נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, הודיע לאחרונה כי הוא מטיל מכסים חדשים בהיקף של 7.5 מיליון דולר על ייבוא מוצרים מאירופה, בהם מטוסים ושלל מוצרי צריכה כמו ויסקי, יין, גבינות ונקניקים. שוקי ההון הגיבו להודעה זו בירידות חדות.
מדובר בעוד מהלומה במסגרת "מלחמות הסחר" שטראמפ מוביל מאז ינואר 2018 בין ארה"ב לבין סין והאיחוד האירופי. במסגרת זו הטילו המעצמות אלה על אלה מכסים על אלפי מוצרים, בתחומים רבים, בהיקף של יותר מטריליון דולר משני הצדדים. למהלכים אלה הצטרפה לאחרונה "מלחמה" נוספת בין קוריאה הדרומית ויפן. מאבקי הסחר בין המדינות השונות מטלטלים את שוקי ההון, מאיימים על יציבות המחירים והכלכלה העולמית ומחוללים מהומה פוליטית.
אבל כמו תמיד, יש גם מי שמרוויח מצרות של אחרים: יזמים זריזים הפועלים בתחומים שמלחמות הסחר פוגעות בהם ישירות, ומעבירים בזריזות את הפעילות בתחומים הללו למדינות שאליהן מלחמות הסחר לא הגיעו עדיין.
אחת המדינות האלה היא ישראל.
מי שסבלה בעבר מחרם ובידוד חלקי, נהנית כיום מרשת גדולה של הסכמי סחר חופשי, כך שכיום ישראל היא אחת מ-6 המדינות היחידות בעולם שחתומה על הסכם סחר חופשי גם עם ארה"ב וגם עם האיחוד האירופי (לצד ירדן, מרוקו, קוריאה הדרומית, צ'ילה ומקסיקו).
"בגלל ההסכמים הבילטרליים שיש לישראל עם הרבה מאוד מדינות, הפכנו בפועל למין 'מקלט מכס' לפעילויות שמוטל עליהן מכס בחו"ל"
בסך הכל יש לישראל הסכמי סחר חופשי עם 44 מדינות (או 17 מדינות, אם מחשיבים את האיחוד האירופי כמדינה אחת).
לשם השוואה, לשווייץ ולקוריאה הדרומית יש הסכמי סחר חופשי עם 41 מדינות כל אחת (או 14), לארה"ב יש 14 הסכמים, לסין 13, ליפן 12 ולברזיל 5.
"התעשייה הישראלית מרוויחה ממלחמות הסחר. חד משמעית", אומר לזמן ישראל רמזי גבאי, מנכ"ל מפעל הטקסטיל אופיס טקסטיל ופעיל מרכזי בהתאחדות התעשיינים.
"היצרנים הסיניים לחוצים מחוסר הוודאות שמייצרת להם מלחמת הסחר מול השווקים הגדולים שלהם, בארצות הברית, יפן וקוריאה, ולכן הם נעשו נוחים להפליא לעמיתיהם הישראלים", אומר גבאי. "הסינים מורידים מחירים, משפרים את תנאי התשלום שלהם, שלא היו להיט כלל וכלל, ופתוחים לעסקות חדשות".
מרגישים את השיפור בכל הענפים, או רק בחלק מהם?
"בענף שלי בוודאי שמרגישים שיפור, וגם בכל התעשייה הכבדה, כלומר כימיקלים, פלסטיקה ומתכת. אני פחות יודע לומר מה המצב בהייטק, כי בענף הזה קצת פחות תלויים בחומרי גלם אז כך שגם מרוויחים פחות ממלחמות הסחר. אבל ברור שלחברות הייטק רבות שמפתחות בישראל ושמרכז הפעילות שלהן נמצא בארה"ב יש בעיה, מאחר שקשה להן למכור בסין, ולחברות שמפתחות בישראל אבל שמרכז הפעילות שלהן הוא בסין יש בעיה הפוכה. בישראל יש חברות משני הסוגים האלה".
"חומרי הגלם התייקרו"
לא כל יצרני הטקסטיל מסכימים עם התמונה האופטימית שמציג גבאי. בין אלה שמתלוננים שמלחמת הסחר פוגעת בהם נמצאים גם מנהלי מפעלי טקסטיל, כמו, למשל, שלמה אברהמי מנכ"ל מפעל הטליתות "משכן התכלת" בבאר שבע (מפעל הטליתות הגדול בעולם).
"חומרי הגלם התייקרו בגלל הבלגן הזה וזה שחק לנו את הרווחיות מאוד", אומר אברהמי. "אנחנו מייבאים צמר מהודו, שהיא לא בקלחת הזאת בכלל, אבל מלחמות הסחר ייקרו את כל שוק הקומודיטיז, כך שכל החומרים התייקרו בטירוף. אני נלחם בציפורניים להמשיך להעסיק עובדים".
גם אווה אוחנה, בעלת מתפרת הכותנות "אווה שאו" מתל-אביב, מדברת על הקושי: "אני רק מפסידה ממלחמות הענק האלה. ברגע שמישהו באמריקה שם מכס על הבד שהוא קונה בסין, הוא מתייקר והוא נעשה יקר יותר גם כשאני קונה אותו אפילו שאני לא משלמת שום מכס".
גבאי אמר שכלל לא היה מודע לקיומם של תעשיינים שמתלוננים שמלחמת הסחר פגעה בהם. לדבריו: "לשמחתי, בתמונה הרחבה הם אינם מעידים על הכלל".
"ישראל הפכה למקלט מכס"
דוגמה בולטת למרוויחים ממלחמות הסחר היא קבוצת פלקס (לשעבר פלסטרוניקס), חברה רב-לאומית ענקית שעוסקת בייצור קבלני של מוצרי אלקטרוניקה, שפתחה בספטמבר מפעל ענק חדש במודיעין.
המפעל, שמייצר בעיקר מערכות ייצור בטכנולוגיות תלת-ממד ומכונות ייצור לתעשיית השבבים בשטח של 35 אלף מ"ר, מעסיק כ-750 עובדים ומיועד להעסיק כ-1,000 בהמשך, נוסף על 3,500 עובדים שמועסקים במפעלי החברה במגדל העמק ובאופקים.
הקמת מפעל ייצור תעשייתי חדש וגדול במרכז ישראל נראתה בעבר הקרוב כמדע בדיוני. מנהל הפיתוח של פלקס בישראל, רפי חדד, טוען שאת הנסיבות לכך יצרה מלחמת הסחר, שמספקת לדבריו הזדמנויות דומות לחברות ישראליות נוספות.
"המלחמות יצרו אפקט הפוך לתעשייה הישראלית, והיא מרוויחה מהן", אומר חדד. "בגלל ההסכמים הבילטרליים שיש לישראל עם הרבה מאוד מדינות בעולם, בעוד שמדינות אחרות ממסות האחת את השנייה, הפכנו בפועל למין 'מקלט מכס' לפעילויות שמוטל עליהן מכס בחו"ל. יצרנים שמוטל מכס על הפעילות שלהם מעבירים פעילות למקומות שבהם לא הוא מוטל, כמו ישראל".
"תוסיף לזה את היכולת המוכחת והידועה של העובד הישראלי, ותבין עד כמה ישראל אטרקטיבית כיום ליזמים ולמשקיעים. המפעל שלנו הוא דוגמה מוצלחת לתהליך שחברות ישראליות נוספות נהנות ממנו. יש מעבר של ייצור לישראל".
"מאז שנות ה-90 של המאה הקודמת ועד עכשיו התייחסו לישראל כמקום אטרקטיבי לפיתוח, כיום חזרו להתייחס אלינו גם כמקום אטרקטיבי גם לייצור".
"מלחמת הסחר מעבירה לישראל עבודה מאירופה בתחומים שבהם המכס האפסי הופך את הייצור לכדאי – גם בהשוואה לסין"
"בשנה וחצי האחרונות הבאנו לארץ הרבה עבודות ייצור מאירופה, בעיקר בתחום הדפסות בתלת ממד. כמובן שאנחנו לא היחידים. יש מעבר ייצור לארץ גם בתחומי האלקטרוניקה, תעשיית הרכב, התעשייה החקלאית (אגריטק) והפלסטיקה".
אני לא מבין: מלחמות הסחר פרצו בגלל שהעבודה במערב יקרה, ושמפעלים מעבירים את הייצור שלהם לסין ולמדינות מתפתחות וזולות נוספות. טראמפ טוען שהוא מעלה מכסים כדי לשים אצבע בסכר הזה ולעצור את העברת העבודה מארה"ב. כשמדובר על עבודה יקרה זה כולל גם את ישראל. אז עכשיו אתה פתאום אומר לי שהעולם התהפך ושהייצור חוזר לישראל?
"לא בדיוק. מחיר שעת עבודה בישראל עדיין גבוה בהרבה מבסין, והעבודה שעוברת לכאן היא לא בתחומים עתירי עבודה כמו טקסטיל. מה שעובר לכאן זה עבודות ב'תחומים חכמים', בהם יש יתרון לעובדים עם ידע, ניסיון, מקצועיות ותחכום".
וכל זה קרה בזכות מלחמת הסחר?
"לא. מלחמת הסחר מעבירה לכאן עבודה מאירופה בתחומים ספציפיים שבהם המכס האפסי הופך את הייצור בישראל לכדאי יותר אפילו בהשוואה לייצור בסין, בגלל הצירוף של מרחק ומכס".
"גם אם המכס הוא לא על המוצר הסופי אלא על אחד המרכיבים שלו, על חומר גלם או רכיב כלשהו, ברגע שהוא מוטל הוא משליך על המוצר הסופי ועל קטעים נוספים בתהליך הייצור ובהרבה מקרים – כמו שלנו – זה נעשה כדאי להעביר גם מקטעים אחרים ל'מקלט מכס' כמו ישראל.
"התהליך שבו הייצור הפסיק לעבור מזרחה התרחש עוד לפני שהתחילה מלחמת הסחר והוא רחב ועמוק הרבה יותר. קודם כל, יש עלייה ברמת החיים באזורים שפעם נחשבו ל'קווי הייצור של העולם', בעיקר דרום-מזרח אסיה ומזרח אירופה".
"אורח החיים במדינות הללו משתנה ונעשה צרכני ונוח ומבחינות מסוימות הולך ונעשה דומה למערב. היקף הצריכה הפרטית במדינות מערביות עולה במקרה הטוב ב-1.5% לשנה, בסין הוא עולה ב-6% או 7% בשנה. וכשאורח החיים משתנה גם הצרכים והרצונות משתנים. אנשים בסין ובמזרח אירופה כבר לא להוטים לעבוד במפעלים ופתאום נעשה קשה לגייס שם עובדים לתפקידי ייצור פשוטים".
"כתוצאה מכך התופעה של העברת ייצור מזרחה כמעט נעלמה. הסינים החלו להכניס אוטומציה למפעלים שלהם כי שכר העובדים שם עלה וגם המוטיבציה לעבוד בתפקידים ה'רובוטיים' ירדה".
"דבר שני, שמקדם ישירות את הייצור בישראל, הוא המעבר לייצור שהוא costume-made, התאמת ייצור לפי דרישת לקוח. בגלל שחלק גדול מהצריכה מקוונת, לקוח הקצה מזמין את הנעל בצבע או בצורה כזאת או אחרת, לא כשהוא מחפש אותה בחנות או בהזמנה ממעצב יוקרתי, אלא ישירות מהמפעל בחו"ל.
"זה התחיל בהייטק, וגרם לכך שבשנים האחרונות הביקוש לתוכנה ישראלית ולמהנדסי תוכנה ישראלים חזר להיות עצום, וכעת זה עובר מההייטק לייצור. שוב – לא למאס פרודקשיין, אבל כן ל'ייצור חכם' שזה חלק גדול מהמשק הישראלי".
והתהליכים האלה הם מה שגורם לכך שרמת האבטלה בארצות הברית ובישראל בשנים האחרונות כל כך נמוכה?
"במידה רבה כן".
אז בעצם, אם התהליך של העברת הייצור מזרחה נגמר, ואולי במקומות מסוימים גם מתהפך, מלחמת הסחר קצת מיותרת ולא רק מזיקה לכל מי שמעורב בה?
"זאת שאלה שאתה לא צריך להפנות אליי. מבחינתי, בינתיים, מלחמת הסחר מאפשרת לי לספק פרנסה מכובדת להרבה עובדים ישראלים, וזה מספיק".
בהייטק יש מי שמפסידים
למרות זאת, יש בישראל גם חברות יצרניות שמפסידות ממלחמת הסחר. על אלה נמנות חברות הייטק ואלקטרוניקה שמרכזן בארה"ב או בסין, וכן כאלה שהפיתוח והייצור שלהן תלוי ברכיבים שחלקם מיוצרים בארה"ב וחלקם בסין או באירופה.
בענפי ההייטק והסלולר עוטפים את הנושא בחומת שתיקה. שורה ארוכה של חברות הייטק סירבו להתראיין או למסור מידע לכתבה זאת, בהן גם ענקית הטלפוניה הסינית וואווי (Huawei) שנמצאת במרכזה של מלחמת הסחר.
"בגדול, התעשיות המתקדמות, שזה בעצם רוב המשק הישראלי, מרוויחות ממלחמות הסחר בגלל ייצור של דברים שסינים ואמריקנים מתקשים עכשיו לקנות אלה מאלה, ועובר לישראל", אומר גורם בענף, "אבל יש גם מי שמפסיד ומי שחושש מנזקים – אלה שתלויים ברכיבים שהייצור שלהם מפוזר בין כמה מקומות וכן חברות סיניות שמפתחות בישראל. אבל בגלל שהקו בין מי המרוויחים למפסידים כל כך דק, גם אלה וגם אלה לא רוצים לדבר על הנושא בתקשורת".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם