אחרי 25 שנה השלום עם ירדן קר מתמיד

ללא שום טקס או חגיגה רשמית, ציינו אתמול ירדן וישראל 25 שנים לחתימת הסכם השלום בין המדינות ● שיתוף הפעולה הביטחוני במצב טוב, אבל הסחר יורד, היחסים הדיפלומטיים קפואים, וההחזרה הקרובה של ״אי השלום״ לשליטת הירדנים מעידה על כך שהקשרים עומדים תחת מתח הולך וגובר ● מומחים בשני הצדדים מזהירים: ההסכם עלול שלא להחזיק בטווח הרחוק

  • חוסיין מלך ירדן מדליק לראש הממשלה יצחק רבין סיגריה במעונו המלכותי בעקבה, לאחר חתימת חוזה השלום במסוף הערבה שליד אילת (צילום: יעקב סער/לע״מ)
    יעקב סער/לע״מ
  • המלך חוסיין, ביל קלינטון ויצחק רבין אחרי חתימת הסכם השלום בין ישראל וירדן במסוף הערבה. 26 באוקטובר 1994 (צילום: AP Photo/Marcy Nighswander)
    AP Photo/Marcy Nighswander
  • טקס חתימת הסכם השלום בין ישראל וירדן בערבה. 26 באוקטובר 1994 (צילום: AP Phto/Marcy Nighswander)
    AP Phto/Marcy Nighswander
  • המלך חוסיין, ביל קלינטון ויצחק רבין בטקס חתימת הסכם השלום בין ישראל וירדן במסוף הערבה. 26 באוקטובר 1994 (צילום: AP Photo/David Brauchli)
    AP Photo/David Brauchli
  • לאה רבין, המלכה נור והילרי קלינטון מגיעות לטקס חתימת הסכם השלום בין ישראל וירדן במסוף הערבה. 26 באוקטובר 1994 (צילום: AP Photo/Jerome Delay)
    AP Photo/Jerome Delay
  • שלום ישראל וירדן (צילום: נתי שוחט/פלאש 90)
    נתי שוחט/פלאש 90

אתמול לפני 25 שנים, ב-26 באוקטובר 1994, ישראל וירדן סיימו עשרות שנים של עוינות ומלחמות עקובות מדם כשחתמו על הסכם שלום בערבה בצד הישראלי של הגבול.

יום לאחר מכן, לפני שהמלך חוסיין טס בחזרה לעמאן, מטוס הרויאל ג'ורדניאן שלו, בליווי מטוסי F-15 ישראלים, חג מסביב לירושלים מספר פעמים. המלך ואשתו התרגשו מאוד, כך אומרים, כשהסתכלו על העיר העתיקה מלמעלה.

כמעט חמש שנים לאחר מכן, המלך ביקר שוב בישראל, וכשעזב, ראש הממשלה בנימין נתניהו החליט לכבד את בן המלוכה בכך ששני מטוסי קרב של חייל האוויר הישראלי ילוו את המטוס שלו במה שמשרד החוץ כינה "מטס הצדעה".

הביקורים המלכותיים הפסיקו מאז, וכך גם מחוות גדולות שחגגו את היחסים הדו-צדדיים.

המלך חוסיין, ביל קלינטון ויצחק רבין אחרי חתימת הסכם השלום בין ישראל וירדן במסוף הערבה. 26 באוקטובר 1994 (צילום: AP Photo/Marcy Nighswander)
המלך חוסיין, ביל קלינטון ויצחק רבין אחרי חתימת הסכם השלום בין ישראל וירדן במסוף הערבה. 26 באוקטובר 1994 (צילום: AP Photo/Marcy Nighswander)

נתניהו הוא שוב ראש הממשלה, אבל רבע מאה אחרי חתימת ההסכם ההיסטורי, אף אחד מהמדינות לא עשתה דבר כדי לחגוג את אבן הדרך ההיסטורית. בקרב הציבור הירדני, ההסכם המכונה "וואדי ערבה" התקבל תמיד בטינה ובחשד. "זה שלום קר, והיחסים שלנו מתקררים", הודה בנו של חוסיין ויורש העצר המלך עבדאללה השני בריאיון לפני 10 שנים.

אבל אפילו ישראל, בה ההסכם זוכה להערכה נרחבת, ובה הממשלה מציינת את השלום שלה עם הממלכה ההאשמית בתור תרשים בסיס להסכמים מבוססי-אינטרסים עם מדינות ערביות אחרות, לא ארגנה אירועים כלשהם לציון יום השנה להסכם.

מתקיימים מספר כנסים אקדמיים בישראל אבל לא בית הנשיא, לא משרד ראש הממשלה ולא משרד החוץ עורכים משהו רשמי לציום השלום בן רבע המאה עם השכנה ממזרח, איתה ישראל חולקת את הגבול הארוך ביותר שלה.

חוסיין מלך ירדן מדליק לראש הממשלה יצחק רבין סיגריה במעונו המלכותי בעקבה, לאחר חתימת חוזה השלום במסוף הערבה שליד אילת (צילום: יעקב סער/לע
חוסיין מלך ירדן מדליק לראש הממשלה יצחק רבין סיגריה במעונו המלכותי בעקבה, לאחר חתימת חוזה השלום במסוף הערבה שליד אילת (צילום: יעקב סער/לע"מ)

תיאור הקשרים בתור "שלום קר" הם קלישאה נפוצה מזה זמן רב. אך היחסים בין עמאן לירושלים מאז אותן לחיצות יד חמות במדבר מעולם לא היו קפואות יותר, מזהירים הפרשנים. שיתופי פעולה בתחום הביטחון והמודיעין נותרו חזקים, אבל אפילו הסכם הסחר הבילטרלי נמצא כעת בירידה. ובעוד שהביקורת שמגיעה מירדן היא חריפה מאוד, היא קיימת גם בצד הישראלי.

"25 שנים מאז החתימה על 'וואדי ערבה', והשלום מעולם לא נראה רחוק יותר – והרבה מכך נובע מהפוליטיקה של היום בישראל והמדיניות של הממשלה הישראלית", מאשים טיילור לאק, פרשן ועיתונאי הפועל בעמאן.

"25 שנים מאז החתימה על 'וואדי ערבה', והשלום מעולם לא נראה רחוק יותר – והרבה מכך נובע מהפוליטיקה של היום בישראל והמדיניות של הממשלה הישראלית"

"אמנם ישראל וירדן מעולם לא הפשירו את העוינות ביניהם משלום קר לנורמליזציה ברמה בין-אנושית, אך בשלוש השנים האחרונות היחסים בין שתי הממשלות התדרדרו לרמות הגרועות ביותר שלהן מאז המצב שהיה לפני הסכם השלום".

במבוא של ההסכם מ-1994 דובר על רצון משותף "לפתח יחסים חבריים ושיתוף פעולה" אך הוא גם הכיר בצורך להתגבר על "מחסומים פסיכולוגיים". למרות מאמצים מצד חוסיין, ובמידה פחותה מצד יורשו, ירדנים רבים מעולם לא קיבלו את הלגיטימיות של ישראל. ו-25 שנים לאחר מכן, אפילו חלק מאלו שעדיין בעד שלום, מאוכזבים והחלו להביע דעה נגד ישראל.

"אנחנו בנקודה בה לא רק שרוב בקרב הציבור הירדני מאמין כי הסכם שלום עם ישראל הוא רשימה של הבטחות שלא מולאו והסכם ללא סיכוי להצליח – אלא גם מספר גדול של מקבלי החלטות, אינטלקטואלים ואפילו בני מלוכה חושבים כך", אומר לאק.

המלך חוסיין, ביל קלינטון ויצחק רבין בטקס חתימת הסכם השלום בין ישראל וירדן במסוף הערבה. 26 באוקטובר 1994 (צילום: AP Photo/David Brauchli)
המלך חוסיין, ביל קלינטון ויצחק רבין בטקס חתימת הסכם השלום בין ישראל וירדן במסוף הערבה. 26 באוקטובר 1994 (צילום: AP Photo/David Brauchli)

הסיבה העיקרית, לפי הפרשנים הירדנים, היא מראית העין של הכישלון של ממשלת ישראל בהתייחסות לרגישות הירדנית באשר למשמורת והגישה למסגד אל אקצה בהר הבית.

בהסכם השלום מ-1994, ישראל הבטיחה לכבד את "התפקיד המיוחד של הממלכה ההאשמית במסגדים המוסלמים הקדושים בירושלים" והתחייבה "לתת עדיפות גבוהה לתפקיד ההיסטורי של הירדנים באותם מקדשים" בשיחות השלום העתידיות עם הפלסטינים.

"הקש ששבר את גב הגמל היה פעולות מתגרות חוזרות נגד מסגד אל אקצה והחלת המשמורת ההאשמית על האתרים הקדושים בירושלים בתור מטרה מצד הישראלים", אומר אוריאב רנתוואי, פרשן ירדני וראש מכון אל-קודס למדעי המדינה.

"הנושא הוא משהו שירדן רואה בתור איום ישיר עליה ועל הסטטוס שלה והתפקיד שלה. הבעיה מעוררת הרבה חוסר שביעות רצון בקרב בני מלוכה והציבור הירדני".

אבל לא רק פרשנים מירדן מאשימים את ישראל ביחסים הקרירים בין שתי המדינות.

לאה רבין, המלכה נור והילרי קלינטון מגיעות לטקס חתימת הסכם השלום בין ישראל וירדן במסוף הערבה. 26 באוקטובר 1994 (צילום: AP Photo/Jerome Delay)
לאה רבין, המלכה נור והילרי קלינטון מגיעות לטקס חתימת הסכם השלום בין ישראל וירדן במסוף הערבה. 26 באוקטובר 1994 (צילום: AP Photo/Jerome Delay)

"הממשלה הישראלית היוצאת לא השקיעה מספיק בקידום היחסים עם ירדן", אומר נמרוד גורן, העומד בראש "מיתווים", המכון הישראלי למדיניות חוץ אזורית, שערך לאחרונה סימפוזיון בנושא בעמאן.

"בעוד שראש הממשלה והשרים שלו דיברו הרבה על קידום היחסים עם המפרץ, המדיניות שלהם הובילה למתחים עם השכנה ממזרח", הוסיף גורן.

יצחק גל, חוקר ב'מתווים' וכלכלן המתמחה בשווקים ערביים, אומר כי ישראל לא מעריכה כראוי את החשיבות האסטרטגית של שלום עם ירדן. "כתוצאה מכך, השתרשה בתודעה הירדנית תחושה של עלבון. ישראל נתפסת כלא אמינה, אין התמודדות עם בעיות, עשרות פרויקטים לא מקודמים, ומלבד ההיבט הביטחוני, כמעט ואין ערוצי תקשורת בין המדינות".

"פרובוקציה משמעותית"

נקודת מחלוקת מרכזית נוספת ביחסים בין המדינות, מסכימים מספר פרשנים, היתה כאשר נתניהו קיבל כגיבור את פניו של איש כוחות הביטחון הישראלי שירה והרג שני ירדנים לאחר שהותקף בסכין ב-2017 במגורים של שגריר ירדן בעמאן.

"אני שמח לראות אותן כאן ושהעניינים הסתיימו כפי שהסתיימו. פעלת היטב, ברוגע, והייתה לנו גם התחייבות להוציא אותך החוצה", אמר אז נתניהו לזיו מויאל, יום אחרי שהוא והשגרירה בעמאן, עינת שליין, חזרו במהירות לירושלים.

"זו היתה פרובוקציה משמעותית", אומר רנתוואי.

המלך חוסיין ובנימין נתניהו בעת ביקור ראש הממשלה בעמאן, ב-5 באוגוסט 1996 (צילום: AP Photo/Yousef Allan)
המלך חוסיין ובנימין נתניהו בעת ביקור ראש הממשלה בעמאן, ב-5 באוגוסט 1996 (צילום: AP Photo/Yousef Allan)

השגרירות הישראלית בעמאן, שנסגרה לאור התקרית ב-23 ביולי, 2017, נפתחה רק חצי שנה לאחר מכן, ושליין הוחלפה על ידי דיפלומט אחר, אמיר ויסברוד. ישראל שילמה כ-5 מיליון דולר פיצויים לקורבנות הירדנים, אם כי מויאל לא עמד בפני בית משפט ישראלי, כפי שדרשה עמאן.

היום, השגרירות של ישראל בממלכה ההאשמית "מתפקדת באופן מלא", לפי דובר של משרד החוץ. הוא סירב לדבר על פרטים נוספים באשר לפעילות השגרירות – מסיבות ביטחונות, לדבריו.

השגריר של ירדן בישראל, ראסן מג'אלי, סירב להתראיין לכתבה זו. הוא נמנע בקפידה מכל הצהרה פומבית מאז הגעתו בנובמבר 2018. ירדן "ציפתה בשנה הקרובה לחוות פריצת דרך בתהליך השלום שיאפשר לצדדים ליהנות משלום מקיף, צודק וארוך טווח", הוא אמר לנשיא ראובן ריבלין בזמן שהגיש לו את כתב המינוי שלו בטקס בירושלים.

המלך עבדאללה השני "מחשיב את ההגעה לשלום בין הפלסטינים לישראלים בתור אבן פינה לשלום ויציבות באזור שלנו וברחבי העולם", הוסיף מג'אלי, והדגיש כי המלך מחשיב שלום ישראלי-פלסטיני בתור עדיפות עליונה.

המלך עבדאללה "מחשיב את ההגעה לשלום בין הפלסטינים לישראלים בתור אבן פינה לשלום ויציבות באזור שלנו וברחבי העולם"

בטקס, ריבלין הכיר ב"הבדלי הדעות בינינו" והדגיש את הצורך "להביא לסיום את הטרגדיה בינינו לבין הפלסטינים". הוא גם שיבח פרויקטים בילטרליים הקשורים לניהול מים ותיירות, וקרא ליותר שיתוף פעולה במגוון תחומים. הוא הגדיר את היחסים בין המדינות "חזקים מאוד".

ישנן, כמובן, מספר סיבות אחרות לאקלים הקפוא הנוכחי ביחסים בין ירושלים לעמאן, כמו ההחלטה מצד ארצות הברית להעביר את השגרירות שלה לירושלים והקמפיין של ישראל לגרום למדינות אחרות לעשות זאת; ויותר לאחרונה, ההתחייבות של נתניהו לספח את בקעת הירדן ויישובים אחרים בגדה המערבית.

המלך עבדאללה השני מארח את ראש הממשלה אהוד אולמרט בעמאן, ב-8 ביוני 2006 (צילום: AP Photo/Ariel Schalit)
המלך עבדאללה השני מארח את ראש הממשלה אהוד אולמרט בעמאן, ב-8 ביוני 2006 (צילום: AP Photo/Ariel Schalit)

ההכרזות של מנהיגים ישראלים על הרחבת הריבונות אל תוך הגדה המערבית מחיים את החששות של הירדנים על כך שהמדינה שלהם שוב תיחשב בעיני ישראלים כ"מולדת חלופית" עבור הפלסטינים, אומרים מספר פרשנים.

באופן גלוי וכנה, אתר שהוקם על ידי משפחת המלוכה ההאשמית לכבוד המלך המנוח חוסיין, מציין כי הסכם השלום עם ישראל "הגדיר את הגבולות המערביים של ירדן באופן ברור ומוחלט לראשונה, ושם סוף לטענה המסוכנת והשגויה של הציונים על כך ש'ירדן היא פלסטין'".

יש לציין כי האתר גם הדגיש כי הסכם השלום כלל גם שורה של פרוטוקולים המבססים מסגרת המיטיבה עם שני הצדדים של היחסים, בתחומים כמו סחר, תחבורה, תיירות, תקשורת, אנרגיה, תרבות, מדע, ניווט, הסביבה, בריאות וחקלאות, כמו גם הסכמי שיתופי פעולה עבור בקעת הירדן ואזור עקבה-אילת.

שיתוף הפעולה הביטחוני משתפר

על אף היחסים הפוליטיים-דיפלומטיים העגומים – המלך עבדאללה סירב על פי הדיווחים להיפגש עם נתניהו בקיץ האחרון והפגישה הפומבית האחרונה שלהם נערכה ב-2014 – שיתוף הפעולה הביטחוני ובתחום המודיעין בין עמאן לירושלים הוא יציב.

עודד אורן, שהיה שגריר ישראל בירדן בשנים 1997-2000, תיאר את הקשרים הביטחוניים כ"מצויינים".

"אלו הקשרים החזקים ביותר בין ירדן לישראל. הסיבה המרכזית היא האיומים המשותפים שבפניהם הן עומדות, כמו איסלאם קיצוני וטרור", אומר אורן, ומוסיף כי היחסים הביטחוניים בין שתי המדינות "פחות הושפעו משיקולים פוליטיים".

חייל צה
חייל צה"ל במעבר הגבול לירדן, ב-22 באוקטובר 2018 (צילום: AP Photo/Ariel Schalit)

ברוך שפיגל, לשעבר קצין בכיר בצה"ל שפיקח על היחסים הצבאיים עם צבאות אחרים, הסכים כי שיתוף הפעולה הביטחוני עם ירדן היה במצב טוב מאוד. "יש קשר יום-יומי קרוב בנושאי ביטחון בין ישראל וירדן, מה שתרם משמעותית ליציבות האזור", הוא אומר.

"התיאום הביטחוני המוצלח הפך את הגבול של ישראל עם ירדן לגבול השקט ביותר שלה, ומה שאיפשר קיום צורות רבות אחרות של שיתוף פעולה בתחומי חקלאות, אקולוגיה והסביבה".

שפיגל מוסיף כי מנגנון התיאום הביטחוני בין ירדן לישראל מאפשר להן "להתמודד במהירות ולפתור בעיות ביטחוניות". "הגבול היה מסוכן בעבר, אבל שני הצדדים הפכו אותו לגבול של שלום ויציבות", הוא אומר.

"התיאום הביטחוני המוצלח הפך את הגבול של ישראל עם ירדן לגבול השקט ביותר שלה, ומה שאיפשר קיום צורות רבות אחרות של שיתוף פעולה בתחומי חקלאות, אקולוגיה והסביבה"

הסחר הבילטרלי, לעומת זאת, לאחר צמיחה חיובית בתחילה, החל לרדת. ב-2018, ירדן ייצאה לישראל רק 108 מיליון דולר של מוצרים מקומיים בהשוואה לנתון שולי של 14.1 מיליון דולר מישראל. "זה נתון הרבה פחות ממשמעותי עבור שני הצדדים, ונמוך בהחלט מהפוטנציאל עבור שתי השכנות הגיאוגרפיות החולקות בנות ברית זרות, ראיית עולם ורמות של כוח עבודה מיומן", אומר לאק.

בעוד שהמסחר משתרך מאחור, מספר דוברים בכנס שנערך לאחרונה במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) בנושאי הקשרים בין ישראל לירדן ציינו את המספר העולה של ירדנים העובדים במלונות באילת בתור מגמה חיובית. כ-2,000 עובדים ירדנים מחזיקים במשרות במלונות באזור אילת, על פי משרד החוץ.

סופו של "אי השלום"

הנושא שמהווה אולי את הסמל הבולט ביותר לצרות ביחסים הוא המאבק הדיפלומטי סביב "אי השלום" בנהריים, אזור גבול שכולל קרקע חקלאית ואת תחנת החשמל הראשונה של ישראל.

ירדן הודיעה באוקטובר 2018 כי היא לא תחדש את הסעיף בהסכם השלום המאפשר לישראלים לבקר ולחקלאים ישראלים להשתמש בשתי החלקות הצמודות לגבול. בעת שהודיע על ההחלטה, אמר עבדאללה כי "[נהריים] ו-[צופר] הם שטחים ירדנים והם יישארו שטחים ירדנים. אנחנו מחילים את הריבונות המלאה שלנו על השטח".

אי השלום בנהריים, באזור הגבול בין ישראל לירדן. (צילום: Basel Awidat/Flash90)
אי השלום בנהריים, באזור הגבול בין ישראל לירדן. (צילום: Basel Awidat/Flash90)

הסכם השלום נתן לישראל גישה לנהריים ולצופר למשך 25 שנים עם אפשרות להארכה. שני האזורים כוללים 1,000 דונם. ממשלת ישראל התחייבה לנסות לשכנע את עמאן לשקול מחדש את ההחלטה. אבל הזמן הלך ואזל, ולא היה סימן לכך שירדן תעשה זאת.

"זה אחד מהמקרים הנדירים בהם הציבור, הממשלה, המלך והפרלמנט כולם מאוחדים בנושא", אומר דאוד כותאב, פרשן מעמאן הכותב ל"אל-מוניטור" ומנהל תחת רדיו מקומית, בראיון שנערך מוקדם יותר השנה. "זה מה שכל-כך מקשה עבור ירדן להגיב להצהרה שכזו".

ירדן אמרה כי היא תחזיר אליה באופן רשמי את נהריים וצופר בנובמבר. נהריים הפכה להיות ידועה בשם "אי השלום" לאחר המתקפה הקטלנית במרץ 1997 בה קבוצת תלמידות מבית שמש נורו במהלך טיול מבית הספר לאזור. הנערות והמורים הלא-חמושים שלהן עמדו על גבעה מעל לאגם נטוש במובלעת כשחייל ירדני פתח לעברן באש והרג שבע מתוך אותן תלמידות.

מה צריך להיעשות כדי לשפר את היחסים?

המתחים בין ירושלים ועמאן ותיקים כמעט כמו הסכם השלום עצמו. המשבר הראשון המשמעותי היה ב-1997, לאחר שנתניהו החליף את יצחק רבין בתור ראש ממשלה, והמוסד הישראלי ניסה (ונכשל) להתנקש במנהיג הבכיר של החמאס, חאלד משעל, באור יום ברחובות עמאן.

"אין כימיה בין המלך לנתניהו", אומר רנתוואי, הפרשן הירדני. "לדעתי הצד הירדני מחכה לרגע בו נתניהו לא יהיה נוכח בזירה הפוליטית. זה נכון שהעמדות של בני גנץ לא שונות ממש מהעמדות של נתניהו, אבל הוא לא מבצע את העבודה שלו בדרך פרואקטיבית ומגעילה".

על אף הכעס של עמאן בנוגע למדיניות של ישראל בהר הבית ובעמק הירדן, הסכם השלום אינו נמצא בסכנה מיידית, מדגיש רנתוואי. "בטווח הבינוני-רחוק, לעומת זאת, אני מאמין שיש סכנה. ירדן וישראל עשויות להגיע לנקודה בה ההסכם כבר יהיה חסר ערך".

יצחק רבין בגשר אלנבי, ב-6 בינואר 1994 (צילום: AP Photo/Nati Harnik)
יצחק רבין בגשר אלנבי, ב-6 בינואר 1994 (צילום: AP Photo/Nati Harnik)

ישראל שחתמה על ההסכם עם ירדן כבר אינה קיימת, טוען רנתוואי. "הלאומנים והימין שולטים בה. ישראל של שמעון פרס, יצחק רבין ומפלגת העבודה כבר לא כאן. יש ישראל שונה היום, שלא מכבדת את האינטרסים של אחרים. היא הפכה לנטל על היציבות של ירדן".

לפיכך, אם היה מתבצע משאל עם על ההסכם היום, רוב הירדנים היו מצביעים נגדו, הוא מעריך.

"עם זאת, לירדן יש אינטרסים הקשורים לביטחון, כלכלה והיחסים שלה עם ארצות הברית", הוא מוסיף. "היא לא תהמר בנוגע להסכם נכון לעכשיו. אבל אם הגישה של הקיצוניים והימניים-לאומנים תמשיך, היא עשויה לבצע מהלך בהמשך".

לעת עתה, היחסים, קרים ככל שיהיו, ממשיכים לתפקד. רבע מאה אחרי החתימה על ההסכם, אל-על כבר לא מציעה טיסות לעמאן. אבל רויאל ג'ורדניאן מפעילה את קו תל אביב-עמאן עד שלושה פעמים ביום. ללא ליווי של חיל האוויר הישראלי.

עוד 1,863 מילים
סגירה