הדיון העולמי סביב צמצום שעות העבודה הוא לא רק על הזכות להרוויח עוד יום חופש באמצע השבוע, אלא מהווה קריאת תיגר על הנחות יסוד הנטועות בנו עמוק כמו איך אנחנו עובדים? איך אנחנו מודדים פרודוקטיביות? ואיך אנחנו מגדירים הצלחה בעולם המשתנה במהירות?
נתונים ממדינות שונות מציגים תמונה מעניינת בנוגע לפוטנציאל של שבוע עבודה מקוצר. באיסלנד – חלוצה בתחום המדובר – ניסוי רחב היקף שכלל חלק משמעותי מכוח העבודה (יותר מ־1% מהאוכלוסייה) הביא לתוצאות מפתיעות: הפרודוקטיביות נשארה יציבה – ואפילו עלתה – והעובדים דיווחו על שיפור משמעותי ברווחה האישית שלהם, כולל פחות לחץ ושחיקה.
בעקבות הניסוי המוצלח הזה, כמעט 90% מהעובדים באיסלנד נהנים כיום משעות עבודה מקוצרות או מהסדרים דומים. בבריטניה, נערך ניסוי רחב היקף שהחל ביוני 2022 וכלל 61 חברות עם יותר מ־3,300 עובדים.
תוצאות הניסוי היו מעודדות ביותר – ו־92% מהחברות החליטו להמשיך במודל באופן קבוע. 55% דיווחו על שיפור ביכולות העבודה ויותר מ־40% ציינו כי בריאותם השתפרה
הניסוי, שנוהל על ידי אוניברסיטאות קיימברידג', אוקספורד וקבוצות מחקר נוספות, בחן את ההשפעות על הפרודוקטיביות, רווחת העובדים והשוויון המגדרי. תוצאות הניסוי היו מעודדות ביותר – ו־92% מהחברות החליטו להמשיך במודל באופן קבוע. 90% מהעובדים הביעו רצון מובהק להמשיך במודל; 55% דיווחו על שיפור ביכולות העבודה – ויותר מ־40% ציינו כי בריאותם השתפרה.
גם בפורטוגל החל באותה שנה ניסוי במימון ממשלתי עם השתתפות של 39 חברות פרטיות. המודל שנבדק הוא "100:80:100", כלומר, 100% שכר עבור 80% מהשעות הרגילות, תוך שמירה על 100% פרודוקטיביות.
בבלגיה, עוד חלוצה בתחום, נכנס לתוקף בנובמבר 2022 חוק ראשון מסוגו בעולם המאפשר לעובדים לדחוס את שבוע העבודה לארבעה ימים – ללא הפחתה בשכר. המודל נועד לשפר את הגמישות בניהול לוחות הזמנים של העובדים והחברות, ולסייע באיזון בין משפחה לקריירה. אולם, החוק לא מקצר את סך שעות העבודה, כך שעובדים עלולים לעבוד ימים ארוכים יותר.
הנתונים מהניסויים האלה ואחרים שהתרחשו במדינות נוספות כמו סקוטלנד, גרמניה – ואפילו מפיילוט שנערך כאן בישראל בשנים האחרונות – מאתגרים את התפיסה המסורתית, לפיה יותר שעות עבודה שוות יותר פרודוקטיביות.
מסתבר שכאשר נותנים לעובדים יותר שליטה על הזמן שלהם, הם חוזרים לעבודה יותר רעננים, יותר מעורבים – ויותר פרודוקטיביים
חלקם אפילו מצביעים על מסקנות הפוכות. מסתבר שכאשר נותנים לעובדים יותר שליטה על הזמן שלהם, הם חוזרים לעבודה יותר רעננים, יותר מעורבים ובסופו של דבר – יותר פרודוקטיביים.
עם זאת, המעבר לשבוע עבודה בן ארבעה ימים אינו פשוט כל כך. המודל של "100:80:100" מצריך תכנון מדויק ושינוי בתרבות העבודה. זה עשוי לכלול שינוי בסדרי הפגישות, שיטות עבודה שונות, סגנונות תקשורת נוספים ושיטות תיעדוף.
נוסף על כך, ענפים מסוימים כמו חינוך, בריאות או עבודות המצריכות משמרות, עלולים להתקשות ביישום שבוע העבודה המקוצר בלי לפגוע בשירותים חיוניים.
כמו כן, מעבר לשבוע עבודה מקוצר בצורה וולונטרית, כפי שמציעה ממשלת בריטניה, לא חף מבעיות. על פי חוק שהעבירה הממשלה הבריטית באפריל 2024, לעובדים יש זכות לבקש גמישות בשעות העבודה מהיום הראשון להעסקתם ללא הפחתה בסך השעות השבועיות.
גישה יעילה באמת לשבוע עבודה בן ארבעה ימים בשיטה הבריטית מחייבת גם התייחסות לשכר הנמוך והבטחת נגישות המודל לכלל העובדים – ולא רק לקבוצה נבחרת
ההצעה לא מבטיחה שבוע עבודה בן ארבעה ימים, אלא רק את הזכות לבקש אותו, כשההחלטה הסופית נתונה בידי המעסיקים. מהלך זה מגביר את החשש שבמקום לקדם איזון טוב יותר בין עבודה לחיים, הוא עלול דווקא להעמיק את הפערים הקיימים.
הפער בין העובדים למעסיקים מעורר דאגה במיוחד עבור עובדים במשרות בשכר נמוך, שאין להם את כוח המיקוח של עמיתיהם בעלי השכר הגבוה יותר. כך, שבוע עבודה מקוצר עלול להפוך להטבה השמורה לאנשי מקצוע במשרות מתגמלות, בעוד שהעובדים עם ביטחון תעסוקתי מופחת ובשכר נמוך לא יוכלו להרשות לעצמם הפחתה בשעות העבודה.
גישה יעילה באמת לשבוע עבודה בן ארבעה ימים בשיטה הבריטית מחייבת גם התייחסות לשכר הנמוך והבטחת נגישות המודל לכלל העובדים – ולא רק לקבוצה נבחרת.
חשש נוסף הוא שהעומס עלול לגדול בימי העבודה הנותרים. הניסויים אומנם מוכיחים שחלק גדול מהעובדים פורחים בסביבה עבודה יותר ממוקדת, אבל אחרים עלולים להרגיש לחץ ולהיכשל בשמירה על אותה רמת תפוקה מבלי להישחק.
מנגד יש גם מדינות הפועלות דווקא בניגוד למגמה הזו. הן אומנם מיעוט זניח אבל קיימות. ביוון למשל חוק חדש מאפשר לחזור לשבוע עבודה בן שישה ימים כדי להתמודד עם המחסור בכוח העבודה
מנגד יש גם מדינות הפועלות דווקא בניגוד למגמה הזו. הן אומנם מיעוט זניח אבל קיימות. ביוון למשל חוק חדש מאפשר לחזור לשבוע עבודה בן שישה ימים כדי להתמודד עם המחסור בכוח העבודה ולחזק את הכלכלה. שבוע העבודה בן 40 השעות הוארך על פי החוק ל־48 שעות פרט למגזר התיירות ושירותי המזון.
הצעד הזה נתקל בביקורת חריפה מטעם אירגוני עובדים ביוון, ונחשב לנסיגה בזכויות העובדים. החשש הגדול שהוא עלול לפגוע בנורמה של שבוע עבודה בן חמישה ימים, מה עוד שהעובד היווני נחשב כמי שעובד הכי הרבה שעות באיחוד האירופאי.
על אף האתגרים, המומנטום העולמי נע לכיוון שבוע עבודה קצר יותר ונראה כי אי אפשר לעצור אותו. אפילו ביפן, הידועה בתרבות עבודה תובענית ובהיקף הרחב של תופעת "קארושי" (מוות מעבודת יתר), מתחילים לבחון את האפשרות לשבוע עבודה בן ארבעה ימים במטרה לשפר את רווחת העובדים ולענות על בעיות חברתיות.
הממשלה היפנית מציעה אפילו תמריצים לחברות שיאמצו מודל עבודה בעל שעות גמישות. בשלב זה לא בהצלחה יתרה. רק 8% מהחברות בארץ השמש העולה מציעות שבוע עבודה מקוצר כיום לעובדיהם.
ככל שהנתונים ממשיכים להצטבר מהניסויים הגלובליים, וככל שהטכנולוגיה מאפשרת גמישות במקום העבודה, אפשר לצפות לעוד גישות חדשניות לאיזון בין עבודה לחיים
אין ספק שעתיד העבודה נכתב מחדש, ושבוע עבודה בן ארבעה ימים עומד במרכז השינוי הזה. ככל שהנתונים ממשיכים להצטבר מהניסויים הגלובליים, וככל שהטכנולוגיה מאפשרת גמישות במקום העבודה, אפשר לצפות לעוד גישות חדשניות לאיזון בין עבודה לחיים ולפרודוקטיביות.
קיצור שבוע העבודה בישראל בשעה אחת (ובסך הכול בשעתיים בשנים האחרונות) עבור עובדי השירות הציבורי אולי נראה כמו צעד קטן מאוד, אבל מדובר בכל זאת בצעד בכיוון הנכון.
במגזר הפרטי בישראל עובדים כיום 42 שעות, ובמגזר הציבורי זה ירד ל־40 שעות – עדיין גבוה מעל הממוצע ב־OECD, שעומד על כ־37 שעות שבועיות. אולם, אולי בכל זאת מדובר בסימן שבעתיד העבודה תהיה גמישה ומספקת יותר – וגם יותר אנושית.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם