יאסר ערפאת מוחא כפיים מעל ראשו בשעה שכמה צירים מריעים לו בעמידה בעצרת הכללית של האו"ם בניו יורק, 14 בנובמבר 1974. שני הצירים מאירלנד, בשורה הראשונה משמאל, נשארו לשבת (צילום: AP Photo)
AP Photo

דע את האויב

"לקרוא את הרצל בביירות" של ההיסטוריון ג'ונתן מארק גריבץ עוסק במרכז המחקר הנשכח של אש"ף, שפעל כעשרים שנה בביירות והשפיע על חשיבתם של פלסטינים רבים על ישראל ● בשיאו העסיק המרכז כ-80 חוקרים ופרסם באינטנסיביות, אך כיום הוא מפוצל בין אלג'יריה לרמאללה ופועל כצל חיוור של עצמו

באירוע שדי נשכח בדברי הימים של מלחמת לבנון הראשונה, צה"ל השתלט על הספרייה והארכיון המלאים של מרכז המחקר של הארגון לשחרור פלסטין בספטמבר 1982. אוצר הספרים שהובל דרומה לישראל כלל את "הרעיון הציוני", קובץ טקסטים ציוניים וכתבים מכוננים אחרים על בניינה של מדינה יהודית.

באופן מובן, תשומת הלב התקשורתית הייתה מרוכזת אז בעיקר במלחמתה של ישראל באש"ף ובטבח במחנות הפליטים סברה ושתילה. הספרייה הגדולה של מרכז המחקר, שנוסד בביירות ב-1965, שהתה בישראל זמן קצר בלבד. היא הוחזרה לאש"ף ב-1983 בתמורה לשחרור חיילים ישראלים שנשבו בלבנון.

בספרו החדש, "Reading Herzl in Beirut: The PLO Effort to Know the Enemy" ("לקרוא את הרצל בביירות: מאמציו של אש"ף לדעת את האויב"), שראה אור ב-9 ביולי, ההיסטוריון ג'ונתן מארק גריבץ מתעד את יחסיה ה"טעונים" של ישראל עם מרכז המחקר, ששוכן כעת ברמאללה.

"אינטלקטואלים ופעילים לאומנים פלסטינים ובעלי בריתם נמנים עם הקוראים הנלהבים ביותר של התקשורת הישראלית ושל מלומדים יהודים, ציונים וישראלים. אפשר לראות זאת כמורשת מרכז המחקר של אש"ף"

"מאז אותן שנים מוקדמות בביירות, אינטלקטואלים ופעילים לאומנים פלסטינים ובעלי בריתם נמנים עם הקוראים הנלהבים ביותר של התקשורת הישראלית ושל מלומדים יהודים, ציונים וישראלים. אפשר לראות זאת כמורשת מרכז המחקר של אש"ף", אומר גריבץ בריאיון לזמן ישראל.

כוחות ההצלה מחפשים ניצולים לאחר פיצוץ במטה הצבאי הישראלי בעיר צור בלבנון ב-1982 (צילום: ויקישיתוף/ ארכיון צה"ל)
כוחות ההצלה מחפשים ניצולים לאחר פיצוץ במטה הצבאי הישראלי בעיר צור בלבנון ב-1982 (צילום: ויקישיתוף/ ארכיון צה"ל)

בתקופת הזוהר שלו בסוף שנות ה-70, מרכז המחקר של אש"ף העסיק 80 בני אדם ופרסם באינטנסיביות. אמנת אש"ף קראה להפעלתה של "מחלקת מחקר", ועד מהרה חוקרים עסקו ב"חקר העובדות המפורטות של כל מה שקשור בנושא הפלסטיני מכל ההיבטים".

גריבץ, פרופסור ללימודי המזרח הקרוב ויהדות באוניברסיטת פרינסטון, עשה את עבודת המחקר עבור הספר בישראל, ברשות הפלסטינית ובאירופה. ב-2018 הוא ביקר בגדה המערבית כדי לראות את המטה הנוכחי של מרכז המחקר של אש"ף.

גריבץ, פרופסור ללימודי המזרח הקרוב ויהדות באוניברסיטת פרינסטון, ביקר במטה הנוכחי של מרכז המחקר של אש"ף ברמאללה, שהיום הוא צל של גרסתו הקודמת

ברמאללה גריבץ התקבל בחום על ידי הצוות. הוא פגש את סמיח שביב, מנהל המרכז המנוח. האינטלקטואל הפלסטיני הצטרף למרכז המחקר ב-1978 והיה במרכז המחקר במערב ביירות כאשר פצצות נפלו על הבניין בפברואר 1983.

גריבץ הופתע לשמוע משביב שאין תוכניות להחזיר את הארכיון לרשות הפלסטינית מאלג'יריה, שבה הספרייה ככל הנראה נמצאת היום (אלג'יריה הייתה פטרונית מרכזית של אש"ף וסיפקה נשק ואימונים לטרוריסטים פלסטינים). "אנחנו כאן לא ראינו שום דבר – בכלל", אמר שביב לגריבץ על הארכיון.

"לקרוא את הרצל בביירות" (צילום: באדיבות ג'ונתן גריבץ)
"לקרוא את הרצל בביירות" (צילום: באדיבות ג'ונתן גריבץ)

נוסף על היותו נפרד מהארכיון, מרכז המחקר הנוכחי הוא צל של גרסתו הקודמת, כותב גריבץ. הוא מעסיק הרבה פחות חוקרים, והפרסומים התמעטו מאוד בהשוואה לשנות ה-70.

"מחקר רציני דורש רמה של יציבות", אמר שביב לגריבץ. "בביירות היינו שמחים ויציבים. [ברמאללה] המצב שלנו לא יציב. כאן יש הרבה יותר תנודתיות".

במהלך המחקר שלו בירושלים גריבץ נפגש עם קציני צבא ומודיעין שהשתתפו בהחרמת הספרייה בביירות או נמנו עם אלה שהחזירו את הספרייה בחילופי השבויים. מהפלסטינים שראיין, גריבץ הבין שהמרכז אפשר להם ללמוד על הציונות ועל ישראל כחלק מהפרויקט הלאומי שלהם.

"אין ספק שמרכז המחקר של אש"ף, יחד עם המכון ללימודים פלסטיניים, הדגימו לפלסטינים ולתומכיהם שקריאת טקסטים ציוניים וישראליים לא צריכה להיתפס כסימן לחוסר נאמנות למאבק הפלסטיני; במקום זאת, אפשר להבין את העיסוק הזה ברעיונות האויב כמשרת את מאבק השחרור הפלסטיני", אומר גריבץ.

המרכז אפשר לפלסטינים ללמוד על הציונות ועל ישראל כחלק מהפרויקט הלאומי שלהם. "אפשר להבין את העיסוק הזה ברעיונות האויב כמשרת את מאבק השחרור הפלסטיני"

גלים של אנטישמיות

מבין הספרים שפרסם מרכז המחקר של אש"ף הדהים את גריבץ במיוחד התרגום לערבית של "הרעיון הציוני". הספר האיקוני, שפורסם במקור ב-1959, הוא קובץ מאמרים חשובים של הוגים ציוניים מובילים, בהם בנימין זאב הרצל, שמוזכר בכותרת ספרו של גריבץ.

גריבץ מדגיש פרסום נוסף של מרכז המחקר, ספר מאת החוקר מוסטפא עבד אל-עזיז שהשתייך לאש"ף. על פי מחשבתו של המחבר הפלסטיני, "ישראל הפרה את העיקרון הבסיסי של החוק הבינלאומי – דהיינו, שמדינות מפעילות ריבונות רק על שטחיהן שלהן ועל אזרחיהן שלהן", כותב גריבץ.

ההיסטוריון ג'ונתן מארק גריבץ (צילום: באדיבות המצולם)
ההיסטוריון ג'ונתן מארק גריבץ (צילום: באדיבות המצולם)

ישראל, כתב עבד אל-עזיז, "תורמת באופן פעיל להיווצרות גלים של אנטישמיות, שפורצים מהספק האופף את נאמנותם ומסירותם של יהודי העולם". עבד אל-עזיז גם טען כי קיומה של מדינה יהודית "מאט את מידת השתלבותם של יהודים בחברוֹת שלהם" ו"מבודד אותם מאומותיהם".

פרסומיו של המרכז כוללים מסמכים רבים העוסקים בשאלות הקשורות לעמיוּת היהודית ולציונות. במשך עשרות שנים, אחד המסרים המרכזיים של אש"ף היה שהיהודים אינם אנשים רגילים ולפיכך אינם יכולים לכונן מדינת לאום.

מבין הספרים שפרסם מרכז המחקר של אש"ף הדהים את גריבץ במיוחד התרגום לערבית של "הרעיון הציוני". פרסומיו של המרכז כוללים מסמכים רבים העוסקים בשאלות הקשורות לעמיוּת היהודית ולציונות

"פלסטינים רבים ממשיכים לדבוק בהשקפה הקלאסית של אש"ף שהיהודים הם דת, לא לאום, ולפיכך הציונות אינה לגיטימית, מפני שדת איננה בסיס לגיטימי ללאומיות. עם זאת, ישנם אחרים הטוענים שגם אם היהודים לא היו לאום לפני עליית הציונות, הם הפכו ללאום דרך החוויות המשותפות שלהם במדינת הלאום ישראל", אומר גריבץ.

"כמו לחקור סרטן"

אינטלקטואל פלסטיני מוביל שניהל בסופו של דבר את מרכז המחקר של אש"ף הוא סברי ג'ריס, בוגר הפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית. ספרו המכונן, "הערבים בישראל", פורסם בעברית ב-1966.

חיילי צה"ל במהלך פשיטה צבאית במחנה הפליטים אל-אמערי ליד רמאללה, הגדה המערבית, 4 במרץ 2024 (צילום: פלאש 90)
חיילי צה"ל במהלך פשיטה צבאית במחנה הפליטים אל-אמערי ליד רמאללה, הגדה המערבית, 4 במרץ 2024 (צילום: פלאש90)

במסגרת מחקרו לספר "לקרוא את הרצל בביירות", גריבץ שאל את ג'ריס אם המחקר על ישראל עורר בו אהדה כלשהי כלפי המדינה היהודית והציונות. "בהחלט לא", ענה לו ג'ריס. "יותר שנאה? גם, בהחלט לא", אמר ג'ריס.

"המשורר הפלסטיני דרוויש אמר שרופאים ומדענים יכולים לבלות את כל הקריירה שלם במחקר על סרטן או על מחלות אחרות, אבל זה לא אומר שהם אוהבים סרטן"

בסופו של דבר, עשורים של מחקר על ישראל עשו אותו "יותר רציונלי", אמר ג'ריס.
המשורר הפלסטיני האיקוני מחמוד דרוויש שמע פעם במקרה מישהו מאשים את ג'ריס בחיבה לציונים, כותב גריבץ. נראה שדרוויש הגן על ג'ריס במסירות.

"לדברי ג'ריס, דרוויש אמר בתגובה שרופאים ומדענים יכולים לבלות את כל הקריירה שלם במחקר על סרטן או על מחלות אחרות, אבל 'זה לא אומר שהם אוהבים חולי או שהם אוהבים סרטן. אותו הדבר עם סברי [ג'ריס]. הוא רק חוקר את הציונות. זה לא אומר שהוא אוהב את הציונות'".

באשר להסדר עם ישראל, ג'ריס היה יותר "רציונלי" או מעשי מבני דורו באש"ף בסוף שנות ה-70. אולם מתן לגיטימציה לציונות – ולישראל – מעולם לא בא בחשבון מבחינתו.

מרכז המחקר של אש"ף רוקן על ידי צה"ל ב-1982 ותכולתו הובאה לישראל במשאיות
מרכז המחקר של אש"ף רוקן על ידי צה"ל ב-1982 ותכולתו הובאה לישראל במשאיות

"הפלסטינים אולי, בנסיבות מסוימות, יהיו מוכנים לחתור להסדר באזור, שישראל היא צד בו. אבל הם לא מוכנים לחתום על הסכם שמכיר בלגיטימיות של הציונות.

"שום ערבי פלסטיני לעולם לא יוכל לקבל כלגיטימית דוקטרינה שלפיה עליו להיות מורחק מרוב חלקי המולדת שלו מפני שהוא ערבי מוסלמי או ערבי נוצרי, בשעה שכל מי ששייך לדת היהודית מכל מקום בעולם זכאי להתיישב כאן", כתב ג'ריס בגיליון מ-1977 של כתב העת למחקרים פלסטיניים.

ג'ריס גם התבלט בטענתו כי קיומה של ישראל מותנה במצב מלחמה קבוע עם שכניה. הוא זיהה את מצב המלחמה הזה כ"דבק" שמחזיק יחד מדינה יהודית קטנטנה ומפוצלת

ג'ריס גם התבלט בטענתו כי קיומה של ישראל מותנה במצב מלחמה קבוע עם שכניה. הוא זיהה את מצב המלחמה הזה כ"דבק" שמחזיק יחד מדינה יהודית קטנטנה ומפוצלת. דחיית הצעות שלום מאפשרת לישראל להציג את מדינות ערב ואת הפלסטינים כעוינים תמידית, כתב ג'ריס.

"ריאליזם עשוי להצריך הכרה בקיומה של מדינה יהודית בפלסטין, ובכך שאולי יש להביא זאת בחשבון בחתירה להסדר. אבל משמעות הדבר לעולם לא תהיה אישור נטיות ההתפשטות והבלעדיות של הציונות", כתב ג'ריס. לאחר קבלת "שלום" עם ישראל, כתב ג'ריס, הקרקע תהיה מוכנה להתפרקות עצמית של המדינה היהודית.

"על סמך הידע שלו על החברה הישראלית, ובייחוד הערכתו כי היא מפוצלת ביותר ומחזיקה מעמד יחד רק בשל תפיסת האויב המשותף שלה, ג'ריס טען לטובת אימוץ יוזמת שלום. מחקרו על האויב הוביל אותו להאמין שעשיית שלום היא הדרך לנצח במלחמה", אומר גריבץ.

עוד 1,142 מילים
סגירה