לאחרונה הפכה ארמניה למדינה ה-145 שמכירה במדינת פלסטין – תוך כדי שישראל נאבקת נגד חמאס בעזה. מצד שני, בשנה שעברה סבלו ארמנים מטיהור אתני נורא מידי אזרבייג'ן, שהתחמשה במידה משמעותית על ידי ישראל.
אפשר לחשוב ששתי האומות מסוכסכות. אבל מתחת לפני השטח מופיע סיפור אחר.
ישנה תחושה עמוקה של היסטוריה משותפת וזיקה הדדית בין ארמניה וישראל, שנמשכת למרות סיפור שיתוף הפעולה של ישראל ואזרבייג'ן.
אפשר לחשוב ששתי האומות מסוכסכות. אבל מתחת לפני השטח הסיפור אחר. ישנה תחושה עמוקה של היסטוריה משותפת וזיקה הדדית בין ארמניה וישראל, שנמשכת למרות סיפור השת"פ בין ישראל ואזרבייג'ן
אין אנטישמיות בסיסית בארמניה, כפי שאין ארמנופוביה מובנית בישראל. שתי המדינות התמודדו עם רדיפות ורצח עם, והגדירו את עצמן לאורך השנים לא רק טריטוריאלית.
אלו זמני מבחן ליחסי ארמניה-ישראל, אבל עלינו לנווט בזהירות ובחוכמה. הקהילות של שנינו בפזורה משתפות פעולה במאבק בקיצוניות ושנינו תורמים לחידושים – למשל חיסונים שנוצרו במודרנה, חברה עם שורשים ארמניים.
הקהילה הישראלית-ארמנית המשמעותית יכולה לשמש גשר להבנה ושיתוף פעולה. בארמניה ישנה גם קהילה יהודית הצומחת לאחרונה בזכות אזרחים רוסים ואוקראינים שנמלטו מהמלחמה ומגיוס צבאי. רבים מהם שוקלים להתיישב בארמניה ולהתחיל את חייהם החדשים.
מבחינה אסטרטגית, ארמניה עוברת שינוי גיאופוליטי דרמטי, מתקרבת לארצות הברית ושוקלת חברות באיחוד האירופי תוך הצטרפות לפרויקטים של אינטגרציה אזורית שיעצבו את הסחר האירו-אסיאתי העתידי.
ישראל צריכה לשקול תמיכה במדיניות ארה"ב באזור זה כדי לסייע לארמניה לחזק את המוסדות הדמוקרטיים שלה ולתרום לעיצוב מחדש של אסטרטגיות הביטחון שלה. שיתוף הפעולה הזה ישפר את טביעות הרגל של שתי המדינות באזור ומחוצה לו, כולל בהודו ובמדינות המפרץ.
הקהילה הישראלית-ארמנית המשמעותית יכולה לשמש גשר להבנה ושיתוף פעולה. בארמניה ישנה גם קהילה יהודית הצומחת לאחרונה בזכות אזרחים רוסים ואוקראינים שנמלטו מהמלחמה ומגיוס צבאי
אז למה ארמניה הכירה בפלסטין?
הכרה זו הגיעה לאחר עשרות שנים של הודעות דומות מצד מדינות גוש ברית המועצות לשעבר, כל שכנותיה של ארמניה וכמה מדינות חברות באיחוד האירופי. למרות שהצעד הזה עשוי להיראות כמגיע בעיתוי בעייתי, במיוחד עבור אלה שדוגלים זה מכבר בחיזוק הקשרים עם ישראל – חיוני להבין את העקרונות הבסיסיים המנחים את החלטתה של ארמניה.
ארמניה יצאה מהריסות האימפריה הסובייטית כאומה עצמאית בשכונה מאתגרת ועוינת. מבחינה היסטורית, ארמניה נאבקה להבטיח את הישרדותה ולשמר את זהותה המובהקת כנציגה של הציוויליזציה המערבית במזרח התיכון.
דלה במשאבים ובכוח צבאי מול יריבותיה באזור, ארמניה הסתמכה במידה רבה על לגיטימציה בינלאומית – הזכות להגדרה עצמית, מניעת רצח עם ואי-שימוש בכוח כאבני יסוד במדיניות החוץ שלה.
בספטמבר האחרון תקפה אזרבייג'ן את המובלעת האתנית המאוכלסת בארמנים באזור נגורנו-קרבך (שנקראת ארטסח בארמנית) וחיסלה את הממשל העצמי שהיה קיים שם מאז התמוטטות ברית המועצות, ואכן היה בתוקף גם בתקופה הקומוניסטית. בהסתמכותם במידה רבה על נשק ישראלי, הכוחות האזרבייג'ניים גרמו למנוסתה של כל האוכלוסייה, למעלה מ-120,000 איש.
אבל למרות מה שישראלים עשויים לחשוד, אפילו האירוע הטרגי אינו הסיבה להכרה בפלסטין.
בהסתמכותם הרבה על נשק ישראלי, הכוחות האזרבייג'ניים גרמו למנוסת האוכלוסייה, למעלה מ-120,000 איש. אבל למרות מה שישראלים עשויים לחשוד, אפילו האירוע הטרגי הזה אינו הסיבה להכרה בפלסטין
במקום זאת, זה היה קשור להתחייבויות המוצהרות של המדינה בנוגע למקרי הגדרה עצמית המוכרים בינלאומית, כולל פלסטין, ואולי גם קוסובו, דרום סודן ואחרות בעתיד.
עיתוי ההכרה של ארמניה בפלסטין עורר מחלוקת הן בבית והן בישראל. רבים מאמינים שהמעשה הזה, במהלך הסכסוך בעזה, משדר מסר שגוי. אם זה המקרה, מדובר בדבר שלא נצפה מראש על ידי קובעי המדיניות הארמנים. ייתכן שהחלטתה של ארמניה הושפעה משחקנים אזוריים רבי עוצמה, ומדגישה את רגישותה המוגברת ללחצים מצד שכנות כמו טורקיה.
התגובה בישראל הייתה חריפה במיוחד, עם תגובה תקשורתית ואזהרות קשות של משרד החוץ הישראלי על הידרדרות אפשרית ביחסים הבילטרליים. תגובה זו עומדת בניגוד חד לתגובות להכרזות דומות מצד ספרד, סלובניה ובלגיה. היא מעלה את השאלה מדוע ההכרה של ארמניה נתפסת כפחות נסלחת מזו של 144 המדינות האחרות.
באופן דומה, עמיתינו הישראלים שאלו לא פעם מדוע מקובל שמדינות אחרות, כמו רוסיה ובלארוס, ימכרו נשק לאזרבייג'ן – אך זה פחות מותר לישראל. התשובה טמונה בציפיות ובאמונה שארמניה וישראל, כשתי המדינות הלא מוסלמיות והדמוקרטיות היחידות במזרח התיכון רבתי, אינן צריכות לפגוע זו בזו אלא לפעול יחד למען יציבות ושגשוג.
תגובת ישראל החריפה עומדת בניגוד חד לתגובות להכרזות דומות מצד ספרד, סלובניה ובלגיה. היא מעלה את השאלה מדוע ההכרה של ארמניה בפלסטין נתפסת כפחות נסלחת מזו של 144 המדינות האחרות
ההכרה של ארמניה בפלסטין עולה בקנה אחד עם עקרונותיה לאורך השנים ואין לאפשר לזה לפגוע ביחסי ארמניה-ישראל. במקום זאת, שתי המדינות צריכות לאשר מחדש את שותפות הגורל ואת הערכים המשותפים ולפעול למען עתיד של יציבות ושגשוג יחד.
גריגור הובהניסיאן הוא שגריר ארמניה לשעבר בארצות הברית ובמקסיקו, ושירת כסגן שר החוץ.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
לפני שארמניה הכירה בפלסטין- ישראל מכרה נשק לאזרבייג'אן, ולא רק מכרה אלא גם הדגימה והדריכה איך להשתמש בו, כלומר איך בצורה יעילה להרוג ארמנים בנגורנו קרבאך.
לפני שארמניה הכירה בפלסטין- ישראל לא הכירה ברצח העם הארמני לאורך שנים.
כל פעם שישראל הסתכסכה עם טורקיה, נושא ההכרה בשואה הארמנית עלה על הפרק, ושוב נדחה ברגע שישראל השלימה עם טורקיה.
ואני כבר לא מדברת על היחס המשפיל שמקבלת הקהילה הקטנה והשקטה שמתגוררת ברובע הארמני- יריקות מצד החרדים, סכסוכים על הנדל"ן ששיך לכנסייה הארמנית וכו..
אז, לצערי, לא מפתיעה ההכרה הזו. לי אישית, כחצי ארמנית חצי יהודיה, זה כואב במיוחד, אך יחס גורר יחס.
תודה על המאמר. ארמניה היא מדינה דמוקרטית בניגוד לאזרבייג'ן, והעולם המערבי, כולל ישראל, צריך לתמוך בה יותר. אני תוהה אם ארמניה הייתה יכולה לתת לנו את כל מה שאנחנו מקבלים מאזרבייג'ן (אנרגיה ונפט, תשתית למעקב אחרי איראן). ולכל מי שמתלונן על האסלאם בתגובות – תסתכלו על הדגל של אזרבייג'ן ותזכרו שהם הכירו ב"פלסטין" עוד בשנות התשעים.