ישראלים הולכים עם מסכות גז בתל אביב במלחמת המפרץ, ינואר 1991
ישראלים הולכים עם מסכות גז בתל אביב במלחמת המפרץ, ינואר 1991

הבטן המלאה של תא"ל ש.

הארכיון של רוןזמן ישראל נובר בארכיון של העיתונאי הוותיק רון מיברג ומפרסם מחדש מבחר מכתבותיו, שקריאה בהן היום מספקת פרספקטיבה איך הגענו עד הלום ● והשבוע: בחזרה למלחמת המפרץ ב-1991 ולזעם של תא"ל ש. על "מדיניות הספיגה" הצה"לית, שהבליגה על הטילים שנחתו כאן מעיראק

"הכי מרגיז אותי אהוד ברק", אמר לי תא"ל (מיל') ש'. "יש לו את המינוי לרמטכ"ל בכיס, עוד חודשיים הוא נכנס לתפקיד, והפוליטיקאי המוכשר הזה עדיין לא אמר מילה על המצב. השתיקה הזו מעצבנת אותי מכיוון שהיא מעידה על התחכום של האיש.

"אם תהיה פעולה, ברק ידאג לקבל את הקרדיט. במידה שצבא ההבלגה לישראל יישב עם האגודלים תקועים בישבן עד סוף המלחמה, ברק לא היה בעסק. בסופו של דבר הרי הכול דולף החוצה, ובעוד עשרים שנה יספר מילשטיין, ההוא שכותב על הפקת לקחים, איך ברק תקף את העיראקים מחופש לאישה במבצע 'אביב נעורים ב'".

אני מכיר את ש. שנים והוא לא מאלה שמדבר בשמו ומקים מהומת אלוהים שהוא במרכזה. אבל הוא רוצה שגרסתו תישמע ולכן הוא מדבר אתי, לציטוט אבל לא לייחוס. לא עיתונות במיטבה, אבל מלחמת המפרץ מלאה מומחים שמדברים מהביטחון היחסי של אנונימיות מובטחת.

"נדחפתי בימים האחרונים מספר פעמים למטכ"ל, ואני מודיע לך שאגי מבין את התסכול של ח. ואביהו. ח. היה רוצה למחוק את האינתיפאדה עם מבצע עשוי היטב, ואביהו מת לשכוח מרמי דותן. שניהם כבר אמרו דברים מרגיעים ואחרים לעם ישראל, אבל הרמטכ"ל המיועד שומר על דממת אלחוט".

במהלך מלחמת המפרץ: סגן הרמטכ"ל אהוד ברק עם ראש עיריית רמת גן צבי בר (שני מימין). יוני קורן משמאלו של ברק. (צילום: באדיבות יוני קורן)
סגן הרמטכ"ל אהוד ברק במהלך מלחמת המפרץ (צילום: באדיבות יוני קורן)

ש. השתחרר ב-1984, אחרי שהבין כי האינפלציה הצה"לית בתא"לים מניעה אותו לרוחב. בקונסטלציה פוליטית בה היה אריק שרון שר ביטחון, הוא לא היה מתקדם מטר נוסף.

הוא ניסה לאגף דרך האופוזיציה, הפעיל לחצים, הייתה שדולה, אבל כאשר יצחק רבין התמנה לשר הביטחון, הוא הלך אליו ושאל מה עם דרגת האלוף; רבין ענה שזה לא בכוכבים. אז אני עוזב, הוא אמר לרבין, ושר הביטחון אמר חבל.

לש. היה ברור שכל עוד אריק שרון שר ביטחון הוא לא יתקדם מטר נוסף. הוא ניסה לאגף דרך האופוזיציה, הפעיל לחצים, ולבסוף שאל את רבין שר הביטחון, מה עם דרגת האלוף; רבין ענה שזה לא בכוכבים. אז אני עוזב, הוא אמר

ראינו קצת טלוויזיה ביחד בדירה הגדולה שלו באחד המגדלים הגבוהים בתל־אביב, בטבורו של אזור א', והרגל שלו קפצה בעצבנות כל פעם שדובר צה"ל שלח לטלוויזיה איזה תא"ל (מיל'). היו שם גיורא פורמן, ומאיר שריב, ואהרן לב־רן, ושניים מחיל האוויר, וחיים יעבץ האסטרונאוט מתהילת "לא ייפלו כאן טילים", כולם בעיניו פחות טובים ורהוטי דיבור ממנו.

אקשן זה שם המשפחה שלו, אבל המערכת לא משתמשת בך כאשר אתה עוזב אותה בטריקת דלת. בוא נעזוב אותך לרגע, דחקתי בו ברוח טובה, תן שמות של קצינים שפרשו מהצבא והיו יכולים לתת את הסחורה.

משפחה ישראלית בחדר האטום ביום הראשון של מלחמת המפרץ (צילום: נתן אלפרט/לע"מ)
משפחה ישראלית בחדר האטום ביום הראשון של מלחמת המפרץ (צילום: נתן אלפרט/לע"מ)

"אתה צוחק", הוא התנפל עלי, "איפה עמנואל ולד, שצעק לפני שנים שלצבא אין תכניות? איפה תא"ל יפתח ספקטור, שעזב את חיל האוויר מכיוון שחשב שה'לביא' זה בזבוז זמן, כסף ועווית מגלומנית של המערכת? אתה חושב שזה נעים להיות בחוץ? השבוע הלכתי לרמת גן כמו כל הנודניקים, לראות מה עושה טיל סקאד כשהוא פוגע, ואני רואה את פיחוטקה, היום ראש מועצת רמת השרון ותא"ל צנחנים לשעבר, הולך במעיל הזמש החום שלו ברחוב כמו כולם.

"שים לב שמדובר בדבר חדש עבורנו. מתי דיברו על צה"ל במונחים של ספיגה? מכיוון שבספיגה אנחנו עוסקים, שולחים לתקשורת קציני מילואים של נ"מ, שמבינים במגננה ובעורף. מה יעשו עם מישהו כמוני? אני מבין בצניחה בעורף האויב. מה אני מבין בחדרים אטומים".

"שים לב שמדובר בדבר חדש עבורנו. מתי דיברו על צה"ל במונחים של ספיגה? שולחים לתקשורת קציני מילואים של נ"מ, שמבינים במגננה ובעורף. אני מבין בצניחה בעורף האויב. מה אני מבין בחדרים אטומים"

* * *

יש לו ילדים קטנים מנישואים שניים, והם שיחקו באקדחי פלסטיק, רובי לייזר וכל מיני צעצועי מלחמה שילדים משחקים בהם גם בימי שלום. האקדח הגדול והמוכסף שלו – לא חקרתי איך וכיצד קנה אקדח "בלקהוק" של רוגר, קוטר 0.44 עם כוונת טלסקופית של "טסקו" – היה מונח במקום גלוי והכניס אותי ללחץ.

אולי תחביא אותו, הצעתי, מישהו עוד יחטוף כאן כדור. הוא הביט בי ואמר את המשפט המרגיז ביותר בתולדות המין הגברי: "אקדחים לא הורגים, אנשים הורגים".

כוחות כיבוי פועלים במקום שבו נפל טיל ברמת גן, מלחמת המפרץ, 1991 (צילום: משה שי/פלאש90)
כוחות כיבוי פועלים במקום שבו נפל טיל ברמת גן, מלחמת המפרץ, 1991 (צילום: משה שי/פלאש90)

ביום שצ'יץ' קרא לתל אביבים עריקים, הייתה לו תכנית מחאה. הוא רצה לעלות על הגג ולירות ממנו בסקאדים הנכנסים. אשתו הניאה אותו מכך.

"הכרתי בצבא את הסמח"ט של צ'יץ'. ההוא לא היה מתחיל את היום אם צ'יץ' לא היה קורא לו בנזונה לפחות פעם אחת. עכשיו הוא מפעיל את צ'יץ'־טורס. מסתובב בעיר עם כל מיני קיביצערים שבאו מחו"ל כדי לנקות את המצפון.

"שמישהו יסביר לי למה היה צריך לפתח את ה'לביא' ולא את ה'חץ'? זו שאלה ברמה אסטרטגית. הרי הנושא של הטק"קים אינו חדש. אז למה לא הלכנו מלכתחילה על פתרונות נגד הנשק הזה?"

"אני לא מתכונן לשפוך את המעיים שלי בעיתון. אני רק מבטיח לך שאם מישהו יתעשת ויכין מוסף מחדל בסוף המלחמה, אני מוכן לכתוב שם בעצמי. קשה לי עם 'שקט, סופגים', אבל את הביקורת הקשה באמת אני משאיר לאחר כך.

"שמישהו יסביר לי למה היה צריך לפתח את ה'לביא' ולא את ה'חץ'? זו שאלה ברמה אסטרטגית. הרי הנושא של הטק"קים אינו חדש. לסורים יש יותר טילים מאשר לעיראקים, כולל סקאדים, ויש להם גבול משותף איתנו. אז למה לא הלכנו מלכתחילה על פתרונות נגד הנשק הזה. שפכו עלינו טק"קים, ולא הייתה לנו תגובה שאינה מרימה את כל המזרח התיכון.

שיגור טילי פטריוט במטרה ליירט טילי סקאד, ששוגרו מעיראק, מעל שמי תל אביב. 18 בינואר 1991 (צילום: נתן אלפרט/לע"מ)
שיגור טילי פטריוט במטרה ליירט טילי סקאד, ששוגרו מעיראק, מעל שמי תל אביב. 18 בינואר 1991 (צילום: נתן אלפרט/לע"מ)

"ה'לביא' היה עוזר לנו במקרה של אמברגו, אבל תראה מה קרה. תמיד היינו גאים באיכות ובטכנולוגיה שלנו, אבל איפה החוכמה הטכנולוגית שלנו עכשיו? המבצע הלוגיסטי המפואר ביותר שלנו עד עכשיו היה להביא את ה'פטריוט' תוך 24 שעות.

"בחודשים האחרונים שמעת על ויכוח קשה בצבא בנושא הצוללות. לא שמעת על ויכוחים בנושא הטילים. למה זה לא בא לידי ביטוי בתקשורת? מה היינו עושים עכשיו עם צוללות? הנושא של האיום העיראקי היה מוכר למערכת הביטחון. אני יודע שהביאו אותו בפני הממשלה לא פעם אחת. האם הממשלה יזמה פעם בדיקה כדי לראות איך אנחנו עונים לטק"קים?"

"יש הבדל מהותי בין ההתרחשות של הטילים ובין העימותים הצבאיים שהיו לנו בעבר. המלחמות הגדולות שלנו תמיד נערכו דרך גבול משותף. פה יש לנו מלחמה ללא גבול, ובאמצע תקוע לנו מלך חולה ומטושטש"

* * *

"אני מכיר את עיזר טוב, ואני מבין מה קורה לו כשהוא יושב בסלון בקיסריה ועף לשמיים מתסכול. אבל התסכול האישי שלו אינו סיבה ללכלך. הוא השאיר למוטי הוד חיל אוויר מפואר שעשה את העבודה בששת הימים, והוא היה רוצה להיות קשור איכשהו להחלטה לכסח את העיראקים, אבל איפה האחריות הציבורית? גם הוא וגם יוסי שריד מחפשים ריהביליטציה לשיגיונות המדיניים שלהם.

"יש הבדל מהותי בין ההתרחשות של הטילים ובין העימותים הצבאיים שהיו לנו בעבר. המלחמות הגדולות שלנו תמיד נערכו דרך גבול משותף. פה יש לנו מלחמה ללא גבול, ובאמצע תקוע לנו מלך חולה ומטושטש שישמח לחלץ את עצמו מצרות גדולות על־ידי הקזת דם. תראה קוריוז. אנחנו נתונים במלחמה שלא אנחנו התחלנו וגם לא העיראקים התחילו. אני מנסה לעדכן אותך בשתי רמות. האישית והצבאית.

תלמידים לובשים מסכות אב"כ במלחמת המפרץ, ינואר 1991 (צילום: משה שי/פלאש90)
תלמידים לובשים מסכות אב"כ במלחמת המפרץ, ינואר 1991 (צילום: משה שי/פלאש90)

"זו חוויה מאוד לא נעימה עבורי לשבת כאן בדירה, לומר בוקר טוב לעוזרת כל יום ולהוריד את הזבל. הרבה יותר קל לי להיות תקוע באיזה בור, מלא חשיבות עצמית, ולצלצל לאשה לשאול אותה איך הילדים. אפילו מדים אני לא צריך. בימים הראשונים רצתי לקריה וניסיתי לחפש ג'וב. אבל אין מה לעשות שם. לא היה גיוס ולצבא יש כבר כאב ראש מרוב מחשבות. מה שאני יודע, אני יודע מ-CNN.

"קשה לי להודות בזה, אבל אני מבין את ההבלגה למרות שכל התאים בגוף שלי זועקים. איך נפעל כדי להסיר את איום הטילים מבלי לגרור את האזור למלחמה כוללת. איך אנחנו נפעל כך שלא נפגע בשלמות הקואליציה האמריקאית?

"קשה לי להודות בזה, אבל אני מבין את ההבלגה למרות שכל התאים בגוף שלי זועקים. איך נפעל כדי להסיר את איום הטילים מבלי לגרור את האזור למלחמה כוללת?"

"יכול להיות שלא נפגע בקואליציה הלכה למעשה, אלא רק בעיני האמריקאים. זה מסוכן, כי נצמצם בכך את המוטיבציה של האמריקאים להשיג במלחמה יעדים שמשרתים במיוחד את מדינת ישראל, כמו חיסול הפוטנציאל הצבאי העיראקי. הבעיה שלנו היא ליזום פעולה שיהיו בה שני מרכיבים: סילוק או צמצום משמעותי של האיום העיראקי על ישראל באמצעות טילי קרקע־קרקע, ויציאה לפעולה שכוחות הקואליציה ובראשם האמריקאים, יראו בה תרומה למאמץ המלחמתי שלהם.

"בשקלול כזה של מרכיבים, העיתוי הנוכחי לא נראה בהכרח עיתוי שמתאים לתגובה ישראלית. ככל שבנות הברית ממשיכות יותר זמן ביחד, כך יש פחות סיכוי לפורר את הקואליציה על ידי גורם חיצוני. כאשר תתחיל פעולה יבשתית שבתוכה כבר יהיו משולבים גם כוחות ערבים, ירחק נושא הפירוד.

סוללת טילי פטריוט מוצבת סמוך לרמת אביב במלחמת המפרץ (צילום: נתן אלפרט/פלאש90)
סוללת טילי פטריוט מוצבת סמוך לרמת אביב במלחמת המפרץ (צילום: נתן אלפרט/פלאש90)

"צודק מי שאומר כי העורף האזרחי לא בנוי לעמוד במתח הזה זמן רב, אבל אני חייב להגיד דוגרי, כי עד עכשיו לא חצינו אף קו אדום מבחינת אבדות בנפש. אני מוטרד מחוסנה של המערכת לעמוד בכרסום בתדמיתה, אבל לאיש צבא אסור לזלזל בנכסים המדיניים שישראל צוברת.

"מי שממליץ כעת על פעולה צבאית, חייב להעריך את מספר הקורבנות שפעולה כזו עלולה לעלות לנו. אני מבטיח לך שקל לנו יותר לספוג באזור א' וללקק את הפצעים, מאשר לראות טייסים שבויים שלנו בטלוויזיה העיראקית".

"מי שממליץ על פעולה צבאית, חייב להעריך את מספר הקורבנות שפעולה כזו עלולה לעלות לנו. אני מבטיח לך שקל לנו יותר לספוג וללקק את הפצעים, מאשר לראות טייסים שבויים שלנו בטלוויזיה העיראקית"

* * *

"למרות שאני לא בעניינים, נדמה לי שאין תמונה ברורה לגבי הפוטנציאל העיראקי הלא קונבנציונלי. יכול להיות שאנחנו צריכים לבצע פעולה נכונה שתמנע מהם את היכולת להסלים ולהשתמש בסוגי נשק אחרים, אבל הפתרון הקלאסי הוא לגרום לזה שהאמריקאים יכבשו את מערב עיראק. אז אנחנו יוצאים מהטווח, חוסכים פעולה וגם לא התערבנו.

"הפעולה שלנו תהיה בסופו של דבר פונקציה של כמות הנפגעים. זה יהיה בסוף שיקול רגשי שיעקר את כל מה שנאמר כאן עד עתה. גם עם חמישים הרוגים לא צריך לגעת בהם. אנחנו עומדים מול שליט שיש לו חיידק של כובשי עולם, של היטלר ואלכסנדר מוקדון, והוא מנצל בצורה צינית את הסכסוך הישראלי־פלסטיני.

בניין ברמת גן, שנפגע מטיל סקאד, במהלך מלחמת המפרץ, ינואר 1991 (צילום: משה שי/פלאש90)
בניין ברמת גן, שנפגע מטיל סקאד, במהלך מלחמת המפרץ, ינואר 1991 (צילום: משה שי/פלאש90)

"ממה ששמעתי, יש הפרדה גמורה בין משמר הרפובליקה, שנחשב צבא טוב, ובין שאר הצבא, שאומרים עליו שזה צבא ברמה ירודה. אתה רואה את היכולת של חיל האוויר שלו, שהיא כלום. אבל כשאני חושב עליהם, קורה לי משהו קשה איתנו. פתאום עולות וצפות השאלות של הקצאת משאבים.

"במה הייתה מדינה ענייה ולה מטלות ביטחוניות רבות, אמורה להשקיע כסף. האם מדינה כמו ישראל יכולה לעסוק במקביל בלבנון, בשטחים, באינתיפאדה ובאיום העיראקי? מסתבר שלא. במשך שלוש וחצי שנות האינתיפאדה, היה ויכוח באיזה מידה נפגע צה"ל, ובאיזה מידה זה הסיט את תשומת הלב של מערכת הביטחון מעניינים אחרים. הנה התשובה. במקום כדורי פלסטיק וגומי, היה צריך לפתח את ה'חץ'.

"במשך שנות האינתיפאדה היה ויכוח באיזה מידה נפגע צה"ל, ובאיזה מידה זה הסיט את תשומת הלב של מערכת הביטחון מעניינים אחרים. הנה התשובה. במקום כדורי פלסטיק וגומי היה צריך לפתח את ה'חץ'"

"יצא לי להתארח בכמה מכללות צבאיות אמריקאיות בתחומים שונים. התנאים היו טובים והאוכל מצוין, אבל אני מכיר את הראש שלהם. זה ייקח להם הרבה זמן. הם הולכים בזהירות, הם שונאים אלתורים, והיכולת שלהם לטפל במטרות נקודה אינה גבוהה. מכונת המלחמה האמריקאית זזה לאט. תמיד. גם כשהם נחתו בנורמנדי זה לקח להם חודשים עד שהשיגו משהו. את היפאנים הם הכריעו עם פצצות אטום. שוכחים אצלנו שגם הצבא האמריקאי הוא ביזנס ודרך חיים. יש להם חיילים שחיים מזה. אז למה להם לקצר?

"החזית רחוקה מהבית, וחיילים שלמדו להרוג צריכים פעם בכמה זמן לעבור טבילת אש. רק אנחנו עם עצבני, היסטרי וקופצני ואין לנו נשימה. כמה שנים הם היו בווייטנאם? ושם מדובר על מלחמה שהם הפסידו מכיוון שלא היה להם אומץ להכריע אותה.

אילוסטרציה: משפחה לובשת מסכות אב"כ בתל אביב בזמן מלחמת המפרץ, 1991 (צילום: משה שי/פלאש90)
אילוסטרציה: משפחה לובשת מסכות אב"כ בתל אביב בזמן מלחמת המפרץ, 1991 (צילום: משה שי/פלאש90)

"שנים אני אומר כי צריך להאמין למנהיגים ערבים כאשר הם מבטיחים לעשות משהו. עובדה. אני ממליץ להקשיב הפעם גם לג'ורג' בוש, למרות שאצלו יש קונגרס שיכול לעצור אותו. הוא באמת רוצה לכונן סדר חדש בעולם. להחיל את הערכים הדמוקרטיים והאנושיים של אמריקה על המזרח התיכון. הוא יצא להשמיד את אימפריית הרשע, והוא מתכנן כל מהלך.

"לצבא הישראלי יש תפישה צרה ומסוכנת. כאשר יצאנו בששת הימים להסיר את האיום הערבי, כבשנו בטעות שטחים ונשארנו תקועים בהם. האמריקאים לא רוצים ליפול במלכודות לא צפויות. נכנסנו ללבנון לטהר את הקטיושות ואש"ף ונשארנו שנים. האמריקאים יצאו לשנות את העולם. אתה יודע מתי הבנתי שצריך לספוג עוד ועוד? כשאריק שרון פתח את הפה".

פורסם לראשונה ב"חדשות" 1991

עוד 1,830 מילים
סגירה