בשבועות האחרונים לא ניתן להימלט מזה – יותר ויותר בכירים ואנשי צבא מדברים על כך שישראל צועדת לעימות בגבולה הצפוני. כולם או רובם, למצער, מסכימים כי מדובר בעניין קרוב. ובהקשר זה צץ לאחרונה ויכוח נוסף: כמה זמן ישראל תוכל להחזיק  מעמד בלי חשמל? 72 שעות? יותר? פחות?

כשהחימוש של חזבאללה מדויק, מחד. ומצד שני, לישראל משק חשמל ריכוזי מאוד, אשר למעלה מ-50% ממנו מרוכז ב-10 תחנות כוח, לא צריך להיות גאון צבאי כדי להבין לאן חזבאללה יירה (אם וכאשר) את הטילים הראשונים שלו.

כשהחימוש של חזבאללה מדויק, ולישראל משק חשמל ריכוזי מאוד, שלמעלה מ-50% ממנו מרוכז ב-10 תחנות כוח, לא צריך להיות גאון צבאי כדי להבין לאן חזבאללה יירה (אם וכאשר) את טיליו הראשונים

מחשבה זו, יחד עם התשובות לה, צריכות לעמוד בבסיסה של חשיבה שאומרת – כיצד אנו משנים את סדרי העולם בצפון כך שיעמדו, מצד אחד, במלחמה כוללת, יפזרו את הסיכונים מפגיעות ישירות במקומות אסטרטגיים, אך מנגד יתקדמו ויעשו שימוש בטכנולוגיות הקיימות כיום על מנת להצעיד את הצפון מספר צעדים קדימה.

בפני מדינת ישראל עומדת הזדמנות ייחודית, ואני מקווה ומייחל שהיא תהיה גם חד פעמית. לראשונה, אזורים שלמים באזור הצפון מפונים, והמדינה יכולה לפעול, אקטיבית, על מנת לשפר עשרות מונים את המצב שם ולהפוך אותו לאזור מתקדם, טכנולוגי, וכזה שיעניק חווית מחיה אחרת למה שתושביו התרגלו.

לבי לבי על אותם תושבים שפונו. אין חולק על הסבל והאתגרים העצומים שתושבי הצפון חווים יום יום מאז פונו. ודווקא בשל כך, למדינה עומדת הזדמנות פז לפתח דרמטית את האזור ולהשיב את התושבים לערים ולמקומות מגורים טובים יותר ממה שעזבו אותם. זה המינימום הנדרש.

ראשית, ניתן להתחיל לטפל בצפון, במקומות שניתן כמובן, בשיפוץ תשתיות החשמל והמים, כך שיעמדו בשורה אחת עם הרמה הנהוגה במרכז הארץ (או בסטנדרטים גבוהים מכך) ולא מספר רמות מתחתיה.

כיצד נשנה את סדרי העולם בצפון כך שהאזור יעמוד במלחמה כוללת, יפוזרו הסיכונים מפגיעות ישירות במקומות אסטרטגיים, ומנגד יתקדמו לשימוש בטכנולוגיות הקיימות כיום כדי להצעיד את הצפון מספר צעדים קדימה

בנוסף, המדינה יכולה וצריכה להודיע כי הצפון, זה שבו כבר קיימות טורבינות רוח ומתקנים פוטו-וולטאיים – הוא זה שיוביל את מהפכת האנרגיה של ישראל. המדינה יכולה להציב מעל מבנים ואתרים דו-שימושיים (כגון: חניונים מקורים, בתי עלמין, חממות וכד') מתקנים פוטו-וולטאיים משולבי אגירה, שיוענקו לתושבים ויסייעו להם לחסוך בחשמל.

מהלך זה הוא כפול – גם יצמצם את הוצאותיהם של התושבים כשיחזרו לבתיהם במקום, וגם יוריד מנטל החשמל הנצרך במדינה, שכבר כיום מתקרב לסף שבו מדינת ישראל כבר לא תוכל לעמוד.

כמובן שלמהלך זה תהיה השפעה מורלית חשובה – עדיין יהיה חשמל באזורים רבים, גם אם מקומות שונים ייפגעו כתוצאה מירי. החיים לא ייפסקו.

אך מעבר לכך, המדינה תקל ותאפשר לתושבים שירצו לעסוק בתחום ולמכור את החשמל שייצרו במחיר מוזל, ובכך להרוויח סכום כסף שיסייע להם בחזרה לאזור. בתחילה, תוכל המדינה לגבות מס מינימלי על אותם רווחים (או לא לגבות כלל) ורק כעבור שנה להעלות את המס לקבוע.

כדי שמהלכים אלה יצליחו, על המדינה לחשוב כבר היום כיצד היא רואה את חזרתם של תושבי הצפון לשם ולהיערך לכך. רשות החשמל צריכה כבר עכשיו לחשוב על 2 מסלולים: מסלול ירוק ומסלול כתום – שיתמרצו את היזמים להקים פרויקטים סולאריים, במקום לדכא אותם ולדרוש הקמה היום וחיבור בעוד 3 שנים.

המדינה צריכה להודיע שהצפון, בו כבר קיימות טורבינות רוח ומתקנים פוטו-וולטאיים – הוא זה שיוביל את מהפכת האנרגיה של ישראל, ולהציב מעל מבנים ואתרים דו-שימושיים מתקנים פוטו-וולטאיים משולבי אגירה

ההיערכות חייבת להיות מעשית גם ברמת התקציבים וברמת התעריפים שיוקצו לכך. בפני המדינה עומדת הזדמנות פז, בתקווה שתהיה חד-פעמית, גם לשפץ ולהצעיד קדימה את הצפון, גם לקדם ולזרז פרויקטים שכבר מחכים לאישורים וגם לתת חוסן אנרגטי, כלכלי ונפשי לכלל אזרחי המדינה. אל לה לבזבז הזדמנות זו.

עופר אזולאי הוא בעלים ומנכ"ל של חברת טריפל אס, אנרגיות מתחדשות, וממייסדי פורום אנרגיה ירוקה (פא"י) - פורום התנדבותי שמטפל בבעיות בוערות בתחום האנרגיה המתחדשת, בהן נתקלות חברות קטנות ובינוניות.