היה זה המדינאי היהודי הענק הנרי קיסינג'ר שאמר, שלישראלים אין מדיניות חוץ, רק מדיניות פנים. משפט גאוני שלעיתים היה מדויק להפליא ולעיתים מדויק פחות. מה שבטוח, מעולם לא היה הביטוי הזה נכון יותר מאשר בשנות שלטונו האינסופיות של בנימין נתניהו.

האדם שמבחינתו הכל זה מילים, והרבה פחות מכך מעשים, התמחה זה שנות דור בנאומים חוצבי להבות שמשכנעים את הבייס ואך ורק את הבייס. מספיק היה לגלוש שלשום בטוויטר, לאחר נאום האיש החלול הזה, בשביל להבין את גודל התופעה.

האדם שמבחינתו הכל זה מילים, והרבה פחות מכך מעשים, התמחה זה שנות דור בנאומים חוצבי להבות שמשכנעים את הבייס. מספיק היה לגלוש שלשום בטוויטר, לאחר נאום האיש החלול הזה, כדי להבין את גודל התופעה

אחד אחרי השני התחרו הבועז ביסמוטים, העמית סגלים, ההראל סקעתים ויתר השופרות/צבא העבדים/הסמרטוטים וסתם טיפשיים אקראיים במחמאות לנאום של נתניהו. גאון חד פעמי, ענק, זה ביבי שאנחנו אוהבים, זה ביבי חזק, איזו גאווה וכו' – הם רק חלק ממשפטי החוכמה שנזלו מהרשת. הגדיל לעשות בועז ביסמוט, סוג של שילוב בין שופר וסמרטוט, שהודיע שלא משנה מה יהיה בבחירות בארה"ב, נתניהו כבר ניצח.

וזו תמצית הביביזם ותמציתו של האיש. סגול השיער, שנע שנים ארוכות בעולם, חמוש באשתו, לעיתים בבנו, מלווה בעדת מלחכי פנכה, מצויד בעשרות מזוודות אישיות ומשוכנע שבכוח מילותיו הוא יכול לשנות את המציאות. לפחות את המציאות שלו. לגבי המציאות הפוליטית שלו, יתכן בהחלט שהוא צודק.

הבעיה היא מה שקורה בחיים עצמם, כפי שניסח פעם אותו נתניהו. מה שקורה כשהמילים היפות נתקלות במציאות. כך הנאום של נתניהו ב-2015 בקונגרס, על הראש של ברק אובמה, לא רק שלא עצר הסכם גרעין עם איראן, אלא קידם הסכם כזה.

בנוסף הוא הרס את היחסים של ישראל עם שורה של דמוקרטים ועם שורה של אמריקאים המומים, שישבו בביתם ולא הבינו מדוע ראש מדינה מגיע לנאום בקונגרס שלהם ללא הזמנה של הנשיא שלהם.

כך נאום 5 הבלונים של נתניהו בכנסת, שהדליק את הבייס, והסביר שכל הביקורת נגד נתניהו זה בלונים. כי כלכלת ישראל חזקה, כי חמאס הלך 20 שנה אחורה במבצע שומר חומות, כי הגבולות בטוחים והמדינה שקטה לעד.

כך נאום 5 הבלונים של נתניהו בכנסת, שהדליק את הבייס, והסביר שכל הביקורת נגד נתניהו זה בלונים. כי כלכלת ישראל חזקה, כי חמאס הלך 20 שנה אחורה במבצע שומר חומות, כי הגבולות בטוחים והמדינה שקטה

זה לקח מספר חודשים עד שמדינת ישראל הבטוחה לעד נפרצה ותושביה הבטוחים והמשגשגים נאנסו, נרצחו, נטבחו ונחטפו ממיטותיהם למנהרות חמאס. הבלון התפוצץ על כולנו ברעש גדול ומדמם.

נתניהו הוא קינג קונג של המילים. חזק, קשוח, בריטון מרשים, הנפות ידיים אימתניות באוויר. אבל ברווח שבין הנאומים למעשה, שם הוא קורס. אולי כי הוא לא מסוגל, אולי כי לא מעניין אותו, אולי שילוב בין שניהם.

מה שבטוח, מעולם לא היה מנהיג של אומה מערבית, שיש מרחק כה גדול בין נאומיו הדרמטיים לבין יכולתו בפועל. בעולם שבו נתניהו חי ופועל, אין מצב פוליטי, גרוע ככל שיהיה, שאי אפשר לצאת ממנו בנאום טוב או בעבודת הסתה ושיסוע איכותית. ומה לגבי מצבים כלכליים, צבאיים, דיפלומטים? זה כנראה פחות מעניין אותו.

ומה תגידו על שורת הנאומים באו"ם? באמת כפיים. נאומים מופלאים, הברווז שהולך כמו ברווז, שעון הפצצה המתקתק, הקרשים, הבריסטולים, הבובות והשטיקים.

באמת מדהים, כל הכבוד. רק מה? 15 שנה לתוך הנאומים השנתיים המופלאים האלה, שגרמו לשמעון ריקלין, עמית סגל וינון מגל תופעות שהשתיקה יפה להן, והנה איראן נמצאת מרחק שבועות מפצצה גרעינית (כך על פי מקורות מוסמכים).

זה לקח מספר חודשים עד שישראל הבטוחה לעד מנאום הבלונים נפרצה, ותושביה הבטוחים והמשגשגים נאנסו, נרצחו, נטבחו ונחטפו ממיטותיהם למנהרות חמאס. הבלון התפוצץ על כולנו ברעש גדול ומדמם

וכך ממשיכה רכבת האימים הזאת, רכבת הנאומים של נתניהו, לנסוע לה קדימה, כשמאחוריה נשארת מדינת ישראל, חבולה, מוכה, מדממת, שבורה, הרוסה ובוערת (פיזית). כך עובר לו נתניהו מנאום לנאום, כשבדרך הוא מקפיד לארגן לעצמו כמה ימי נופש וחופש באמריקה, על חשבון הברון כמובן, ונואם בשביל הבייס.

האם יש חבר קונגרס אחד שהשתכנע מנאומו של נתניהו? האם הנאום קידם במשהו קואליציה נגד חמאס? את שחרור החטופים? התשובה היא כן, באותה מידה שבה הנאומים באו"ם עצרו את הפצצה האיראנית.

העובדה המצערת היא שאפשר לנצח בחירות בספינים, בהסתה, בשיסוע ובפילוג, אבל אי אפשר לנצח ככה את החיים עצמם. הסיכוי להחזיר את החטופים או לעצור את הפצצה האיראנית עם נאומים, משול לסיכוי לנצח מחלת לב בדיבורים.

גם נתניהו מבין את זה, לכן כשמדובר בגוף שלו עצמו, הוא דאג להשתיל קוצב לב יוקרתי ומתקדם. כשמדובר בגוף שלכם, בגוף של החטופים, במדינה שלנו, זה לא באמת אכפת לו.

ומה הכי חמור? עזבו את הבייס של ביבי, הם נמצאים בשיכרון חושים מאז הנאום של האבא המייסד בארה"ב. יתרה מזאת, הם ראו אותו מגיע במטוס גדול, יושב בכיסא מרשים, נוסע במכוניות שחורות גדולות, והם מתים על זה. יותר משהם אוהבים את זה, הם מרגישים שזו אצבע בעין של הסמול, ואת זה הם הכי אוהבים.

וכך ממשיכה רכבת האימים, רכבת הנאומים של נתניהו, לנסוע קדימה, כשמאחוריה נשארת מדינת ישראל, חבולה, מוכה, מדממת, שבורה, הרוסה ובוערת (פיזית). בדרך הוא מקפיד לארגן לעצמו כמה ימי נופש באמריקה

אז שימו אותם בצד. הכי חמור זה הפרשנים שלנו. העיתונאים. ואני מדבר על העיתונאים שהם לכאורה אמיתיים. לא ערוץ 14 או אילה חסון. עיתונאים רציניים, שיודעים היטב להבחין בין סיפור לשקר, בין הישג לאוויר חם. העיתונאים האלה, בשנייה שנתניהו מצליח לחבר כמה משפטים באנגלית ברצף, שוכחים הכל.

הם שכחו את המסע היקר, המביך, המתוקשר והנהנתני בזמן מלחמה, הם שכחו את המלחמה הכושלת, שכחו את הכלכלה הקורסת, שכחו את טבח ה-7.10. הם שכחו הכל.

במקום לחזור ולהזכיר את הנזק שבנאום, את חוסר הכבוד לנשיא ג'ו ביידן שכל כך עזר, את הסכנה בהרחקה של ישראל עוד יותר מדעת הקהל הדמוקרטית, את הסכנה בנזק שזה יכול לעשות ליחסי החוץ העתידיים, הם מעדיפים לנתח את הנאום כאילו מדובר בתרגיל בבית הספר למשחק.

אבל אנחנו הישראלים יכולים לעשות מעשה, לקום, להיאבק, להביא להדחתו של האיש הזה, למסגר כל מעשה ציני שלו כמו שהוא באמת, מעשה נכלולי, עלוב, של אדם שנאבק על חייו הפוליטיים ולא אכפת לו בכלום מאנשים אחרים, שהם בסך הכל אביזרים בהצגה שלו.

זה מה שצריך לקרות, וזה צריך לקרות בלי פשרות, בלי מחיאות כפיים מדי פעם בנאום, כאילו אנחנו יושבים בשטעטל ורואים את הפריץ מגיע על מרכבה מפוארת.

הם שכחו את המסע היקר, המביך, המתוקשר והנהנתני בזמן מלחמה, את המלחמה הכושלת, הכלכלה הקורסת, שכחו את טבח ה-7.10. הם מעדיפים לנתח את הנאום כאילו מדובר בתרגיל בבית הספר למשחק

אבל, כל עוד נמשיך לשבת מול המסך, אומה שלמה על עיתונאיה ופרשניה, מרותקים לאיש המכירות הנכלולי שמנסה למכור לנו שוב ושוב אוויר חם, נמשיך לקרוס עוד ועוד, לתוך עצמנו. עד שנתאייד ולא יישאר מאתנו דבר זולת נאומיו של בעל השיער הסגול.

יעוז סבר, איש עסקים, סופר, מנכ״ל MyTeam Group, יו"ר לשכת המסחר ישראל-המפרץ, חבר הקואליציה לביטחון אזורי. לשעבר עיתונאי, דובר עיריית רעננה וראש יחידת התקשורת במשרד הביטחון. ישראלי שאכפת לו.