ישראל–מצרים: יחסינו לאן?

מצרים מאיימת בהחזרת שגרירה לקהיר, שוקלת להצטרף לתביעה של דרום אפריקה נגד ישראל בהאג ואף רומזת שהיא עלולה לסגת מהסכמי קמפ דייוויד, שנחתמו לפני יותר מ־45 שנים.

במהלך חודשי המלחמה הראשונים בעזה היה נראה שקהיר – שהייתה מוטרדת מהמצב ברצועה – רואה במהלך גם הזדמנות לשינוי. מצרים שיתפה פעולה עם ירדן וערב הסעודית בכל מה שקשור לסיוע ההומניטרי, דיכאה – עד כמה שאפשר – תמיכה בחמאס בארצה וסירבה לצדד באסלאמיסטים הפלסטינים, שבהם היא רואה איום קיומי חמור, למרות הביקורת מבית.

אך המבוי הסתום הנוכחי, שנגרם בעקבות המדיניות הכושלת של ממשלת בנימין נתניהו, שמסרבת לקבל החלטות כלשהן לגבי עתידה של עזה והעקשנות הרצחנית של חמאס, הביא את מצרים עד הקצה.

היהירות של נתניהו והיעדר האפיק המדיני מגבירים את הנתק בין שתי המדינות. כבר לפני כמה חודשים דווח כי עבד אל־פתאח א־סיסי לא עונה לטלפונים של נתניהו

פעילות צה"ל ברפיח והפעולה הרחבה שעלולה להתחיל בעקבותיה נתפסות כפגיעה בסמכותה של קהיר וכיריקה בפנים של ההנהגה המצרית, ששמרה בכל התקופה הזאת על איפוק.

ראש הממשלה בנימין נתניהו בפגישה עם נשיא מצרים עבד אל־פתאח א־סיסי בניו יורק, 18 בספטמבר 2017 (צילום: HO / AFP)

המצרים חוששים מאוד שתסריט יום הדין הכולל בריחה של מאות אלפי עזתים לסיני הולך ומתקרב – ובתסריט כזה מצרים תפסיד, לא משנה כיצד חייליה ינהגו כלפי הפלסטינים. הקיצונים יאשימו אותה בשיתוף פעולה עם "האויב הציוני שמנסה לגרש את הפלסטינים מארצם", בעוד ששוחרי זכויות אדם יתקפו את קהיר על אירועי האלימות שללא ספק יקרו, יתועדו ויטלטלו את העולם.

היהירות של נתניהו והיעדר האפיק המדיני מגבירים את הנתק בין שתי המדינות. כבר לפני כמה חודשים דווח כי עבד אל־פתאח א־סיסי לא עונה לטלפונים של נתניהו. המצב כנראה רק החמיר מאז. צריך לזכור שאפילו במהלך האינתיפאדה השנייה אריאל שרון נפגש עם חוסני מובארכ כדי לדון במפת הדרכים שהייתה אמורה להוציא את הישראלים והפלסטינים מהמאבק המדמם.

אך נתניהו הוא לא שרון והוא לא חפץ בשום מפת דרכים (היא קיימת), משום שאז הוא יאבד את ממשלת החסינות שלו – ממשלה של פירומנים מסוכנים. ההתנהגות הבזויה הזאת עלולה לעלות לישראל ביחסים עם מצרים

אך נתניהו הוא לא שרון והוא לא חפץ בשום מפת דרכים (היא קיימת), משום שאז הוא יאבד את ממשלת החסינות שלו – ממשלה של פירומנים מסוכנים. ההתנהגות הבזויה הזאת עלולה לעלות לישראל ביחסים עם מצרים – המדינה הערבית הראשונה שחתמה על הסכם שלום עם ישראל ושמרה על תנאיו במשך 45 שנה למרות המשברים, המלחמות והאינתיפאדות.

הודו ואיראן חתמו על הסכם נמלים גדול

למרות ההתחממות ביחסי הודו–ארה"ב, המדינה בעלת האוכלוסייה הגדולה בעולם מתקרבת גם לרפובליקה האסלאמית. הודו חתמה השבוע על הסכם ל־10 שנים עם איראן לחכירת נמל בעיר צ'אבהר במפרץ עומאן. טקס חתימת ההסכם התקיים בטהרן. ניו דלהי תשקיע 370 מיליון דולר בפיתוח הנמל במשך 10 שנים.

ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי, נשיא ארה"ב ג'ו ביידן ויורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן מחזיקים ידיים לפני פסגת G20 בניו דלהי, 9 בספטמבר 2023 (צילום: EVELYN HOCKSTEIN / POOL / AFP))

הנמל הזה, בחוף הדרום־מזרחי של איראן, חשוב להודו כדי לקדם את הובלת הסחורות לאיראן, אפגניסטן ומדינות מרכז אסיה, תוך עקיפת הנמלים של קראצ'י וגוואדאר בפקיסטן, בגלל היחסים הבעייתיים בין שתי המדינות. הודו החלה להשתמש בנמל האיראני כבר ב־2019 ומאז העבירה דרכו כ־8.4 טונות של סחורות.

מי שמאוד לא מרוצה מההסכם החדש בין שתי המדינות היא ארה"ב, שהזכירה להודו שהיא לא מתכוונת לוותר במקרה הזה ולא תהסס להטיל סנקציות שניוניות על ניו דלהי בשל שיתוף הפעולה המסחרי עם איראן, שכבר נמצאת תחת סנקציות.

ייתכן מאוד שבניו דלהי ממתינים לתוצאות הבחירות לנשיאות בארה"ב בנובמבר כדי להבין כיצד לנהוג. בזמנו דונלד טראמפ פטר את הודו מסנקציות בגלל מעורבותה בשיקום אפגניסטן

בהודו כרגע לא מגיבים, וייתכן מאוד שבניו דלהי ממתינים לתוצאות הבחירות לנשיאות בארה"ב בנובמבר כדי להבין כיצד לנהוג. בזמנו דונלד טראמפ פטר את הודו מסנקציות בגלל מעורבותה בשיקום אפגניסטן. כמו כן, גם הקשרים האישיים בין נרנדרה מודי לטראמפ היו טובים מאוד. ככל הנראה, הודו תמשיך לקדם את הפרויקט הזה למרות סכנת הסנקציות, כיוון שמבחינתה מדובר בעניין קיומי.

כווית ירדה מהמסלול המואץ לדמוקרטיזציה

בוקר בהיר אחד מכריז שליט של מדינה עשירה וקטנה במפרץ הפרסי על פיזור הפרלמנט והקפאת חלקים נרחבים בחוקה. השמיים לא נופלים, כדור הארץ ממשיך להסתובב סביב השמש ואף אחד לא מופתע. המדינה הזאת היא כווית, שבמשך שנים רבות נחשבה ל"אי דמוקרטי" במזרח התיכון.

חברי ממשלת כווית עם האמיר משעל אל־אחמד א־ג'אבר א־סבאח, 15 במאי 2024 (צילום: KUNA / AFP)

פרלמנט שוקק חיים, מפלגות המתחרות על קולו של הבוחר, דרמות בתחום החקיקה ומאבקים בין ליברלים לאסלאמיסטים – בהשוואה למדינות ערביות רבות, כווית הייתה חריגה ואף מעוררת השראה. כמובן שהיה מדובר בדמוקרטיה בע"מ – ולאמיר נותרו הסמכויות לפזר את הפרלמנט ולהגביל את פעילותו.

בכל פעם שהעניינים התחממו יותר מדי, הוא היה יכול "לאתחל" מחדש את התהליך – וכך קרה כמה פעמים בהיסטוריה הכוויתית, בשנות ה־70 וה־80. ועדיין, ההחלטה הנוכחית היא דרמטית לאין שיעור.

בכווית גילו שדמוקרטיה היא לא שיטה פוליטית מושלמת המבטיחה את חופש הביטוי – וגם חוק, סדר וצמיחה כלכלית. מספיק להתבונן במה שמתרחש היום במדינות דמוקרטיות כגון ארה"ב וישראל

משפחת א־סבאח השולטת החליטה שהניסיון הדמוקרטי לא עולה בקנה אחד עם אתגרי התקופה: חוקים חשובים נתקעים בגלל ריבים פוליטיים; חברי פרלמנט נוהגים בתוקפנות ומערערים על היציבות; וכווית, שנחשבת לאחת המדינות העשירות בתבל, מזדנבת מאחורי ערב הסעודית ואיחוד האמירויות במדדים הכלכליים.

בעצם, בכווית גילו שדמוקרטיה היא לא שיטה פוליטית מושלמת המבטיחה את חופש הביטוי – וגם חוק, סדר וצמיחה כלכלית. מספיק להתבונן במה שמתרחש היום במדינות דמוקרטיות כגון ארה"ב, ישראל, ספרד ומדינות נוספות המטולטלות על ידי דרמות פוליטיות וחוסר יציבות.

אמיר כווית משעל אל־אחמד א־ג'אבר א־סבאח בדיון של הליגה הערבית בריאד, ערב הסעודית, 11 בנובמבר 2023 (צילום: SAUDI PRESS AGENCY / AFP)

אך למדינות הללו אין ברירה אחרת – הן דמוקרטיות ויישארו כאלה, וינסו להתמודד עם אתגרי השיטה. לכוויתים יש אופציות אחרות, כגון אוטוקרטיה. אם זה עובד – פחות או יותר – לשכנים, למה לא לחזור אליה, במיוחד לנוכח כישלון הדמוקרטיזציה במדינות אחרות במזרח התיכון?

השאלה היא כיצד החברה הכוויתית – חברה צעירה שגדלה לתוך הניסיון הדמוקרטי הזה – תגיב להגבלת החרויות הפוליטיות. האם כווית אכן תצליח לעשות אתחול מחדש למערכת שלה ולעבור מדמוקרטיה מוגבלת לאוטוקרטיה? בדרמה הזאת כולנו נוכל לצפות בשידור חי.

השאלה היא כיצד החברה הכוויתית – חברה צעירה שגדלה לתוך הניסיון הדמוקרטי הזה – תגיב להגבלת החרויות הפוליטיות

מלחמת האזרחים בסודאן מחריפה

המלחמה בסודאן לא עוצרת גם אם לא שומעים עליה בתקשורת הבינלאומית. אין יום בלי שמתרחשים בסודאן רציחות, חטיפות, מעשי אונס מזעזעים והרעבה מכוונת של אוכלוסייה. לפי דיווחים של עמותות מקומיות, הצדדים הלוחמים גם משתמשים באש כדי להניס אוכלוסייה, לפגוע, להרוס ולרצוח.

Sudan Witness, פרויקט קוד פתוח סודאני, מסר השבוע כי 72 כפרים ועיירות נהרסו או ניזוקו בשרפות במהלך החודש שעבר, מה שהביא את המספר הכולל של העיירות והכפרים שנפגעו בשרפות ל־201 מאז תחילת המלחמה באפריל 2023.

Monthly Update:
CIR's #SudanWitness project has documented the damage and destruction of over 200 settlements in Sudan by fire, with 72 damaged or destroyed in April alone. This represents the worst month for fires since the conflict began.

Media reports
AP… pic.twitter.com/i40wmhBTZc

— Centre for Information Resilience (@Cen4infoRes) May 14, 2024

201 עיירות וכפרים למעשה לא קיימים יותר בגלל הצתות מכוונות של הצבא הסודאני. רוב הכפרים שנפגעו ולמעשה נמחקו, נמצאים במערב דארפור – אזור מוכה רעב ומחלות, שם אלפי סודאנים מצטופפים במחנות וממתינים לסיוע שאף הוא לעיתים קרובות נעצר בגלל פעולות מכוונות של הצבא הסודאני.

השבוע בתולדות מזה"ת: הסכם סייקס־פיקו

ב־16 במאי 1916, לאחר משא ומתן ממושך וחילופי מכתבים בין דיפלומטים ומדינאים צרפתים, בריטים וערבים, נחתם הסכם סייקס־פיקו – הסכם מדיני סודי שחילק את אזורי ההשפעה במזרח התיכון בין צרפת, בריטניה ורוסיה בשלהי מלחמת העולם הראשונה ולקראת קריסת האימפריה העות'מאנית.

בריטניה לא כיבדה את ההסכם ובפועל החלוקה נקבעה על ידי חבר הלאומים בשיטת המנדטים, שהעניקה לשתי המעצמות שליטה בפועל, אם כי לא באופן רשמי

הקומוניסטים שעלו לשלטון ברוסיה בשנת 1917 פרסמו את תוכן ההסכם. לפי הסיכומים, האזור הכחול – הכולל את חופי לבנון וסוריה והתפשט צפונה לחלקים הנמצאים בדרום טורקיה המודרנית – עבר לשליטה צרפתית. האזור האדום – הכולל את אזור דרום עיראק עד לבגדאד וכירכוכ בצפון, עבר הירדן, הנגב ונמל חיפה – עבר לשליטה בריטית.

בחוזה נכללו גם האינטרסים של בעלות ברית, רוסיה ואיטליה. רוסיה הייתה אמורה לקבל שליטה באזור כורדיסטן, ארזרוס וטרביזונד. איטליה קיבלה את לוב וחלק מחבלי טורקיה.

ההסכם אושר והורחב בוועידת סן רמו ב־1920, בה חולקה האימפריה העות'מנית לשעבר בין המעצמות האירופאיות שניצחו במלחמת העולם הראשונה. בריטניה לא כיבדה את ההסכם ובפועל החלוקה נקבעה על ידי חבר הלאומים בשיטת המנדטים, שהעניקה לשתי המעצמות שליטה בפועל, אם כי לא באופן רשמי, כפיקדון לכאורה שהופקד בידיהן.