אם נלמד מההיסטוריה, כל שלטון גרוע, דיקטטורי או סמכותני, חייב להנות מתמיכת כוחות הביטחון. האלמנט הזה הוא קריטי בתחזוקת שלטון סמכותני, והוא משמעותי במיוחד בשלב גיבוש השלטון.

הסיבה? בשלבים מתקדמים יותר של השלטון, מצליח המנהיג להחדיר לגופים האלה את אנשי שלומו והם חדלים לתפקד כמגיני הדמוקרטיה, החוקה או העם והופכים למעשה לכלי מושלם בידי השלטון והשליט.

בשלבים מתקדמים של שלטון סמכותני, מצליח המנהיג להחדיר לגופי הביטחון את אנשי שלומו והם חדלים לתפקד כמגיני הדמוקרטיה, החוקה או העם – והופכים למעשה לכלי מושלם בידי השלטון והשליט

במהלך שנותיו הארוכות בשלטון ניסה בנימין נתניהו לא פעם להכפיף אליו את כוחות הביטחון, במידה מוגבלת של הצלחה במשטרה, במידה גבוהה של הצלחה במועצה לביטחון לאומי, ולא ברור באיזו מידה בגופי הצבא והמודיעין.

זכור במיוחד מינויו המוזר של רוני אלשיך למפכ"ל המשטרה, מינוי שנדמה היה כאילו מטרתו היא להשתלט על המשטרה. מטרה זו סוכלה כאשר התברר שאלשיך הוא אמנם איש ימין במהותו, אבל לא מתכוון לעשות שום הנחות לשליט.

אלשיך עצמו "סוכל" כעבור שלוש שנים ואז עבר נתניהו לשיטה חדשה, מינוי מפכ"לים חלשים במיוחד. זה התחיל עם שנתיים לערך של מ"מ מפכ"ל, ניצב מוטי כהן, מ"מ חלש – שברצותו מינוי של קבע צריך לרצות את השליט. לאחר מוטי כהן, שלא מונה לבסוף למפכ"ל, מונה קובי שבתאי למ"מ מפכ"ל ולאחר מכן למפכ"ל. מהמפכ"לים החלשים בתולדות המשטרה. בובה על חוט, חלש, מבוהל, מפוחד מהבריון שהופקד עליו, איתמר בן גביר.

כל ההקדמה הזאת נועדה כדי להזכיר שבסופו של דבר, והדברים ישתנו משמעותית להערכתי אם נתניהו ימשיך בשלטון. שלושת הגופים החזקים במערכת הביטחון, קרי צה"ל, שב"כ והמוסד, נשארו עדיין נקיים יחסית מהשפעה פוליטית, וראשיהם במיוחד הם אינם אנשים מטעם אלא מקצוענים. כאלה שמונו למשרתם בשל הצטיינותם בתפקיד וטיפוס עקבי בסולם הדרגות ולא בשל קירבתם לשליט.

זה אולי נראה טריוויאלי, אבל לצד הגופים האלה אפשר כבר לראות ראש מועצה לביטחון לאומי שלראשונה בהיסטוריה הוא פוליטיקאי שמקורב לראש הממשלה, נציב שירות בתי הסוהר שהוא מקורב לשר לביטחון לאומי, והזרוע עוד נטויה. בקצב הזה, לפני שנספיק לומר יאיר נתניהו, נמצא מקורבים כאלה ואחרים גם בראשות גופים חשובים יותר משירות בתי הסוהר.

שלושת הגופים החזקים במערכת הביטחון – צה"ל, שב"כ והמוסד, נשארו נקיים יחסית מהשפעה פוליטית, וראשיהם במיוחד אינם אנשים מטעם אלא מקצוענים, שמונו בשל הצטיינותם ולא בשל קירבתם לשליט

במילים אחרות, אנחנו נמצאים בחלון זמן שעשוי להיות נדיר, שבו שלושת האנשים החזקים במערכת הביטחון הם מקצוענים אמיתיים. בנוסף לכך, בהתחשב באירועי 7.10, שניים מבין שלושת האישים הנ"ל, כבר הכריזו למעשה על החלטתם לקחת אחריות ולפרוש מכהונתם עם סיום המלחמה. מדובר כמובן בראש שב"כ רונן בר וברמטכ"ל הרצי הלוי, שניים שבוודאי נושאים גם הם באחריות לאירועים.

כך שבמבט מפוכח לא רק שהשניים הם אנשים ראויים, הם בשלים במיוחד למעשים אמיצים עם השלכות אישיות. זאת מהסיבה הפשוטה שהשלכות כאלה לא צריכות להטריד אותם, הם בלאו הכי בבחינת גבר מת מהלך, כלומר סופם המקצועי ידוע מראש.

ולכן זוהי קריאת SOS לשני האישים הללו ואולי לעוד מספר אנשים אמיצים לידם.

בואו נקרא לילד בשמו. המערכת הפוליטית העלובה שלנו, מכל צדי הקשת, לא בשלה להדיח את ראש הממשלה נתניהו. אם היו לאיש הזה טיפת כבוד, שמץ של חוש אחריות, קמצוץ אהבת הארץ או בושה, הוא היה פורש כבר בערב ה-7.10 ולא מראה את פרצופו לעולם בציבור.

בפועל, מאז תחילת המלחמה, הוא רק הקצין במעשיו. הוא, רעייתו, ילדיו, עושים כל מה שאפשר כדי להשניא את עצמם על הציבור. עוסקים בכל נושא שולי וביזארי במקום לצמוח לגודל השעה, עסוקים בפוליטיקה קטנה, הפעלת מכונת הרעל ונדמה כי קבלת ההחלטות בנושאים הביטחוניים נגועה גם היא בפוליטיקה קטנה ועלובה.

המערכת הפוליטית העלובה, מכל צדי הקשת, לא בשלה להדיח את נתניהו. אם היו לו טיפת כבוד, שמץ של חוש אחריות, קמצוץ אהבת הארץ או בושה, הוא היה פורש כבר בערב ה-7.10 ולא מראה את פרצופו בציבור עוד

יתר 119 חברי הכנסת שנמצאים ליד נתניהו, ייזכרו לדראון עולם בתור האנשים שלא הצליחו, או לא רצו, להדיח אותו. בחלוף 5 חודשים (5 חודשים!) מהיום הנורא בתולדות מדינת ישראל, ניתן כבר לקבוע כי חבורת העלובים בכנסת לא תביא בקרוב להדחת נתניהו, לא בצורת בחירות ולא בצורת אי אמון קונסטרוקטיבי. מספיק להסתכל על תקציב המדינה המזעזע שעבר לאחרונה בכנסת, בשביל להבין לאילו תהומות הגענו וכמה עמוק עוד נוכל להתדרדר.

נשארנו על כן עם שני האישים המרשימים, אך האשמים, רונן בר והרצי הלוי.

שניהם, כאמור, עשויים להיזכר בתור המקצוענים האחרונים שנשאו בתפקידם ולא הוצנחו כמינוי פוליטי. שניהם נמצאים ליד ראש הממשלה, ליד צוות הרעל שפועלים לידו, ויודעים היטב כי נתניהו לא ראוי ולא כשיר להוביל את המדינה.

שניהם בקיאים במשא ומתן לשחרור החטופים, בהלכי הרוח בקבינטים השונים שמפעיל ראש הממשלה לפי צרכיו, ואפשר לקבוע חד משמעית ששניהם יודעים שהאיש בצריח עשוי לדרדר אותנו לתהומות מהם אין חזרה (אם לא דרדר אותנו כבר לשם).

לשניים אין מה להפסיד. ההיסטוריה תזכור אותם כמי שעמדו בראש המערכות שנכשלו קשות ב-7.10. רמטכ"ל המחדל, ראש שב"כ של הכישלון. זה המצב, ולא תשנה העובדה שהם שירתו תחת ראש ממשלה לא ראוי והממשלה הכושלת בתולדות המדינה. זה לא ינקה אותם ולא ישנה את העובדות. יש להם דרך אחת מכובדת לנסות לשנות את מקומם בהיסטוריה, והדרך הזאת נקראת "אומץ אזרחי".

לשניים אין מה להפסיד. ההיסטוריה תזכור אותם כמי שעמדו בראש המערכות שנכשלו קשות ב-7.10. רמטכ"ל המחדל, ראש שב"כ הכישלון. יש להם דרך אחת לנסות לשנות את מקומם בהיסטוריה: אומץ אזרחי

הגיע הזמן לדפוק על השולחן. השניים צריכים לכנס מסיבת עיתונאים ולהגיד את מה שהם יודעים, והם יודעים הרבה, הרבה יותר מכולנו. כן, אני מצפה מהשניים ליפול על חרבם, מפני שבלאו הכי אין להם תוחלת בראשות הארגונים שלהם ומפני שעתיד המדינה חשוב יותר מעתידם המקצועי.

המחדל ששניהם מבין האחראים לו הוא עצום, אין לו תקנה. השניים יכולים לקנות את עולמם אם יתקנו במעט וישתפו את הציבור במה שהם יודעים, רואים ועדים לו כבר תקופה ארוכה, וביתר שאת מאז ה-7.10. זה הזמן לעשות מעשה, יתכן שחלון ההזדמנויות ייסגר בקרוב.

ועל כן זוהי קריאת SOS לרב אלוף הרצי הלוי וראש שב"כ רונן בר. קריאת SOS שמטבע הדברים הולכת ודועכת, כמו הדפיקות שנשמעות מדופן צוללת טבועה, קריאת SOS שיש לה תוקף ותאריך תפוגה קרובים ובקרוב תחדל להישמע.

אם בנימין נתניהו יצא מהמלחמה הזאת כשהוא ראש הממשלה המכהן, הוא עשוי לכהן לנצח ומדינת ישראל כבר לא תראה אותו הדבר. מחליפיהם של השניים יהיו כפופים באופן מוחלט לראש הממשלה הנצחי ואפשר לקבוע שהוא ימצא את הדרך להשתמש בהם בהתאם.

זוהי קריאה אחרונה בהחלט. עכשיו, דווקא עכשיו, כשקולות המלחמה דועכים אבל המלחמה עוד נמשכת, כשהציבור עודנו מבולבל אבל דרוך כמו קפיץ שמבקש להשתחרר, כשהולכות ומצטברות העדויות על חוסר כשירותו לכאורה של ראש הממשל – דווקא עכשיו הזמן לעשות מעשה אדיר, חסר תקדים, לכנס מסיבת עיתונאים ולספר לציבור את האמת.

זוהי קריאת SOS לרב אלוף הרצי הלוי ולראש שב"כ רונן בר. קריאה שמטבע הדברים הולכת ודועכת, כמו דפיקות שנשמעות מדופן צוללת טבועה, קריאת SOS שיש לה תאריך תפוגה קרוב ובקרוב תחדל להישמע

ראש שב"כ כמגן הדמוקרטיה, תפקידו הרשמי בחוק, מפקד הצבא כאחראי על ביטחון האזרחים, זהו הזמן שלכם. זהו הזמן ולא יהיה אחר. בהינתן העובדה שלכם נדמה כי יש מצפון, יש מוסר ויש אחריות, זהו הסיכוי האחרון שלכם למהלך שישקיט במעט את מצפונכם. אחרת, תצטרכו ללכת לישון מדי ערב, עד אחרון ימיכם, לא רק עם זכרם של 1600 ההרוגים ו-250 החטופים, אלא גם עם זכרה של מדינת ישראל שאתם, ורק אתם, יכולתם להציל.

יעוז סבר, איש עסקים, סופר, מנכ״ל MyTeam Group, יו"ר לשכת המסחר ישראל-המפרץ, לשעבר עיתונאי, דובר עיריית רעננה וראש יחידת התקשורת במשרד הביטחון. ישראלי שאכפת לו.