אם נשיא ארה"ב ג'ו ביידן רוצה לבדוק את מצב "ארסנל הדמוקרטיה", כל שעליו לעשות הוא להסתכל על הקיר של ביל לפלנט בפנטגון.

המשרד של לפלנט – מנהל הרכש של משרד ההגנה האמריקאי – מכוסה בתרשימים הנוגעים למצב ייצור הנשק האמריקאי, למקרה שארה"ב תצטרך להילחם בסין, בעודה מסייעת למדינות כמו אוקראינה וישראל במלחמות שלהן.

התרשימים נראים כמו אלקטרוקרדיוגרמה של תעשיית ההגנה האמריקאית: הקו האנכי מציין את מספר היחידות הנחוצות, והקו האופקי מציין את משך הזמן הנדרש כדי לספק אותן.

התרשימים כוללים גם את קצב הייצור של טילי הפטריוט, שארה"ב שלחה למזרח התיכון כדי לגבות את ישראל; של טילי ה־SM-6 הימיים, שארה"ב פרסה באזור האינדו־פסיפי נגד סין למקרה שזו תתקוף את טאיוואן; ושל משגרי הטילים הרב־קניים (GMLR), שעזרו לאוקראינים לשחרר את חרסון ואת האזורים סביב חרקיב ב־2022.

חיילים אוקראינים פצועים אחרי הקרבות באזור חרקיב, אוקראינה, 12 בספטמבר 2022 (צילום: P Photo/Kostiantyn Liberov)

"מדובר בגרם מדרגות שלם", אמר לפלנט לקבוצת עיתונאים בפורום ההגנה הלאומי על שם רייגן בקליפורניה בתחילת דצמבר 2023. התרשים, לדבריו, "ממשיך עוד ועוד". אף שהעסק פורח, גורמים במשרד ההגנה ניצבים בפני בעיה קשה – כיצד הפנטגון יכול לגייס את תעשיית הביטחון האמריקאית לתת מענה לא רק למלחמה אחת או שתיים, אלא אולי לשלוש?

שוחחתי עם תריסר שרי הגנה, בכירים ומומחים בנאט"ו. הם מתארים את היערכות תעשיית ההגנה הטרנס־אטלנטית – והטרנס־פסיפית – ללחימה ממושכת בשלוש מערכות כמשימה סיזיפית. זאת משום שבניגוד למלחמת עולם, ברוב העולם המערבי שורר שלום.

בדומה לאופן שבו העולם המערבי היה צריך להסב מפעלים במהירות מסחררת לייצור ציוד רפואי במהלך מגפת הקורונה, מנהיגים מערביים צריכים "לוודא שכולם מבינים את הדחיפות שבה אנחנו נמצאים"

"אנחנו עוברים ממודל כלכלי של 'בדיוק־בזמן', 'בדיוק־מספיק', למודל של ביקוש שיא", אומר אדמירל רוב באואר, יו"ר הוועדה הצבאית של נאט"ו, בריאיון שהתקיים במשרדו במטה הברית בבריסל באוקטובר.

בדומה לאופן שבו העולם המערבי היה צריך להסב מפעלים במהירות מסחררת לייצור ציוד רפואי במהלך מגפת הקורונה, מנהיגים מערביים צריכים "לוודא שכולם מבינים את הדחיפות שבה אנחנו נמצאים", אומר באואר.

יו"ר הוועדה הצבאית של נאט"ו רוב באואר משוחח עם מזכ"ל נאט"ו ינס סטולטנברג במדריד, 30 ביוני 2022 (צילום: Christophe Ena / POOL / AFP)

גורמים בכירים עדיין מנסים להבין מה היא הכמות הנחוצה של כלי נשק בתרשים של לפלנט. מה שמקשה במיוחד על התכנון הוא משך המלחמה. איש לא ציפה שהמלחמה באוקראינה תצרוך אלפי פגזים מדי יום, שנה אחר שנה.

מעטים חשבו שמלחמת ישראל בחמאס תמַצה את התחמושת המונחית המדויקת בתוך חודשים בודדים. אם ארה"ב הייתה במלחמה עם סין על מצר טאיוואן, היא הייתה עלולה לכלות את התחמושת המונחית ארוכת הטווח שלה בתוך שבוע, כך על פי מחקר של המרכז ללימודים אסטרטגיים ובינלאומיים בוושינגטון.

אם ארה"ב הייתה במלחמה עם סין על מצר טאיוואן, היא הייתה עלולה לכלות את התחמושת המונחית ארוכת הטווח שלה בתוך שבוע, כך על פי מחקר של המרכז ללימודים אסטרטגיים ובינלאומיים בוושינגטון

היו זמנים שבהם ארה"ב הייתה יכולה להפוך אתים לחרבות. במלחמת העולם השנייה היא ייצרה כמעט כל דבר יותר מכל מדינה לוחמת אחרת – מטנקים ועד מטוסים, מספינות ועד נחתות. הנשיא דאז פרנקלין רוזוולט קרא לזה "מחסן הנשק של הדמוקרטיה", כי זה מה שזה היה.

בתוך חמש שנים מפעלים אמריקאיים בנו 141 נושאות מטוסים, 88,410 טנקים ותותחים מתנייעים ו־257 אלף תותחי ארטילריה. עכשיו וושינגטון מנסה לחזור לעניינים, אחרי שלושה עשורים של הידוק החגורה לאחר המלחמה הקרה, שבמהלכם חברות התמזגו ופסי הייצור האטו.

אילוסטרציה: חיילי חיל התותחנים מאחסנים פגזי טנקים בדרום הארץ, בקרבת הגבול בין ישראל לרצועת עזה, 1 בינואר 2024 (צילום: AP Photo/Leo Correa)

לפלנט אמר שהפנטגון בנה בטקסס מתקן בעל יכולת לספק פגזי 155 מ"מ לפי הצורך. בואינג מרחיבה בכ־30% את היכולת שלה לייצר חיישנים עבור טילי פטריוט במתקן שלה בהאנטסוויל, אלבמה.

באירופה, בולגריה וצ'כיה הופכות ליצרניות גדולות של תחמושת. גרמניה רוכשת פגזי ארטילריה בשווי מאות מיליוני דולרים ויצרנית הנשק הגרמנית ריינמטאל מקימה מרכז שירות בתוך אוקראינה. שוודיה, דנמרק ונורווגיה החלו בייצור משותף של תותחי 155 מ"מ עבור אוקראינה.

יש בעיה גדולה: זה דבר אחד להרכיב פגזים וטילים – ודבר אחר לגמרי להרכיב מוצר כמו המפציץ החמקן ריידר B-21, שעולה כ־750 מיליון דולר למטוס ופס הייצור שלו מתפתל על פני שלוש מדינות

היצרנית השוודית סאאב – שכבר אינה מייצרת מכוניות – מייצרת כל כך הרבה גופי צוללות חשמליות עד שאפילו מדינות מדרום־מזרח אסיה עשויות להפוך ללקוחות פוטנציאליים של החברה.

בניית שרירים תעשייתיים משמעה שהפנטגון צריך לבנות מחדש גם את השרירים הבירוקרטיים, שהתנוונו זה מכבר. לפלנט מינה "תא ייצור משותף" בתוך הפנטגון, שפקידיו מבקרים ברצפוֹת הייצור. לא מדובר רק בגיוס מדענים ודולרים, אלא גם מפעלים הכוללים רתכים, פועלי הרכבה ומנהלי עבודה מיומנים.

אילוסטרציה: מטוס החמקן האמריקאי ריידר B-21 (צילום: AP Photo/Marcio Jose Sanchez)

"זה מסיר את האבק מעל הרבה מיומנויות שהיו לנו במדינה ולא השתמשנו בהן מזה זמן מה", אומר לפלנט. אבל יש בעיה גדולה: זה דבר אחד להרכיב פגזים וטילים – ודבר אחר לגמרי להרכיב מוצר כמו המפציץ החמקן ריידר B-21, שעולה כ־750 מיליון דולר למטוס ופס הייצור שלו מתפתל על פני שלוש מדינות בארה"ב.

בניית המטוס כה מורכבת שגורמים אמריקאים השוו אותה לתהליך בניית מערכת הכבישים הבין־מדינתיים, שנמשך ארבעה עשורים. חלק מכלי הנשק עדיין מחכים למימון. הקונגרס כבר הסכים לממן טילי SM-6 ומשגרי GMLR.

מעבר לאוקיינוס האטלנטי, האיחוד האירופי מפגר הרבה אחרי היעד שלו לייצר מיליון פגזי ארטילריה בשנה כדי לספק את התיאבון הרעבתני של אוקראינה לתחמושת, תוך כדי חידוש המלאי של נאט"ו

פרויקטים אחרים, כמו התוכנית של הפנטגון להגיע לייצור של 100 אלף פגזי 155 מ"מ בחודש עד 2025, דורשים את אישור הקונגרס לתקציב משלים, אומר לפלנט.

מעבר לאוקיינוס האטלנטי, האיחוד האירופי מפגר הרבה אחרי היעד שלו לייצר מיליון פגזי ארטילריה בשנה כדי לספק את התיאבון הרעבתני של אוקראינה לתחמושת, תוך כדי חידוש המלאי של נאט"ו.

יחידת שריון ישראלית יורה פגזים אל עבר מטרות בעזה, 19 במאי 2021 (צילום: AP Photo/Tsafrir Abayov)

אבל כאשר לפלנט ובכירים אחרים בפנטגון נכנסים לפגישות עם נציגי התעשייה  וחברי קונגרס כדי להציג את התוכניות שלהם, הם נתקלים בשתי שאלות גדולות לגבי הגדלת התעשייה הצבאית האמריקאית: האם הם הולכים על זה עד הסוף, בפרט כשהקונגרס מתנדנד בנוגע לסיוע צבאי נוסף לאוקראינה, טאיוואן וישראל? והאם התוכניות שלהם רציניות ו/או בכלל מספיקות?

באשר לאספקת פגזים לתותחים, מאז דצמבר 2022 הבסיס התעשייתי של ארה"ב הכפיל את תפוקת תחמושת ה־155 מ"מ שלו, מ־14 אלף פגזים בחודש ל־28–30 אלף, אומר לפלנט. בצבא האמריקאי מקווים להגיע ל־60 אלף פגזים בחודש עד ספטמבר 2024, ולמספר הקסם 100 אלף פגזים בחודש עד סוף 2025.

הכאב הכרוך בהרחבת הארסנל הוא קשה, אומרים בכירים מערביים, אבל הכאב של הפסד במלחמה יהיה גרוע הרבה יותר. "אין אופציה אחרת מאשר להתגייס למשימה במובן הזה"

הפנטגון הוציא עד כה שלושה מיליארד דולר לצורך הגברת הייצור, מחיר של כארבעה מפציצי B-21, דרך חוזים בחמש מדינות אמריקאיות ובשלוש מדינות נוספות.

האיחוד האירופי מייצר בין 600–700 אלף פגזי ארטילריה בשנה, כך אמר שר ההגנה האסטוני האנו פבקור לכתבים בנובמבר, הרבה פחות מיעד מיליון הפגזים של 27 מדינות הגוש, שאליו הן מקוות להגיע בשנה הבאה.

קרבות עזים בין אוקראינה ורוסיה בבאחמוט, 15 במאי 2023 (צילום: AP Photo/Libkos)

כדי לתמוך באוקראינה ולחדש את המלאי שלה עצמה, אירופה תצטרך לייצר כשלושה מיליון פגזים בשנה בעשר השנים הבאות, אמר פבקור. אולם, התיאבון של אוקראינה לתחמושת ארטילרית הוא רעבתני, כ־6,000 פגזים ביום בשיא הלחימה השנה – והמחסור בסיוע צבאי אמריקאי כבר גורם לכוחות לנצור את האש בקווי החזית.

הכאב הכרוך בהרחבת הארסנל הוא קשה, אומרים בכירים מערביים, אבל הכאב של הפסד במלחמה יהיה גרוע הרבה יותר. "אין אופציה אחרת מאשר להתגייס למשימה במובן הזה", אמר שר ההגנה השוודי פאל יונסון בריאיון לפוריין פוליסי.

סין עשתה כמעט הכול מלבד לפלוש לטאיוואן, אם כי הבטיחה לעשות זאת בעתיד הקרוב. בקרב ימי, למספנות יש חשיבות לא פחותה מאשר לכלי שיט במים, וכאן ארה"ב נמצאת בעמדת נחיתות

באשר לפצצות חכמות – נשק הכולל מערכת הנחיית GPS – המצב קשה עוד יותר. אף שארה"ב התירה לישראל להשתמש במצבורי התחמושת המדויקת באזור, על פי דוחות מודיעיניים של ארה"ב יותר מחצי מטילי האוויר־קרקע שנורו על רצועת עזה מאז אוקטובר היו "פצצות טיפשות".

כל זאת מבלי להביא בחשבון את הנשק שיידרש לניהול המלחמה הבאה: אוניות, צוללות, טילים ימיים והגנה חופית. סין עשתה כמעט הכול מלבד לפלוש לטאיוואן, אם כי הבטיחה לעשות זאת בעתיד הקרוב. בקרב ימי, למספנות יש חשיבות לא פחותה מאשר לכלי שיט במים, וכאן ארה"ב נמצאת בעמדת נחיתות.

אימון של צבא טאיוואן תחת האיום של פלישה של סין העממית, 12 לינואר 2023 (צילום: AP Photo/Daniel Ceng)

גם כשזה נוגע לתחום שארה"ב ממש טובה בו, כמו בנייה והפעלה של צוללות גרעיניות חדשניות, הן בבחינת מוצר בוטיק. שאר הצי האמריקאי מתכווץ בשעה שזה של סין הולך וגדל. "אנחנו מוציאים 3.3% מהתמ"ג על הגנה לאומית, ואתם בונים מספר עלוב של 1.2 צוללות בשנה", אמר הסנאטור רוג'ר ויקר, הרפובליקאי הבכיר בוועדת השירותים המזוינים של הסנאט.

"אני לא חושב שזה גורם ל[נשיא סין] שי ג'ינפינג לשקשק". ארה"ב חייבת להוציא את הרכש הביטחוני שלה למיקור חוץ, כמו רוב המדינות. מדובר בהתפכחות קשה מאוד בעידן החמרמורת המתמשכת שאחרי המלחמה הקרה.

ארה"ב יכולה רק לדרבן את היצרנים ולהתפלל. האסטרטגיה התעשייתית של הפנטגון שתפורסם בקרוב מעידה כי החברות הביטחוניות לא יוכלו להגיב מהר מספיק כדי לנהל מלחמה מודרנית

כמה ממדינות נאט"ו, כמו פולין – שמשאירה בידי המדינה חלק גדול יותר מהתעשייה הביטחונית שלה לעומת רוב החברות האחרות – יכולות להרחיב את קווי הייצור על חשבון ההוצאות הציבוריות.

ארה"ב יכולה רק לדרבן את היצרנים ולהתפלל. האסטרטגיה התעשייתית של הפנטגון שתפורסם בקרוב מעידה כי החברות הביטחוניות לא יוכלו להגיב מהר מספיק כדי לנהל מלחמה מודרנית.

הפנטגון (צילום: AP)

לדוגמה, צוואר הבקבוק הגדול ביותר בשליחת משגרי GMLR ותחמושת 155 מ"מ לאוקראינה נוצר בשל  המחסור במנועים רקטיים, אומרת היידי שיו, אחראית האסטרטגיה הטכנולוגית של הפנטגון. לפיכך, משרד ההגנה האמריקאי פתח במאמץ מקביל להבטיח את בניית המנועים הרקטיים. אבל מדובר בתהליך מורכב.

"להאיץ את הייצור זה לא כמו להפעיל מתג, כשאתה יכול ללחוץ על המתג, וטראח – אתה מכפיל את הייצור שלך פי עשרה", אומרת שיו. "פשוט אי אפשר לעשות את זה. כל מדינה שיש לה יכולת להאיץ את הייצור נמצאת בתהליך של האצה".

"להאיץ את הייצור זה לא כמו להפעיל מתג, כשאתה יכול ללחוץ על המתג, וטראח – אתה מכפיל את הייצור שלך פי עשרה", אומרת שיו. "פשוט אי אפשר לעשות את זה"

משרד ההגנה האמריקאי נתקל בבעיות גם במורד שרשרת המזון: אין מספיק שדות ניסוי למערכות נשק חדשות, לדוגמה; אין די מתכנתים טובים לכתיבת קוד טוב; ואין מספיק תחמושת קלה במעלה ובמורד שרשרת האספקה האמריקאית כדי למלא את כל קני הנשק של אוקראינה, כל שכן של בעלות ברית אחרות.

אירופה חווה קושי דומה.

ומה הם המכשולים? "ראשית, מרעומים. שנית, אבק שריפה. שלישית, תרמילים", אומר פבקור, שר ההגנה של אסטוניה. "אתה צריך לפתור את כל הפרטים הקטנים האלה כדי להיות מוכן לייצר יחידות תחמושת נוספות".

בניין במוסקבה שנפגע מכטב"ם אוקראיני, 30 ביולי 2023 (צילום: AP Photo)

בהיעדר גיבוי, שותפיה של ארה"ב נעשים יצירתיים. נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי הכריז על יעד של מיליון כטב"מים כדי לייצר "מכת קמיקזות", שתפגע בכוחות הרוסיים עמוק מעבר לקווים שלהם. הם מבצעים הגנה אווירית בסגנון "עשה זאת בעצמך" באמצעות תחמושת מהעידן הסובייטי.

טאיוואן, שתקועה בהמתנה לאספקת נשק אמריקאי בשווי מיליארד דולר, החלה לבצע תחזוקה של מטוסי F-16 בעצמה. אבל שום דבר מזה לא ישיב על כנו את ארסנל הדמוקרטיה, שמדפיו – שכבר הידלדלו, אם לא התרוקנו – אינם מתמלאים כבעבר.

"יש סוף לכל מלאי", אומר באואר. "יש לו סוף".

ג'ק דטש הוא כתב לענייני הפנטגון וביטחון לאומי בפוריין פוליסי.