בסוף השבוע היו שתי התפתחויות שאינן מבשרות טוב לגבי השגת יעדי המלחמה. שתי ההתפתחויות קשורות זו בזו ונובעות מן הסירוב של ישראל להגדיר את מטרות המלחמה, כפי שארצות הברית רואה אותן:

• הרגעת הזירה הפלסטינית כדי לממש את הברית הגדולה הישראלית-ערבית.
• הקמת נאט"ו של המזרח התיכון – שישראל לצד סעודיה בבסיסו. מצרים כרגע מסויגת מיוזמה זו, אבל גם היא עשויה להצטרף בהמשך – על חשבון ישראל, אם ישראל לא תשכיל להצטרף לשיירה האמריקאית במועד.

שתי ההתפתחויות הן פתיחת מעבר כרם שלום לצרכים הומניטריים, והודעת סעודיה והאמירויות כי הן שוקלות לסגת מן הסיוע לעזה, ולזרוק זאת על ישראל וארצות הברית.

שתי ההתפתחויות שאינן מבשרות טוב הן פתיחת מעבר כרם שלום לצרכים הומניטריים, והודעת סעודיה והאמירויות כי הן שוקלות לסגת מן הסיוע לעזה, ולזרוק זאת על ישראל וארצות הברית

מדוע שתי ההודעות משולבות? מכיוון שמעבר כרם שלום הוא המעבר העיקרי של אונר"א, ופתיחתו פירושה שאונר"א עדיין אתנו. ואם אונר"א איתנו – כך גם חמאס, המספק לאונר"א את דרגי המנהל המקומיים בעזה, ואת כל תוכניות הלימודים הג'יהאדיסטיות שלה, שהכשירו את דור הג'יהדיסטים אשר חוללו את טבח העוטף.

אם אונר"א נשארת כסוכנות הסיוע של הרצועה, מי צריך את סעודיה והאמירויות? זה או הם או אונר"א. יש לשים לב כי בהודעה המשותפת של סעודיה והאמירויות אין איזכור לאונר"א. כלומר: פתיחת כרם שלום פירושה שישראל חוזרת למצב שלפני טבח העוטף, ומוותרת על ברית נאט"ו של המזרח התיכון.

האם ארצות הברית תוותר על ברית המזרח התיכון בגלל הפוליטיקות של בנימין נתניהו? לא ממש. הוא לא עמד בדיבורו שירסן את בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר, ומכיוון שהם מנהלים כעת את הממשלה – אנו מתקרבים לתסריט בלהות לפיו נערי גבעות יידרשו לבוא להיחקר בטריבונל של האג.

כך על כל פנים דיווחה העיתונות הערבית בלונדון על שיחות היועץ לביטחון לאומי של ארצות הברית, ג'ייק סאליבן, ברמאללה.

על פי הדיווח, סאליבן דיבר עם אבו מאזן על רפורמות ברשות הפלסטינית לצד "הענשת המתנחלים הקיצונים". כזכור, גם ראש הטריבונל של האג, כרים חאן, היה ברמאללה, והמבין יבין.

אם אונר"א איתנו – כך גם חמאס, המספק לאונר"א את דרגי המנהל המקומיים בעזה, ואת כל תוכניות הלימודים הג'יהאדיסטיות שלה, שהכשירו את דור הג'יהדיסטים אשר חוללו את טבח העוטף

ומה הן הרפורמות? על כך דיווחה הטלוויזיה האמריקאית אל-חורה. הזרמת דם צעיר להנהגה, כמו קידומו של חוסיין א-שיח', מלחמה בשחיתות הפלסטינית, ובחירות כלליות שיתנו לגיטימציה לרשות הפלסטינית לקבל את האחריות על עזה.

צה"ל ימשיך לפעול צבאית ברצועה. כלומר: משהו בסגנון שטחי B בגדה, עם חוסיין א-שיח', המוכר היטב מן התיאום עם ישראל בגדה. זה לא סוף העולם, וספק אם זה יקרה בכלל.

הסבירות היא שהרשות הפלסטינית תתחמק, וכבר שמענו את ראש הממשלה הפלסטיני מוחמד א-שתייה אומר, שהרשות לא תחליף את חמאס, אלא תשתף איתו פעולה בממשלה מאוחדת, עם עדיפות לפת"ח.

וזו לא מדינה פלסטינית. רחוק מזה, אלא העתקת דגם היחסים בין ישראל לרשות הפלסטינית – לעזה. אבל על פי שתייה, גם זה לא יקרה – וכך כל התבהלה שמעורר נתניהו סביב "מדינה פלסטינית"  ו"אוסלו", זה פייק בנוסח הפייק הישן של סיפוח בקעת הירדן.

חוסיין א-שיח' מקובל על סעודיה וישראל, ויתכן כי מוחמד דחלאן העזתי המקובל על מצרים יצטרף להסדרה הזאת. זה לא מצב אידיאלי, וכאמור – ספק אם יקרה בכלל, אבל זה עדיף מהתבוססות צה"ל בתוך חורבות עזה.

זו לא מדינה פלסטינית. רחוק מזה, אלא העתקת דגם היחסים בין ישראל לרשות, ולפי א-שתייה גם זה לא יקרה – וכך כל התבהלה שמעורר נתניהו סביב "מדינה פלסטינית"  ו"אוסלו", זה פייק בנוסח סיפוח בקעת הירדן

אז בעוד איראן, סין ורוסיה מצליחות לגבש את הקשת השיעית, ישראל מחבלת בנאט"ו הישראלי-סוני.

עד כה מצרים מסויגת מן הברית האזורית הסונית-ישראלית, כי היא חרדה למעמדה כמעצמה הסונית המובילה בעיני עצמה, ומסרבת להכיר בעובדה שסעודיה תפסה את מקומה, מה עוד שישראל תתייצב לצד סעודיה. אבל התוכניות לחבר את הודו דרך המפרץ לסעודיה ואת ירדן לישראל מדירות שינה מעיניה. הדרך הגדולה הזאת, שנועדה לבטל את הקשת השיעית ואת דרך המשי הסינית – תייתר את תעלת סואץ.

הבעיה לישראל היא שאם היא לא תגלה עניין במהלך האסטרטגי הגדול של ארצות הברית, הדרך הגדולה תעבור מהודו למצרים ולא לישראל. אז במקום שאת הסרט יגזור באשדוד ישראל "הורדוס" כץ – מקבילו המצרי יחנוך את הדרך הזו באל עריש.

ישראל תקרוס לתוך הגטו היהודי, ואוי לבושה: יהודים עם כיפות ופאות יידרשו להתייצב בהאג. מה זה יעשה ליהדות וליהודי העולם?

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על בבעיה הפלסטינית. הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.