לא צריך להיות מומחה ביחסים בינלאומיים כדי להבין שחלה התדרדרות חמורה במצבה של ישראל, מעין סופה חזקה המתרחשת עלינו מכל עבר, ולדעת שהנזק הנרחב יורגש לאורך זמן.

מה עושים? לכתחילה ייאמר שישראל ויהודים הם מיעוט זעום בעולם. מולם ניצבת עוינות מובנית בקרב מוסלמים וערבים רבים ולצדה אנטישמיות. גם כאשר היא לא ניכרת מעל פני השטח, היא תמיד מבעבעת מתחתיו.

ישראל ויהודים הם מיעוט זעום בעולם. מולם ניצבת עוינות מובנית בקרב מוסלמים וערבים רבים ולצדה אנטישמיות. גם כאשר היא לא ניכרת מעל פני השטח, היא תמיד מבעבעת מתחתיו

יש מי שמתייחס למצב כאל גזירת גורל, ולכן אין לדעתו מה לעשות בנדון, או סבור שאין צורך להתאמץ כי ממילא הצדק איתנו. אך אצל מי שמודע ומודאג, יש נטייה להאשים את ה"הסברה". איפה ההסברה, למה ההסברה לא מסבירה. אילו רק היו מסבירים, הכול היה בא על מקומו בשלום. התשובה לכך כפולה: משאבים ומדיניות.

השדרה המקצועית של משרד החוץ היא מהמשובחות בשירות הציבורי – מתוך מאות ואלפי מועמדים לקורס צוערים נבחרים בודדים, ואלו זוכים להכשרה ארוכה ומדוקדקת. אלא שבמשך השנים, כנפיו של משרד החוץ מקוצצות בכוונת מכוון.

כדי לענות על צרכים קואליציוניים, נתחים מתחומי פעילותו הטבעיים נמסרים חדשות לבקרים לגורמים מזדמנים כמו המשרד לשיתוף פעולה אזורי, משרד התפוצות, המשרד לעניינים אסטרטגיים ומשרד ההסברה, שלאחרונה נפתח ונסגר כהרף עין.

אם לא די בכך, לאורך שנים יש פגיעה בתקציבי המשרד, כוח האדם מקוצץ ונציגויות נסגרות. אמחיש מניסיוני כשגרירה בדרום אפריקה בתחילת האלף. השגרירות נמצאת בבירה, פרטוריה. במרחק כמו זה שבין תל אביב לירושלים ממנה – מצויה העיר הגדולה יוהנסבורג, ובה מרכז היהודים, התקשורת והעסקים. הפרלמנט בקייפטאון, מרחק שעתיים טיסה.

כשהגעתי, השגרירות הייתה מואמנת לעוד שתי מדינות (אחראית על הקשרים איתן), סווזילנד ולסוטו. עם סגירת השגרירות בזימבבואה, קיבלנו את האחריות ליחסים איתה ועם שתיים מהמדינות שהיו בטיפולה, בוצוואנה ונמיביה. קשה להאמין, אבל כל זה מונח על כתפי ראש הנציגות ועוד דיפלומט אחד, לעתים צעיר בשליחותו הראשונה.

השדרה המקצועית של משרד החוץ היא מהמשובחות בשירות הציבורי. ממאות ואלפי מועמדים לקורס צוערים נבחרים בודדים, הזוכים להכשרה מדוקדקת. אלא שבמשך השנים כנפי משרד החוץ מקוצצות

אם ניתן להתגבר על מחסור במשאבים באמצעות החלטה, האתגר הגדול הוא מדיניות, או ליתר דיוק – היעדרה. אתרחק מהמלחמה שאנחנו בעיצומה, ואזכיר בקצרה את נוכחות ישראל בשטחים לאורך שלושה רבעים משנות קיומה, 57 מתוך 76 שנים. האם ישראל מתכוונת לספח? אם כן, למה היא מחכה? ואם לא, מדוע היא ממשיכה לבנות?

"אבל הם" איננה תשובה מספקת. הפניית אצבע, ולו המוצדקת ביותר, איננה מדיניות או תוכנית פעולה. גם אם בן השיח של הדיפלומט הישראלי יסכים לכל הטענות אודות "הם", הוא ימשיך וישאל "ואתם?"

לאחרונה בישר שר החוץ ישראל כ"ץ, שבכוונתו לצרף את עדן גולן לרשימת שגרירי ההסברה שהוא מגבש. היא זמרת מוכשרת אשר יצגה את ישראל בכבוד באירוויזיון, וכנראה יכולה לחמם את הלב ולהעלות את המורל בחוגים מסוימים. האם תוכל להשיב לגורם זר – עיתונאי, פוליטיקאי, או יהודי מאוים ונבוך – אודות נושאים כמו החוק הבינלאומי?

לגיטימי לטעון שלא משנה מה יחשבו עלינו, או שחבל להתאמץ, כי ממילא לא נצליח. אבל מי שמאמין שגימיקים יפצו על מחסור במשאבים, ובעיקר על היעדר מדיניות, כנראה אינו מודע לגודל המשבר שבו נתונה ישראל, ולאחריותו להתמודדות.

עדן זמרת מוכשרת שייצגה את ישראל בכבוד באירוויזיון, ויכולה לחמם את הלב ולהעלות את המורל בחוגים מסוימים. האם תוכל להשיב לגורם זר – עיתונאי, פוליטיקאי, או יהודי מאוים ונבוך – בנושאים כמו החוק הבינל'?

אגב, עדן גולן סרבה בנימוס. מטעמה נמסר שהיא מקבלת הצעות רבות מגופים שונים וכרגע ההתמקדות שלה היא במוזיקה ובקריירה שלה. אה, והשיר שלה באירוויזיון? הוריקן, כלומר סופה עזה, אבל לא מהסוג שמאיים עלינו.

https://www.youtube.com/watch?v=5TEtoEhrAQg

טובה הרצל היא גמלאית של משרד החוץ. שרתה כקצינת קישור לקונגרס בשגרירות ישראל בוושינגטון, הייתה השגרירה הראשונה של ישראל במדינות הבלטיות לאחר התפרקות בריה"מ, ופרשה אחרי כהונה בדרום אפריקה.