במבט ראשון זה נראה כמו קטטת חוליגנים אנגליים משנות השמונים. עשרות אוהדי הפועל באר שבע, חמושים במקלות, חלקם עוטים מסכות, רצו אתמול (ראשון) לאורך כל מגרש הכדורגל באצטדיון טרנר בבאר שבע, מהיציע הדרומי לצפוני, והחלו בקטטות עם אוהדי בני סכנין מעט לפני שריקת הפתיחה במשחק. האירוע הסתיים במהירות ותוך כשתי דקות פונה כר הדשא ממתפרעים.
זה היה אירוע חריג בכדורגל הישראלי המודרני אבל לכאורה, בקנה מידה חוליגני, זה היה אירוע מינורי: כוחות המשטרה והסדרנים עבדו היטב והסדר הושב במהירות. למעשה, זה היה אירוע מחריד שאפילו בהוויה הישראלית המסויטת מתבלט לרעה.
זו לא הייתה קטטת חוליגנים ומאבק על גבריות כשצד אחד מנסה לכבוש את טריטוריית הצד השני כמקובל, אלא מאבק לאומני שהתגלגל אל אצטדיון כדורגל. זה היה מחזה מיוגוסלביה 1990 שבו שרידי החיים הנורמליים, המעט שנותר מהם, קמצוץ האסקפיזם, התפוגג וניטל מחיי התושבים. המעט ששרד, גווע מול עיני הצופים באצטדיון ובבית.
זה היה מחזה מיוגוסלביה 1990 שבו שרידי החיים הנורמליים, קמצוץ האסקפיזם, התפוגג וניטל מחיי התושבים. המעט ששרד, גווע מול עיני הצופים באצטדיון ובבית
האירוע, זה שהתרחש במציאות, החל עם שירת ההמנון. כמה עשרות מאוהדי סכנין הסתובבו והפנו גבם, זקפו אצבע, וייתכן שגם הוסיפו צעקות מתגרות אחרות. כמה עשרות מאוהדי באר שבע, מיציע "האולטראס" – ארגון האוהדים הדומיננטי באצטדיון טרנר – רצו לעבר יציע האורחים, בצידו השני של המגרש, ועל הדשא התפתחו קטטות שפוזרו מייד.
זווית מהיציע של סכנין pic.twitter.com/hwnMsWe9Z0
— Johnny Sack (@GuyShahar93) September 1, 2024
שחקני סכנין ירדו אל חדר ההלבשה וסירבו לחזור בטענה שהם מרגישים מאוימים וסובלים מטראומה. אחרי שעה של ניסיונות גישור, המשחק בוטל – אירוע חריג מאוד – והדיון עבר אל בית הדין של ההתאחדות לכדורגל. שם תקבע תוצאת המשחק ועונשי הקבוצות, על המהומה ועל הסירוב לשחק.
אחרי שעה של ניסיונות גישור, המשחק בוטל – אירוע חריג מאוד – והדיון עבר אל בית הדין של ההתאחדות לכדורגל. שם תקבע תוצאת המשחק ועונשי הקבוצות, על המהומה ועל הסירוב לשחק
אלונה ברקת, בעלת הפועל באר שבע, העבירה את התחושות מעוד ערב קשה ואמרה: "צריך לדבר על תופעה מאוד מטרידה וזה ביזוי ההמנון. בטח שביום כזה כל כך כאוב, אי אפשר לכבד את ההמנון? אוהדים שלנו הכינו סרטון על האוהדים שנרצחו בשבעה באוקטובר. היה מאוד חשוב לכבד את זכרם. היה טקס ודקת דומייה. ביום כזה שאזרחי המדינה לא יכבדו את ההמנון שלנו?
"אני לרגע לא מצדיקה את מה שקרה, אבל יש פה סוגיה מהותית שצריך לדבר עליה וזה ביזוי ההמנון. זה צריך להיפסק. זה חלק מהזהות שלנו. אנחנו נמצאים בתקופה כאובה, אנחנו נמצאים במלחמה. הלב נשבר. אנחנו מחפשים להכיר באלו ששילמו בחייהם. היום זה קרה בטרנר, מחר זה יקרה בכל אצטדיון".
כאיש כדורגל ותיק, זה נראה כמו אירוע שולי ביחס לאלימות אוהדים בעולם. בטורקיה או סרביה, זה לא היה זוכה לדיווח כמעט, אבל האירוע בבאר שבע אמש בכל זאת הזכיר באורח מעורר אימה את המשחק בין "דינמו זאגרב" ו"הכוכב האדום בלגרד" שנערך באצטדיון "מקסימיר" בזאגרב במאי 1990.
"יש פה סוגיה מהותית שצריך לדבר עליה וזה על ביזוי ההמנון. זה משהו שחייב להפסק"
אלונה ברקת על תופעת ביזוי ההמנון pic.twitter.com/CpOJwkbYkW
— sport1 (@Sport1_Sport2) September 1, 2024
הרפובליקה היוגוסלבית עמדה אז על סף התפרקות והמתחים האתניים הישנים החלו לצוץ מעל פני השטח בעקבות הבחירות בקרואטיה ועליית הלאומנים. במשך היום התנהלו קרבות קשים בין "הבד בלו בויס" – "האולטרס" של דינמו – ו"הדלייה", הארגון הלאומני של "הכוכב האדום".
הקרבות החלו ברחובות ליד האצטדיון לפני המשחק, נמשכו אל היציעים וגלשו אל הדשא. יציעים הועלו באש, אבנים וכסאות נזרקו וכוחות המשטרה התערבו וניסו להפריד בין המחנות ולטענת המקומיים, אוהדי "דינמו" סבלו מיד קשה במיוחד. זבונימיר בובאן, שחקנה הקרואטי של "דינמו", תקף שוטר בבעיטת קונג-פו והמשחק פוצץ.
יציעים הועלו באש, אבנים וכסאות נזרקו וכוחות המשטרה התערבו וניסו להפריד בין המחנות. זבונימיר בובאן, שחקנה הקרואטי של "דינמו", תקף שוטר בבעיטה והמשחק פוצץ
יש הטוענים שהמהומה הסתיימה רק חמש שנים מאוחר יותר, עם שוך מלחמת האזרחים בחלקיה השונים של יוגוסלביה. זו הפרזה, למרות שהאירוע מונצח באנדרטה מחוץ ל"מקסימיר" ובזיכרון הבלקני הקולקטיבי.
המלחמה הייתה פורצת בכל מקרה, אבל זה היה עוד ניצוץ וסמל חשוב. תושבי יוגוסלביה כולה הביטו במתרחש בזאגרב והבינו שהכול קורס; שמה שנבנה מאז 1945, שהקמת יוגוסלביה המאוחדת תחת המרשל טיטו, הגיע לסיומו והם נמצאים בפתחה של זוועה.
![שחקן "דינמו זגארב" זבונימיר בובאן תוקף שוטר במהלך משחק מול "הכוכב הכחול בלגרד" באצטדיון "מקסימיר" בזאגרב, 13 במאי 1990 (צילום: AP Photo/Renato Brandjolica)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2024/09/AP902077050308-1024x640.jpg "שחקן "דינמו זגארב" זבונימיר בובאן תוקף שוטר במהלך משחק מול "הכוכב הכחול בלגרד" באצטדיון "מקסימיר" בזאגרב, 13 במאי 1990 (צילום: AP Photo/Renato Brandjolica)")
בובאן הושעה לחצי שנה ונזרק מהנבחרת הלאומית שיחקה במונדיאל 1990, והליגה היוגוסלבית התפרקה לחלקים שונים. המשחק סימל את תום הכדורגל היוגוסלבי ותחילת מרחץ הדמים. "הבד בלו בויס" ו"הדלייה" נפגשו שוב בשדות הקרב של ווקובאר וחבל קנין ובשדות הקטל של בוסניה.
הכדורגל הישראלי על כל מגבלותיו ובעיותיו היה תמיד נווה מדבר של נורמליות, של חיים משותפים, של בידור, זהות מקומית, וגאווה. זה היה תחום של מריטוקרטיה שבו הטובים הגיעו לצמרת ללא התחשב במוצאם, שבו יהודים וערבים ושחקנים זרים שיחקו יחד כמעט ללא בעיות למרות המתחים הקשים, ושנבחרת ישראל הפכה לקבוצה שלעיתים חצי ממנה הם מהחברה הערבית.
הכדורגל הישראלי על כל מגבלותיו ובעיותיו היה תמיד נווה מדבר של נורמליות, של חיים משותפים, של בידור, זהות מקומית, וגאווה. זה היה תחום של מריטוקרטיה שבו הטובים הגיעו לצמרת ללא התחשב במוצאם
כן, היו חיכוכים בתקופות קשות ושחקנים עם דעות גזעניות, אבל הייתה תחושה של מטרה משותפת לפחות על המגרש וביציעים. בכל הקבוצות – מלבד בית"ר ירושלים – היה הרכב מעורב ו"לה פמיליה", ארגון האוהדים הגזעני של בית"ר ירושלים, היה יוצא הדופן בשדה שבו הכדורגל היה חשוב יותר מהמוצא.
כמו כל תחום בחיים בישראל, הנורמליות כורסמה וצומצמה. לעיתים באורח דרסטי, לפעמים צעד אחרי צעד. מאז שבעה באוקטובר מילאו המועדונים תפקיד חשוב בזיכרון ואבל על החללים והנופלים, בתחושת קהילתיות ואחדות.
הליגה הישראלית סיפקה, כמו בימי הקורונה, מעט מפלט של חיים טרום האסון. לעיתים כיף גדול, לפרקים אכזבות, ובעיקר, הנאה פשוטה ותרומה חשובה לבריאות המנטלית. זו הייתה בועה, לא הכי איכותית אבל הבועה שלנו.
ולכן ביום כה נורא, המשחק בבאר שבע היה רגע "מקסימיר" ישראלי. הוא לא יהיה ניצוץ או סמל, לא חסרים כאלו, אבל זה הרגע שבו הבינו לא מעט ישראלים שהכול קורס. שמעט הנורמליות התרסקה אל מול המציאות. ששרידי הנורמליות נגזלו מחיי האזרחים. שאין יותר כיף בישראל. אין כדורגל ללא המלחמה, אין הופעות זרות, אין הנאות פשוטות. אין לאן לברוח יותר, אפילו לא לשעתיים.
ביום כה נורא, המשחק בבאר שבע היה רגע "מקסימיר" ישראלי. הוא לא יהיה ניצוץ או סמל, לא חסרים כאלו, אבל זה הרגע שבו הבינו לא מעט ישראלים שהכול קורס. שמעט הנורמליות התרסקה אל מול המציאות
כבר לפני המהומה בערב שני, רוב השירים בטרנר היו בעל גוון לאומני, כולל "מוחמד מת" ו"תנו לצה"ל לנצח" (מי מונע ממנו בדיוק?). ישנה אפשרות שהפשיטה על יציע סכנין הייתה מאורגנת כי מסכת סקי היא לא בדיוק פריט הכרחי בבאר שבע בתחילת ספטמבר ואולי כל נושא ביזוי ההמנון הוא רק תירוץ לבן גביריסטים. יש לקוות שתערך בדיקה מעמיקה.
זה לא היה ככה תמיד. הקהל הבאר שבעי אמנם בעל מאפייני הצבעה ימנים, אבל הוא כמעט תמיד נמנע מאירועים גזעניים ולאומניים. זה לא היה מרכיב חשוב בזהות שלו. גם במכבי חיפה, קבוצה עם אוהדים ושחקנים רבים מהחברה הערבית, עולים יותר ויותר קולות גזעניים שרוכבים על אמתלה מגוחכת כזו או אחרת. "לה פמיליה" היא כבר לא החריג. כמעט בכל קבוצה עם קהל גדול יש גרעין שכזה. גם הכדורגל נגוע.
אבו יונס דיבר אחרי פיצוץ המשחק בין הפועל באר שבע לבני סכנין pic.twitter.com/5tGjV8GN9R
— sport1 (@Sport1_Sport2) September 1, 2024
ולגבי סכנין, ניתן לומר שחצי מאוכלוסיית ירושלים בזה להמנון. שנציגי ציבור רבים בקואליציה מתעבים אותו לא פחות, שברחובות האוטונומיה החרדית אין דגל אחד לרפואה ו"התקווה" לא יישמע שם, אבל גם מאוהדי סכנין ניתן לצפות שיבינו שאלו לא ימים רגילים ושמותר לדרוש מהם אחריות והבנה. אם הם מתעקשים להביא את הסכסוך לכדורגל, התגובה תהיה חריגה.
הפרובוקציות של 2016, אינן הפרובוקציות של 2024. שאם הם צעקו "חמאס חמאס", אז יש מקום לענישה. הרשויות, שהסיפור הזה גדול בכמה ליגות על יכולתן, אינן אותן רשויות שנהנו מהספורט-ווש שסכנין סיפקה להם, והלך הרוח הציבורי, נו, אין צורך להרחיב.
אמש היה ערב נורא שהסתיים באופן מבהיל. אין לאן לברוח, הכול סוגר עלינו, והסיכוי לשיקום הולך וקטן מידי יום. אם לחזור למטאפורה היוגוסלבית – המצב מדאיג. יש כבר מיליציות חמושות ויש מתח אתני של יותר ממאה שנים.
אמש היה ערב נורא שהסתיים באופן מבהיל. אין לאן לברוח, הכול סוגר עלינו, והסיכוי לשיקום הולך וקטן מידי יום. אם לחזור למטאפורה היוגוסלבית – יש כבר מיליציות חמושות ויש מתח אתני של יותר ממאה שנים
המלחמה הסתיימה שם אחרי חמש שנות זוועה ברגע שנמאס לאמריקאים ולרוסים, וסרביה הפכה למדינה מוקצית ומצ'וקמקת ללא נחלת האבות הקדושה בקוסובו. כל יום מקרב את ישראל לשם ומהומת טרנר – או ליתר דיוק, פקיעת בועת הכדורגל – היא עוד אזהרה, רגע לפני האסונות המחרידים שעוד צפויים.
הלוואי ואתבדה, אבל לפעמים קטטת כדורגל היא הרבה יותר מעוד קטטת כדורגל.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם