ביום שישי האחרון השגרירות הסינית בטהרן ציינה 53 שנים לכינון היחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות. השגריר הסיני קונג פיו דיבר על העמקת היחסים לאורך השנים והפיכתה של סין לשותפת הסחר הגדולה ביותר של איראן.
האירוע הזה מגיע בהמשך לברכות ששיגר הנציג הסיני בתחילת השבוע לנשיא החדש, יחד עם אמירה שסין מצפה להעמיק עוד יותר את שיתוף הפעולה עם איראן. אלא שהדברים המלטפים מהצד הסיני לאו דווקא עומדים בקנה אחד עם הציפייה האיראנית.
חוקר איראני בכיר חשף בשבוע שעבר טפח מהדאגה ההולכת וגוברת באיראן מהתלות שלה בסחר עם סין. "כיום אנחנו מוכרים נפט לסין בתנאים מחפירים", אמר מורטזה ברוזיפאר, חוקר מהמכון הלאומי האיראני למחקרי אנרגיה בראיון לאתר ILNA האיראני.
"המחיר שאנחנו מקבלים עבור הנפט נמוך מאוד והתשלום בעדו הוא ייבוא של סחורות מסין". האכזבה האיראנית מהסחר הלא סימטרי עם סין מלווה את המשטר כבר זמן רב
"המחיר שאנחנו מקבלים עבור הנפט נמוך מאוד והתשלום בעדו הוא ייבוא של סחורות מסין". האכזבה האיראנית מהסחר הלא סימטרי עם סין מלווה את המשטר כבר זמן רב. אבל בצוק העיתים ולמול הצורך האיראני בתחזוק הציר מול הקואליציה המערבית שהתהוותה מולה, משטר האייתולות מעדיף את הגיבוי המדיני וההצהרתי של בייג'ין על האינטרס הכלכלי.
המכון למחקרי ביטחון לאומי פרסם לפני שבוע מחקר מקיף על התלות הכלכלית הגוברת של איראן בסין, ופרס תמונה מדאיגה מאוד מבחינת האיראנים. במחקר של ד"ר רז צימט וד"ר תומר פדלון, השורה התחתונה הייתה: "השותפות הכלכלית בין שתי המדינות נותרה מוגבלת, בפרט בתחומי ההשקעות הסיניות בפרויקטים תשתיתיים גדולים באיראן ובמסחר שאינו מבוסס על נפט.
"בשלב זה ניכר כי משטר הסנקציות, סירובה של איראן לחתום על אמנת FATF (כוח המשימה הבינלאומי למאבק בהלבנת הון ובכספי טרור), לצד היעדר אטרקטיביות של הכלכלה האיראנית בשל בעיות מבניות שמהן סובל המשק האיראני, וביניהן ניהול כושל, שחיתות והיעדר שקיפות, מעכבים את שיפור שיתוף הפעולה הכלכלי בין המדינות".
הממד המרכזי של חוסר הסימטריה בין המדינות הוא ייצוא הנפט מאיראן לסין. המספרים הללו הולכים וגדלים במהלך השנים. בשנת 2020, בעיצומה של מגפת הקורונה, עמד הסחר על 118 חביות ביום. ב־2023 הוא הגיעה ל־441 מיליון חביות, ממוצע של 1.38 מיליון חביות ביום.
אלא שהעלייה הזו לא מתורגמת לזרימה של מטבע זר לכלכלה האיראנית המקרטעת. לפי צימט ופדלון, 80% מייצוא הנפט האיראני מיועד לסין. תלות מוחלטת
אלא שהעלייה הזו לא מתורגמת לזרימה של מטבע זר לכלכלה האיראנית המקרטעת. לפי צימט ופדלון, 80% מייצוא הנפט האיראני מיועד לסין. תלות מוחלטת. דוגמה נוספת היא חתימת הסכם רכישת אוטובוסים חשמליים וציוד מעקב ושליטה סיניים לבירה טהרן.
החוזה שנחתם בחודש מאי האחרון בשווי שני מיליארד אירו גרר אחריו ביקורת חריפה מאוד, גם בקרב מקבלי ההחלטות באיראן. חברי מועצת העיר ביקשו לדעת כיצד הוא ימומן, ואז התברר כי לשכת המנהיג העליון עלי חמינאי מעורבת בהחלטה, ומי שיממן את העסקה הוא ככל הנראה משרד האנרגיה הממונה על ייצוא הנפט.
התשלום יהיה ככל הנראה תמורת ייצוא נפט וקרנות איראניות המנוהלות כיום בסין במסגרת סחר הנפט בין שתי המדינות. בשורה התחתונה, איראן שילמה עבור הפרויקט הזה מחיר יקר בכל מובן, בהנחה שהיא שילמה עבורו בנפט זול.
על רקע המספרים הללו ניתן להבין את הביקורת של מורטזה ברוזיפאר. לדבריו התלות בסין גורמת להידללות מהירה במשאבים הלאומיים האיראניים ללא החזר השקעה משמעותי שמקדם את הכלכלה האיראנית.
על רקע המספרים הללו ניתן להבין את הביקורת של מורטזה ברוזיפאר. לדבריו התלות בסין גורמת להידללות מהירה במשאבים הלאומיים האיראניים ללא החזר השקעה משמעותי שמקדם את הכלכלה האיראנית
קרן העושר האיראנית National Development Fund (NDF), שאליה אמורים להיות מועברים 30% מרווחי הנפט, עמדה עד 2018 על סכום מצטבר של כ־100 מיליארד דולר. אלא שפרישת ארה"ב מהסכם הגרעין והטלת סנקציות חדשות, הביאו לדלדול משמעותי בקרן.
הוול סטריט ג'ורנל חשף בשנה שעברה שאיראן מוכרת לסין כל חבית בהנחה ממוצעת של 30 דולר. "הנשיא החדש פזשכיאן חייב להבין שעם המחירים הנמוכים האלה תעשיית הנפט האיראנית תגיע מהר מאוד לפשיטת רגל", אומר ברוזיפאר.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם