מייד אחרי הפיגוע בדולפינריום בתחילת יוני 2001, הגיע ראש הממשלה המנוח אריאל שרון לבקר את הפצועים בבית החולים שיבא. התקשרות הישראלית המתינה למסיבת העיתונאים בסוף הביקור כדי לשמוע על צעדי התגובה של ישראל.
הדם הישראלי רתח. בפיגוע נהרגו 21 אזרחים ישראלים, רובם צעירים בשנות העשרה לחייהם, ונפצעו כ־120 נוספים, רובם בני נוער שהגיעו לבלות במועדון ריקודים במתחם. ראש הממשלה שרון ידע כבר אז כי לא תהיה לישראל ברירה אלא להתעמת בתוך הערים הפלסטיניות בגדה המערבית עם כוחות הרשות הפלסטינית ותשתיות הטרור שקמו לצידה.
להפתעת כולם שרון נקט בלשון מרוסנת. "איפוק זה כוח", הוא אמר והשאיר רבים בהלם. בדיעבד התברר שלחץ אמריקאי עצר את ראש ממשלת ישראל מלהיכנס מיידית לשכם, משם יצא הפיגוע הקטלני שאורגן על ידי חמאס.
האמריקאים חששו מאוד שמא פעולה צבאית ישראלית בלב שטחי A תמוטט לחלוטין את הסכמי אוסלו. שרון נשך שפתיים – והבליג, אבל לא לאורך זמן
האמריקאים חששו מאוד שמא פעולה צבאית ישראלית בלב שטחי A תמוטט לחלוטין את הסכמי אוסלו. שרון נשך שפתיים – והבליג, אבל לא לאורך זמן. שישה חודשים לאחר מכן, ערב פסח, מרץ 2002, הייתה נקודת המפנה מבחינתו. מחבל מתאבד התפוצץ בחדר האוכל של מלון פארק בנתניה וגרם למותם של 30 אזרחים ישראלים ופצע כ־160 נוספים.
למוחרת החל גיוס מילואים ומבצע "חומת מגן" יצא לדרך. צה"ל השתלט בתוך כמה שבועות על כל הערים הפלסטיניות ובמשך שנתיים ניקה אותן משתיות טרור, כשראש הרשות יאסר ערפאת מתבצר ברמאללה. בסוף 2005, אחרי מותו של ערפאת שנה קודם, צה"ל הכריז רשמית כי מיגר את האינתיפאדה השנייה.
ההקדמה הזו חשובה כדי להבין שאוגוסט 2024 שונה מהותית ממרץ 2002. המבצע הנוכחי הוא אומנם הגדול ביותר בגדה המערבית מאז "חומת מגן", אבל המציאות שונה מהותית. כמות הטרור שישראל מתמודדת איתו היום קטנה מספרית וחלשה משמעותית בעוצמתה.
הטרור הפלסטיני של 2024 בגדה המערבית מתרכז במחנות הפליטים ומתבסס על התארגנויות מקומיות, בשונה מזה של 2002 שהיה נרחב מאוד והתבסס על תשתית ארגונית של חמאס, פת"ח והרשות הפלסטינית.
בצה"ל לא תחמו את המבצע הנוכחי בזמן. גורם צבאי בכיר אמר אתמול כי הוא מוגדר ביעדים ולא בזמנים. לשאלתנו מה היעדים, התשובה הייתה כללית מאוד: "פגיעה משמעותית בתשתיות טרור"
בעימות הנוכחי הרשות הפלסטינית חלשה מאוד עד כדי לא קיימת – ועדיין נמצאת בצד של ישראל. במובנים רבים צה"ל עושה את העבודה עבורה, הוא אומנם מונע מהטרור לגלוש לישראל, אבל על הדרך מסכל איומים משמעותיים על קיום הרשות.
אם נכניס לכאן לרגע גם זווית פוליטית, זה נראה כך: צה"ל ומערכת הביטחון מנסים להחיות את הרשות דרך הגברת התיאום הביטחוני, בזמן ששר האוצר מנסה להרוג אותה דרך אי העברת הכספים למשכורות.
בצה"ל לא תחמו את המבצע הנוכחי בזמן. גורם צבאי בכיר אמר אתמול כי הוא מוגדר ביעדים ולא בזמנים. לשאלתנו מה היעדים, התשובה הייתה כללית מאוד: "פגיעה משמעותית בתשתיות טרור". נראה שצה"ל בעת הנוכחית נזהר מאוד בהגדרות, לא משום שהוא לא יכול להשיג אותן בגדה המערבית, הוא בהחלט כן, אלא יותר משום שהוא לא ידוע מה ילד יום בשאר הגזרות וכיצד זה ישפיע על העתקת המאמץ הצבאי.
בינתיים הפעולה בשטח נכנסת ליומה השני כשהעולם עוקב בקפידה ורגיש בעיקר לפינוי האוכלוסייה. פינוי נוסח עזה אין כאן, ישראל הבהירה כי אינה נוקטת בצעד הזה באופן יזום, אבל גם אינה מונעת מעבר תושבים שמבקשים לצאת מאזורי לחימה.
קשה שלא להתרשם שהמבצע הזה קשור לפיגוע המטען בתל אביב לפני שבוע, שהסתיים בנס ללא נפגעים ישראלים רבים, למעט פצוע בינוני. מבחינת מערכת הביטחון זו הייתה קריאת השכמה למצב מתדרדר
קשה שלא להתרשם שהמבצע הזה קשור לפיגוע המטען בתל אביב לפני שבוע, שהסתיים בנס ללא נפגעים ישראלים רבים, למעט פצוע בינוני. המחבל המתאבד והמטען יצאו מהעיר שכם, מבחינת מערכת הביטחון זו הייתה קריאת השכמה למצב מתדרדר.
ההבנה הייתה שחייבים לעצור את המגמה הזו מהר, לפני שמציאות פיגועי ההתאבדות של 2001–2002 תחזור ותשתק את העורף הישראלי שגם כך נמצא כבר ב־11 חודשי לחימה. זו אחת הסיבות העיקריות למבצע הנרחב שהחל אתמול לפנות בוקר בשלושה מוקדים בצפון, במערב ובמזרח השומרון.
ישראל רוצה לפעול בעומק השטח הפלסטיני לפני שתחל זליגה מסוכנת של טרור למרכז הארץ. בנוסף קיימת דאגה רבה מהניסיונות לייצר יכולת רקטית, בעיקר בג'נין וסביבתה. אחת המסקנות מרצועת עזה היא לסכל את היכולות האלה מוקדם ככל הניתן, לפני שתצטבר יכולת ובעיקר ידע.
בצה"ל מכנים בשנה האחרונה את מחנות הפליטים טולכרם–נור שמס–ג'נין משולש הטרור. בכל אחד מהמקומות הללו הקימו צעירים גדודים מקומיים. הם מורכבים מזהויות ארגוניות רבות: חמאס, פת"ח, ג'יהאד ומתנדבים משולהבי אירועי 7 באוקטובר.
בשונה מהאינתיפאדה השנייה, ששם הזהות הארגונית של התשתיות הייתה מובהקת, כאן כל ארגון תורם מה שהוא יכול – כסף, אמצעים ידע. אל מול המצב הזה הרשות הפלסטינית נותרה חסרת אונים
בשונה מהאינתיפאדה השנייה, ששם הזהות הארגונית של התשתיות הייתה מובהקת, כאן כל ארגון תורם מה שהוא יכול – כסף, אמצעים ידע. אל מול המצב הזה הרשות הפלסטינית נותרה חסרת אונים. היא הדירה את רגליה מאזורים שלמים בגדה המערבית, וכך נוצרו להן אקס טריטוריות.
המצב הזה מבחינת צה"ל הפך להיות איום משמעותי. אקס הטריטוריות הפכו לא רק למתחמים מבוצרים במטענים רבי עוצמה ומתוחכמים יחסית, אלא ליצואניות טרור, שמדיניות "מכסחת הדשא" לא הצליחה לעצור. במילים אחרות, הפשיטות היומיות למעצרים והריסת תשתיות לא תאמה את קצב ההתאוששות. בכל פעם השטח בגדה התאושש מהר יותר.
אחת הסיבות המרכזיות לכך היא שפע אמצעי הלחימה שקיים היום בגדה המערבית, בעקבות המדיניות האיראנית של השנים האחרונות. גבול ירדן זוהה על ידי כוח קודס האיראני כנקודה החלשה של ישראל, ולשם מוקדו מאמצי הברחת הנשק.
כל גורמי הביטחון מצביעים כיום על הגבול המזרחי כנקודת התורפה המרכזית, ובינתיים ממשלת ישראל התעכבה עם בניית מכשול בלתי עביר. את בריכת הטרור בגדה המערבית יהיה קשה לייבש אם הגבול עם ירדן ימשיך להיות פרוץ. התוכנית למכשול הזה יצאה לאחרונה לפועל, אם כי לא נראה שבקצב מהיר.
כשאריאל שרון כראש ממשלה רצה להקים את גדר ההפרדה תוך כדי האינתיפאדה השנייה, הוא היה קובע פגישות בשעת בוקר מוקדמת בנקודות בהן התוכנית לא התקדמה כצפוי
כשאריאל שרון כראש ממשלה רצה להקים את גדר ההפרדה תוך כדי האינתיפאדה השנייה, הוא היה קובע פגישות בשעת בוקר מוקדמת בנקודות בהן התוכנית לא התקדמה כצפוי. כולם היו צריכים להתייצב אז בשטח – מהקבלנים ועד היועצים המשפטים. השעה 04:00 בבוקר מתברר ריככה התנגדויות באופן מפתיע.
ספק אם כיום יש בממשלה מי שיכול במציאות הנוכחית להרים פרויקט משנה מציאות כזה. הן בשל מי שעומד בראשה, הן בשל המצב המדיני־פוליטי והן בשל העובדה שהקשב כרגע מופנה לשבע זירות לחימה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם