע כרת ברית עם השטן כדי לקדם את האינטרסים שלו. גימלאי ה־CIA שהסכימו להיפגש, ישבו ליד שולחן גדול בחליפות השרד האלגנטיות שלהם. סם וויימן היה ראש תחנות ביירות ודמשק של הסוכנות וצ'רלי ווטרמן היה ראש התחנה בביירות.
"אם היינו מתחילים לדבר על מינכן, הייתי צריך לקום וללכת. אינני תומך במה שקרה במינכן ואם הייתי מחליט לשאול אותו, 'עלי חסן, מדוע הרגת את כל האנשים האלה?' הייתי חייב לשאול מדוע אני מדבר איתו?"
שנותיהם במזרח התיכון חפפו לעידן הפעלתני והאלים ביותר של "ספטמבר השחור", מסוף שנות ה־60' ועד סוף שנות ה־70'. ה־CIA איבד מפעילי סוכנים ובכירים בימים ההם ואין כל היבט נוסטלגי באופן שבו הם מביטים לאחור.
בהשוואה לווטרמן רך הדיבור שבחר את דבריו בקפידה ומתוך מודעות ואחריות, כאשר הגיעה העת לשאול את השאלות הקשות הסתבר שלוויימן חמור הסבר והנחרץ הייתה אפס סובלנות כלפי תהיות מוסריות בנות 30 שנה. וויימן: "עלי חסן סלאמה ייצג יכולות ופונקציות מסוימות שהיו חיוניות לארצות הברית ולתפקיד שלי באותה עת.
"הוא היה גבר מאוד מרשים בעיניי. פיקח מאוד, עם אגו גדול, בעל יכולות פיזיות, כריזמטי מאוד, בעל מוטיבציה גבוהה ומסירות למשימה. הייתי מודע למבצעים שהוא היה מעורב בהם. ידעתי שהוא ידע שידעתי וכך עבדנו. החלטתי שלא אני אמור לבחון את המוסר שלו.
"אם היינו מתחילים לדבר על מינכן, הייתי צריך לקום וללכת. אינני תומך במה שקרה במינכן ואם הייתי מחליט לשאול אותו, 'עלי חסן, מדוע הרגת את כל האנשים האלה?' הייתי חייב לשאול מדוע אני מדבר איתו? לכן ההחלטה הנכונה הייתה לא לגעת בנושא הזה".
"מוקדם מאוד בביזנס הזה אתה מגיע לנקודה שבה אתה מבין שעליך להיות במגע עם אנשים כסלאמה. לכן אתה מתמודד עם תחושות האי־נוחות לפני שאתה עושה את המוטל עליך"
צ'רלס ווטרמן: "מוקדם מאוד בביזנס הזה אתה מגיע לנקודה שבה אתה מבין שעליך להיות במגע עם אנשים כסלאמה. לכן אתה מתמודד עם תחושות האי־נוחות לפני שאתה עושה את המוטל עליך".
וויימן: "אמרתי לו שהוא Bloody fool להסתובב בביירות כפי שהוא הסתובב. אמרתי לו: 'אתה יודע שאתה מטרה ניידת'. אבל הוא הסתובב בביירות חופשי בשטח כמי שאומר 'שום דבר לא יקרה לי. אני עלי חסן סלאמה, אני מי שאני ובי לא יפגעו'.
"אמרתי לו: 'הם ישיגו אותך אם תמשיך לשדר את הפעילות שלך מבלי לעשות מאמץ לשמור על פרופיל נמוך. אתה יכול לבנות על זה שהם ידפקו אותך'".
שאלתי את וויימן מדוע לא לקח ה־CIA אחריות ולא הגן על סלאמה מפני התנקשות. וויימן: "כדי למנוע התנקשות בו משמעו שהייתי צריך לדעת שמבצע נקודתי יצא לשטח. עם תאריך, מקום ושאר פרטים חיוניים. לא היה לי מידע כזה.
"סלאמה האמין שיכול להיות פתרון לסכסוך, אבל פתרון כזה יכול לבוא רק בהשראת ארצות הברית. על רקע ההבנה הזאת הוא בחר לטפח יחסים עם אמריקה, לעצמו ולפת"ח"
"חוץ מזה, זה האופי של הסכסוך הישראלי–פלסטיני, כל אחד הוא מטרה. אינני מסכים עם הגישה הזאת אבל כך זה היה. סלאמה האמין שיכול להיות פתרון לסכסוך, אבל פתרון כזה יכול לבוא רק בהשראת ארצות הברית. על רקע ההבנה הזאת הוא בחר לטפח יחסים עם אמריקה, לעצמו ולפת"ח.
"גם מנחם בגין היה טרוריסט ובגין נבחר לראש ממשלת ישראל. האם זה בסדר שבגין נבחר להנהיג את ישראל? זאת בעיה שלך ולא שלי. אותו היגיון עובד גם הפוך".
***
במרץ 1976 הביא המוסד את מנהיג הפלנגות הנוצריות בלבנון בשיר ג'ומאייל לישראל כדי לעבד את פרטי שיתוף הפעולה בין ישראל לפלנגות. בסוף הפגישה לקח בכיר מוסד את ג'ומאייל לשיחה פרטית בה שאל אותו האם הוא יכול לספק לישראל פרטים של הלו"ז ושגרת יומו של חסן סלאמה.
ג'ומאייל נד בראשו ונתן לבן שיחו להבין שהוא יכול לעזור. כמקובל ביחסים איתו, לא נתן ג'ומאייל למוסד כלום בסופו של עניין. המוסד לא היה מודע לקשר שהיה בין ג'ומאייל וסלאמה, שבו התרועעו השניים על בסיס קבוע, בעיקר משום שג'ומאייל האמין שסלאמה יוכל להיות אינסטרומנטלי לשאיפותיו הפוליטיות.
בניגוד לכל כללי המשחק, העניק סלאמה ריאיון בן חמישה עמודים כולל תצלום לעיתון צרפתי. סם וויימן יצא מכליו. "אמרתי לסלאמה", נזכר וויימן, "שהוא מפר כל חוק של התנהלות סבירה של איש ביון"
ג'ומאייל הבין שאם המוסד יחסל את סלאמה, מי שיחליף אותו יהיה שחקן פחות מיומן ושכלתני. בניגוד לכל כללי המשחק, העניק סלאמה ריאיון בן חמישה עמודים כולל תצלום לעיתון צרפתי. סם וויימן יצא מכליו. "אמרתי לסלאמה", נזכר וויימן, "שהוא מפר כל חוק של התנהלות סבירה של איש ביון. הישראלים יודעים מי אתה ומה עשית ואין טעם להתגרות בהם.
"סלאמה משך בכתפיו. זה לא הזיז לו. שגרת חייו בביירות שידרה פטליזם והשלמה עם גורלו. הוא נע בשיירה באותן מכוניות. הוא בסטיישן שברולט גדולה, מכונית עם שומרי ראש לפניו וטויטה מאחוריו. על הטויוטה הייתה מכונת ירייה. שאלתי אותו כיצד זה אמור לעזור לו? הוא צחק. ידידה טובה של הפילגש שלו, מיס יוניברס, הייתה מיס ישראל אתי אורגד".
אחרי שהמוסד ננעל סופית על מועד ואופן חיסולו של סלאמה בביירות וטרם ששוגרו לוחמים להכין את מכונית התופת שתופעלה בידי אריקה צ'יימברס, נקט המוסד בצעד מוזר ולא מקובל לשיטתו. המוסד פנה ל־CIA כדי לברר את שידעו ממילא: האם עלי חסן סלאמה קשור ל־CIA וכמה הוא נחוץ להם.
הפנייה היוותה דילמה קשה לסוכנות. כיצד עונים על השאלה? האם אומרים 'כן, הוא האיש שלנו בביירות', או שעונים 'לא'. בסוף הוחלט שהתשובה הטובה ביותר היא לא להשיב. בירד כותב: "זה היה מן אור ירוק. בבחירה לא לענות הייתה מקופלת תקווה שהשתיקה תייצר דילמה לישראל. עד כמה היא מוכנה לפגוע באינטרס אמריקאי בשם נקמה קרה.
"אילו הסכים סאלמה לעלות על משכורת של ה־CIA, להגיש קבלות ולהתנהג כמקור לכל דבר, אני משער שהסוכנות הייתה מבהירה למוסד שהוא חשוב לה ולאינטרס האמריקאי"
"גישת הסוכנות הכעיסה את בוב איימס והוא הזהיר את סלאמה ויעץ לו להגביר את השמירה סביבו. כהרגלו ביטל סלאמה את אזהרת ידידו בצחוק יהיר כשהוא משוכנע שהמוסד לא יצליח לחדור שלוש חגורות שמירה שהיו סביבו.
"אילו הסכים סאלמה לעלות על משכורת של ה־CIA, להגיש קבלות ולהתנהג כמקור לכל דבר, אני משער שהסוכנות הייתה מבהירה למוסד שהוא חשוב לה ולאינטרס האמריקאי – והמוסד היה מרפה. אבל התנהלותו היהירה והתגרנית של סלאמה הותירה מצב ביניים מטושטש שבו יכול היה ה־CIA שלא לשקר.
"סופה של האנינות הזאת היא כדור אש גדול שבו עלה חסן סלאמה לשמיים". הפרשנות היחידה לשאלת המוסד היא שישראל לא הייתה שלמה עד הסוף עם חיסול סלאמה והייתה שמחה אילו הייתה הסוכנות מגישה לה סולם לרדת מהעץ.
מנחם בגין היה ראש ממשלה וסלאמה נשאר ברשימת המטרות של "כידון" מימי גולדה מאיר. ישראל ניהלה משא ומתן לשלום עם מצרים. לא היה שום יתרון מעשי בחיסול סלאמה חוץ מאשר האינרציה של הנקמה.
"אילו היינו מודים בפני הישראלים שסלאמה הוא מקור חשוב שלנו ונמצא תחת הגנתנו, בתמורה לאי־הריגתו היו הישראלים דורשים מאיתנו לחלק איתם את המודיעין שקיבלנו ממנו, ואת זה לא רצינו לעשות"
הסבר נוסף לעמדת ה־CIA מספק קלייר ג'ורג', מפעיל סוכנים בלבנון: "אילו היינו מודים בפני הישראלים שסלאמה הוא מקור חשוב שלנו ונמצא תחת הגנתנו, בתמורה לאי־הריגתו היו הישראלים דורשים מאיתנו לחלק איתם את המודיעין שקיבלנו ממנו, ואת זה לא רצינו לעשות".
מי שפנה לאיימס מטעם המוסד היה ראש "תבל" דייב קמחי. קמחי הבהיר לאיימס שסלאמה הוא מטרה וכי המוסד ירפה ממנו רק אם איימס יאשר בפניו שסלאמה עובד עבור ה־CIA. לא פחות חשוב: בראש החיסול בביירות עמד מייק הררי, ראש "קיסריה", האיש שהחלטתו השגויה הייתה אחראית לפיאסקו בלילהאמר.
בוב איימס נהרג ב־18 באפריל 1983 בהתפוצצות מכונית תופת שחדרה למתחם השגרירות האמריקאית בביירות. בפיצוץ נהרגו 16 אמריקאים ו־46 אזרחים לבנוניים. מתכנן המבצע היה עימאד מורנייה.
פורסם לראשונה ב"מעריב", 2013.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם