JavaScript is required for our website accessibility to work properly. איתי לנדסברג נבו: המחיר? מהו "המחיר"? | זמן ישראל

המחיר? מהו "המחיר"?

הפגנה נגד ממשלת ישראל בקרייה, תל אביב, יוני 2024 (צילום: Tomer Neuberg/Flash90)
Tomer Neuberg/Flash90
הפגנה נגד ממשלת ישראל בקרייה, תל אביב, יוני 2024

הנה הנה עוד עסקה אולי בדרך, ושאלת המחיר עולה (שוב) לדיון ציבורי חריף.

מימין יגידו "לא בכל מחיר". מימין לימין הקיצוני יגידו "עסקה מופקרת". יהיו פרשנים שיסבירו ששחרור אלפי מחבלים יסכן את אזרחי ישראל וכי "המחיר" של הקרבת החטופים הוא סיכון שהמדינה נדרשת אליו, "אחרת נחזור ל-6 באוקטובר", ואז למה בעצם "שילמנו מחיר" במלחמה הזו?

אלא שכל הדיון הזה על "המחיר" שהפוליטיקאים מוכנים לשלם כעת, או לא מוכנים, לוקה בעיוות יסודי. הוא מצמצם את שאלת המחיר רק לעניין אחד – כמה תעלה למדינה החזרת החטופים מהשבי. כמה מחבלים יוחזרו ישוחררו בתמורה, ומה חמאס דורש – הפסקת אש והישרדות שלטונו. אך האם זה המחיר האמיתי?

כל הדיון על "המחיר" שהפוליטיקאים מוכנים או לא מוכנים לשלם כעת תמורת החטופים, לוקה בעיוות יסודי. הוא מצמצם את שאלת המחיר לעניין אחד – כמה תעלה למדינה החזרת החטופים מהשבי

שאלת המחיר צריכה לעסוק במחיר רחב ועמוק הרבה יותר. לאורך ולרוחב. לתקופות נוספות, להחלטות שהתקבלו לפני 7.10 והובילו אל המחיר שכעת נאלצים החטופים לשלם. הם ובני משפחותיהם. למרבה האבסורד המחיר שלכאורה נאלצת המדינה לשלם, הוא בעצם רק המחיר ששילמו מי שכבר הופקרו בידי אותה מדינה ואותה ממשלה ואותם צבא ושב"כ.

מהו המחיר שסבר לעצמו בנימין נתניהו שישראל תשלם, כאשר אישר את מימון חמאס מידי קטאר במאות מיליוני דולרים במשך שנים?

האם היה מוכן לשלם את מחיר הפיכת חמאס מארגון גרילה לצבא טרור? האם היה מוכן לשלם את המחיר של התקפת פתע על ישובי הדרום – תכנית שהוא עצמו פירט בכנסת ב-2017 והיה מודע לה?

האם מישהו שואל כיום את נתניהו על המחיר שהוא אמור לשלם על המדיניות הזו? על המחדל הזה?

ומהו "המחיר" שממשלת ישראל החליטה לשלם כאשר ידעה במשך שנים שחמאס יורה מאות רקטות ובלוני תבערה, וכי חיי תושבי העוטף הם גיהינום ביטחוני, כלכלי וחברתי? האם הייתה מוכנה לשלם בכיסאות חבריה כדי לא לצאת למלחמה לחיסול חמאס?

ומהו המחיר שנתניהו ידע כי הם, תושבי הדרום, ישלמו כאשר מנע שש פעמים את חיסול יחיא סינואר? האם היה מוכן לספוג טבח המוני ביישובי הדרום ולא לקבל החלטה שתימנע את הטבח והמלחמה?

מהו המחיר שנתניהו ידע כי הם, תושבי הדרום, ישלמו כאשר מנע שש פעמים את חיסול יחיא סינואר? האם היה מוכן לספוג טבח המוני ביישובי הדרום ולא לקבל החלטה שתימנע את הטבח והמלחמה?

ומהו המחיר שממשלות ישראל הסכימו לשלם כאשר אישרו הכנסת פועלים מעזה לעבודה בישראל? כשאישרו העברת מלט, דלק, חשמל, מים, לשלטון חמאס בעזה וידעו שחמאס בונה מנהרות תקיפה, מחמש עשרות אלפי מחבלים ומצטייד באלפי רקטות?

האם כבר אז תכננה הממשלה שאת המחיר ישלמו תושבי העוטף ולא מי שקיבל את ההחלטות?

האם כל המחירים הללו עומדים כעת לטובת החטופים? או שהם, החטופים שהופקרו, נדרשים לשלם בגופם ונפשם את כל ה"מחירים" הללו, שהם בעצם מחדלים נוראיים וקונספציות שגויות ולקיחת סיכונים מטורפת?

לכן כל הדיון הוא מעוות. המחבלים שתקפו את ישראל בבוקר השבת השחורה לא היו משוחררי עסקת שליט, אלא 3000 מחבלים אחרים. בעזה לא חסרים מחבלי חמאס. הכוח הצבאי של חמאס, לפי פרסומי צה"ל, מנה 45 אלף מחבלים חמושים מאומנים לפני 7 באוקטובר.

אם כן, שאלת מחיר העסקה חייבת להיות רחבה בהרבה.

מהו המחיר שצה"ל היה מוכן לשלם כאשר הדרג המדיני הנחה אותו להעביר את רוב הכוחות לשומרון ולהשאיר רק 3 גדודים לאורך עוטף עזה, על פני 60 ק"מ גבול?

והאם צה"ל היה מוכן להשית את המחיר על תושבי העוטף כאשר הורה לאסוף מכיתות הכוננות את הנשק? כאשר מאלה שהשאיר להם נשק דרש לנעול אותו בנשקייה, זו שהותקפה ראשונה בירי חמאס ובכך נותרה קהילה של מאות חברי קיבוץ ללא שום הגנה?

מי משלם את המחיר על כך? מי שנרצח ומי שנחטף? זו הטקטיקה של צה"ל? זה מוסר הלחימה בן 76 השנים?

האם הממשלה תכננה שאת המחיר ישלמו תושבי העוטף ולא מקבלי ההחלטות? האם החטופים שהופקרו נדרשים לשלם בגופם ונפשם את ה"מחירים" על מחדלים נוראיים וקונספציות שגויות ולקיחת סיכונים?

מהו המחיר שהייתה ממשלת ישראל מוכנה לשלם ביודעין, כאשר לא עשתה דבר כדי להשמיד את האיום של צבא חמאס? צבא שהתעצם מול עשרות ישובים ומאות אלפי אזרחים, כשהדבר היחיד שמגן עליהם זו קונספציה בשם "חמאס מורתע", או גרוע מכך "חמאס הוא נכס"?

האם הממשלה שזו הייתה מדיניותה, מוכנה כעת לשלם את המחיר?
להתפטר וללכת לפחות לבחירות?

התשובה ידועה.
אם כך לפחות אל תדברו עם משפחות החטופים על שאלת המחיר.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית

תמכו בנו
לפוסט המלא עוד 646 מילים
סגירה
התחברו לזמן ישראל

רוצים להגיב לכתבות? התחברו עכשיו

  • לכל תגובה עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
  • העמוד שלך בזמן ישראל יציג את כל התגובות שפרסמת באתר
  • קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
הערה: כאשר אתם מתחברים לזמן ישראל אתם מסכימים לתנאי השימוש
Register to continue
Or Continue with
Log in to continue
Sign in or Register
Or Continue with
שלחנו לך אימייל
לינק לקביעת סיסמה חדשה מחכה לך בתיבה

עיתונות איכותית מתקיימת בזכות קוראים שתומכים בה

תמכו בנו

עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית היא יסוד הכרחי לחברה חופשית ובריאה.

ישראל מתמודדת עם מתקפה חסרת מעצורים על יסודות הדמוקרטיה ועל כל המוסדות הממלכתיים שלה. ובמקביל, התקשורת הישראלית מאבדת את עצמאותה ואת יכולתה לבקר את השלטון. זמן ישראל הוכיח שאפשר גם אחרת: שניתן ליצור עיתונות חופשית, אחראית, ביקורתית ונחושה, המגינה על שלטון החוק ועל זכות הציבור לדעת.

תמיכתכם תאפשר לנו להמשיך לפרסם תחקירים, ניתוחים וכתבות עומק הנשענים על עובדות, ועל עבודה עיתונאית מקצועית ויסודית.