חצי שנה של מלחמה ואיש ממנהיגי המדינה לא התייצב לריאיון עיתונאי רציני אחד בכלי תקשורת ישראלי מול מראיין/נים ישראלים.

אחת ליומיים משחררים יואב גלנט ובנימין נתניהו סרטון מבושל של סלוגנים מול חיילים קפואים, מצולמים מהגב כמו סטטיסטים בסרט מבוים, כאלה שאסור להם לצייץ ומאוימים לא לשאול ולא לעשות פדיחות לרה"מ או לשר הביטחון.

אחת ליומיים משחררים גלנט ונתניהו סרטון מבושל של סלוגנים מול חיילים קפואים, מצולמים מהגב כמו סטטיסטים בסרט מבוים, כאלה שאסור להם לצייץ ומאוימים לא לשאול ולא לעשות פדיחות לרה"מ או לשר הביטחון

אחת לשבוע או שבועיים מתייצב רה"מ ו/או השר בני גנץ למסיבת עיתונאים לכאורה. הם נושאים הצהרה ארוכה בה לא נאמר כלום חוץ מסיסמאות והבטחות סרק (נחסל את חמאס ונשחרר את כל החטופים). וזהו.

הצהרת ראש הממשלה נתניהו על תקיפה איראנית: pic.twitter.com/x9PPRyxDB4

— ????????????Yoav Rabinovitz (@yoavr) April 13, 2024

לעיתים מורשים העיתונאים לשאול שאלה בודדת באותן מסיבות עיתונאים. אחת לכל עיתונאי מכלי תקשורת שמיוצג שם. איש לא רואה את השואל והוא בנימוס אנגלי שואל שתי שאלות "ברשותך אדוני". רה"מ עונה מה שהוא רוצה. אין שאלות ביניים, אין עמידה על עובדות והעמדת ה"מרואיין" על טעויות או שקרים או אי דיוקים. אין שום עימות מול נושאים רבים שמטרידים את הציבור. ולא. ראיון עם אב שכול שהוא גם שר ללא תיק בקבינט – גדי אינקוט בעובדה אחרי נפילת בנו – זה לא ראיון עיתונאי נשכני וביקורתי בנסיבות מצבו.

כך חולפת לה מסיבת עיתונאים שהפכה למעשה את השירות הדמוקרטי העיקרי של העיתונות לפארסה.

שום כלי תקשורת לא יכול להביא מידע או לחקור מידע מפי מנהיגי המדינה, אם אינם מתייצבים לראיון ועונים על שאלות. כשנתניהו מתראיין (לפחות 30 פעם מאז פרוץ המלחמה) לכלי תקשורת זרים, הוא נהנה לסנוט בהם ולהעמיד אותם על עובדות שאינם יודעים או לשקר במצח נחושה בלי שהם יתקנו אותו, והריאיון הופך לבמת תעמולה נטו. אבל הוא אינו מתייצב לשום ריאיון רציני מול עיתונאים ישראלים.

ציטוט הדלפות מישיבת ממשלה זה לא מידע חיוני שהציבור חייב לקבל. אין לציטוטים הללו שום אימות ושום הצלבה. ברור שהם נמסרו מפי בעלי אינטרס ולכן גם אי אפשר לראיין את השרים שהדליפו.

כשנתניהו מתראיין לכלי תקשורת זרים, הוא נהנה להעמידם על עובדות שאינם יודעים או לשקר בלי שיתקנו אותו, והריאיון הופך לבמת תעמולה נטו. אבל הוא אינו מתייצב לריאיון רציני מול עיתונאים ישראלים

בינתיים אין תשובות אמתיות לשאלה מדוע עוד לא הוקמה ועדת חקירה ממלכתית למחדל ה-7 באוקטובר. מדוע רה"מ אישר במשך שנים את קונספציית חיזוק חמאס על חשבון הרשות הפלסטינית? מדוע הממשלה לא תפקדה במשך חודשים מרגע התקפת חמאס וכל השירות הציבורי קרס למעשה? מדוע רה"מ מנסה להטיל את האחריות על הכפופים לו ולא לקח על עצמו עד היום את האחריות?

מדוע אין פתרון ממלכתי לעשרות אלפי המפונים בצפון ובדרום? היכן ילמדו ילדי המפונים ב-1 בספטמבר? מהי המדיניות מול חזבאללה בגבול לבנון ומי ישלוט בעזה ביום שאחרי המלחמה? מתי בכלל תסתיים המלחמה?

השאלות הללו מרחפות מעל הציבוריות הישראלית, אך שום שר עוד לא התיישב לענות עליהן באופן מסודר בריאיון עיתונאי רציני. בוודאי לא רה"מ עצמו.

מדוע כלי התקשורת שלנו מקבלים את המצב האבסורדי הזה? מדובר בבגידה במקצוע העיתונות. בהפרת כל חובה ציבורית אלמנטרית של מנהיג ציבור נבחר לקהל בוחריו ולציבור שאת חייו הוא אמור לנהל. הצהרות לתקשורת אינן עיתונות. הן ספין. הן סיסמאות, הן יחסי ציבור, הן תעמולה. הן לא עיתונות.

מתן במת התקשורת בטלוויזיה וברדיו להצהרות רה"מ או שר הביטחון או השר בקבינט בני גנץ, הן אנטי עיתונות. הן חזרה ל-1984. אח גדול שבידיו כלי התקשורת וברצותו יפעיל אותם לטובתו וברצותו יסתום להם את הפה.

שום שר עוד לא התיישב לענות על השאלות הרבות המרחפות מעל הציבוריות הישראלית – באופן מסודר בריאיון עיתונאי רציני. בוודאי לא רה"מ עצמו. מדוע כלי התקשורת שלנו מקבלים את המצב האבסורדי הזה?

בימי ראשי ממשלה אחרים בעבר שלפני עידן בנימין נתניהו, היה נהוג לארח את ראשי הממשלה והשרים בתכנית מוקד בערוץ הראשון. שלושה עיתונאים היו יושבים אחת לשבוע במשך שעה ושואלים את הראש או השר הרלוונטי לענייני השעה על כל נושא שעלה בדעתם. שרים אחרים היו מוזמנים למשדרי החדשות ונשאלים על ענייני משרדיהם.

בתכניות המלל כיום מוזמנת השרה מירי רגב ל"פגוש את העיתונות" והתכנית הופכת מיד לבליל של צעקות, סיסמאות והתכתשויות בשפת רחוב.  ואפילו במסגרת הזו עיתונאים לא מתכוננים עם תחקירים ושאלות עובדתיות שהציבור מבקש לדעת.

מדוע לא אפשרת לאל על לטוס בשבת עם פרוץ המלחמה? מדוע לא פתחת תחבורה ציבורית בשבת לאנשי מילואים מיד עם גיוס המילואים ב-7 באוקטובר? מדוע כל אנשי המקצוע במשרדך השרה רגב התפטרו או נאלצו לעזוב והשירות הציבורי הפך למפעל ג'ובים?

בחינת אותו ריאיון שבו התעמת השר ניר ברקת מול מראיינים אמריקאים בתכנית הבוקר בארה"ב מוכיחה שהם עשו שיעורי בית. רצף שאלות שהוביל את השר לאובדן עשתונות, למחסור בתשובות ענייניות. הללו חשפו מול הצופים את הגרוטסקה הקרויה ממשלת ישראל.

בחינת ריאיון בו התעמת השר ברקת מול מראיינים אמריקאים בתכנית הבוקר בארה"ב מוכיחה שהם עשו שיעורי בית. רצף שאלות הוביל את השר לאובדן עשתונות, שחשף את הגרוטסקה הקרויה ממשלת ישראל

בנימוס ובידענות, ברצף הגיוני הוביל המראיין את ברקת למלכוד של המציאות שראש ממשלת ישראל יצר. "האם אתם קוראים לחמאס ארגון נאצי"? שאלו את ברקת במבוא למלכודת. כן. ענה ברקת. "אם כך מדוע שלשה שבועות לפני הטבח אישרתם לקטאר להעביר כסף לארגון נאצי"? "מדוע לא עצרתם את העברת הכספים כשתכניות התקיפה של חמאס היו אצלכם במשך שנה לפני התקפת חמאס"?

שאלה אחרי שאלה הובילו את ברקת לפינה בה כל צופה סביר מבין שלפניו קריקטורה של שר. שפן. עבד של ראש ממשלה שמשחק בגורל האומה שלו באמצעות התעלמות ממעשיו ושקרים מתועבים, מסוכנים. שקרים שעלו בחיי מאות אזרחים ישראלים באותה שבת ארורה של 7 באוקטובר.

חובת צפייה. סקארברו לא מוותר לניר ברקת על שאלת מימון חמאס על ידי קטאר בעידודה של ישראל /נתניהו. הוא שואל ולא מרפה. ברקת: זה יחקר אחרי המלחמה
ג'ו- כמה זמן נחכה לתשובה?

pic.twitter.com/JeUZVtbQAH

— ‏Tal Schneider טל שניידר تال شنايدر (@talschneider) April 4, 2024

האם יש סיבה הגיונית שראיון כזה לא יתבצע פעם בשבוע מול שר מממשלת המחדל הנורא ביותר מאז קום המדינה? מדוע עורכי התכניות ומנהלי הערוצים לא דורשים במפגיע את המינימום הזה של אפשרות לקיים ראיון עיתונאי מקצועי עם ראש הממשלה או שרי הממשלה?

אלף משדרי מלל משודרים כל שבוע בישראל ואף אחד מהם לא יוזם או נאבק על הערך המרכזי שלמענו קיימת תקשורת חופשית במדינה דמוקרטית. כך מוכיחים לצופים שאין תקשורת חופשית וכל יתר התכניות אינן חדשות ואינן דיון ציבורי אלא הצגה שקרית של פסוודו עיתונות. עם הרבה מורא והרבה משוא פנים.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.