שר הביטחון שמעון פרס בריאיון לעיתון דר שפיגל הגרמני, 1975 (צילום: ארכיון דן הדני, הספרייה הלאומית)
ארכיון דן הדני, הספרייה הלאומית
שר הביטחון שמעון פרס בריאיון לעיתון דר שפיגל הגרמני, 1975

חג הקורבן

הארכיון של רוןזמן ישראל נובר בארכיון של העיתונאי הוותיק רון מיברג ומפרסם מחדש מבחר מכתבותיו, שקריאה בהן היום מספקת פרספקטיבה איך הגענו עד הלום ● והשבוע: יום בדרכים עם שמעון פרס בזמן שחרב ההדחה של רבין מונחת על צווארו, בניסיון לאתר כיסי תמיכה באיש שמוצא זמן לנתח בנסיעה המונוטונית את "מר מאני" של א. ב. יהושע

ביום שלישי בבוקר ישב שמעון פרס על חלקת דשא קטנה ברחוב מנדלר 31 בקריה. ישב על כיסא משרדי, כשלושה מטר מעץ דל צל, רגל על רגל, תיק הדואר היומי בחיקו. פרס ואנשיו מתרפקים על דואר נכנס. התיק הזה, הם אומרים, פתוח לעיון. הוא מתפקע ממברקי תמיכה ואהדה, מכתבים של "יישר כוח" ו"אנחנו איתך במאבקך הצודק".

"אל תוותר, אנחנו איתך לאורך כל הדרך", הבריק לפרס אליעזר גולדברג בשם ועד עובדי עיריית אשדוד. טלפונים ומברקים של תמיכה מגיעים כל הזמן, אומר פרס, זה נוגע ללב.

במנדלר 31 הקים פרס מטה ללוחמה בטרור של יצחק רבין. למפלגת העבודה יש תרגולת משומנת של חמ"לים ומטות. מוטה גור עומד בראש המטה של רבין, ואתה יכול לסמוך עליו שהוא מנוהל כמו המטכ"ל המשולב של מבצע ליטני וששת הימים. זה מה שמוטה אוהב. רגל אחת על הג'יפ ולברבר בקשר.

נסים זווילי עומד בראש מטה פרס, אברהם כץ־עוז הוא אוגדונר בכיר, והשניים האלה מסוגלים מבחינת כישוריהם לנהל קרב בלימה שיילמד בפו"ם. מדי פעם הם יוצאים מהבונקר למחטף, כמו זה שערכו ב"ערב חדש", שם פגש זווילי את עוזי ברעם.

שר הביטחון דאז שמעון פרס וראש הממשלה יצחק רבין מעשנים בשדה התעופה בן גוריון, 8 ביולי 1975 (צילום: STRINGER / IPPA / AFP)
שר הביטחון שמעון פרס וראש הממשלה יצחק רבין מעשנים בשדה התעופה בן גוריון, 8 ביולי 1975 (צילום: STRINGER / IPPA / AFP)

ברעם השמין בחודשים האחרונים, אולי מנחת, וזווילי, גרום ושזוף בסנדלים תנ"כיים, גנב לו את הערב. ברעם לא נתן הסבר משכנע לתמיכתו ברבין; האיש המתאים ביותר לכל התפקידים, כולל זה של ראש ממשלה, הפך עבורו פתאום לנטל אלקטורלי.

זווילי מסר טקסט בהיר ופשוט שחידד את הסיסמה של מחנה פרס. יצחק רבין מבקש להדיח את שמעון פרס, אמר זווילי, חד וחלק. ברעם התפתל עם המינוח הישיר של זווילי, מסר את פרשנות מחנה רבין לפסיקת ועדת החוקה של המפלגה, דיבר על התמודדות, על 92' ועל ריבוי מועמדים. זווילי חזר ואמר "הדחה".

עד סוף השבוע הפכה המילה "הדחה" למעין מנטרה שעליה חזרו פרס ואנשיו. ככל שהם חוזרים על המילה, כך הם מרגילים את עצמם ואת חברי המרכז לצליל שלה. צליל מפתה ועכשווי, בימים של שפל למפלגת העבודה

עד סוף השבוע הפכה המילה "הדחה" למעין מנטרה שעליה חזרו פרס ואנשיו. ככל שהם חוזרים על המילה, כך הם מרגילים את עצמם ואת חברי המרכז לצליל שלה. צליל מפתה ועכשווי, בימים של שפל למפלגת העבודה. מרוסקת ושסועה, מסרבת להחלים מכישלון הרכבת הממשלה, מסמנת את השעיר לעזאזל שלה, תחזור המפלגה ותשנן את המילה עד יום ההצבעה.

בחייה של כל מפלגה פוליטית גדולה מגיע היום בו מודח מנהיגה. כל עם ותרבות ההדחה שלו. ההדחה הזאת – פרס ורבין ומה שביניהם – תהיה נחרצת וסופית. פרס ואנשיו שוגים קשות בקידום הערך הדחה. עד יום ההצבעה ימצאו חברי המרכז עוז בליבם להיפרד מהיו"ר שלהם. מצד שני, הנידון למוות ברח לא מעט פעמים בעבר. אם הוא יברח הפעם, ייאלץ רבין לבקש מקלט מדיני באורוגוואי.

השרים שמעון פרס ויצחק רבין בכנסת, 26 בנובמבר 1986 (צילום: SVEN NACKSTRAND / AFP)
השרים שמעון פרס ויצחק רבין בכנסת, 26 בנובמבר 1986 (צילום: SVEN NACKSTRAND / AFP)

בכל השנים בהן עבדתם יחד, אני שואל את פרס, לא נרקמו יחסים אישיים ביניכם? "לא היה זמן ולא היה צורך", עונה פרס. "זו עבודה אינטנסיבית מאוד, של ראש ממשלה ושר ביטחון, הרבה פגישות וישיבות והחלטות, וזה לא קרה".

לא ניסית לפענח את שפת הגוף וההתנהגות של רבין בעת הניסיון להקמת הממשלה? למה לא ראית את זה בא? "לא חשבתי שזה מה שהוא יעשה", עונה פרס, ומכיוון שפעם אחת לאורך הכתבה חובה לומר עליו שהוא נראה עצוב – הוא אכן נראה מדוכדך כשהוא נדרש לקטע הבין־אישי.

"מדוע הייתי צריך לחשוב על זה? אני נבחרתי לעמוד בראש המפלגה ובראש הרשימה לכנסת לארבע שנים, וזה מה שאני מתכוון לעשות". איך אתה מסביר את התזמון? אני שואל. "אופורטוניסט", עונה פרס

"מדוע הייתי צריך לחשוב על זה? אני נבחרתי לעמוד בראש המפלגה ובראש הרשימה לכנסת לארבע שנים, וזה מה שאני מתכוון לעשות". איך אתה מסביר את התזמון? אני שואל. "אופורטוניסט", עונה פרס.

יש משהו מקומם ודוחה במהירות בה הקימה המפלגה שני מטות יריבים, תלתה פתקי נייר עם שמות הפעילים והדביקה אותם בנייר דבק על החדרים. טרם הגיעו לאיוש מלא של מזכירות, מספרי הטלפון אינם שגורים, זווילי עזב את משרדו בתנועת המושבים ועבר לקריה. רק הפלאפונים קושרים את הקצוות של הקשר הרופף עדיין.

ראש הממשלה יצחק רבין ושר החוץ שמעון פרס בכנסת, 13 ביולי 1992 (צילום: Patrick BAZ / AFP)
יצחק רבין ושמעון פרס בכנסת, 13 ביולי 1992 (צילום: Patrick BAZ / AFP)

פרס קורא למטה שלו "מטה נסים", על משקל מטה אהרן, ואם זה לא מסגיר משהו ממצב הרוח שם, אני לא יודע מה מסגיר. העדכונים המספריים, כפי שנמסרו, מציירים תמונה ורודה מדי.

כ־1,500 חברי מרכז, 500 מתוכם מחנה־רבין מובהקים, 500 נוספים אנשי פרס, 500 קולות צפים. בחדרים פנימיים, תחת לחץ, מודים כי גם 300 תומכים נראים כהתחלה סבירה, אם לוקחים בחשבון את הסחף הראשוני לעבר רבין. תפקידו של המטה, כפי שמבין אותו זווילי, הוא לעבות את המשוכנעים בחברי מרכז נוספים.

270 איש הגיעו לכנס הזדהות בשעה בה שיחקו ארגנטינה ואיטליה בחצי הגמר. היו שם כ־100 צופי מונדיאל פוטנציאליים מבחינת הגיל. היו גם לא מעט מקרים גריאטריים

כל חבר מרכז המופיע בטור הזכות קיבל פנייה אישית והתבקש להשפיע על סביבתו. אחרי שיאותרו כיסי התמיכה, ייצור איתם המטה מגע מאורגן. כך היה ביום שלישי בערב בטבריה. 270 איש הגיעו לכנס הזדהות בשעה בה שיחקו ארגנטינה ואיטליה בחצי הגמר. היו שם כ־100 צופי מונדיאל פוטנציאליים מבחינת הגיל. היו גם לא מעט מקרים גריאטריים, היו משוכנעים והיו שבאו להקשיב.

פרס ריתק אותם. הם נשארו עד סוף הערב והספיקו לראות את ארגנטינה מנצחת בבעיטות עונשין. המדוכאים עוברים למחנה פרס–זווילי ובמטה מגיבים בכעס על האבחנה שהמאבק הזה מתחיל לשאת אופי עדתי. מי שתמיד היו מקופחים ומדוכאים מזדהים עם האנדרדוג, עם המותקף. מסע ההתעוררות המזורז הזה מושך אליו את חברי המרכז שרבין עבורם הוא האליטה האשכנזית היהירה.

שמעון פרס, 1982 (צילום: IPPA, ארכיון דן הדני, הספרייה הלאומית)
שמעון פרס, 1982 (צילום: IPPA, ארכיון דן הדני, הספרייה הלאומית)

זה מקרה של היפוך עמדות דרמטי, כאשר שלום פרידה מבית שמש נלחם כמו נמר נגד ההדחה, שעה שהיה זה הוא שביקש מפרס לא לבוא לבית שמש בבחירות 84' כדי לא לחמם את האווירה. נמרוד נוביק מצלם מאמרי מערכת של "דבר". איתן כבל הוא העוזר האישי.

עומרי מריאן עזב את עיסוקיו ובא לעזור. הח"כים של חוג משוב ושל הכפר הירוק מחויבים לפרס כל עוד יתמודדו פרס ורבין בלבד; בהתמודדות פתוחה הם יציגו מועמד משלהם עליו כבר הוסכם, ויצביעו בעדו.

זווילי מסרב לאשר כי הוא המועמד. למרות המטה, המתנדבים והמנגנון, שמעון פרס אינו בורח מפעילות. הוא יושב בשמש, כמו מטרה נייחת, מכיוון שרק הוא מבין עד הסוף את היבטיו של הקרב האחרון הזה

זווילי מסרב לאשר כי הוא המועמד. למרות המטה, המתנדבים והמנגנון, שמעון פרס אינו בורח מפעילות. הוא יושב בשמש, כמו מטרה נייחת, מכיוון שרק הוא מבין עד הסוף את היבטיו של הקרב האחרון הזה. לתומכים בו יש פתחי מילוט. פרס אינו חושב שתמיכתם בו היא התאבדות פוליטית, מה גם שהוא אינו מתכוון להפסיד. הם ישמרו זה על זה, הוא אומר, האיומים על נקמה אינם רציניים.

הטלוויזיה לא הראתה עד עתה עניין בהזמנה מסודרת לעימות פוליטי בין השניים. זווילי אינו משוכנע שזה רעיון רע. היית הולך לעימות כזה? שאלתי את פרס. "למה לא, הייתי הולך. אבל זה לא רלוונטי. אנחנו יודעים מי מנהל כיום את הטלוויזיה".

ראש הממשלה יצחק רבין ושר החוץ שמעון פרס בכנסת, 28 בפברואר 1994 (צילום: Menahem KAHANA / AFP)
ראש הממשלה יצחק רבין ושר החוץ שמעון פרס בכנסת, 28 בפברואר 1994 (צילום: Menahem KAHANA / AFP)

פרס היה מעדיף עימות אידיאולוגי על דרכה של המפלגה, אבל רבין אינו פנוי כעת לאידיאות. רבין בנוי לשינוס מותניים אחד ויחיד. הוא לא יניח לרגע הנדיר הזה לחלוף בדברי הבל הגותיים על דרכה המדינית של המפלגה, על האלטרנטיבה לליכוד שהיא אמורה להציג. במסגרת השינוס הכללי נשא השבוע רבין נאום נדיר מבחינת תוכנו בכנסת.

"אם לא ייעשה הכול כדי להביא את השלום", אמר רבין, "מה אפשר יהיה לומר לחיילים, לטייסים, לנהגי הנגמ"שים ולהורים?"

התזמון של רבין, אומרים במטה פרס, צריך להרתיע את תומכיו הבכירים. הוא מבקש מסלול ירוק עד 96', כלומר מנהיגות רציפה של שש שנים. הבהילות הנוכחית תוביל אל הליכוד ואל ממשלת אחדות

את הממשלה הזו אי אפשר להפיל, אומרים במטה פרס. דרישתו של ח"כ מיכאל איתן לחקור את תפקוד הדרג המדיני במחדלי האינתיפאדה מעידה כי הליכוד החל לסמן את עיגול המטרה על ראשו של רבין. פרס מסרב לשתף פעולה עם היוזמה.

"חברי הממשלה פעלו בדעה אחת, הרי כולנו ישבנו בממשלה. אין צורך בוועדת חקירה. אם התהליך המשפטי ימצה את עצמו עד הסוף, הרי שכל העובדות ייחקרו, וזה די והותר".

השרים שמעון פרס ויצחק רבין בממשלת שמיר (צילום: SVEN NACKSTRAND / AFP)
השרים שמעון פרס ויצחק רבין בממשלת שמיר (צילום: SVEN NACKSTRAND / AFP)

התזמון של רבין, אומרים במטה פרס, צריך להרתיע את תומכיו הבכירים. הוא מבקש מסלול ירוק עד 96', כלומר מנהיגות רציפה של שש שנים. הבהילות הנוכחית תוביל אל הליכוד ואל ממשלת אחדות. רק בחיקה של ממשלה כזו ימצא רבין מזור לכאביו. אם היה להם זמן או חשק לפני כינוס הלשכה אתמול, אולי היו מכינים סטיקר: "רבין, אל תשבור למפלגה את העצמות".

***

כמדי שנה נסע פרס אל כפרי הערבים והדרוזים לברך אותם בחג הקורבן. אל ביתו המרווח של ח"כ נואף מסאלחה בכפר קרע הגענו אחרי שתי תחנות קודמות באותו כפר.

ההערכה האופטימית היא שמתוך 69 חברי מרכז ערבים, 60 עם פרס. את רבין לא ראו במגזר הערבי. הערבים אומרים כי הקיבה שלהם אינה יכולה לעכל אותו

מעולם לא הרפה המגזר הערבי מנימוסיו המופלגים כלפי מכובדים, וכדי להגיע אל מסאלחה, אל ארוחת הצוהריים ואל ישיבת עבודה עם חברי מרכז ערבים, היה על פרס לעצור פעמיים, לצאת מהמכונית, ללחוץ עשרות ידיים, לשבת בכורסת הכבוד, לאכול מהכיבוד הקל ולספוג בפנים חתומות מפל מחמאות קשה לעיכול.

ההליך הפולחני הזה קשה ביום חם של יולי. הוא קשה שבעתיים כאשר אתה נלחם על קיומך ואינך מגיע לעניין עצמו. מהבחינה הזאת, שמעון פרס הוא תופעת טבע נדירה. מקשיב, אוכל ענבים, שותה את הקפה המתוק, שואל על תנובת מלפפונים לדונם, על קבוצת הכדורסל שעלתה לליגה ב'. לא מציץ בשעון, לא מקפיץ את הרגל. יושב, ידיו ורגליו שלובות, מכווץ, אך לא מתוח.

שמעון פרס, 1982 (צילום: IPPA, ארכיון דן הדני, הספרייה הלאומית)
שמעון פרס, 1982 (צילום: IPPA, ארכיון דן הדני, הספרייה הלאומית)

ההערכה האופטימית היא שמתוך 69 חברי מרכז ערבים, 60 עם פרס. את רבין לא ראו במגזר הערבי. הערבים אומרים כי הקיבה שלהם אינה יכולה לעכל אותו. הם לא יסלחו לו על הברוטליות בה התנפל על ההתקוממות בשטחים. אצל מסאלחה הוגשה ארוחת צוהריים גדולה לכ־20 גברים ואישה אחת. פרס ישב בראש השולחן, עם חלון מואר וגדול מאחוריו, כמו בציורי איקונין נוצריים.

מרק שעועית מתובל היטב, אורז עם צנובר ובשר טחון, סלט ערבי קצוץ דק, כבש מבושל, פיתות ושתייה קלה. פרס אכל קצת מהכול – כמה אנושי, פגיע ומלנכולי נראה כאשר התכופף אל עבר כף המרק – וכל האכילה העניינית הזו נגמרה בעשר דקות.

מישהו תהה האם התמיכה המסיבית של הערבים בפרס לא תפגע בו, אבל זו הייתה תהייה רטורית. מה עוד יכול כבר לפגוע בפרס שלא פגע בו בעבר

אחריה קמו כולם וחזרו אל חדר ההסבה כדי להביע את תמיכתם הבלתי מסויגת. כעת אנחנו צריכים לצאת אל הרחוב היהודי ולבקש תמיכה בפרס, אמרו הנכבדים. היהודים היו מצלצלים אלינו באמצע הלילה כאשר היו צריכים משהו, עכשיו תורנו. מישהו תהה האם התמיכה המסיבית של הערבים בפרס לא תפגע בו, אבל זו הייתה תהייה רטורית. מה עוד יכול כבר לפגוע בפרס שלא פגע בו בעבר.

***

השבוע הפר עמוס עוז את שתיקתו והלך אל יצחק רבין כדי לעשות מה שסופרים עושים כאשר הם מבקשים להשרות מרוחניותם על תהליכים מדיניים.

המפגש הזה, בין הסופר הכל־ישראלי והנסיך הקשיש, היה אמור להעביר צמרמורת בגוו של שמעון פרס. הוא לפחות יכול לנהל דיון מעמיק עם ציטוטים בכתביו של עוז; ניתוחו את בעיות המבנה והמהות של "קופסה שחורה" אינו נחות מזה של מנחם פרי; והינה עוז מסתודד בארבע עיניים עם רבין.

יצחק רבין ושמעון פרס (צילום: SVEN NACKSTRAND / AFP)
יצחק רבין ושמעון פרס (צילום: SVEN NACKSTRAND / AFP)

אפילו עוז הלך לרבין, אני אומר לפרס במכונית, משאיר לו לסיים את הסֵיפה של המשפט הטעון הזה. פרס מחפש תנוחה נוחה יותר על מסעד הקורדרוי המאולתר במושב האחורי, מוציא את מחצץ נייר העיתון המגולגל מבין שיניו ואומר כי עמוס עוז הלך לרבין כדי לומר לו שהוא, עוז, חושב שפרס ורבין אחראים במידה שווה למצבה הקשה של המפלגה ולכישלונה בהקמת ממשלה.

זו הייתה אמירתו הראשונה, מציין פרס בטון ענייני, אבל הוא הוסיף ואמר שהוא תומך בשמעון פרס, מכיוון שמזה 13 שנה מקיז פרס את דמו בקרב נגד הליכוד, הוא ולא רבין "יודע מה אני עברתי כל השנים האלה. אמרתי שאני מרגיש כמו שחור באפריקה שקשרו אותו לעץ וכל אחד עובר ויורה בו חץ. זו הדוגמה שאני נותן כאשר מדברים איתי על פולחן האישיות שלי ועל פופולריות".

אמרת למוטי קירשנבאום ב"יומן" כי תתפטר אם תיכשל בהקמת הממשלה. "אמרתי באשמתי. אם אכשל באשמתי. ולא נכשלנו באשמתי. הכול היה סגור"

אמרת למוטי קירשנבאום ב"יומן" כי תתפטר אם תיכשל בהקמת הממשלה. "אמרתי באשמתי. אם אכשל באשמתי. ולא נכשלנו באשמתי. הכול היה סגור, היו ניירות חתומים, עשיתי כל מה שניתן היה לעשות".

לא האמנת למודעי כי הוא מקיים איתך משא ומתן בתום לב?
"הוא אמר בגלוי כי הוא מדבר גם איתנו וגם עם הליכוד. ממני לפחות הוא לא ביקש ערבויות כספיות".

שמעון פרס מדליק את הסגיריה של יצחק רבין, 16 בספטמבר 1986 (צילום: משה שי/פלאש90)
שמעון פרס מדליק את הסגיריה של יצחק רבין, 16 בספטמבר 1986 (צילום: משה שי/פלאש90)

תקדים שריר לא נתן את הגושפנקה המוסרית לאפרים גור?
"אפרים גור ערק והוא ראוי לכל גינוי. הוא היה ח"כ של מפלגת העבודה, והוא לקח איתו 20 אלף קולות שהיו שלנו".

מדי פעם מזדקף פרס ובודק, בהרמת גבות משתוממת ובתליית עיניים חוקרות, שבן שיחו אינו רפה שכל. הוא בודק אותי, מוודא שהעוקץ של דיווחו על יוזמת עוז לא הלך לאיבוד בשל החום הכבד והמונוטוניות של הנסיעה.

רבין בנוי לעמוד בעלבונות ובדיסקרדיטציה בהם עמדת בעשר השנים האחרונות? אני שואל, ופרס נתפס לאי הסובלנות המאפיינת אותו כאשר הוא נדרש לראות את העולם דרך עיניו של מישהו אחר. "תשאל אותו"

רבין בנוי לעמוד בעלבונות ובדיסקרדיטציה בהם עמדת בעשר השנים האחרונות? אני שואל, ופרס נתפס לאי הסובלנות המאפיינת אותו כאשר הוא נדרש לראות את העולם דרך עיניו של מישהו אחר. "אני אינני יודע במה הוא יכול לעמוד", הוא עונה, "תשאל אותו".

מה התועלת בשימוש במלה הדחה?
"זו האמת. אין כל סיבה לא להגיד את האמת. השאלה היא מי המדיח ומי המודח. יש גם צדק טבעי בחיים. מה הסמכות והזכות שלו לארגן מחנה להדיח אותי?"

יצחק רבין ושמעון פרס בישיבת מפלגת העבודה, 1993 (צילום: משה שי/פלאש90)
יצחק רבין ושמעון פרס בישיבת מפלגת העבודה, 1993 (צילום: משה שי/פלאש90)

האנומליה הזו הייתה צריכה להגיע לסוף.
"אני לא יודע מה זה אנומליה. מפלגה היא קואליציה של כוחות ולא מחנה צבאי".

טעית בכך שהנחת במשך השנים האלה לרבין להיות מספר 2? זה מתנקם בך?
"קשה לי לענות על זה. אני מודה שלא תיארתי לעצמי שאם אקלע לצרות הוא יקום לנצל את המצב".

יש מישהו במחנה רבין עם טענה לגיטימית כלפיך?
"אני לא רוצה להיכנס לחשבונות אישיים. אני יכול רק להגיד, למשל, שעוזי ביקש להיות שר אצלי. מוטה ביקש להיות שר החוץ".

אני מתרשם שכעת מרימה את ראשה גם השנאה ההיסטורית לרפ"י.
פרס נד בראשו בעצב. "זה נכון, יש שנאה".

אתה רואה אפשרות לפשרה?
"איזה פשרה? רבין מבקש להדיח אותי, על מה אנחנו יכולים להתפשר?"

מי יבטיח שההתמודדות לא תידרדר לפסים אישיים?
"יש הבנה במפלגה כי התמודדות בעלת אופי אישי של השמצות תגרום נזק גדול מאוד. אני לא אעסוק בזה, זה לא הסגנון שלי".

"הלשכה צריכה להחליט על התמודדות, ואם התמודדות – מתי. כדי להתמודד המרכז צריך להדיח אותי, אין דרך אחרת. ואני לא מתכונן להיות מודח"

ואם הצד השני יירה את הכדור הראשון?
"אז לא תהיה לי ברירה. איאלץ להגיב. הלשכה צריכה להחליט על התמודדות, ואם התמודדות – מתי. כדי להתמודד המרכז צריך להדיח אותי, אין דרך אחרת. ואני לא מתכונן להיות מודח".

אם תודח, האם תגיש את מועמדותך?
"זו שאלה היפותטית, ואני לא עוסק בהיפותזות".

***

מ־08:00 בבוקר ועד 16:00 אחר־הצוהריים לא חרגה הפמליה הקטנה מלוח הזמנים שלה, והיום הארוך, שהחל בארוחת בוקר עם הסנטור ריד בהילטון, והמשיך דרך המגזרים הערבי והדרוזי, כלל גם מסיבת קוקטייל לרגל יום העצמאות האמריקאי.

הסופר אברהם ב. יהושע (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)
הסופר אברהם ב. יהושע (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

מי שהחל את יומו ב־06:00 בבוקר ואכל צוהריים של כבש ואורז, אמור היה כבר לנמנם, אבל בואך רמת אביב הגיע פרס, ללא פרובוקציה קשה מדי, אל "מר מאני", ספרו האחרון של א.ב. יהושע.

במשך כל היום דיבר פרס בקול חרישי. אם הייתי צריך לתת כותרת ליום כולו, קשה היה שלא לקרוא לו מלנכולי. ערבים ודרוזים שנתנו את מיטבם בניסיון כן לעודד מנהיג פוליטי, המסתובב זמן רב כשצליל השחזת להב הגיליוטינה מנסר באוזניו.

בחמש דקות מדהימות הוא תמצת את הסאגה הארוכה הזו, אותה קרא בו־זמנית עם ספרים אחרים המונחים ליד מיטתו. נהרה פנימית, אם יורשה לי, הייתה שפוכה על פניו

כאשר הפליג בתיאור מעלותיו של "מר מאני" של יהושע, חולף על פני חמשת הפרקים, מהזרע התשוש עד האב הפעלתן, מהאישה שהרתה לאב ועד קובלנת הבן, נסקה השיחה מתחומי הריאליה ועברה אל ההזיה.

פרס ציטט כנבחן בגרות המקריא מתוך פתק בשרוולו. הוא ציטט את תיאורו של יהושע את אורה של ירושלים, כיצד הגוונים הירוק והסגול משתלבים ונותנים לאור את אופיו המיוחד. בחמש דקות מדהימות הוא תמצת את הסאגה הארוכה הזו, אותה קרא בו־זמנית עם ספרים אחרים המונחים ליד מיטתו. נהרה פנימית, אם יורשה לי, הייתה שפוכה על פניו.

שמעון פרס מבקר בבית ספר בטבריה, 26 באפריל 1982 (צילום: IPPA, ארכיון דן הדני, הספרייה הלאומית)
שמעון פרס מבקר בבית ספר בטבריה, 26 באפריל 1982 (צילום: IPPA, ארכיון דן הדני, הספרייה הלאומית)

הזכרתי לו כי עדיין לא מסר לי את הדימוי הספרותי ההולם את מצבו, את המטאפורה המתאימה. "אין לי דימוי זמין", אמר ודילג מ"מר מאני" אל הביוגרפיה החדשה על לינדון ג'ונסון. כיצד השתמט ג'ונסון משירות צבאי במלחמת העולם השנייה, כיצד זייף את תוצאות הבחירות, כיצד הצליח הפוליטיקאי הבינוני הזה מטקסס להגיע כה רחוק.

אמר מה שאמר על הביוגרפיה של ג'ונסון, הנהן בראשו כאשר הוספתי כי ג'ונסון לא ניגש להתמודדות נוספת ב־68', אלא בחר לפרוש, ואיכשהו, לא הצליח הדימוי הכמעט ספרותי הזה לדבוק בו.

שמעון פרס אינו ג'ונסון שהכניס את אמריקה עמוק לווייטנאם. "אני גם לא אוהב את הרהביליטציה של ניקסון", אמר, "לא אקרא את ספרו החדש. זה כבר לא מעניין".

פורסם לראשונה ב"חדשות", 1990.

עוד 2,538 מילים
סגירה