כשנודע לו שכמעט כל הורה יהודי אמריקאי לסטודנט בהווה – או בעתיד הקרוב – היה רוצה ממנו תשובה לשאלה "האם זה בטוח לילד היהודי שלי ללכת לקולג' באמריקה של 2024", איתן הרש, פרופסור למדע המדינה באוניברסיטת טאפטס, צחק בהבנה.
שאלת 64 אלף הדולר הזו מטרידה את יהדות ארה"ב (עלות שכר הלימוד באוניברסיטאות הפרטיות) לנוכח התקריות האנטישמיות והאנטי־ציוניות המתרחשות כמעט מדי יום בקמפוסים ברחבי המדינה.
אף שהורים רבים מחפשים את התשובה באמצעות ראיות אנקדוטליות, הרש מאמין בכוח הנתונים שהוא אוסף באמצעות סקרי סטודנטים בארה"ב.
כשהרש החל בפרויקט שלו ב־2022, המטרה הייתה לאמוד את חששותיהם של הסטודנטים היהודים. אולם, לאחר מתקפת חמאס ב־7 באוקטובר והמלחמה שהחלה בעקבותיה בעזה, המטרות של הרש התרחבו והשתנו, כך שהסקר הפך למעשה לברומטר לחוויה הנוכחית של להיות סטודנט יהודי בארה"ב.
הסקר – שמומן על ידי קרן ג'ים ג'וזף – בוחן כיצד הסטודנטים היהודים חווים את המתח החברתי; וכן שינויים בזהותם היהודית ובמעורבותם בקמפוס לפני ואחרי 7 באוקטובר. נוסף על כך, הסקר בדק גם את תחושות הסטודנטים הלא יהודים בנוגע לישראל ולהתרועעות עם יהודים.
הרש השווה בין תגובותיהם של הסטודנטים היהודים שהשתתפו בסקר מ־2002 לאלה מנובמבר ודצמבר 2023, לאחר הטבח. באביב 2022 הצוות של הרש סקר כ־2,000 סטודנטים יהודים ו־1,000 סטודנטים לא יהודים בקולג'ים ובאוניברסיטאות ברחבי ארה"ב הלומדים במשך ארבע שנים. 155 מבין המשיבים היהודים ב־2023 השתתפו גם בסקר הקודם.
הצוות של הרש סקר כ־2,000 סטודנטים יהודים ו־1,000 סטודנטים לא יהודים בקולג'ים ובאוניברסיטאות ברחבי ארה"ב הלומדים במשך ארבע שנים. 155 מבין המשיבים היהודים ב־2023 השתתפו גם בסקר הקודם
בריאיון לזמן ישראל התייחס הרש לתוצאות הסקר ולמה שנחשף – או לא נחשף – בנושא האקלים ההפכפך בקמפוסים עבור סטודנטים יהודים. השיחה עסקה גם בהבדלי התוצאות בין הסקר הראשון ב־2022 לזה של העידן החדש שאחרי 7 באוקטובר.
כמו כן, הרש התייחס גם לניואנסים הרבים בדעות הפוליטיות הנחרצות על מקור האנטישמיות וכן בדרכים שבהן קהילת הסטודנטים היהודים־אמריקאים יכולה להמשיך מכאן והלאה.
תוכל להרחיב על הנחת המאקרו שלך כי סקרים מספקים תמונה מהימנה יותר של המציאות בקמפוסים מאשר, למשל, לעקוב אחרי אנשים באינסטגרם או בטיקטוק?
"בכנות, גם אם את נמצאת בתוך האוניברסיטה, קשה מאוד לאמוד את המציאות. סטודנטים צועדים כאן [על פני המשרד שלי באוניברסיטת טאפטס במסצ'וסטס] כל הזמן, קוראים 'אינתיפאדה', ועדיין אני לא יודע מהי החוויה של הסטודנט הטיפוסי.
"הייתה התלקחות גדולה בטאפטס. אני מלמד שיעור ביום שני ב־09:00 בבוקר וחלק מהסטודנטים היו ערים כל הלילה הקודם באירוע סוער. אבל עדיין, לסטודנט החציוני אולי אין מושג על מה האנשים האלה מדברים.
"מה שהסקר עושה זה לתת מושג – מה הסטודנט הטיפוסי המזדהה כיהודי אומר על החיים בקמפוס? וזה כולל גם סטודנטים שאין להם הרבה קשר לחיים היהודיים"
"מה שהסקר עושה זה לתת מושג – מה הסטודנט הטיפוסי המזדהה כיהודי אומר על החיים בקמפוס? וזה כולל גם סטודנטים שאין להם הרבה קשר לחיים היהודיים, שלא הולכים לארגון הסטודנטים היהודים 'הלל' ואולי גדלו עם הורה יהודי אחד או הם בעלי רקע חינוכי מאוד מינימלי. איך הם מרגישים?
"ואיך אלה שיותר מעורבים מרגישים לגבי זה? יש כל כך הרבה חוויות שונות – ילדים שבשבילם הזהות היהודית היא מרכזית וכאלה שבשבילם היא לא, ואנחנו רוצים לדעת מהי החוויה של שתי הקבוצות האלה".
אתה יכול לספר על כמה מהשינויים שראית בין הסקרים של 2022 ושל 2023?
"אני לא יודע אם הייתה לי דעה מוצקה לגבי השינויים שנמצא. במובן מסוים, בדוח מ־2022, כשמצאנו ש־15%–20% מהאנשים מסתירים את הזהות היהודית שלהם, חשבתי שזה גבוה. עכשיו התשובות האלה הוכפלו. זה די נפוץ.
"לא יכולנו לקבל תוצאה כזאת אם התופעה הייתה נוגעת רק לעשרה ילדים בקמפוס שהם מגנים נלהבים של ישראל. אם מסתכלים על אוכלוסיות יהודיות בקמפוס, אלה ילדים המגיעים מרקעים שונים מאוד, ביניהם כאלה שלא חושבים הרבה על ישראל או שאין להם דעות מגובשות לגביה. רבים מהם לומדים על היהדות שלהם לראשונה. ועדיין מספר גבוה מהם חווה את המתח החברתי.
"אצלי – ואני חושב שגם אצל חלק מהסטודנטים – התגובה הראשונית ל־7 באוקטובר תשאיר זיכרון צורב. יחד עם זאת, התקופה בקמפוס קצרה. אני לא יודע מה יקרה בשנה הבאה או בשנה שאחריה"
"אני רוצה להביע הסתייגות מסוימת. אם אנחנו מודדים רמה גבוהה של מתח חברתי בדצמבר, אז באפריל ובמאי המצב יחזור לקדמותו? או שזה הנורמלי החדש? הדברים האלה נמשכים בקמפוס שלנו. העניין לא נעלם. סיבה נוספת היא ש[בטאפטס] ב־10, ב־11 וב־12 באוקטובר הסטודנטים למען צדק בפלסטין כתבו מסר שמהלל את 7 באוקטובר וארגוני סטודנטים אחרים לא בודדו אותם.
"למעשה, ארגוני סטודנטים רבים חברו לארגון הזה בקריאות להפסקת אש ולאינתיפאדה. אצלי – ואני חושב שגם אצל חלק מהסטודנטים – התגובה הראשונית ל־7 באוקטובר תשאיר זיכרון צורב. יחד עם זאת, התקופה בקמפוס קצרה. אני לא יודע מה יקרה בשנה הבאה או בשנה שאחריה.
"אתה מלמד מדע המדינה ואתה מבין שאין להם שום זיכרון על ברק אובמה – אתה כל הזמן עם קבוצת סטודנטים חדשה".
בוא נדבר על החלוקה הפוליטית בין ימין לשמאל שראית בממצאים שלך, בייחוד הממצאים על המיעוטים הליברליים לכאורה כמו א־בינארים ושחורים, ואיך הם למעשה נשמעים די שמרנים בהרבה נושאים הקשורים ליהודים.
"החלק הגזעי של השאלה הזאת הוא נושא ישן, ואני מתכוון לאופן שבו שחורים ולטינים משיבים לשאלות על יהודים. אף ששחורים ולטינים אמריקאים נוטים כמובן להצביע לדמוקרטים, כשליש מהם, גם צעירים, מזדהים כשמרנים, והם מפוזרים היטב על פני הקשת האידיאולוגית.
"נכתב הרבה פחות מבחינה כמותית על מי שמזדהים כא־בינארים, אבל אנחנו רואים משהו דומה – כששולטים על משתנה האידיאולוגיה, רואים קשר ברור ועקבי שבו א־בינאריים תומכים בהחרמת יהודים"
"אף שזה פחות נחקר, זה נכון גם למי שמזדהים כא־בינארים. הם לא בהכרח שמאל קיצוני. כאשר [לפני ארבע שנים עמיתתי לורה רוידן ואני] ערכנו סקר, לצורך מאמר אקדמי, בקרב צעירים בני 18–30 ושאלנו אם ליהודים יש יותר מדי כוח, הימין הקיצוני השיב בחיוב. אבל התוצאות בקרב אוכלוסיות השחורים והלטינים היו גבוהות באותה מידה כמו בימין הקיצוני.
"זה לא חדש שלאפרו־אמריקאים במיוחד יש באופן עקבי דעות שליליות הרבה יותר על יהודים מאשר לאמריקאים לבנים. אנחנו רואים את זה גם כאן [בתוצאות הסקר הזה].
"נכתב הרבה פחות מבחינה כמותית על מי שמזדהים כא־בינארים, אבל אנחנו רואים משהו דומה – כששולטים על משתנה האידיאולוגיה, רואים קשר ברור ועקבי שבו א־בינאריים תומכים בהחרמת יהודים, ויהודים שתומכים בישראל או בקיומה של ישראל, יותר מעמיתיהם הגברים או הנשים.
"מה שאני תמיד מנסה לעשות בעבודה האקדמית שלי הוא להישאר קרוב לנתונים ולהסביר מה אנחנו רואים ולמה, אבל בדרך כלל הלקח הוא שהדברים מורכבים הרבה יותר מכפי שחשבנו. זה נכון גם כאן.
"בקמפוס שלנו כל הארגונים שתמכו בסטודנטים למען צדק בפלסטין על פי ה'טאפטס דיילי' היו הסטודנטים האפריקאים, הקואליציה האסייתית, ארגוני עבודה ועוד. הקבוצה הדמוקרטית של טאפטס לא ברשימה
"יש ממד אידיאולוגי של דעות לגבי יהודים וישראל, ומשהו שנראה יותר כמו קונפליקט קבוצתי סביב גזע או סוגים אחרים של זהות. לפעמים קשה לדעת מה זה 'שמאל' או 'ימין'. אני מניח שרוב האנשים יחשיבו עמדה שתומכת בשלום לשמאלית – אבל מה עם הקבוצה הפרו־פלסטינית שתומכת בהתנגדות מזוינת ובמתקפת 7 באוקטובר? היא קרובה לצד השמאלי.
"אני חושב שרוב הסטודנטים המעורבים בסוג כזה של פעילות מחשיבים את עצמם לשמאל יותר מאשר לימין, אבל זו לא עמדה ליברלית. כל זה מאוד מבלבל.
"בקמפוס שלנו כל הארגונים שתמכו בסטודנטים למען צדק בפלסטין על פי ה'טאפטס דיילי' [הם קבוצות כמו] הסטודנטים האפריקאים, הקואליציה האסייתית, דרום אסייתים, ארגוני עבודה, קבוצות מוסלמים, קבוצה ערבית, קבוצה אתיופית, קבוצה פאן־אפריקאית, קולקטיב הריקוד על עמוד של טאפטס, קבוצת ריקוד באנגרה, קבוצה בנגלית וכן הלאה.
"אבל שימי לב: יש את הקבוצה הדמוקרטית של טאפטס – והיא לא ברשימה. מה שרואים זה קבוצות זיקה של כמה קבוצות מיעוטים, וזה סיפור אחר מדמוקרטים מול רפובליקאים או שמאל מול ימין. זה נראה כמו צורה קיצונית של פוליטיקה".
"ההימנעות מקשר עם סטודנטים שתומכים בישראל כמדינה יהודית גבוהה יותר בבירור בשמאל מאשר בימין. זה נכון ל־50% ממי שמזדהים כמאוד ליברלים או סוציאליסטים"
איך פוליטיקה קיצונית נראית בקמפוס? אתה יכול להרחיב על זה?
"אם אנחנו נכנסים לראש של סטודנט שבאמת מתנגד לקיומה של ישראל, הוא עשוי להחזיק בדעה ש'רוב היהודים, כולל יהודים צעירים, תומכים בישראל, והכי טוב להימנע מהם – זה מבחן הלקמוס של קשרי החברות שלי ופשוט עדיף להימנע מהם'.
"אם היית סטודנטית רפובליקאית, ופשוט היית שונאת להסתובב עם דמוקרטים, ואת יודעת מהסקרים ש־90% מהאפריקאים האמריקאים מצביעים למפלגה הדמוקרטית, אולי היית אומרת, 'אני לא מתרועעת עם אפריקאים אמריקאים – לא מפני שהם שחורים אלא מפני שהם מחזיקים בעמדה שבעיניי היא לא נעימה'.
![הפגנה נגד השעיית הארגונים "סטודנטים למען צדק לפלסטין" ו"הקול היהודי למען שלום" באוניברסיטת קולומביה בניו יורק, 20 בנובמבר 2023 (צילום: Michael M. Santiago / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / Getty Images via AFP)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2023/12/afp.com-20231121-PH-GTY-1804968016-highres.jpg "הפגנה נגד השעיית הארגונים "סטודנטים למען צדק לפלסטין" ו"הקול היהודי למען שלום" באוניברסיטת קולומביה בניו יורק, 20 בנובמבר 2023 (צילום: Michael M. Santiago / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / Getty Images via AFP)")
"מעט מאוד סטודנטים באמת אומרים את זה. הרבה יותר סטודנטים מסכימים שאם הם יודעים שסטודנט תומך בקיומה של ישראל כמדינה יהודית – שזה 80% מהיהודים על פי המדגם שלנו – זה מבחן הלקמוס.
"ההימנעות מקשר עם סטודנטים שתומכים בישראל כמדינה יהודית גבוהה יותר בבירור בשמאל מאשר בימין. זה נכון ל־50% ממי שמזדהים כמאוד ליברלים או סוציאליסטים. בקרב כל השאר אמרו את זה כרבע מהסטודנטים.
"בואי נאמר שקבוצה מאוד פופולרית בקמפוס קוראת לעוד 7 באוקטובר. זו לא עמדה שמתייחסים אליה כאל עמדה סוטה – אני חושב שהיא נחשבת לעמדה של 'צדק חברתי'"
"אבל סטודנטים מהימין נוטים להסכים עם אמירות קיצוניות יותר. כשסקרנו סטודנטים לפני שלוש–ארבע שנים ושאלנו, 'האם אתה חושב שיהודים צריכים לשלם על מעשיה של ישראל באמצעות החרמת עסקים יהודיים?' קיבלנו תשובות 'כן' בימין יותר מאשר בשמאל.
"כאן אנחנו שואלים אותם, האם אזרחים ישראלים הם מטרות לגיטימיות של חמאס? ואנחנו עדיין מקבלים יותר תשובות 'כן' בימין מאשר בשמאל. בשאלות המבוססות על הסכמה לסימון יהודים כמטרה בתור קבוצת זהות או בכאלה שרומזות לאלימות, ראינו יותר הסכמה בימין מאשר בשמאל.
"לא שהיא גבוהה – רוב הסטודנטים בימין לא מסכימים עם סוג כזה של אמירות. אבל אלה שכן, נוטים יותר להגיד משהו לא תקין פוליטית כמו 'אני לא אוהב הרבה מהקבוצות האלה ואני מוכן להגיד את זה'. יש יותר נכונות להצהיר על הדעות האלה בפומבי או להביע דעות השייכות לתרבות הנגד".
אתה חושב שזה יכול להשתנות?
"אני לא יודע. אני מסיק מהנתונים בתוך ובין הקמפוסים שהמתחים הם באמת חברתיים. אני לא חושב שמישהו מאמין שהתבטאות חדשה של נשיא האוניברסיטה או תוכנית חדשה של 'הלל' תתמודד עם הבעיה אחת ולתמיד.
"[ישראל–פלסטין] זה נושא שיש לגביו אי־הסכמה ברורה, והרבה סטודנטים לא מצוידים ביכולת לנהל שיחה אדיבה עם אנשים שהם לא מסכימים איתם"
"הבעיה היא מה מקובל או לא מקובל חברתית, מה מהללים ומה לא מהללים, במישור החברתי – אני לא חושב שזו בעיה שאפשר לפתור בקלות. בואי נאמר שקבוצה מאוד פופולרית בקמפוס קוראת לעוד 7 באוקטובר. זו לא עמדה שמתייחסים אליה כאל עמדה סוטה – אני חושב שהיא נחשבת לעמדה של 'צדק חברתי'.
"אני לא יודע מה יכול לשנות את זה. אבל אני חייב לומר שללא ספק רוב הסטודנטים הלא יהודים יכולים להעביר את חייהם [באוניברסיטה] בלי לדעת על זה שום דבר ובלי להיות מעורבים באף צורה".
אז מה התשובה? האם דברים הולכים להשתפר? האם הם יכולים להתדרדר עוד יותר? מה תאמר להורים התוהים אם האוניברסיטאות האמריקאיות ב־2024 בטוחות עבור הילדים שלהם?
"אני חושב שרגעי המשבר האלה הם זמן להתפתחות אישית – ללמוד יותר, להרגיש יותר מחוברים, להשתתף ביותר אירועים, בכל קשת הגילים. רואים בנתונים שלנו שיש תזוזה גדולה ברגשות של יותר סטודנטים במובן של חיבור [להיותם יהודים].
"אני חושב שעבור הורים, או עבור מי שעומדים להתחיל ללמוד, זו הזדמנות. אבל זה גם בא עם חיסרון. אני חושב שבמובן מסוים אני יכול להציע ספין חיובי. אני חושב שאחת הסיבות שישראל היא כזה נושא המעורר מחלוקת בקמפוסים היא שבהרבה קמפוסים יוקרתיים ליברליים האוניברסיטאות יצרו גופי סטודנטים מאוד הומוגניים [מבחינה אידיאולוגית].
"אם את שולחת את הילד שלך לאוניברסיטת קולומביה, יש שם את החיים היהודיים הכי דחוסים שאפשר, אבל אולי גם את החשיפה הכי גבוהה למתחים חברתיים ולאנטישמיות"
"[ישראל–פלסטין] זה נושא שיש לגביו אי־הסכמה ברורה, והרבה סטודנטים לא מצוידים ביכולת לנהל שיחה אדיבה עם אנשים שהם לא מסכימים איתם. אז אני חושב שלסטודנטים יהודים, אפילו בקרב הסטודנטים היהודים עצמם, יש טווח רחב מאוד של דעות לגבי ישראל והסכסוך – אבל זו הזדמנות לחיות באי־הסכמה ובחוסר בהירות ולצמוח מזה.
"זה ההיבט החיובי. אני חושב שהבעיה היא שזה די תלוי בקהילה היהודית שממנה מגיעים. חבר'ה שבאים מרקע של מעורבות – בית ספר יהודי ו/או מחנה יהודי – כשהם מגיעים לקמפוס, הם נדחפים לעמדת מנהיגות בין אם הם אוהבים את זה או לא, מפני שהם מרגישים מחויבות לקהילה היהודית ויש להם זהות חזקה.
"יש בני 18 ו־19 שלא רוצים להביע עמדה גלויה בנושא כלשהו. אני חושב שזה קשה, כי חלק מהסטודנטים האלה כנראה לא מעוניינים בזה או מעדיפים להימנע מזה. צריך גם לציין שבקמפוס שאין בו שום קונפליקט חברתי אולי לא תהיה שום קהילה יהודית.
"אם את שולחת את הילד שלך לאוניברסיטת קולומביה, יש שם את החיים היהודיים הכי דחוסים שאפשר, אבל אולי גם את החשיפה הכי גבוהה למתחים חברתיים ולאנטישמיות. הורים וילדים צריכים להבין שהשאלה היא לא רק איך הקמפוס, אלא איך הסטודנט רוצה שהוא יהיה.
"אם הם יפנו את המרחבים האלה, מה שיישאר זה ואקום מנהיגותי. אני לא חושב שזו תהיה תוצאה טובה לעם היהודי אם יהיו 10 בתי ספר יהודיים 'קבילים' במקום 50"
"האם הוא רוצה שהחיים היהודיים יהיו קלים ורגועים – או לא קיימים – או פוליטיים מאוד? זה דבר די משוגע, סטודנטים נמצאים בנקודת ההחלטה המשוגעת הזאת, מקבלים כל מיני החלטות משנות חיים, אז צריך לחשוב איך זה משתלב.
"ויש ממד נוסף, של כמה בודד אתה רוצה שיהיה הניסיון הזה. זה שונה אם אתה הולך למקום עם סניף של 'הלל' ויש שם 100 ילדים יהודים, או אם יש חמישה, או אם יש לך קהילה של אנשים כמוך. זה משהו שמוסדות ההשכלה האלה מאוד נבדלים בו".
מה אתה אומר להורים שאומרים, "הו, יש הרבה מתיחות במוסד הזה. אפילו שמבחינה היסטורית הוא היה 'מקום מצוין להיות בו סטודנט יהודי', עכשיו אף סטודנט יהודי לא צריך להירשם אליו"?
"אני חושב שבעיקרון אנחנו עשויים ללמוד שהתוצאה הנכונה עבור הרבה משפחות – בייחוד משפחות שמאוד מעורבות בעולם היהודי – עשויה להוביל לתוצאה רעה עבור האוניברסיטאות והעולם היהודי ככלל.
"מדובר בילדים שיהיה להם כל כך הרבה להציע לקהילה היהודית, נגיד באוניברסיטת פנסילבניה, והם יחזקו אותה אם הם ילכו לשם. אם הם יפנו את המרחבים האלה, מה שיישאר זה ואקום מנהיגותי. אני לא חושב שזו תהיה תוצאה טובה לעם היהודי אם יהיו 10 בתי ספר יהודיים 'קבילים' במקום 50. אם את מייעצת לסטודנטים כבודדים, אולי התשובה תהיה אחרת".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם