אם תכה בכדור הארץ אפוקליפסה, סם בנקמן-פריד – יזם הטכנולוגיה המיליארדר שמאחורי שערוריית הקריפטו שלאחרונה הורשע ונידון למאסר ממושך – אינו מוכן למות.
כמו כל מי שנערך ליום הדין, בנקמן-פריד רקם לעצמו תוכנית הישרדות: הוא תכנן לקנות את מדינת האי נאורו שבאוקיינוס השקט ולבנות שם בונקר שיוכל לפרוש אליו, אם אסון טבע קטלני ימחק לפחות מחצית מאוכלוסיית כדור הארץ.
לא משנה, כמובן, שנאורו – מדינה ריבונית – מעולם לא עמדה למכירה.
אי זעיר שעתידו אולי נתון בסכנה בשל שינוי האקלים עשו להיראות כמקום מסתור תמוה ליום הדין. המדינה, שמשתרעת על פני 21 קמ"ר, סובלת ממחסור באדמה פורייה ובמים מתוקים – רחוק מהמפלט השופע שבנקמן-פריד אולי ראה בחזונו.
בהתחשב במיעוט האפשרויות המקומיות, תושבי האי, המונים קרוב ל-13 אלף בני אדם, נאלצים לייבא יותר מ-90% מהמזון שלהם, ושיעור השמנת היתר בקרב ילדים נסק לאחד הגבוהים בעולם. כל הבעיות האלה הן תוצאה של תפנית מפתיעה עבור מדינה שהתהדרה פעם בתמ"ג לנפש השני בגובהו בעולם.
נאורו היה "האי הקטן העשיר בעולם", כפי שהכריז הניו יורק טיימס ב-1982, תוצאה של בהלה בת עשרות שנים לכריית אוצרות הפוספט של האי.
אולם ברגע שתנופת הכרייה הסתיימה, כך גם הכסף – דבר ששלח את נאורו לחיפוש אחר מקורות הכנסה שהוביל אותה להלבין כסף עבור המאפיה הרוסית; לכלוא פליטים המבקשים מקלט באוסטרליה; ולאחרונה, לזנוח את קשריה הארוכים עם טייוואן לטובת בייג'ין.
בשל מיעוט האפשרויות המקומיות, תושבי האי, המונים קרוב ל-13 אלף בני אדם, נאלצים לייבא יותר מ-90% מהמזון שלהם, והמדינה נמצאת בחיפוש מתמיד אחרי מקורות הכנסה
אף אחד מאלה לא ממש עשה את העבודה. עכשיו נאורו החליטה ללכת על ההימור הכי שנוי במחלוקת שלה עד כה: כריית קרקעית הים בחיפוש אחר אוצרות מינרלים התומכים במעבר העולמי לאנרגיה מתחדשת.
צעד זה מעורר דאגה וחשד בהתחשב בהיסטוריה של האי ובניסיונותיו השנויים במחלוקת להכניס כספים למדינה לאורך השנים. זהו סיפור מפותל של ניצול ומיצוי משאבים, שמתחיל בלשלשת ציפורים ונגמר בקרקעית הים, סיפור על מה שאומה אחת מוכנה לעשות כדי לשרוד.
נאורו היא "אחת המדינות הייחודיות והבלתי שגרתיות ביותר בעולם", אומר ג'ון קונל, פרופסור באוניברסיטת סידני שחוקר את דרום האוקיינוס השקט.
"המדינה הזאת סיפקה השראה להתרחשותם של כל מיני דברים מוזרים, והסיפור של סם בנקמן-פריד הוא רק האחרון בשרשרת של פעילויות מוזרות", הוא מוסיף.
את עלייתו ונפילתו של ההון העצום של נאורו ניתן לקשור למקור אחד בסיסי: קקי של ציפורים.
נאורו היא "אחת המדינות הייחודיות והבלתי שגרתיות ביותר בעולם, שסיפקה השראה להתרחשותם של כל מיני דברים מוזרים". ניתן לקשור את עלייתו ונפילתו של ההון העצום של נאורו למקור אחד בסיסי: קקי של ציפורים
לשלשת ציפורים אולי לא נדמית כמשאב מבוקש אפילו במעט, אבל היא עשירה בפוספט, חומר דשן שתומך במערכות חקלאיות בעולם – ואדמת נאורו הייתה מכוסה פעם בחומר הזה, שהצטבר והתקשה במשך מיליוני שנים בהם היווה האי נקודת עצירה לציפורים שנדדו על פני האוקיינוס.
אוצר הטבע הזה משך זה מכבר שורה של מעצמות קולוניאליות – כלומר אוסטרליה, בריטניה וניו זילנד, שמונו לנאמנות של נאורו לאחר מלחמת העולם השנייה – שמיהרו לרוקן ולשלח את הפוספט מהאי, והקצו רק חלק קטן מהרווחים לנאורואים.
נאורו "לא קיבלה קלפים קלים. היא נוצלה בהרבה מאוד דרכים על ידי מגוון שלם של מעצמות גדולות יותר", אומרת קלאו פסקל, מומחית לאזור האינדו-פסיפי בקרן להגנת דמוקרטיות.
בסופו של דבר נאורו השיגה עצמאות ב-1968. אבל לפני נקודת הזמן הזאת, שלוש המעצמות רוקנו את מצבורי הפוספט שלה ביסודיות כזו בתחילת שנות ה-60, שקנברה – שהוטל עליה אז לנהל את המדינה – הציעה בסופו של דבר ליישב מחדש את הנאורואים על האי האוסטרלי.
הנאורואים דחו את התוכנית הזאת ותחת זאת בחרו להשיג חזרה את השליטה על תעשיית הפוספטים שלהם ב-1967 ולהמשיך במיצויים; מאוחר יותר הם גררו את קנברה לבית המשפט הבינלאומי לצדק בשל הביזה.
כאשר המדינה הוצפה בכסף, הניהול הכושל והשחיתות חגגו. "כלכלת הפוספט פרחה, ותוצר הלוואי היה כל ההכנסות האלה שנכנסו למדינה. למרבה הצער, רוב אסטרטגיות ההשקעה שלהם היו שגויות"
עד היום כריית הפוספטים הותירה יותר מ-70% מהמדינה בלתי ראויה למגורים, על פי האו"ם. הצד החיובי היה שכסף זרם לנאורו, ובשלב מסוים הזניק את התמ"ג לנפש של המדינה למקום השני הגבוה בעולם, כשתמלוגי הפוספט הגיעו להיקף של 1.7 מיליארד דולר אוסטרלי (כ-1.1 מיליארד דולר אמריקאי).
"כלכלת הפוספט פרחה, ותוצר הלוואי היה כל ההכנסות האלה שנכנסו למדינה", אומר קונל. "למרבה הצער, רוב אסטרטגיות ההשקעה שלהם היו שגויות".
כאשר המדינה הוצפה בכסף, הניהול הכושל והשחיתות חגגו כשגורמים רשמיים השתלטו על מיזמים ראוותניים, בכלל זאת מימון מחזמר לונדוני כושל על חייו של לאונרדו דה וינצ'י; בעלות קצרה על מה שהיה אז אחד הבניינים הגדולים במלבורן ("שמכונה בפי המקומיים 'מגדל הלשלשת'", אומר קונל); והקמת חברת תעופה גדולה באופן בלתי פרופורציונלי, שמטוסי הנוסעים שלה עוקלו מאוחר יותר על ידי נושים.
עד מהרה הכסף אזל. "ברגע שהאי די פשט את הרגל, לא היו עוד מגזרים כלכליים שפותחו ושאפשר היה להמשיך איתם", אומרת ג'וליה מוריס, פרופסור באוניברסיטת צפון קרוליינה בווילמינגטון ומחברת הספר "Asylum and Extraction in the Republic of Nauru".
ב-2001 אוסטרליה הציעה לנאורו חבל הצלה חיוני – וממושך: קנברה תשלם לאי כדי שיקבל ויחזיק אצלו מבקשי מקלט שמגיעים לאוסטרליה בדרך הים, מה שיהפוך את מדינת האי למעשה למחנה המעצר של אוסטרליה
ב-2001 אוסטרליה הציעה לנאורו חבל הצלה חיוני – וממושך: קנברה תשלם לאי כדי שיקבל ויחזיק אצלו מבקשי מקלט שמגיעים לאוסטרליה בדרך הים, מה שיהפוך את מדינת האי למעשה למחנה המעצר של אוסטרליה.
בתמורה, נאורו תקבל סכום כסף אדיר שבסופו של דבר יהווה שני שלישים מהתמ"ג שלה; ב-2021, לדוגמה, קנברה שילמה לאי כ-40 מיליון דולר אוסטרלי (כ-26 מיליון דולר אמריקאי) לחודש כדי לנהל את מתקני המעצר.
אולם התוכנית הזו גבתה מחיר אנושי כבד; חשיפת תנאי המעצר הקשים עוררה סערה עולמית, ואמנסטי אינטרנשיונל תיאר את נאורו כ"כלא באוויר הפתוח".
לאחר סגירה זמנית של המתקן בשנים 2012-2008, ב-2016 ה"גרדיאן" פרסם אוסף מסמכים מודלפים ששפכו אור על ההתעללות והתקיפות שנהגו במערכת; לפי אחד הדו"חות, כמעט 90% מהילדים שהוחזקו בנאורו סבלו מבעיות בריאותיות. במהלך השנים היו פליטים שפתחו בשביתת רעב במחאה על מדיניותה של קנברה.
חשיפת תנאי המעצר הקשים עוררה סערה עולמית, ואמנסטי אינטרנשיונל תיאר את נאורו כ"כלא באוויר הפתוח", אך "מחנה המעצר הוא בעיקרו של דבר הפרה החולבת שלהם כרגע"
בעקבות לחץ עולמי אדיר, אוסטרליה שוב מצמצמת את פעילותה בנאורו, אף כי כמה מבקשי מקלט עדיין מוחזקים באי וקנברה ממשיכה לשלם מאות מיליוני דולרים כדי לתחזק את המתקנים בנאורו כתוכנית "גיבוי". עבור נאורו, הכסף הזה, לצד הכנסות מהחכרת המים שלה לדיג, סייע לתמוך בכלכלתה המתנדנדת, בעודה מחפשת אחר אפשרויות נוספות.
"מחנה המעצר הוא בעיקרו של דבר הפרה החולבת שלהם כרגע", אומר גרנט ויית, אנליסט פוליטי ממלבורן שמתמחה באוסטרליה ובאוקיינוס השקט.
בין טייוואן לסין
"אַת הלחם שלי כשאני רעב; את המקלט שלי מפני רוחות סוערות; את העוגן שלי באוקיינוס של החיים", זימר נשיא נאורו דאז בארון ואקה לכבוד נשיאת טייוואן צאי יינג-ון ב-2019 בעודו פורט על יוקוללה שצאי העניקה לו במתנה. "אבל יותר מכול, את חברתי הטובה ביותר".
זו הייתה סצנה מרגשת שנראתה כסמל ליחסים ארוכי השנים בין שני האיים – יחסים שיורשו של ואקה, הנשיא ליונל אינגימאה, אף השווה לקשר משפחתי.
אחרי יחסים ארוכי שנים, האי זנח בפתאומיות את קשריו עם טייוואן לטובת בייג'ין, דבר שהיווה מהלומה דיפלומטית גדולה לטייוואן ובודד אותה עוד יותר על הבמה העולמית
בסימן נוסף לנאמנות של נאורו לטאיפיי, ואקה התפרץ על הנציג הסיני בפורום איי האוקיינוס השקט ב-2018, והאשים אותו כי הוא "בריון" ו"חצוף" לאחר ש"דרש להישמע" כאשר היה זה תורה של מדינה אחרת.
"הם לא חברים שלנו. הם צריכים אותנו רק בשביל המטרות שלהם", אמר ואקה על ממשלת סין. "צר לי, אבל אני צריך להיות תקיף לגבי זה כי אף אחד לא יבוא ויכתיב לנו דברים". והוא הוסיף: "אנחנו רואים הרבה מדינות גדולות מגיעות ולפעמים קונות את דרכן באוקיינוס השקט, חלקן תוקפניות מאוד, אפילו עד כדי כך שהן דורכות על כולנו".
Nauru president tries his new ukulele
[VIDEO] Nauru President Baron Divavesi #Waqa plays Don Williams' "You're My Best Friend" with the #ukulele given to him as a gift by Taiwan President Tsai Ing-wen (蔡英文) during a press conference in Taipei on Friday. Nauru is a diplomatic ally of Taiwan.
Posted by Focus Taiwan on Friday, January 11, 2019
אולם קצת יותר מחמש שנים לאחר מכן, כל זה השתנה. בינואר האי זנח בפתאומיות את קשריו הארוכים עם טייוואן לטובת בייג'ין, דבר שהיווה מהלומה דיפלומטית גדולה לטייוואן ובודד אותה עוד יותר על הבמה העולמית.
בעולם שבו ממשלות יכולות לחשוק בהכרה בינלאומית יותר מאשר במזומנים או במשלוחים צבאיים, שינוי הנאמנויות של נאורו משקף את העובדה שאחד מנכסיה היקרים ביותר הוא הקשרים הדיפלומטיים שלה.
בעולם שבו ממשלות יכולות לחשוק בהכרה בינלאומית יותר מאשר במזומנים או במשלוחים צבאיים, שינוי הנאמנויות של נאורו משקף את העובדה שאחד מנכסיה היקרים ביותר הוא הקשרים הדיפלומטיים שלה
זו אינה הפעם הראשונה שהמדינה עושה שימוש בכלי הזה. ב-2009 האי הודיע כי יכיר בשני מחוזות בדלניים בגאורגיה הנתמכים על ידי רוסיה, אבחזיה ודרום אוסטיה, בתמורה לחבילת סיוע בשווי 50 מיליון דולר ממוסקבה.
כמו אז, המעבר מטאיפיי לבייג'ין סייע לנאורו לגרוף עוד כסף. כשהאי הקריב לראשונה את יחסיו עם טייוואן לטובת בייג'ין ב-2002, לדוגמה, שר החוץ הטייוואני טען כי נאורו קיבלה מסין כ-137 מיליון דולר בצורת מענק והחזרי חוב.
אולם המעבר הזה לא נמשך זמן רב: נאורו סגרה את השגרירות שלה בסין כעבור שנה אחת בלבד, וב-2005 שני האיים חידשו את הקשרים ביניהם.
בשנה שלאחר מכן טייוואן מימנה עבור נאורו רכישת מטוס בואינג 737 עבור חברת התעופה הלאומית שלה, לאחר שהמטוס הקודם שלה – היחיד שהיה בבעלות חברת התעופה באותו הזמן – עוקל.
וב-2011 ה"בריסביין טיימס" דיווח כי טאיפיי שילמה בחשאי לבכירים נאורואים, בהם הנשיא דאז מרקוס סטפן ושר החוץ דאז קירן קקה, 5,000 דולר אוסטרלי (3,200 דולר אמריקאי) לחודש כדי להבטיח את המשך תמיכתה של נאורו.
כאשר קנברה צמצמה את פעילותו של מחנה המעצר שלה על האי, נאורו נאבקה למצוא מקורות הכנסה נוספים וביקשה מטייוואן כ-83.23 מיליון דולר כדי לפצות על צמצום מימון המתקן האוסטרלי
אולם כאשר קנברה צמצמה את פעילותו של מחנה המעצר שלה על האי, נאורו נאבקה למצוא מקורות הכנסה נוספים. על פי סוכנות הידיעות המרכזית של טייוואן, לפני שהכריז על הכרה בסין, האי ביקש מטייוואן כ-83.23 מיליון דולר כדי לפצות על הגירעון הפיננסי שספג מצמצום מימון המתקן האוסטרלי. על פי הדיווח, ממשלת נאורו ניתקה את היחסים עוד לפני שטאיפיי מסרה לה את החלטתה.
"סין מחזרת בצורה פעילה אחר מנהיגיה הפוליטיים של נאורו מזה זמן רב, ומשתמשת בתמריצים כלכליים כדי להביא לשינוי כיוון בדיפלומטיה של המדינה", אמרה מאוחר יותר שרת החוץ של טייוואן, והוסיפה כי היא "עצובה מאוד". ממשלת נאורו לא השיבה לבקשת "פוריין פוליסי" לתגובה.
החלפת הנאמנות של נאורו מציינת את הצלחת האסטרטגיה ארוכת השנים של סין להשתמש ב"דיפלומטיה של פנקס המחאות" כדי לזכות בידידים ולבנות לעצמה השפעה.
ברחבי האוקיינוס השקט, 17 מדינות תומכות כעת בבייג'ין – מספר שמאפיל על שלוש המדינות הפסיפיות שעדיין מכירות בטייוואן – נאמנויות שסין מטפחת פעמים רבות על ידי חלוקת סכומי כסף עצומים.
כאשר איי שלמה וקיריבאטי הצטרפו לשורותיה של סין ב-2019, לדוגמה, סין הגבירה את ההלוואות וההשקעות שלה בשתי המדינות אף על פי שהמימון הכולל שלה באוקיינוס השקט צנח מאז 2016, על פי מכון לאווי.
החלפת הנאמנות של נאורו מציינת את הצלחת האסטרטגיה ארוכת השנים של סין להשתמש ב"דיפלומטיה של פנקס המחאות" כדי לזכות בידידים ולבנות לעצמה השפעה
הן באיי שלמה והן בקיריבאטי, "מימון ניכר מצד סין העביר את התמיכה הקיימת מטייוואן", אמר מכון לאווי ב-2022. "סין לא ויתרה על סיוע בפיתוח כדי לבסס קשרים מרכזיים".
לממשלת נאורו המרוששת יש ציפיות גבוהות מהפרק החדש הזה ביחסים עם בייג'ין. השינוי הזה "הוא לטובתה העליונה" של המדינה, הכריזה הממשלה, ומהווה "צעד ראשון משמעותי בהתקדמות עם הפיתוח של נאורו".
התוכנית הבאה: כריית במעמקי הים
אם הכול ילך כמתוכנן, התוכנית הגדולה הבאה של נאורו לעשיית רווחים תכלול ירידה של חברות כרייה לטריטוריה מרוחקת שרק מעטים הגיעו אליה אי פעם: עומק הים.
אלפי מטרים מתחת לפני האוקיינוס, קרקעית הים טומנת אוצר לא מנוצל של "נודולות מנגן", סלעים עשירים במינרלים התומכים במעבר לאנרגיה מתחדשת. ובהתחשב בצפי להתפוצצות הביקוש למינרלים האלה בעשורים הקרובים, נאורו נואשת לצלול פנימה – ומהר.
קרקעית הים טומנת אוצר לא מנוצל של "נודולות מנגן", סלעים עשירים במינרלים התומכים במעבר לאנרגיה מתחדשת, ונאורו נואשת לצלול פנימה – ומהר
"מיזם הכרייה חיוני לחלוטין לשרידות הכלכלה של נאורו", אומר פיטר ג'ייקוב, ראש הסגל לשעבר של לשכת נשיא נאורו, שעובד כעת ב"חברת המתכות" (TMC), חברה קנדית שנמנית עם תומכיה הקולניים ביותר של כרייה במים עמוקים (חברות פרטיות שמבקשות לשחרר את אוצרותיו של עומק הים נדרשות להשיג לעצמן תחילה מדינה נותנת חסות; TMC חָברה לנאורו, לקיריבאטי ולטונגה).
בעוד שמדינות חופשיות לסרוק את המים הריבוניים שלהן, פעילותן מוגבלת במים הבינלאומיים, שהם המים שמעבר לאזורים הכלכליים הבלעדיים של מדינות.
כרייה בפרט אסורה במים בינלאומיים עד שרשות הבינלאומית לקרקעית הים (ISA), הגוף המפקח שהקימה ועידת האו"ם לחוק הים, תסיים את ספר החוקים עבור התעשייה – משימה עצומה שכרוכה בדיונים על שפע עניינים סביבתיים, רגולטוריים ופיננסיים.
ב-2021, לנאורו ול-TMC נמאס לחכות. נאורו, שהייתה להוטה להתחיל בכרייה, הפעילה חוק רגולטורי לא מוכר שהקציב ל-ISA שנתיים כדי לקבוע תקנות עבור התעשייה המתהווה. היות ש-ISA לא עמדה במועד היעד ב-2023, מדינות יכולות כעת להגיש בקשה להיתרי כרייה במקום קווים מנחים רשמיים; TMS מתכננת להגיש בקשה ביולי 2024.
"ממשלת נאורו די נאבקת בנסיבות הפיננסיות, אז היא מנסה למצוא עוד מגזר כלכלי ארוך טווח", אומרת מוריס מאוניברסיטת צפון קרוליינה. "אני חושבת שזה מפתה מהבחינה הזאת שלא מדובר במיצוי מהאדמה שלהם, כמו בכריית הפוספטים, או בהחזקת אנשים על אדמתם, כמו מחנות הפליטים".
"ממשלת נאורו די נאבקת בנסיבות הפיננסיות, אז היא מנסה למצוא עוד מגזר כלכלי ארוך טווח. זה מפתה מהבחינה שלא מדובר במיצוי מהאדמה שלהם, כמו בכריית הפוספטים"
אולם ביחס לאזור על כדור הארץ שאיש כמעט לא נגע בו או חקר אותו, ההחלטה מעוררת דאגה בקרב מדענים רבים, אשר מזהירים מפני נזק בלתי הפיך בסביבה שופעת חיים, לרבות אלפי מינים שטרם התגלו.
מחשש לנזק סביבתי, יותר מ-20 מדינות, וכן כמה יצרניות רכב גדולות – שמתבססות על אותם מינרלים להנעת כלי הרכב החשמליים שלהן – קראו להשהיית הפעילות עד שייוודע מידע נוסף; אחרים הביעו ספק בישימות הפיננסית והטכנית של כרייה בתנאים תת-מימיים בלתי סלחניים שכאלה.
"כרייה במים עמוקים כדי לפתור את משבר האקלים היא כמו עישון במצב של מתח: אתה גורם נזק לטווח ארוך בשביל רווח בטווח הקצר", אומרת דיווה אמון, ביולוגית ימית המשתייכת ליוזמת משמריוּת מעמקי הים (Deep-Ocean Stewardship Initiative).
"האוקיינוס הוא בעל הברית הגדול ביותר שלנו במאבק נגד משבר האקלים. הוא קולט חום, הוא סופח פחמן, וזה קריטי".
"כרייה במים עמוקים כדי לפתור את משבר האקלים היא כמו עישון במצב של מתח. האוקיינוס הוא בעל הברית הגדול ביותר שלנו במאבק נגד משבר האקלים. הוא קולט חום, הוא סופח פחמן, וזה קריטי"
כשעל הכף מונחים רווחים של כ-31 מיליארד דולר ב-25 השנים הבאות, TMC אינה נרתעת. החברה ניתבה לפחות 100 מיליון דולר להערכות ההשפעה הסביבתית, וטוענת כי כרייה במים עמוקים היא הן חיונית למעבר לאנרגיה מתחדשת והן פחות מזיקה מכרייה ביבשה, למרות ההתנגדות העזה.
החברה מילאה תפקיד אגרסיבי, ואף שנוי במחלוקת, בהובלת המרוץ על רקע בחינה של קשריה המעורפלים הן עם ISA והן עם נאורו.
"בשביל מדינה קטנה כמו נאורו, עם תקציב ממשלתי קטן יחסית, זה יחולל שינוי של ממש", אומר קורי מקלכלן, מנהל מעורבות בעלי העניין ב-TMC. "אנחנו מצפים להפוך, אם נגיע לפעילות מלאה, לתורמים הגדולים ביותר כנראה לתמ"ג של נאורו".
נוסף על דמי הניהול השנתיים הנוכחיים שלו, אומר מקלכלן, האי יקבל תשלום קבוע על כל טונה של נודולות שיידלו בכרייה. חברת משאבי הים של נאורו, חברת הבת של TMC לכרייה במים עמוקים, התחייבה גם לשלם מס הכנסה תאגידי בנאורו, שעומד כיום על 25%.
הכנסות הכרייה יועברו לקרן מינרלים מקרקעית הים, שממשלת נאורו התחייבה לוודא כי היא "תנוהל בצורה שקופה", הוא אומר.
במקומות אחרים באוקיינוס השקט, שבהם שינוי האקלים מאיים על הישרדותם של איים נמוכים, החיפזון של נאורו מעורר מחלוקת.
בעוד שטונגה ואיי קוק גם הם מעוניינים בתחילת עבודות הכרייה, מספר הולך וגדל של מדינות – בהן פלאו, פיג'י, ונואטו, איי שלמה, פפואה גינאה החדשה, סמואה והמדינות הפדרטיביות של מיקרונזיה – דוחפות לעוד זמן.
במקומות אחרים באוקיינוס השקט החיפזון של נאורו מעורר מחלוקת. "איך אנחנו יכולים לומר בדעה צלולה 'בואו נתחיל לכרות' בלי לדעת מה הסיכונים?"
"איך אנחנו יכולים לומר בדעה צלולה, 'בואו נתחיל לכרות' בלי לדעת מה הסיכונים?", שאל נשיא פלאו סורנגל ויפס הבן ביוני 2022.
"זה ערש החיים, ואנחנו לא רוצים להיות שפני ניסיון", אמר נשיא פולינזיה הצרפתית מואטיי ברדרסון ל"איילנדס ביזנס". "היינו שפני ניסיון של ניסויים גרעיניים, ואנחנו לא רוצים להיות שפני ניסיון של כרייה במים עמוקים אם היא תתבצע בקנה מידה מלא לפני שהטכנולוגיה מוכנה".
אולם נאורו, כך נדמה, מרגישה שלא נותר לה דבר להפסיד. "אנחנו לא רואים שום דרך בשבילנו להתקדם מבחינת התפתחות כלכלית ללא כרייה במים עמוקים", אומר ג'ייקוב, ראש הסגל לשעבר שעובד כעת ב-TMC.
בעוד שלכמה מדינות אחרות אולי יש תוכניות להעביר תושבים למדינות אחרות כמו אוסטרליה או ניו זילנד, לדבריו, לנאורואים "אין את ההזדמנות הזאת". "אנחנו נשארים כאן", הוא אומר.
כריסטינה לו היא כתבת ב"פוריין פוליסי"
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם