אישיות
אהוד ברק

כליא ברק

אחרי פרסום תמונתו מכוסה פנים בכניסה לביתו של הפדופיל אפשטיין, אהוד ברק עשה את מה שהוא תמיד עושה, רק הפעם בלי הומור: הוא תקף בחריפות את נתניהו והליכוד ● בזמן שכל תשומת הלב מופנית אל ברק, בשמאל ממשיכים להתלבט בנינוחות על איחוד, ובימין ממשיכים לחכות להחלטת שקד ● פרשנות

אהוד ברק (צילום: הדס פרוש/פלאש90)
הדס פרוש/פלאש90

אחרי פרסום תמונתו מכוסה פנים בכניסה לביתו של הפדופיל אפשטיין, אהוד ברק עשה את מה שהוא תמיד עושה, רק הפעם בלי הומור: הוא תקף בחריפות את נתניהו והליכוד ● בזמן שכל תשומת הלב מופנית אל ברק, בשמאל ממשיכים להתלבט בנינוחות על איחוד, ובימין ממשיכים לחכות להחלטת שקד ● פרשנות

אהוד ברק היה כל כך פגיע אתמול, שהוא איבד את ההומור. בסביבתו הכינו את האנשים שהתקהלו בחלל הקטן והמיוזע של הפאב התל אביבי בו התקיימה מסיבת העיתונאים שכינס ל"פצצה", אך היא התבררה כזיקוק רועש לכל היותר. מאחורי המופע האור-קולי הסתתר בסוף הדברים המסר החשוב באמת, על תקוותו המעט נואשת של ברק לזכות בכתף תומכת מהעבודה ומרצ.

החידוש העיקרי בנאום, אותה "פצצה", היה בטון ובטרמינולוגיה: ברק, החריף ממילא, התעלה על עצמו. הוא טען ל"עלילת דם" של בנימין נתניהו נגדו, כינה את יאיר נתניהו, בנו של ראש הממשלה, "זנאי, מסית ופרזיט", ובידל את עצמו מג'פרי אפשטיין, שותפו לעסקים וידידו החשוד בפדופיליה, במילים הברורות ביותר שישנן.

אהוד ברק מגיב לפרסומים אודותיו במפגש עם פעילים בתל אביב (צילום: גילי יערי/פלאש90)
אהוד ברק מגיב לפרסומים אודותיו במפגש עם פעילים בתל אביב (צילום: גילי יערי/פלאש90)

"אלימות כלפי נשים היא פשע נגד האנושות, הפשע הנפוץ והבסיסי ביותר, ויש למגרו", אמר. "המעשים המיוחסים לאפשטיין הם מתועבים, מעוררי זעזוע וסלידה. חשבתי שהייתה לו מעידה חד פעמית. משהסתבר אחרת, אני מסיק מסקנות ומנתק כל קשר איתו".

ברק בנה קייס שלפיו הפרסום עליו ב"דיילי מייל" הוא המשך ישיר לשיטות הפעולה של נתניהו מאז ומתמיד. "כבר יותר מ-25 שנה שאנחנו חיים באווירה מורעלת", אמר, ועבר לאזכור יריבים שזכו בעבר ל"טיפול" מנתניהו: דוד לוי, יצחק רבין, מאיר דגן ובני גנץ.

ההאשמה ברצח רבין לא היתה יכולה להיות ישירה יותר. נתניהו, אמר ברק, "תיזמר וניצח" על ההסתה, "עד שהגיעו שלוש היריות בגב. הסיפור האמיתי של הבחירה שלפנינו הוא שמערכת ההסתה של משטר נתניהו, מאיימת להרוס את הדמוקרטיה".

ברק: "הסיפור האמיתי של הבחירה שלפנינו הוא שמערכת ההסתה של משטר נתניהו, מאיימת להרוס את הדמוקרטיה"

לאחר ההתנתקות מאפשטיין תקף ברק את נתניהו על אותו עניין בדיוק, והזכיר את מקורביו ששמם נקשר בפגיעה ובניצול נשים – הבן יאיר (שהוקלט מתרברב על שימוש בשירותי זנות), ראש הסגל בלשכת רה״מ נתן אשל (שהורחק מהשירות הציבורי אחרי שצילם בחשאי עובדת במשרד ראש הממשלה מתחת לחצאיתה) וסגן שר הבריאות יעקב ליצמן (שנחקר באזהרה בחשד שניסה לסייע לפדופילית).

זה היה מהלך אפקטיבי מאוד, משום שבכל המקרים שאליהם כיוון ברק אין מחלוקת על העובדות. ניכר היה בו שהוא פגוע וכועס מאוד, ומשוכנע שלנתניהו יש חלק בפרסומים נגדו.

הדרמה הגדולה סביב ברק צפויה להיעלם במהירות, מיד לאחר הסקר הבא שיראה שהקהל המצומצם ממילא שתומך בו, לא עזב אותו בעקבות פרשת אפשטיין. זהו קהל שמייחס לנתניהו מניפולטיביות כמעט שטנית, ושצפוי לקבל במלואה את גרסת ברק על עלילת דם.

אבל זה רק יעביר את ברק ממצב גרוע מאוד למצב גרוע למדי. עוד לפני הפרשה, מפלגתו דשדשה בסקרים וניהלה קמפיין שתאריך היעד שלו הוא ה-1 באוגוסט ולא ה-17 בספטמבר. ללא חיבורים, ישראל דמוקרטית עלולה ליפול אל מתחת אחוז החסימה. לכן הקריאה הקצרה ליו״ר העבודה עמיר פרץ ויו״ר מרצ ניצן הורוביץ, להתאחד "בלי תנאים מוקדמים, כדי להבטיח את עתידה של ישראל", היתה הטקסט החשוב ביותר של ברק אמש.

אלא שנכון לעכשיו, האפיק הזה תקוע.

כן להתאחד, לא להתאחד

למרות ההצהרות החיוביות הנשמעות מכיוון פרץ בעניין החיבור עם מרצ, וההבטחה להכריע בעניין עד סוף השבוע, התחושה בסביבת הורוביץ היא שיו״ר העבודה מתעכב שלא לצורך. במרצ היו שמחים לסיים את המו"מ על פרטי החיבור כבר לפני כמה ימים.

עמיר פרץ השבוע, בכנס של מפלגת העבודה (צילום: תומר נויברג/פלאש90)
עמיר פרץ השבוע, בכנס של מפלגת העבודה (צילום: תומר נויברג/פלאש90)

אלא שפרץ מהסס. הוא עדיין לא ויתר על שאיפתו להביא מנדטים מהימין (המזרחי), כפי שעשה ב-2006, ויודע שחיבור למרצ יסתום את הגולל על האסטרטגיה הזאת. למזלו, במרצ לא ששים להתחבר עם ברק בגלל החשש מאבדן מצביעים ערבים – ובאופן זמני גם בגלל סערת אפשטיין – ומוכנים להמתין עוד קצת.

פרץ ייאלץ, קרוב לוודאי, להיפרד בקרוב מהחלום על שחזור דפוס ההצבעה שחולל ב-2006. על פי הסקרים, להנהגה החדשה ולחיבורים האפשריים בימין ובשמאל אין כל השפעה על גודל הגושים. הימין ללא ישראל ביתנו של אביגדור ליברמן יציב על 55 מנדטים, והמרכז-שמאל ללא הערבים לא זז מ-45. הסיבה היחידה להתחבר היא כדי להבטיח שאף מפלגה לא תישאר מתחת לאחוז החסימה.

על פי הסקרים, לחיבורים בימין ובשמאל אין כל השפעה על גודל הגושים. הסיבה היחידה להתחבר היא כדי להבטיח שאף מפלגה לא תישאר מתחת לאחוז החסימה

תמונה דומה מינוס מפלגתו של אהוד ברק השתקפה גם בסקרים טרם הבחירות באפריל. הגושים הרמטיים. הקהל שמגיע לקלפיות עובר לכל היותר בין מפלגות באותו מחנה. הדבר המהותי היחיד שהשתנה במערכת הפוליטית הוא המוטיבציה של ליברמן. בשמאל בונים על תיעובו לנתניהו, רק שהוא שואף בכלל לממשלת אחדות מרכז-ימנית.

אם מטרת-העל של המרכז-שמאל היא קודם כל לסלק את נתניהו, על בסיס הבנה שממשלת שמאל אינה ריאלית, גם נפתלי בנט יכול להוות מקור לתקווה. אתמול הוא הבהיר פעם אחר פעם, במהלך ראיון ארוך לגלי צה"ל, שלא יהסס להמליץ על מועמד שאינו נתניהו בפני הנשיא, אם יחשוב שלאותו מועמד יש סיכוי טוב יותר להרכיב ממשלה.

ימין חסר זהות

משה פייגלין שרוי בימים אלה במצב רוח ירוד. השבוע התברר שהתפיסה המקובלת של זהות כמפלגה של איש אחד איננה מדויקת. לפחות לא ביחס אליו. מי ששולט באמת במפלגה הוא שי מלכה, המנכ"ל, שהציב לפייגלין אולטימטום: שריין אותי ברשימה או שאעזוב. פייגלין, שתלותו במלכה כמעט מוחלטת, נאלץ להתקפל ולאכזב רבים מתומכיו.

חודשיים לפני הבחירות באפריל קיימה זהות פריימריז דיגיטליים פתוחים לציבור הרחב, לקביעת רשימת המפלגה לכנסת. פייגלין היה גאה מאוד בהליך הדמוקרטי החדשני, "ששם קץ לתורים הארוכים ולבזבוז כספי ציבור על הקמת תשתיות לקלפיות פיזיות".

הפריימריז היו אחד המהלכים שהפכו את זהות לייחודית ואטרקטיבית לצעירים, שחיפשו פוליטיקה המותאמת למאה ה-21. אלא שעתה פייגלין נאלץ לנהוג כמו פוליטיקאי "ישן", ולבקש שהפריימריז יהוו גם הצבעה על סמכותו להתערב בתוצאות הפריימריז, ולשריין למלכה את המקום השלישי.

בכך נסדקה תדמיתו כאידיאולוג וכבעל יושרה בלתי מתפשרת, וניתן האות לסערה שנמשכת כבר קרוב לשבוע בקבוצות אוהדי המפלגה בווטסאפ ובפייסבוק. תומכים רבים נשארים נאמנים לפייגלין, אך לפחות כמה עשרות ביטלו את חברותם במפלגה. בקרב חברי ההנהלה והרשימה עוד לא נרשמו עזיבות רשמיות, אך המרמור שם רב.

כל זה לא היה רלוונטי אם שאלת האיחוד עם הימין החדש היתה יורדת סופית מהפרק. לזהות לבדה אין סיכוי לעבור את אחוז החסימה. אלא שבנט ואיילת שקד רחוקים מסיכום עם איחוד הימין, בגלל המחלוקות על ההובלה ועל הרכב הרשימה המאוחדת, וכל האופציות עדיין פתוחות. שקד מעוניינת בחבירה למפלגת החרד"לים, בעוד לבנט יהיה נוח בהרבה להקים בלוק טכני של ימין ליברלי עם פייגלין.

נפתלי בנט ואיילת שקד (צילום: יונתן סינדל/פלאש90)
נפתלי בנט ואיילת שקד (צילום: יונתן סינדל/פלאש90)

כל התנהלותה של שקד משדרת אדישות ופקפוק בצורך ברשימת ימין ליברלי. מבחינתה, כך נראה, המשחק בימין הוא בין הליכוד לבין מפלגת ציונות דתית מאוחדת. בנט חושב אחרת. שלשום (שלישי) הוא פירסם פוסט לחיזוק טענתו, שקל היה לדמיין שהוא מופנה בכלל לשקד, אגב הודעה של הליכוד על מחויבות לסטטוס קוו בנושאי דת ומדינה ובמעמד בית המשפט העליון.

"למה חייבים ימין חדש? כי אנחנו לא חייבים שום דבר לאף אחד; רק לכם", כתב בנט. הודעת הליכוד, הסביר, נובעת מכך ש"הידיים שלהם קשורות" בעניין מערכת המשפט בגלל חקירות נתניהו, ובענייני הדת והמדינה בגלל המחויבות למפלגות החרדיות. ספק אם המועמדת להנהגת הימין החדש השתכנעה בנחיצות מפלגתה.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 1,015 מילים
כך התנהלה ישיבת צמרת הליכוד עם נתניהו

חשיפה נתניהו מתעניין רק בליברמן, ובליכוד מיואשים

צמרת הליכוד נפגשה במצודת זאב, ושמעה מראש הממשלה את תוצאות הסקרים הפנימיים שהזמין ● נתניהו הבהיר לנוכחים: המטרה היא ליברמן, צריך לקחת ממנו את המנדטים האבודים ● כל נסיון להציע אלטרנטיבות, נדחו ● גם ברק סומן כמטרה אסטרטגית: הסקרים מעידים כי הוא היחיד שיגרום לאנשים לצאת מהבית ולהצביע נגדו

יואב גלנט, אמיר אוחנה, מירי רגב, יובל שטייניץ, ציפי חוטובלי, אבי דיכטר, בנימין נתניהו, אופיר אקוניס (צילום: פלאש90)
פלאש90
יואב גלנט, אמיר אוחנה, מירי רגב, יובל שטייניץ, ציפי חוטובלי, אבי דיכטר, בנימין נתניהו, אופיר אקוניס

הישיבה של צמרת הליכוד ביום שני בערב במצודת זאב גילמה את עומק המצוקה במפלגת השלטון.

לימין יש רוב מובהק בקרב בעלי זכות ההצבעה, אבל לליכוד אין קואליציה ולא בטוח שתהיה. ראש הממשלה בנימין נתניהו, מכונת בחירות ואשף אלקטורלי, נראה בעצמו אובד עצות. המשתתפים בישיבה לא הבינו את האסטרטגיה שלו בבחירות האלה, ולא הסכימו גם עם מה שהבינו. הדרך לניצחון בקלפי ב-17 בספטמבר נראית להם רחוקה, והמטרה עכשיו היא לייצב את הספינה ואולי לגרד בסוף 61 מנדטים.

שבעה שרים וחברי כנסת אשר נתניהו סומך עליהם ועל שיקול דעתם זומנו לישיבה: יובל שטייניץ, אופיר אקוניס, יואב גלנט, אמיר אוחנה, ציפי חוטובלי, אבי דיכטר ודוד ביטן.  נתניהו הציג שם סקרים פנימיים שהזמין. "הליכוד", הוא אמר, "עומד על 32 מנדטים. המצב עקבי, עם סטייה קלה למטה".

"שלושה מנדטים הלכו לליברמן", הסביר נתניהו. "חייבים להחזיר אותם אלינו. הקמפיין הכי חשוב שלנו זה הקמפיין הרוסי"

"שלושה מנדטים הלכו לליברמן", הסביר נתניהו. "חייבים להחזיר אותם אלינו" – הוא הוסיף תנועת יד חדה שאהובה עליו, מלמעלה למטה. "הקמפיין הכי חשוב שלנו זה הקמפיין הרוסי".

אביגדור ליברמן (צילום: יונתן סינדל/פלאש90)
אביגדור ליברמן (צילום: יונתן סינדל/פלאש90)

הדרך של נתניהו היא לגזול קולות מישראל ביתנו בראשות אביגדור ליברמן. כמה שיותר ובכל דרך אפשרית. לדבריו, כל קול שיוצא מליברמן חוזר לליכוד, ולא הולך לשום מקום אחר. לא למפלגות השמאל, לא לחרדים ולא לאיחוד מפלגות הימין. "זו דרך חד כיוונית", הוא הסביר, "זו אולי הדרך היחידה".

ומה לגבי המפלגות מימין לליכוד? כאן נתניהו ממש הפתיע את חבריו. "אנחנו לא צריכים מפלגה אחת, אנחנו צריכים שירוצו שתיים, כמו בבחירות באפריל", אמר נתניהו. "מפלגה אחת של הבית היהודי, האיחוד הלאומי ועוצמה יהודית; ומפלגה שנייה של איילת שקד, נפתלי בנט ומשה פייגלין. כל אחד יביא את המנדטים שלו".

שטייניץ: "ראש הממשלה, אתה לוקח הימור. אתה הולך לאבד ארבעה מנדטים. אני חושב שהכי טוב שתהיה מפלגה אחת מאוחדת מימין לליכוד. כל פיצול מסכן אותנו"

שטייניץ נזעק. "ראש הממשלה, אתה לוקח הימור. אתה הולך לאבד ארבעה מנדטים. אני חושב שהכי טוב שתהיה מפלגה אחת מאוחדת מימין לליכוד. כל פיצול מסכן אותנו. עלול להיות מצב שמפלגה אחת או שתיים לא עוברות את אחוז החסימה".

"הם יעברו. אני חייב להגיע ל-61", ענה נתניהו.

״בפעם הקודמת הסקרים אמרו ששתי המפלגות יעברו וראינו איך זה נגמר״, שטייניץ ציין.

"אבל איך תביא עוד מנדטים?", שאלה חוטובלי. "בעולם אידיאלי אתה עומד על 60".

"הדרך עוברת במגזר הרוסי", חזר ואמר נתניהו.

"למה אתה חס על הציונות הדתית? מה אתה מרחם עליהם? תיכנס בהם, תביא את הליכוד ל-37 מנדטים. מה אכפת לך מהגוש עכשיו?"

"תגיד, למה אתה חס על הציונות הדתית?" שאל ביטן. "מה אתה מרחם עליהם? תיכנס בהם, תביא את הליכוד ל-37 מנדטים. הרי הפעם אין לנו את כחלון (כמפלגה מתחרה חילונית). מה אכפת לך מהגוש עכשיו?"

"אני לא רוצה יותר מ-35 מנדטים", ענה נתניהו. "אם כולם יעברו, הצלחתי".

הניסיונות שעשו השרים לשכנע את נתניהו לנסות אופציות אחרות, חוץ מליברמן, לא הועילו, והעמדה הכללית של המשתתפים הייתה כי נתניהו עושה טעות שאינו פועל לאיחוד מלא של כל המפלגות מימין לליכוד.

נפתלי בנט ואיילת שקד (צילום: פלאש90)
נפתלי בנט ואיילת שקד (צילום: פלאש90)

בנקודה זו הדיון עבר לסוגיית כחול-לבן.

הסקרים של נתניהו הראו תמונה מדהימה: בני גנץ כבר לא קיים בתור מועמד לראשות הממשלה. הסקרים מראים על פער עצום בשאלה, "מי אתה רוצה שיהיה ראש הממשלה?" ומשום כך, החליט נתניהו, הליכוד לא יעסוק בגנץ ובכחול-לבן וימקד את המאמצים רק בליברמן – ובאהוד ברק. תיכף נחזור אליו.

את שקד, שרוצה להצטרף לליכוד, איש בצמרת הרשימה לא רוצה. לפי מקורבי ראש הממשלה, הרי שגם בסקרים הפנימיים התברר כי שקד לא מוסיפה מנדטים לליכוד

במהלך הישיבה, ובין לבין בשיחות מסדרון, עלו שוב שמותיהם של בנט ושקד. ראש הממשלה ומקורביו נשבעים שבנט מבקש להיות השגריר באו"ם. בנט עצמו אומר להד"ם. את שקד, שרוצה להצטרף לליכוד, איש בצמרת הרשימה לא רוצה. את עיקר המאמצים נגדה, אומרים מקורות, מרכזת היום השרה מירי רגב. לפי מקורבי ראש הממשלה, הרי שגם בסקרים הפנימיים התברר כי שקד לא מוסיפה מנדטים לליכוד.

"הכול בגללם", אמר בכיר שהשתתף בפגישה הסגורה במצודת זאב. "בנט ושקד הרסו את המחנה. הם הרסו את הגוש. בגללם ליברמן עושה מה שהוא רוצה ולנו אין מרחב תמרון. זה יהיה אסון אם איילת תבוא לליכוד".

ובחזרה לאהוד ברק.

הרבה אנשים תמהים מדוע נתניהו מחריף את המאבק בברק ויוצא נגדו בקצב של שני פוסטים ביום. הרי נתניהו תמיד התעלם מגורמים נטולי כוח, שעומדים על סף אחוז החסימה – כפי שעשה בבחירות האחרונות עם יו״ר העבודה אבי גבאי. הפעם, במקרה של ברק, הוא רק מחמם את הגזרה.

בסקרים נבדק מי מעורר הכי הרבה אנטגוניזם בקרב אנשי הימין, בעיקר אצל בוחרי הליכוד. ברק היחיד שמושך אנשים להצביע נגדו

הסיבה ברורה: בסקרים של הליכוד נבדק מי האיש שמעורר הכי הרבה אנטגוניזם בקרב אנשי הימין, בעיקר אצל בוחרי הליכוד. נבדקו ברק, גנץ, יאיר לפיד, עמיר פרץ וניצן הורוביץ. ברק הוא היחיד שמושך אנשים להצביע נגדו.

אהוד ברק במהלך ביקור באריאל, ב-16 ביולי 2019 (צילום: Roy Alima/Flash90)
אהוד ברק במהלך ביקור אתמול (שלישי) באריאל (צילום: Roy Alima/Flash90)

נתניהו, אם כן, מעודד את ברק להילחם נגדו ורצוי שהמאבק יהיה כמה שיותר גס, בוטה ומלוכלך. הקרב הזה מעורר אמוציות גדולות. מבחינת נתניהו מדובר ב-WIN-WIN. נתניהו נלחם בברק, מדרבן את מצביעי הימין וגם גורע כוחות מכחול-לבן.

ובכל זאת, האווירה הכללית במרומי מצודת זאב של הליכוד לא הייתה אופטימית ושמחה כמו, למשל, לפני בחירות 2013. "אנחנו בדיכאון קליני", סיכם אחד המשתתפים אחרי הישיבה.

"בציבור שונאים את כולנו. המצב המדיני והביטחוני טוב, יש הישגים מרשימים, אבל הסיפור האזרחי לא מטופל. מערכת הבריאות, הגירעון, ועכשיו מחירי הדיור. יחד עם הבחירות שהוקדמו בלי שאף אחד רוצה אותן והמצב המשפטי של נתניהו? בסך הכול די מייאש כאן".

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 818 מילים
בנימין נתניהו (צילום: Aharon Krohn/Flash90)
Aharon Krohn/Flash90

פרשנות נתניהו חזק בכלכלה? הנתונים אומרים אחרת

ראש הממשלה בנימין נתניהו אוהב לספר כיצד הפך את ישראל ל"סיפור של הצלחה כלכלית אדירה" ● בדיקת הנתונים של העשור האחרון חושפת מציאות אחרת, שאותה חשים כל הישראלים על בשרם

עוד 2,166 מילים

לא נעים ולא בהמוניהם

מצביעים ברגליים דברי ההסתה של ראש הממשלה נתניהו בבחירות 2015, המצלמות שהליכוד טמן בסמוך לקלפיות, חוק הלאום, המחלוקות בתוך הציבור הערבי והאכזבה מהפוליטיקאים הערבים ● למה ויתרו רבים מערביי ישראל על הזכות להצביע בבחירות - ומה הסיכוי שזה ישתנה בספטמבר? ● "עכשיו יש משחק חדש, עם הכניסה של אהוד ברק ועמיר פרץ, שמאוד אהוד בקרב הערבים"

נציגי חד"ש-תע"ל מגיעים לבית הנשיא אחרי הבחירות באפריל, שם לא המליצו על אף מועמד לראשות הממשלה (צילום: יונתן סינדל פלאש 90)
יונתן סינדל פלאש 90
נציגי חד"ש-תע"ל מגיעים לבית הנשיא אחרי הבחירות באפריל, שם לא המליצו על אף מועמד לראשות הממשלה
עוד 1,700 מילים

זמן אוויר

מערכת הבחירות מייצרת כרגע בעיקר אוויר חם, מימין ומשמאל ● עבור ״ישראל דמוקרטית״ אלו גם ימי הכרעה, האם אהוד ברק יקים רשימה או שהנסיון שלו לחזור לפוליטיקה ייגמר כמופע יח״צ בלבד ● מהצד השני, בצלאל סמוטריץ׳ במלחמת הישרדות, שבסופה עלולה רשימת איחוד הימין לסיים מחוץ לכנסת

בצלאל סמוטריץ׳, אהוד ברק (צילום: AP Photo/Charles Krupa, Yonatan Sindel/Flash90)
AP Photo/Charles Krupa, Yonatan Sindel/Flash90

מערכת הבחירות מייצרת כרגע בעיקר אוויר חם, מימין ומשמאל ● עבור ״ישראל דמוקרטית״ אלו גם ימי הכרעה, האם אהוד ברק יקים רשימה או שהנסיון שלו לחזור לפוליטיקה ייגמר כמופע יח״צ בלבד ● מהצד השני, בצלאל סמוטריץ׳ במלחמת הישרדות, שבסופה עלולה רשימת איחוד הימין לסיים מחוץ לכנסת

התחממות מערכת הבחירות מלווה בהרבה אוויר חם. גורמים שונים במערכת הפוליטית מסכימים שאלה ימים של משחק מקדים שאין בו הרבה תוכן, הן מימין והן משמאל.

החיבורים המיוחלים בשני הצדדים הפוליטיים יתחילו להבשיל רק לקראת סוף החודש, בשבוע האחרון שלפני סגירת הרשימות. בינתיים מופרחים לאוויר בעיקר ספינים, כחלק מהמאבק על שיפור עמדות בסקרים לקראת המשאים ומתנים.

שתי המפלגות שנמצאות במצוקה הגדולה ביותר בשלב הזה הן "ישראל דמוקרטית" בראשות אהוד ברק, ואיחוד מפלגות הימין של רפי פרץ ובצלאל סמוטריץ'. לכן, אין זה מקרה שגם ברק וגם סמוטריץ' הצהירו ביומיים האחרונים על נכונותם לוותר על מיקום לצורך חבירה, הראשון לטובת עמיר פרץ והשני לטובת איילת שקד.

בצד שמאל: סכנה לדמוקרטית

על מפלגתו של ברק, שמתקשה לשקם את האמון הציבורי בו, אומר גורם פוליטי בשמאל שהרושם הנוצר הוא שמדובר ב"מפלגת אוויר", שכלל לא בטוח שתגיע למועד הגשת הרשימות. חיבור מהיר מהצפוי בין העבודה ומרצ – בכפוף לאישור מוסדות המפלגות – יגדיל את הסיכויים של אפשרות כזאת. לדברי אותו גורם, ההתלהבות מ"ישראל דמוקרטית" נרשמת כמעט אך ורק בתקשורת וברשתות החברתיות, שם יש ערך רב ללשונו המצליפה של ברק.

לא ברור מה העלו סקרי העומק שהזמין קובי ריכטר, אחד מארבעת מייסדי המפלגה, אך אפשר להניח שהוא וברק ציפו שההתלהבות והמסרים החדים יקפיצו אותם מיד לאחר ההשקה לאזור העשרה מנדטים. לא לקטסטרופה הזאת הם פיללו. אפילו העזרה שמנסה בנימין נתניהו להעניק לברק, במטרה להחליש את כחול-לבן, לא מסייעת בינתיים.

ריכטר וברק ציפו שההתלהבות והמסרים החדים יקפיצו אותם לאזור העשרה מנדטים. לא לקטסטרופה הזאת הם פיללו. אפילו העזרה שמנסה נתניהו להעניק לברק, במטרה להחליש את כחול-לבן, לא מסייעת בינתיים

הצירופים החדשים של מועמדים ל"ישראל דמוקרטית", מבלי שיש להם מושג באיזה מקום ישולבו, נתפסים במערכת הפוליטית כצעדים יחצ"ניים יותר ממהותיים, שמטרתם לייצר אווירה של עשייה והתקדמות. הכל מוכוון לסקרים הבאים, שיגזרו את גורלה של המפלגה. זוהי גם הפריזמה שדרכה יש לקבל את הכותרות על צירופם האפשרי של ציפי לבני, עדינה בר שלום ואבי בוסקילה.

ב"ישראל דמוקרטית" מאמינים שהסקרים של עשרת הימים הקרובים יראו עלייה של לפחות שני מנדטים, ומקווים שהמגמה של פרץ תהיה הפוכה, מה שיותיר לברק סיכוי להוביל את הגוש.

כדי לעמוד ביעד פצחה השבוע מפלגתו של ברק בקמפיין חוצות, בקמפיין דיגיטל בניהול איתמר ויצמן, ובקמפיין תקשורתי בניהול נילי רייכמן, הדוברת הראשונה של "יש עתיד", שהצטרפה בימים האחרונים אל ברק על רקע המשבר. הניהול הכולל של הקמפיין מופקד בידי אודי פרידן.

ובינתיים, בימין: סכנה לבית

מצד ימין של המפה, מבהירים בעוצמה יהודית שלוח הזמנים של המפלגה קצר משל שאר המפלגות, ושהתמונה תתבהר סופית בתוך כעשרה ימים. הכוונה של איתמר בן-גביר, ברוך מרזל ועמיתיהם, היא לגבש רשימה משותפת עם חסידי הרב צבי טאו, נשיא ישיבת הר המור בירושלים, ואולי אף עם אלי ישי.

לדברי מרזל, המפלגה לא תחבור שוב עם הבית היהודי והאיחוד הלאומי עבור פחות ממקומות שלישי ושישי. הדרישה הזאת מוצדקת לטעמו, משום שהוא סבור שמפלגתו הביאה לרשימת איחוד מפלגות הימין, ממנה פרשה עוצמה יהודית לפני שבועיים, בין 60 ל-80 אלף קולות – יותר מכל אחת משתי המפלגות העמיתות, הבית היהודי והאיחוד הלאומי, בנפרד.

מרזל וחבריו כועסים וממורמרים על היחס ה"לא הגון" שקיבלו מיו"ר הבית היהודי ואיחוד הימין פרץ. לפני כמה ימים הגיבו שם במילים חריפות על וטו לכאורה שהטיל פרץ על מרזל ובנצי גופשטיין, מייסד ארגון להב"ה, ואמרו כי מדובר ב"התנהלות חצופה, פטרונית ושחצנית".

במפלגה מלינים גם על הסיקור השלילי הרצוף נגדם באתר "סרוגים" של הציונות הדתית, דוגמת מאמר פרשנות מאתמול תחת הכותרת: "המפלגה החדשה של הרב טאו: הספין 'היותר' מופרך".

אם הקנאות האידיאולוגית של עוצמה יהודית תועתק לשדה הפוליטי, ואם יתגבש לבסוף סיכום בין נפתלי בנט לאיילת שקד על ריצה משותפת, עלולים פרץ וסמוטריץ' למצוא את עצמם מחוץ לכנסת הבאה. גם אם עוצמה יהודית הביאה לקלפיות רק 40 אלף מצביעים, המשמעות היא ששתי המפלגות האחיות הביאו ביחד 120 אלף קולות בלבד – כ-20 אלף פחות מאחוז החסימה.

גם אם עוצמה יהודית הביאה לקלפיות רק 40 אלף מצביעים, המשמעות היא שהבית היהודי והאיחוד הלאומי, הביאו ביחד 120 אלף קולות בלבד – פחות מאחוז החסימה

הנכונות של סמוטריץ' לפנות את המקום השני ברשימת איחוד הימין לאיילת שקד נובעת בדיוק מהחשבון הפשוט הזה. עתידו הפוליטי תלוי בהחלטתה. אלא שבימין יש מי שמעריך ששקד תחבור לבסוף לבנט, אולי אף במקום הראשון למרות המשקעים בין השניים. אתמול נפגשו בנט ושקד, אך לא הגיעו לסיכום.

במפלגת זהות הבחינו שבנט האריך בראיון שהעניק אתמול לגל"צ, את הדד-ליין לקבלת החלטות מה-15 ביולי ל-20 ביולי. הפירוש שנותנים שם לאמירת האגב הזאת, הוא שבנט ינסה ללחוץ על משה פייגלין לקבל החלטה על ריצה משותפת בסד זמנים לוחץ, מבלי שלפייגלין יהיה זמן לתמרן במו"מ. בין בנט לפייגלין שורר נתק מזה כשבועיים.

פייגלין עדיין רואה את הובלת הרשימה המשותפת כיעד, אך גם אם יתפשר בסוגיה זאת, הוא מתכוון להתעקש על כך שהרשימה המאוחדת תהיה בשיטת ריצ'רץ' שוויונית. בנט, יש להניח, יבקש לשריין לעצמו ולשקד את שני המקומות הראשונים, ואת המקום הרביעי למתן כהנא, היחיד בימין החדש שהמשיך ללכת איתו לאחר התבוסה בבחירות.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 755 מילים

איך מנצחים את הימין בראשות נתניהו – או איך לא

אהוד ברק (אז שר הבטחון) ובנימין נתניהו, ב-2012 (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)
מרים אלסטר/פלאש90
אהוד ברק (אז שר הבטחון) ובנימין נתניהו, ב-2012

איך מנצחים את גוש הימין? זאת שאלה שנשאלת כבר מאז 1981 – כלומר, כבר קרוב לארבעים שנה. גם את מנחם בגין וגם את יצחק שמיר היה קשה לנצח וגם את אריק שרון. מכאן שסוד הקסם אינו קשור רק לבנימין נתניהו אלא קודם כל לליכוד.

המפלגה שעמדה ברוב המקרים מול הליכוד היא העבודה, ובמקרים אחרים קדימה. היום העבודה אינה מאיימת על הליכוד. גם אהוד ברק בהרכב החדש שלו אינו מאיים על הליכוד עם ארבעת המנדטים שלו. האבסורד הוא שמפלגתו של אהוד ברק, שהיא בסיכוי לא קטן לא עוברת את אחוז החסימה, ממקדת את הקמפיין שלה נגד… ביבי… כשלביבי כיום – על פי הסקרים – בסביבות 32 מנדטים. פי 8. ולא רק שהיחס הוא פי 8, אלא שהסיכוי שמפלגתו של ברק תחצה 10 מנדטים בקמפיין שהיא מציגה כיום הוא בערך כמו הסיכוי שהירח ייעלם, והסיכוי שמפלגתו של ברק תחצה את ה-20 מנדטים שקולה לסיכוי שהשמש תיעלם.

אלא אם ברק יפעל בניגוד לאופיו ולאופיים של שותפיו, ויצטנע, ויבין שהקרב שלו הוא קרב תחתית בשלב ראשון.

מה שמדהים זה, שלמרות ארבעת המנדטים, מפנטזים במפלגת ״ישראל דמוקרטית״ שהם בקרב על השלטון. אולי בגלל בכירותם של המועמדים. אולי זאת הסיבה שאנחנו רואים קמפיין שכבר היה – אבל מה, לצערנו, בתנאים אחרים, ביחסי כוחות אחרים. אין כמו לחזור לימים ההם, זה משהו כמו הסקס האחרון.

כך – כבר לפני לא מעט שנים – מרצ חיסלה את עצמה כמפלגה בגודל סביר (10-12 מנדטים) והפכה למשהו שחי על הגדר, רק מפני שמנהיגיה ראו את עצמם כמתמודדים בקרב על השלטון ועסקו המון בתחלואות השלטון של הליכוד, למרות שהסתובבו עם 5 או 4 מנדטים. זה היה מגוחך.

מפלגות פוליטיות דומות לקבוצות כדורגל. כשהקרב הוא קרב תחתית – תכנון המשחק הוא אחר מאשר הקרב על האליפות. כך בכדורגל וכך במערכת בחירות פוליטיות. בכדורגל המאמנים שנאבקים בירידה לליגה נמוכה יותר מבטיחים לעצמם במשחק נתון רק נקודה, על ידי שאיבה של תיקו אם הקבוצה שממול היא קבוצה חזקה ובעלת עליונות. כך בפוליטיקה. לא בונקר כמו בכדורגל – אבל אסטרטגיה של בידול. כלומר, הצגת אלמנט ייחודי לאותה המפלגה שנאבקת על חייה. אלמנט שיכול למשוך אליו מצביעים ולהביא לכך שמפלגה כזאת תעלה בסקרים ל-6 או אפילו 7 מנדטים.

רק אם ״ישראל דמוקרטית״ תעלה ל-6 או 7 מנדטים היא תוכל לעשות חבירות "מועילות" , שכן, החבירה היחידה המועילה היא כאשר אהוד ברק מספר אחד ונציגי המפלגה החוברת בהמשך הרשימה. מספרי 2 לא נספרים. מישהו יודע מיהו מספר 2 בליכוד? או במרצ?

איך עושים זאת? עושים זאת על ידי יצירת אג'נדה ייחודית. היא יכולה להיות בתחום האסטרטגי-מדיני ואפילו צבאי, ובעצם רק שם היא יכולה לחיות – לעבור – וליצור כוח. התקפות על ביבי ייתפסו כנביחות של כלב פודל על זאב .

אם נהיה קונקרטיים: אהוד ברק בחבירה עם מפלגת העבודה כשהוא מספר 1 – יכול להתקדם ל15-16 מנדטים, שמהם הוא יכול להמשיך לנתר עם אורלי לוי ולעבור מעל 20 (אני יודע שאם מחברים את מה שיש להם היום בסקרים זה מסתיים בחצי – אבל דינאמיקת החיבורים היא המהות שמקפיצה את המספרים האלה). עם 4 מנדטים הוא לא יהיה מספר 1 בחבירה עם העבודה. חבירה כזאת היא חסרת ערך.

בשלב השני, החיבור עם אורלי לוי הוא בנשמת אפן של ״ישראל דמוקרטית״ או העבודה – שכן לוי יכולה להפיק עבורם קמפיין חברתי שאין להם.

מכאן הקרב על השלטון נפתח. (חיבור – ״ישראל דמוקרטית״-עבודה-אורלי לוי כשברק ראשון), ומכאן הקרב על השלטון הופך להיות צמוד – וצריך לדעת לעשות אותו. במצב הזה, אם יקרה, כחול-לבן תתכווץ משמעותית ואולי תהיה בסביבות 10 מנדטים.

למזלה של כחול-לבן, כיום אין ל״ישראל דמוקרטית״ את הכלים לעשות זאת. היא עטופה באנשים שחוזרים על השגיאות שברק עשה כשנפל בפעם האחרונה ב-2009, רק משום שלא הבין שהוא לא בקרב על השלטון כשהוא לא מגיע לסביבות 20 מנדטים בסקרים. הוא לא למד שאם הוא מתחת למספר הזה – עדיף שידאג לקיומו הפוליטי כדי שלא ייעלם.

ציפי לבני ב-2013 עמדה להיעלם עם מפלגת התנועה. רק כאשר הבינה שהיא בקרב על חייה הפוליטיים הורידה הילוך ועברה לקמפיין שכולו מדיני. כך היא הצליחה לגרוף 6 מנדטים. 6 מנדטים שאיפשרו לה, יחד עם יצחק הרצוג ממפלגת העבודה, לעלות ל-24 ב-2015.

ככה עובדים.

אני יודע שהאסטרטגים בכל מקום יודעים יותר טוב. בעיקר כשלידם עומדים פוליטיקאים חדשים שעדיין לא מבינים כל כך איפה הם חיים, ובטוחים שהם כן מבינים, עד המכה שמגיעה על ראשם ולא על הכנף.

שיהיה לבריאות.

הניחוש שלי? ״ישראל דמוקרטית״ לא תצליח לעלות ל-6 מנדטים, ואהוד ברק יעשה נכון אם יפרוש באמתלה כלשהיא. לפחות שישמור על עצמו כשופר כנגד הימין. זה יותר חשוב מהסתובבות חסרת שחר בכנסת.

לסיכום: אם ברק מצליח להבין שהוא חייב עכשיו לעלות ל-6 כדי לעשות חבירה נכונה – אז הכל פתוח ואלוהים גדול. הוא יצליח לעלות ל-6 רק אם יתמקד בנושא מוגדר – כמו האסטרטגי (כולל איראן, טראמפ והפלסטינים) – יש מצב. הוא חייב לעשות זאת תוך שבוע מהיום.

זה לא קל, אבל כבר קרה גם ב-2009 וגם ב-1999.

ד״ר חיים אסא כיהן כיועץ לביטחון לאומי בממשלת יצחק רבין. יו"ר חברת סייקן וראש המעבדה למשחקי מלחמה אסטרטגיים באוניברסיטת תל אביב

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 772 מילים ו-1 תגובות
איילת שקד, אביגדור ליברמן, דוד אמסלם, גלעד ארדן, עמיר פרץ (צילום: פלאש90)
פלאש90

שלושה שבועות לסגירת הרשימות: חמישה ארועים בגזרה הפוליטית

התזזית שהכניס אהוד ברק למערכת הבחירות מסיטה את תשומת הלב מאירועים נוספים בשטח, חשובים לא פחות ● בישראל ביתנו מתחילים לפנטז ● גלעד ארדן נקרע בין יבשות ● בליכוד שוררת הסכמה נדירה עם שרה נתניהו ● הזכייה של עמיר פרץ מרגיזה את ממורמרי האיחוד עם כולנו ● ודודי אמסלם מגשים את מה שלא העז לחלום ● פרשנות

התזזית שהכניס אהוד ברק למערכת הבחירות, שגוררת אליה גם את בנימין נתניהו ("אין אצלו דמוקרטיה, הוא רודן קטן", כך אמר עליו ראש הממשלה ביום ראשון) מסיטה את תשומת הלב מאירועים והתרחשויות נוספים בשטח, חשובים לא פחות, בעיקר בימין ובליכוד. כדאי לשים לב אליהם.

או אה, מי זה בא

הסקרים המעודדים של אביגדור ליברמן מעלים אצלו ואצל מקורביו מחשבות גבוהות, גבוהות מאד. התסריט האחרון מדבר על זינוק של ישראל ביתנו ל-13 מנדטים בבחירות בספטמבר, לעומת ירידה של נתניהו והליכוד ל-32-30 מנדטים. במקרה כזה, ואם בכחול-לבן יישמר הווטו על ישיבה עם נתניהו, ליברמן עשוי להציע לראש הממשלה רוטציה.

חלוקת שנות הכהונה בין השניים תהיה בהתאם למספר המנדטים של שתי המפלגות (אם נתניהו יזכה ב-30 וליברמן בעשרה – החלוקה תהיה שלוש שנים מול שנה אחת).

מקורב לליברמן: "אם הוא יכול להיות ראש ממשלה ולהגשים את החלום, אז הליכוד לא מעניין אותו, גם לא חוק הגיוס, המכינות הקדם צבאיות או כל מה שהוא אמר קודם"

בסביבת ליברמן שוללים מצב שבו הוא יחזור לליכוד, ויתכתש שם עם צמרת הרשימה. "אם הוא יכול להיות ראש ממשלה ולהגשים את החלום, הליכוד לא מעניין אותו, גם לא חוק הגיוס, המכינות הקדם צבאיות או כל מה שהוא אמר קודם", כפי שהסביר אחד המקורבים.

או"ם שמו“ם

גלעד ארדן, השר לביטחון פנים, מתלבט קשות האם לקחת את תפקיד השגריר באו"ם שראש הממשלה נתניהו מציע לו, או לא. ארדן לוקח אמנם שיעורי אנגלית למתקדמים, התפקיד באו"ם מאד מפתה, והוא יכול לבלוט שם עם הקול הרועם והלוק הדיפלומטי, אבל התפקיד יכול להיות קצר מועד. אם יחול כאן מהפך פוליטי וגנץ יהיה ראש הממשלה, ארדן אולי ייקרא לשוב.

נתניהו לא אוהב את ארדן. הדברים ידועים ומתגלגלים אחורה עד מינוי המפכ"ל רוני אלשייך והחקירות של מני נפתלי. לארדן יש לכן סיבה אמיתית לדאוג שנתניהו לא רוצה את טובתו, והוא ידאג גם לשנמך אותו בממשלה הבאה.

בתוך מכלול השיקולים הללו – שאגב, העסיקו את ארדן גם לפני עשר שנים, כאשר שר החוץ ליברמן הציע לו את התפקיד – נראה כי ארדן נוטה להישאר בבית. קרוב ופחות יציב עדיף על רחוק ולא יציב.

"כולנו שרה“

אם יציעו לאיילת שקד, שרת המשפטים היוצאת והפופולרית, מקום בחמישייה הפותחת של הליכוד, היא תקפוץ על המציאה ותתרחק בשמחה מן האפליה נגד נשים באיחוד מפלגות הימין, עם הרב רפי פרץ והרב שלמה אבינר, והבלגן בימין החדש של נפתלי בנט ואולי משה פייגלין.

אבל זה לא קורה, וכנראה שלא יקרה, ולא רק בגלל שרה נתניהו. כל השרים בצמרת הליכוד לא רוצים מתחרה חדשה על ההנהגה, בעיקר בימים שבהם מעמדו של ראש התנועה תלוי בכתב אישום אחרי שימוע. מעולם לא היה איחוד אינטרסים כזה בין הגברת נתניהו ובין ישראל כץ, ארדן, מירי רגב, ניר ברקת וכל האחרים.

מעולם לא היה איחוד אינטרסים כזה בין הגברת נתניהו ובין ישראל כץ, ארדן, מירי רגב, ניר ברקת וכל האחרים

לא מפליא שאת התמיכה בליכוד מקבלת שקד רק מדמויות כמו השר חיים כץ או ח"כ דוד ביטן. הם באמת רוצים את שקד ואת טובת הליכוד, אבל זה לא משתלב עם האספירציות של החבר'ה בצמרת הגבוהה.

פרץ זעם בליכוד

הבחירה של עמיר פרץ מצליחה לעורר כעס מחודש בליכוד נגד הדיל המפוקפק שעשה בנימין נתניהו עם משה כחלון. בליכוד לא מוכנים לקבל את השריון של ארבעה חברי כנסת שקיבל כחלון עד המקום ה-35 ברשימה. לפי הטענה, הבוחרים של כחלון, שאינם אנשי ימין, ילכו עכשיו להצביע עבור עמיר פרץ, מה שמוריד עוד יותר את מניותיו הצונחות של שר האוצר.

בליכוד לא מוכנים לקבל את השריון של ארבעה ח״כים שקיבל כחלון. לפי הטענה, הבוחרים של כחלון שאינם אנשי ימין, יצביעו עבור עמיר פרץ

בבית המשפט המחוזי בתל אביב מתבררת בימים אלה עתירה שהגישו חברי הכנסת מיכל שיר ואריאל קלנר נגד ההסכם עם כחלון. בשבוע שעבר הייתי בחוג בית בירושלים עם קלנר, שנדחק עכשיו לשולי הרשימה. הטענות שלו מנומקות מאד, ונשענות על חוקי המדינה ולא רק על חוקת הליכוד. ביום רביעי יתקיים הדיון במחוזי בפני השופט מגן אלטוביה. יכול להיות מעניין.

אחינו דודי

ההנחה שעמיר פרץ ייקח את העבודה השפיעה גם על המינויו של דוד אמסלם לשר התקשורת, וגם על המינוי הבא של דוד ביטן, אם ארדן ייסע בכל זאת לאו"ם. "מול המרוקאים שהשתכנזו במפלגת העבודה, אבי גבאי או פרץ, אנחנו מציגים בליכוד אנשים אותנטיים", אומר בכיר בליכוד. "אמסלם הוא איש שכונות, בא מבית דתי, צמח מלמטה, לא נדד בין מפלגות. הוא הפריפריה האמיתית".

"מול המרוקאים שהשתכנזו במפלגת העבודה, אבי גבאי או פרץ, אנחנו מציגים בליכוד אנשים אותנטיים. אמסלם הוא איש שכונות, בא מבית דתי, צמח מלמטה, לא נדד בין מפלגות. הוא הפריפריה האמיתית"

אמסלם יושבע כשר ביום רביעי הקרוב, וייכנס ללשכתו החדשה במשרד התקשורת ברחוב יפו. לפני חמש שנים היה אמסלם ראש האגף לשיפור פני העיר בעיריית ירושלים וישב ממול, בכיכר ספרא. האם חלם, כאשר הלך למשרדו, כי יום אחד יחצה את הכביש ויהפוך לשר התקשורת? אין מצב.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 734 מילים
אהוד ברק, ניצן הורוביץ, עמיר פרץ (צילום: פלאש90)
פלאש90

פרשנות קח אותי, ניצן

התוכנית של אהוד ברק לכבוש מחדש את ראשות הממשלה ספגה בשבוע החולף שתי מכות אנושות: עמיר פרץ נבחר לראשות העבודה, וסקרי הבחירות הראו כי מפלגתו, ״ישראל דמוקרטית״, בקושי עוברת את אחוז החסימה ● המבחן עכשיו הוא האיחוד המיוחל עם מרצ: האם ברק יצליח לשכנע את ניצן הורוביץ לחבור אליו, לפני שעמיר פרץ יעשה זאת

תוכניתו של אהוד ברק להובלת חיבור בין מפלגתו החדשה, ״ישראל דמוקרטית״, עם העבודה ומרצ, בתקווה להשיג שוויון עם כחול-לבן ולהפוך למועמד לראשות הממשלה, ספגה בימים האחרונים שתי מכות אנושות שהפכו אותה לבלתי סבירה באופן קיצוני.

המכה הראשונה היתה בחירת עמיר פרץ, הרואה בעצמו בכיר ובחיר לא פחות מברק, ליו"ר מפלגת העבודה. המכה השנייה היא שני הסקרים של חדשות 12 וחדשות 13 – בראשון מפלגתו החדשה של ברק לא עברה את אחוז החסימה, ובשני זכתה בשישה מנדטים בלבד.

בני גנץ הפך למועמד לראשות ממשלה לאחר שזינק בן-לילה, בעקבות החבירה לתל"ם של משה יעלון, מ-14 מנדטים ל-24. הנתונים האלה נתפסו, ובצדק, כבסיס שאפשר לעבוד איתו, והובילו לבסוף לחיבור עם יש עתיד של יאיר לפיד. ברק כלל אינו קרוב לנתונים הללו.

בסיור שקיימו חברי הכנסת של כחול-לבן באשקלון ביום חמישי האחרון, חצי יממה לאחר פרסום הסקרים החדשים, הקפידו רבים מהם לא להיתפס כשאננים. כשנשאלו אם סקרי הערוצים שיחררו אצלם אנחת רווחה, מרבית המשיבים מכחול-לבן בכלל חשבו שהם נשאלים על הירידה של כחול-לבן עצמה ל-31 (ערוץ 12) ו-29 (ערוץ 13) מנדטים. ברק בכלל לא עניין אותם.

יו״ר כחול-לבן, בני גנץ (צילום: יונתן סינדל/פלאש90)
יו״ר כחול-לבן, בני גנץ. עדיין המועמד הרציני היחיד לראשות הממשלה מול בנימין נתניהו (צילום: יונתן סינדל/פלאש90)

אלא שהמשך השוויון הטכני עם הליכוד, שבשקלול מצביעי כולנו איבד כשמונה מנדטים, צריך לגרום לאנשי כחול-לבן לשביעות רצון אחרי שבוע לא קל בסימן ברק. שוב הובהר כי גנץ הוא המתמודד היחיד מול נתניהו. ח"כ יועז הנדל היה חריג בין עמיתיו, כשהרשה לעצמו לשחרר אמירה סרקסטית על ההבדל בין היקום הטוויטרי, בו ברק הוא אליל, לבין העולם האמיתי.

מפת החיבורים בשמאל תתבהר רק בעוד שלושה שבועות, סמוך להגשת הרשימות לוועדת הבחירות המרכזית, אך מרגע בחירתו של פרץ בעבודה החל מירוץ בינו לבין ברק לחיבור עם מרצ.

מרצ איבדה שני מנדטים בין סקר חדשות 13 לפני שבוע וחצי, שחזה לה שישה מנדטים, לשני הסקרים האחרונים של ערוצי הטלוויזיה, בהם השיגה ארבעה בלבד. זאת, למרות האפקט המפורסם של עלייה בסקרים לאחר בחירת יו"ר חדש.

הראשון שיחבור למרצ צפוי להשיג יתרון שיעמיד אותו בראש הגוש, אם יתבצע מהלך משלים של צירוף המפלגה השלישית, אך במקרה של פרץ היתרון מובהק יותר. חיבור ראשון בין ברק למרצ, שתי מפלגות שוות בגודלן על פי הסקרים הנוכחיים, עשוי לייצר יתרון קל של מנדט או שניים לעומת העבודה, בעוד שחיבור בין העבודה ומרצ יעמיד את הרשימה המאוחדת על 10-12 מנדטים בסקרים לעומת 4-5 לברק.

חיבור ראשון בין ברק למרצ עשוי לייצר יתרון קל של מנדט או שניים לעומת העבודה, בעוד שחיבור בין העבודה ומרצ יעמיד את הרשימה על 10-12 מנדטים בסקרים לעומת 4-5 לברק

במרצ אומרים שקשה לראות חיבור עם ברק קודם לחיבור עם העבודה בגלל הזיכרון ההיסטורי של "אין פרטנר", תמיכתו של ברק בנתניהו בשאלת התקיפה באיראן בתחילת העשור, ויותר מכל בגלל היותו של ברק סדין אדום למצביעים הערבים, שנתנו למרצ מעט יותר ממנדט בבחירות האחרונות, והצילו אותה מהידרדרות אל מתחת לאחוז החסימה. אירועי אוקטובר 2000 עדיין לא נשכחו.

קשיים נוספים בחיבור של מרצ עם ברק הם הצירוף של אשת הבית היהודי לשעבר, שגית פרץ-דרעי, למפלגה החדשה, והאמירות של יאיר גולן על כך שמדינה פלסטינית היא פתרון קיצוני, ושאינו שולל ישיבה עם נתניהו בכל מקרה. האמירה האחרונה גררה הבהרה של ברק בכיוון ההפוך.

מאידך, אם יו"ר מרצ החדש ניצן הורוביץ יחליט להביא חיבור עם ברק לוועידת מרצ, היא כנראה תאשר אותו לנוכח הנוהג לאפשר לראשי המפלגה לנהל לפי שיקול דעתם. הורוביץ אינו נחשב למי שמשתף את אלה שסביבו, כך שייתכן שסיכום שיגיע אליו, בין עם ברק או עם פרץ, ייחשף ברגע האחרון בלבד. ריצה של מרצ לבד נתפסת כאפשרות כמעט בלתי קיימת, במיוחד משום שהורוביץ רץ על הטיקט של יצירת גוש שמאל.

כדי להגדיל את סיכוייו להגיע ראשון לסיכום עם מרצ, יכול ברק לשחזר את בקשת הסליחה המפורסמת שלו כיו"ר מפלגת העבודה ב-1997 בפני המזרחים בישראל, כשהפעם הנמענים הם האזרחים הערבים, ואולי אף לשריין לדמות ערבית בולטת מקום בצמרת הגבוהה של רשימתו. שני המהלכים האלה לא יתקבלו בהפתעה אם יתרחשו קודם לסגירת הרשימות.

עמיר פרץ בכנס החברה הערבית של מפלגת העבודה בטמרה
עמיר פרץ בכנס החברה הערבית של מפלגת העבודה בטמרה

פרץ, מצדו, שלח כבר איתותי רצינות למרצ בשני כנסים שקיים אתמול. הראשון נערך בצהריים בטמרה, ופרץ הבטיח בו: "הגזענים יישארו מחוץ לכנסת. בשבילי ובשביל העבודה אתם שותפים מלאים. שד הגזענות יחוסל ולא יהיה חלק מישראל הדמוקרטית". בערב הגיע פרץ ליישוב הדרוזי בית ג'אן, ומול מאות אנשים הבטיח שוב שותפות אמת בין שווים.

כמו אביגדור ליברמן לקואליציה, כך הורוביץ לגוש השמאל: הוא לשון המאזניים. השבועות הקרובים יהוו מבחן ליכולות המו"מ וקבלת ההחלטות שלו.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 665 מילים

דעה כמה מפלגות ירוצו בבחירות? מה זה משנה בכלל

קלפי (צילום: Hadas Parush/Flash90)
Hadas Parush/Flash90
קלפי

כמו בהתקף אפילפטי בלתי-נשלט אנחנו חוזים בכל מערכת בחירות בהקמה ובפירוק של ישויות ומפלגות בקצב מסחרר. לא עוד "מפץ" אחד גדול במשמרת, אלא שורה ארוכה של נפצוצים קטנים, זעירים.

לא נחשול פוליטי אחד (דוגמת הקמת "קדימה"), אלא אדוות קטנות, בלתי מורגשות כמעט, שמלוות בהצהרות בומבסטיות על "מחויבות" ו"דרך חדשה" ו"צורך בשינוי" ו"הגעתי למסקנה", שלאחריהן מגיע הריטואל המוכר: צילום במסעדה עם הראיס החדש, סקרים שמצביעים על מגמות סותרות, ואז התרסקות בקלפי ומעבר לטרנד הבא – אחרי "תקופת הסתגלות" ו"עשייה לביתי" (שנמשכות בממוצע שבועיים).

כמה מפלגות ירוצו בבחירות? מה זה משנה. מי יעמוד בראשן? לא חשוב. אידאולוגיה, דרך, כיוון, מצפן, כל אלה מונחים מהעבר המוזיקלי. משחק הכיסאות מכתיב חוקים חדשים

כך זינק אלדד יניב לעגלה של אהוד ברק כולו חיוכים, כאילו לא כינה את ראש הממשלה לשעבר "מושחת" ו"חזיר" בכל ההטיות האפשריות מעל לכל במה; יא-יא פינק, דרדק פוליטי בן-יומו שנשבע אמונים לסוציאליזם, שכח הכל ואץ-רץ לזרועותיו של הקפיטליסט הגדול בהיסטוריה של מדינת ישראל, אדם שרואה את העולם מהקומה הכי גבוהה במגדל.

ציפי ליבני (צילום: Noam Revkin Fenton/Flash90)
ציפי ליבני (צילום: Noam Revkin Fenton/Flash90)

ציפי לבני מתלבטת מה תהיה הכתובת של המפלגה הזיליון אליה תתחבר והאם היא תשתייך לימין, לשמאל או למרכז; אורלי לוי אולי תלך הפעם לסיבוב עם גנץ או אולי דווקא עם עמיר פרץ – שעשוי למכור את המניות המשומשות של האקס-עבודה ליזם אהוד ברק, תמורת מקום שני ברשימה (והבטחה להישגים עבור ה-עובדים).

בנט ושקד מחפשים, כל אחד בתורו ולפעמים ביחד, פרשנויות חדשות במילון למושגים "ימין" ו"חדש", בעוד שהחברים ב"כחול-לבן" תוהים עדיין האם להתאחד-מחדש או להתפצל-מישן.

כמה מפלגות ירוצו בבחירות? מה זה משנה בכלל. מי יעמוד בראשן? לא חשוב. אידאולוגיה, דרך, כיוון, מצפן, משמעות, נאמנות – כל אלה מונחים מהעבר המוזיקלי. משחק הכיסאות מכתיב חוקים חדשים. והחוק הראשון במועדון קרב הוא שאין חוקים. תופסים ביד של מישהו ופוצחים במחול מסחרר לקול מצהלות סקרי-שקר, וניתוחי עמית-סגלים.

אלדד יניב (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)
אלדד יניב (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

אז הנה, אולי, עוד סיבה למה נתניהו מחזיק מעמד טוב יותר מהיריבים שסביבו. הבדואים קוראים לזה צומוד, היצמדות לאדמה. לטוב ולרע נתניהו דבק בליכוד כבר 25 שנים. הוא לא מקים מיזמים חדשים, ולא מפצל מוסדות-עבר. קוראים לו "זגזגן" אבל כנראה שאין פוליטיקאי יציב ועקבי ממנו בתולדות המערכת הפוליטית. בין אם מפלגתו נמצאת בשפל המדרגה או אם היא ממריאה אל-על, נתניהו נשאר בתוכה, ובראשה.

אם יש עלייה חדה בסקרים או ירידה תלולה הוא לא מחליף את הפלטפורמה, ובדרך כלל גם לא את המסרים (הפשטניים-להחריד, אך אפקטיביים) של הקמפיין שלו. בבחירות הקודמות זה היה "ימין. חזק. מצליח". השינוי היחיד שביצע היה הוספת המילה "מצליח". קשה לספור כמה שינויים עבר הקמפיין של כחול-לבן באותה תקופה, כולל החלפת ג'ינגל, ססמה, מיקוד, שם-מפלגה, צבעי רקע, ומסרים.

גם במשחקי חצי-הגמר הנוכחיים של הפיצוליאדה – רגע לפני ההיסטריה הגדולה של הפיצולים והאיחודים שצפויים לנו בעוד פחות מחודש, במועד סגירת הרשימות – צופה נתניהו בשקט מהיציע. בקושי מגיב, בקושי מייצר כותרות. נותן לכולם ללחשש שהוא בצרות-צרורות. מתבונן איך גנץ בזבז אשראי-מדומה בתוך שניות ואיך ברק מחכך ידיים באושר מסקרים שמראים שהוא בקושי עובר את אחוז החסימה.

לא בכדי הגורמים היחידים שהוא לוקח ברצינות במערכת בחירות, בכל מערכת בחירות, הם החרדים וליברמן, היחידים שלא עסקו בחילופי זוגות בעשורים האחרונים. היחידים שממש כמוהו, נצמדים לקרקע המוכרת והבטוחה להם ומחכים בשקט.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 483 מילים

פרשנות העבודה העדיפה לשלוח את המבוגר האחראי למו״מ עם ברק

עמיר פרץ זכה אמש בפריימריז לראשות העבודה, מפני שחברי המפלגה מפחדים מחיסולה הסופי וכניעה מוחלטת בפני אהוד ברק ● פרץ המנוסה יעמיד קשיים, יתמקח, יבדוק אופציות ● אבל גם היו״ר החוזר, שהביס לפני 14 שנה את שמעון פרס, יאלץ בסוף לפנות את הדרך למי שמסתמן כסיכוי היחיד של גוש השמאל למספר מנדטים דו ספרתי

עמיר פרץ (צילום: גילי יערי/פלאש90)
גילי יערי/פלאש90
עמיר פרץ

לפני 14 שנה, בנובמבר 2005, הדהים עמיר פרץ את שמעון פרס, המנהיג המיתולוגי של מפלגת העבודה, וגבר עליו בפריימריז על ראשות המפלגה.

המהפך הזה נחשב לסוג של היסטוריה במפלגת העבודה: חילופי דורות ושרביט הנהגה שהונח בפעם הראשונה בידיו של יושב ראש מזרחי, איש עיירות הפיתוח. פרס עצמו סירב לשאת את העלבון, עזב זמן קצר לאחר מכן את מפלגת העבודה והצטרף לקדימה של אריאל שרון.

תומכי עמיר פרץ חוגגים את נצחונו (צילום: תומר נויברג/פלאש90)
תומכי עמיר פרץ חוגגים את נצחונו (צילום: תומר נויברג/פלאש90)

הפריימריס שהתקיימו אתמול במפלגת העבודה העמידו את עמיר פרץ במצב דומה לזה של פרס מ-2005. שני מנהיגים צעירים, איציק שמולי וסתיו שפיר קראו תיגר על המועמדות שלו. כל אחד מהם הבטיח דרך חדשה, שינוי ורעננות במפלגה חבוטה, שהתדרדרה בבחירות באפריל האחרון ל-6 מנדטים.

אבל זו בדיוק הייתה הבעיה. המשבר במפלגת העבודה כל כך קשה, המצב כל כך נואש והסיכוי להיעלם מן המפה כל כך גבוה, עד שלא נותרה ברירה בידי חברי המפלגה והם בחרו במי שיכול לשקם משהו, או לפחות לנסות. הבחירה בשמולי או בשפיר, שניהם אנשים איכותיים אך חסרי ניסיון, נתפסה כסוג של הימור או הרפתקה. מפלגת העבודה לא רוצה כעת לצאת לאוונטורה חדשה. אבי גבאי הספיק לה.

המשבר במפלגת העבודה כל כך קשה והסיכוי להיעלם מן המפה כל כך גבוה, עד שלא נותרה ברירה בידי חברי המפלגה והם בחרו במי שיכול לשקם משהו, או לפחות לנסות

פרץ הוכיח את ניסיונו גם במהלך הקמפיין לראשות העבודה. הוא הציג דמות של מבוגר אחראי מול המריבות הבלתי פוסקות של שני יריביו הצעירים.

מי שעקב אחרי הבחירות יודע כי פרץ מכיר כל פינה במפלגה הזו, הוא שולט על הקלפיות בכל מקום, וקשור היטב גם בקבלני הקולות בשטח. מה שהוא שכח, היריבים לא למדו. אם יש קלפי בבקה אל גרביה, למשל, זה בגלל שהאיש החזק במגזר הערבי של העבודה הוא ראלב מג'אדללה הוותיק, איש אמונו של פרץ.

פרץ זכה כמעט בכל הקולות של ותיקי המפלגה. פגשתי אחדים מהם אתמול ליד הקלפי ברחוב מאפו בירושלים. הם רוצים שהוא ישמור על המבנה וגם על הכבוד של מפלגת העבודה, ולא יעמיד אותה ללא תנאי לרשותו של אהוד ברק, כפי ששמולי הבטיח לעשות.

"אנחנו רוצים את ברק. הוא התקווה שלנו", הסבירה הפעילה יעל שנקר. "אבל אנחנו לא רוצים לראות ריצת אמוק של מפלגה, שיש לה מוסדות ונכסים, לכיוון של ברק, שאין למפלגה שלו אפילו שם".

"אנחנו רוצים את ברק. הוא התקווה שלנו. אבל אנחנו לא רוצים לראות ריצת אמוק של מפלגה, שיש לה מוסדות ונכסים, לכיוון של ברק, שאין למפלגה שלו אפילו שם"

וזה בדיוק מה שיקרה החל מהיום. ברק חסר התשתית יבקש להשתלט על בניין השלד של העבודה. פרץ יערים קשיים. הא ינסה לחזק את היסודות ולהביא שחקנים חדשים (אורלי לוי, כמובן).

עכשיו גם יתחילו הסקרים שיבדקו מי מנפק יותר מנדטים למפלגת העבודה, פרץ או ברק. אם יתברר, כפי שמעריכים, כי ברק מוסיף לגוש תנופה וחיוניות ויכול להביא את העבודה ומרצ למספרים דו ספרתיים, לא יהיה מנוס. ברק יוביל את העסק.

עמיר פרץ לא נשא אתמול נאום ניצחון. אני משוכנע שהוא כמה לרגע הזה, שבו הוא ישחרר בפאתוס מוגזם את האני מאמין שלו. אבל אתמול המדינה הייתה עסוקה במחאה האתיופית, מצב רוח היה ירוד והנוכחות באוניברסיטת תל אביב, לשם התנקזו התוצאות בפריימריז הייתה דלה במיוחד. את הנאום חוצב הלהבות שלו יישא פרץ ביום אחר, באולם אחר. אל תדאגו, הוא לא יוותר.

עוד 497 מילים ו-1 תגובות
סגירה