"אהבה", אומר וודי אלן ב"אנני הול", "היא כמו כריש. היא צריכה להיות בתנועה כל הזמן אחרת היא מתה. מה שיש לנו" אומר אלן לדיאן קיטון, "זה כריש מת".
אחרי שבוע (4-11 באוגוסט) במחיצת אלפי כרישים מכל הסוגים והמינים, הבנתי שהדימוי הימי של אלן אינו מדויק; המדד המדעי מבחינת תנועת הכריש הוא כמה חמצן יש במים. במים עמוקים החמצן נמוך; במים רדודים החמצן גבוה והכריש משלב להילוך איטי. תנועתו האיטית של הכריש גורמת למתבונן בגולש גלים או בשחיינית המפרפרים במלתעותיו לחשוב שצולמו בסלואו-מושן.
***
יש הנאות פרימיטיביות שאני מונע מעצמי מחשש לפגיעה בלתי הפיכה באינטליגנציה; Shark Week (שבוע הכרישים) בערוץ "דיסקברי" למשל. כמו 28 מיליון צופים אמריקאים ששבוע הכרישים הוא להם בערך מה שחול המועד לנו, גם אני הייתי שמח למשוך את ידית הכורסה, להרים רגליים (כרישים נמשכים לרגליים המשכשכות במים), לפצח פיסטוק (הפיסטוק החדש שמצאתי בסופר מעמיד בסימן שאלה את היתרון האיכותי המיוחס למזרח-תיכוני) ולצפות עשרות שעות במים גועשים נמהלים באדום כאשר כריש בגודל של ביואיק בוחר בגולש שזוף לארוחת צהריים.
האמת שב-2013, בשנה ה-26 להשקתו הפך שבוע הכרישים בדיסקברי למיזם עצל למדי הנח על הזרים שיתומים ואלמנות השליכו למים במקום המשוער שבו נזלל יקירם. הממוצע העכשווי הוא שבע תוכניות חדשות בשבוע, בכורה בכל ערב, ואחרי שנים של חיפוש אתרי ההסעדה של הכרישים, נדחק דיסקברי לעגל פינות ולרמות בקצוות.
יש X דברים שניתן לחדש בנושא ואחרי עשרות שנים של מרדף מצולם אחרי כרישים בכל החופים שבהם הותקפו אנשים – אוסטרליה, ניו-זילנד, דרום-אפריקה, פלורידה, קליפורניה, ניו-אינגלנד ועוד – אין ברירה אלא לנקוט בגישה הספילברגית ולטעון כי המדענים החרוצים של דיסקברי מצאו כריש אימתני שנכחד לפני מיליון שנה עם הדינוזאורים של סטיבן.
שבוע הכרישים הוא האירוע בעל המסורת השידורית הארוכה ביותר בטלוויזיה. איפה שבדרך כלל מאבדים שידורים צופים לטובת אטרקציות חדשות, שלוש השנים האחרונות היו הפוריות ביותר מבחינת הרייטינג: ממוצע משוקלל של 27.6 מיליון צופים על פי מדד נילסן.
כמו הצלחות פנומנליות אחרות, נולד שבוע הכרישים במוחם המותך ממאמץ יצירתי של מי שנלחמים על קיומם. כל אחד מפרנסי דיסקברי זוכר את זה אחרת, אבל יש ביניהם הסכמה שזה קרה בסוף שנות ה-80' במלון "מייפלאואר" היוקרתי בוושינגטון, ושאת המילה כריש אמר ראשון סטיב צ'סקין; אף אחד ליד הבר במלון לא זיהה את הפוטנציאל חוץ מאשר מייסד דיסקברי ג'ון הנדריקס.
שבוע הכרישים בדיסקברי הוא האירוע בעל המסורת השידורית הארוכה ביותר בטלוויזיה, אך בשנה ה-26 להשקתו הפך למיזם עצל למדי הנח על הזרים שיתומים ואלמנות השליכו למים במקום המשוער שבו נזלל יקירם
בשל הנסיבות שטבלו באלכוהול, יש מי שזוכרים שהמלים שהקימו אימפריה שורבטו על מפית נייר רטובה מכוסית וויסקי שנחה עליה. סיעור המוחות לא נשאר תלוי יתום בחלל ה"מייפלאואר". הנדריקס שהקים את דיסקברי בשנת 1985, היה איש מעשה ובחזרה במשרדו הוציא מיד משימות צילום.
הגדרת המשימה הייתה מעורפלת למדי: הנדריקס הזמין מדענים ימיים בעלי שם, צילום איכותי, כרישים בהביטאט הטבעי שלהם ועדויות מצמררות של ניצולי נגיסות, או לחילופין, צילומים פתולוגיים של מי שכריש הרג אותם אבל הותיר כמה חתיכות לא מזוהות שנשמרו מתחת לסדין במקרר.
ההצלחה הייתה מיידית; דיסקברי נסקה להכנסה שנתית של 3.6 מיליארד דולר והשיקה ב-1996 ערוץ נוסף בשם "אנימל פלאנט". כרישים הפכו לשיחת היום ליד מיכל המים במשרד; סלבס מכל התחומים – היידי קלאם, ניקול קידמן, ריצ'רד דרייפוס, קרייג פרגוסון – הסכימו להגיש את השבוע; התודעה הכרישית חלחלה במהירות לתרבות הפופולרית והחלה להדהד בגוון סאטירי בתוכניות כמו סאטרדיי נייט לייב, 30 רוק, המופע של קולבר ואחרות.
בחסות הכסות המדעית והמעמד הפסבדו-רציני של דיסקברי, הופרכו כמה מיתוסים שגורים ושגויים אודות כרישים ועלו לדיון רציני תכונותיהם של כרישים לסוגיהם, הרגלי ההגירה שלהם ובעיקר פירוק הפחד הקמאי של המתרחץ הימי הממוצע מהתקפת כריש שמקורו ללא ספק בפופולריות העצומה של "מלתעות" של ספילברג מ-1975.
מה שהזין, תרתי משמע, את הרייטינג הגבוה של שבוע מלתעות, הייתה הרצינות שבה לקח הכריש את תפקידו. בין שבוע שנתי אחד למשנהו, תקפו כרישים אנשים בים וסיפקו חומרי גלם לדיסקברי
מה שהזין, תרתי משמע, את הרייטינג הגבוה של שבוע מלתעות, הייתה הרצינות שבה לקח הכריש את תפקידו. בין שבוע שנתי אחד למשנהו, תקפו כרישים אנשים בים. לפי כמות חומר הגלם המצולם בידי דיסקברי, נדמה שאף אחד לא נכנס יותר למים בלי צלם צמוד. כרישים תקפו אנשים מהיום שאלה החלו להיכנס למים, אבל יצר הרפתקנות, כסף לחופשות אקזוטיות ושיקול דעת שגוי, הביאו תיירים לאתרי כרישים מאוכלסים במיוחד, עובדה שהעלתה את מספר התאונות.
מסתבר שרוב ההתקפות מתרחשות ביום ראשון משום שזה יום מנוחה שבו נמצאים יותר אנשים במים. התברר כי גברים נפגעים יותר מנשים מכיוון שהם שוהים במים זמן רב יותר.
לפני השחתת המידות של שבוע הכרישים והזנייתו של רעיון ביולוגי ומדעי חשוב לטובת בידור זול, היה דיסקברי פלטפורמה אפקטיבית למאבק נגד הכחדתו השיטתית של הכריש. כמאה מיליון כרישים נהרגים מדי שנה, בעיקר עבור הסנפירים הנחשבים מעדן בתרבויות מסויימות ושדרוג של מסעדות יפאניות.
הטבח הלא בררני דילל בכ-97 אחוזים מאה זנים שונים של כרישים וביניהם כריש הנמר, כריש השור וראש הפטיש. בין הפעילים הבולטים לבלימת ההרג הסיטונאי היה הסנאטור ג'ון קרי, היום מזכיר המדינה האמריקאי.
לפני השחתת המידות של שבוע הכרישים והזנייתו של רעיון ביולוגי ומדעי חשוב לטובת בידור זול, היה דיסקברי פלטפורמה אפקטיבית למאבק נגד הכחדתו השיטתית של הכריש. כמאה מיליון כרישים נהרגים מדי שנה
***
הקרדיט להתעניינות הבולמוסית בכרישים שייך כמובן לספילברג ול"מלתעות". כחובב קטן של ספילברג לא אתכחש לאפקטיביות הגדולה וליכולת סיפורית נדירה. הסרט מבוסס על ספרו של פיטר בנצ'לי שמת בשנת 2000 והספיק להשתתף לפני מותו בשבוע הכרישים ב-1994. גרסת בלו-ריי חדשה של "מלתעות" שהוכנה בפיקוחו של ספילברג, נראית כמו סרט חדש שטרם נראה קודם.
סרט שנקרא Sharkman (איש הכריש) טען ליכולתו של מאן דהו לרדת לסוף דעתו של הכריש באמצעות תקשור היפנוטי. דיסקברי החל מתבלבל: שבוע אחד היה רווי המלצות לחשש לגיטימי מכרישים. שבוע אחר עודד את הצופה להכיר באופי חיית המחמד המסתתר מתחת לחזותו הרצחנית של הכריש.
***
ב-11 ביולי השנה, במה שנראה כספוילר קלאסי לשבוע הכרישים, שידר ערוץ SyFy סרט עלילתי נחות בשם "שארקנאדו". העלילה: אירוע מזג-אוויר קיצוני מציף את האוקיינוס והכרישים לליבה של לוס אנג'לס. תיאבון כזה לא נראה על המסכים מאז "הזלילה הגדולה". הסרט הדהד שבועות. מאז "נחשים במטוס" לא היה שימוש כה ברוטלי בטבע.
במקביל לשבוע הכרישים הציג נשיונל ג'יאוגרפיק את Sharkfest, אירוע כרישי משלו. אבל אף סרט לא הקים מתנגדים כה רבים יותר מהסרט שפתח את שבוע הכרישים בדיסקברי: "מגאלודון: הכריש המפלצתי חי עדיין". באורך של כ-15 מטר ועם שיניים בגודל של סכיני קצבים, טענו יוצרי הסרט כי המגאלודון, כריש מיתולוגי, משוטט עדיין במעמקי האוקיינוס.
שבוע הכרישים נפתח עם הקרנת הסרט "מגאלודון: הכריש המפלצתי חי עדיין", שטוען כי היצור המיתולוגי, באורך של כ-15 מטר משוטט עדיין במעמקי האוקיינוס. אך המגאלודון נכחד לפני מיליון שנים והסרט "התיעודי" נשך את דיסקברי בישבן
מבחינה מדעית היה הדבר דומה לטענות הרווחות – שנשללו פעמים רבות – בדבר קיומה של נסי, המפלצת מלוך נס, האגם הסקוטי. המגאלודון נכחד לפני מיליון שנים והסרט "התיעודי" נשך את דיסקברי בישבן.
התברר ששחקנים נשכרו לגלם חוקרי ימיים המחפשים אחרי המגה-כריש בחופי דרום-אפריקה. חומר מצולם ומבויים הראה חיה ענקית דמויית כריש מטביעה (אוכלת) ספינת דיג. וכמקובל בסרטי כרישים, טרח דיסקברי להציג ניצול מהתקפת מגאלודון, לווייתן שאיבד את זנבו. הפידבק היה אלים והטוקבקיסטים חגגו על דיסקברי כאחרוני הטרולים.
רוב הזמן מוקדש שבוע הכרישים למסר מבלבל: הכריש הוא חיה בעלת מזג נעים שאינו מתקיף ללא פרובוקציה ובשר אדם כלל אינו טעים לו, מצד אחד; ומצד שני ניסיון כושל להסביר את התקפות הכרישים הלא מעטות ברחבי העולם. אין דרך טובה יותר מלהדגים את שתי התיאוריות הסותרות הללו מאשר צילומים, חלקם אותנטיים, של ניצולי התקפת כריש או תיעוד התקפה כזאת בזמן אמת.
הנבל האמיתי של הסרטים הללו הוא הכריש הלבן הגדול שהתנהגותו הכי פחות מובנת למדענים. אחרי שמתבוננים בדחייה אמיתית במסכנים שהותקפו בעת גלישה, שחיה או דשדוש סתמי בים מציגים ידיים ורגליים קטועות, חזה שנזקק למאות תפרים כדי לשחזרו ורגליים שכל השרירים והגידים נקטעו מהם, הופך הים בתודעה האישית של הצופה, מאתר לבילוי קייצי לגיהנום גועש צבוע בדם ומלא אברים קטועים.
רוב הזמן מוקדש שבוע הכרישים למסר מבלבל: הכריש הוא חיה בעלת מזג נעים שאינו מתקיף ללא פרובוקציה ובשר אדם כלל אינו טעים לו, מצד אחד; ומצד שני ניסיון כושל להסביר את התקפות הכרישים הלא מעטות מדי שנה ברחבי העולם
על פי כתב ההגנה על הכריש, אחוז גדול של כדור הארץ הוא ימים ואוקיינוסים, והדעת נותנת כי בשלב כזה או אחר יתקל אדם בכריש.
הכריש, כך הסנגורים, אינו יודע אדם מהו ואין לו עניין נקודתי לפגוע בנו. כאשר הוא רעב, כמו כל חיה חזקה אחרת בפירמידת המזון בטבע, הוא אוכל את שנקלע בדרכו. הוא מעדיף כלבים וסוסי ים, אבל אם רגליו של גולש היושב על הגלשן שלו ומחכה לגל ממתינות לו, הוא יסתפק בהן.
הצרימה הקשה ביותר שמייצר שבוע הדמים, היא הטמטום וחוסר שיקול הדעת של תאב הפרסום המצוי. תאוות הפרסום היא שהולידה את כלובי הברזל שבהם יורדים אנשים רגילים (ולא מדענים) למים שורצי כרישים ומגרים את החיה להשגיח בהם.
לפעמים חולף הכריש לידם בתנועה מרהיבה. לפעמים הוא מסתער על הכלוב, מפרק אותו כחבילת זרדים ולועס את מה שנמצא בתוכו. את הסרטים המופקרים הללו מנחים צעירים שמאסו בבאנג'י, מצנחי ריחוף וצניחה חופשית ומחפשים את העימות החזיתי עם חיה ששיקול הדעת שלה לוקה בחסר.
גם אני הייתי מתקיף את מי שהיה מניח תחת אפי טונה קשורה בחבל והיה מושך אותה כל פעם שהייתי מתקרב. זה לא מדע אלא רודיאו. בוקרים המאותגרים שכלית והמכונים מדענים, מנסים לרכוב על הכריש. במקום להשליך אותם מגבו – הוא יאכל אותם ויותיר מהם עננת דם ותמונה על המדף בסלון של הוריהם.
פורסם לראשונה ב"מעריב" 2013
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם