בואו נעשה תרגיל מחשבתי קצר. לפניכם מקבץ ידיעות חדשותיות מיום מסוים:

דובר צה"ל התיר לפרסום כי שני לוחמי צה"ל נהרגו בגזרה המרכזית, הודעות נמסרו למשפחותיהם.

חוק הגיוס המתוקן אושר בממשלה, מספר המגויסים לא יגדל.

גורם בכיר בממשלת ישראל אמר כי נכון לעכשיו עסקת החטופים לא עומדת על הפרק.

והשאלה היא, ממתי מקבץ הידיעות הנ"ל?
האם מלפני כ-3 חודשים, עת היינו כפסע מהניצחון המוחלט? או שהוא יפורסם בעוד כ-3 חודשים, עת נהיה שקועים בבוץ הלבנוני המוחלט?

השאלה היא, ממתי מקבץ הידיעות הנ"ל? האם מלפני כשלושה חודשים, עת היינו כפסע מהניצחון המוחלט? או שהוא יפורסם בעוד כשלושה חודשים, עת נהיה שקועים בבוץ הלבנוני המוחלט?

היופי המשכר של לבנון מתעתע כמו תחושת השליחות של הגנת המדינה. שניהם עוצמתיים, מפעימים, ובכל רגע נתון המציאות יכולה להתפוצץ לך בפנים. אני מבין ומכיר את שניהם, חוויתי אותם על בשרי, וכמו רבים מאתנו, עדיין נושא עימי את הצלקות משם.

אבל דווקא עכשיו, מי שאהבת המולדת והגנת המדינה עומדת לנגד עיניו ועיניה, חשוב כל כך שנעצור רגע. שנעצור לשנייה אחת, לשבריר שנייה – נעצור, ונזכור:
מי שמוביל אותנו אל תוך הבוץ הטובעני של לבנון, אלו אותם אנשים בדיוק שהובילו אותנו לאסון הגדול בתולדותינו. אותו ראש ממשלה, אותו שר ביטחון, אותו רמטכ"ל, אותו ראש שב"כ, אותם שרים, אותה ממשלה, אותה כנסת. אותם אנשים בדיוק.

אלו אותם אנשים שהפקירו את המשפחות והחברים שלנו למוות נורא ולשבי בגיהינום. אלו האנשים שאיבדו חלקי ארץ שלמים והפכו מאות אלפי בני אדם, נשים, זקנים וטף לפליטים בארצנו. אלו אותם אנשים בדיוק שכבר שנה ממשיכים להפקיר אותם ואותנו ומתנהלים בחוסר אחריות, חוסר אכפתיות וחוסר יכולת.

אלו אותם אנשים שבמקום לשבת עכשיו בוועדת חקירה או בכלא, גוררים אותנו לעוד מלחמה חסרת תכלית, מלבד תכלית שלום הכיסא שלהם עצמם. אלו האנשים שכבר שנה עוקדים את בנינו ובנותינו בעבור חופן סיסמאות נבובות, תוך אדישות לגורלם ולגורלנו.

אני לא איש צבא וביטחון, אבל אני מוכן להמר שהתוכנית לחיסול חסן נסראללה הייתה מוכנה מבעוד מועד והמתינה ליום פקודה. ליום בו הדרג הפוליטי, לאחר ששקל בכובד ראש ולקח על עצמו את מלוא האחריות להשלכות האפשריות כתוצאה ממנה בטווח הקרוב והרחוק, יחליט להוציא אותה לפעול למען השגת מטרה רמת חשיבות, כמו התנעת מהלך מדיני מרחיק לכת שיוביל לשקט אזורי, או כמנוף לחץ עוצמתי על יחיא סנוואר לביצוע עסקת חטופים מיידית.

חשוב לזכור: מי שמובילים אותנו אל הבוץ הטובעני של לבנון, אלו אותם אנשים בדיוק שהובילו אותנו לאסון הגדול בתולדותינו. אותו רה"מ, אותו שר ביטחון, אותו רמטכ"ל, אותו ראש שב"כ, אותם שרים, ממשלה, כנסת

אבל אותם אנשים שקיבלו את כל ההחלטות הלא נכונות לפני שנה בדיוק וממשיכים לא להחמיץ שום הזדמנות לטעות בכל החלטה מאז, הטיחו על שולחן המשחק את אחד הקלפים העוצמתיים והנפיצים ביותר לביטחון המדינה ואזרחיה, בזמן שאנחנו וילדינו משמשים פיונים בידיהם.

ולא, לא מעניין אותם למי הצבעתם בבחירות. תמונת יח"ץ אחת בניחום הורים שכולים שווה אלף הורים שקולים שלא רוצים לפגוש אותך.

שנה שלמה לא עשתה הממשלה דבר למען הצפון שאיבדה. קודם היה צריך להשיג "ניצחון מוחלט" מופרך בעזה ואז להשיג שליטה על ציר פילדלפי כור מחצבתנו, ואז רגע, מה היה שם עוד? הופ…תראו נסראללה. יאללה מלחמה בלבנון. כפיים.

ביבי המלך גוזל את מדינת ישראל מאזרחיה, בזמן שהוא שולח אותם למות במלחמה חסרת תכלית שהוא יצר במו ידיו. הדמיון לגרסת המקור מטריד, גם אם בגרסה של חיינו הבימאי הפך את יואב שר הצבא למשת"פ רופס וחסר חוט שדרה.

הביצוע המבריק של חיסול נסראללה שייך ללוחמים ולמפקדים בשטח, אלו שההגנה על המדינה והקשר לצבא טבוע עמק ב-DNA שלהם, ללא הבדל אמונה, או דעה פוליטית. הקשר הזה כל כך הדוק עד שגם כאשר הם מבינים שחייהם שווים כקליפת השום ושרוב הזמן אין קשר בין המלחמה לביטחון המדינה (אולי, קשר הפוך) הם עדיין עולים מיד על מדים, מנשקים את הילדים ויוצאים בלי לשאול שאלות, אולי בפעם האחרונה.

לכן, דווקא עכשיו, ממש עכשיו, חשוב כל כך לעצור רגע ולהזכיר לעצמנו: מי ששולחים את בנינו ובנותינו לסכן את חייהם ואת נפשם בבוץ הלבנוני הנורא, הם אותם האנשים בדיוק שכבר הפקירו אותם ואת המדינה כולה. מדינת ישראל עומדת על סף חורבן. גם אם תמשיך להתקיים המחיר יהיה כבד מנשוא. הגלות כבר התחילה. אנחנו כפסע מחורבן הבית השלישי.

שנה שלמה לא עשתה הממשלה דבר למען הצפון שאיבדה. קודם היה צריך להשיג "ניצחון מוחלט" מופרך בעזה ואז להשיג שליטה על ציר פילדלפי כור מחצבתנו, ואז רגע, מה היה עוד? תראו נסראללה. יאללה מלחמה בלבנון

כאן לא יועילו הפגנות זעם וחסימת כבישים. אם חפצי חיים אנחנו, עלינו ועל בנותינו ובנינו להתגייס בצו 8 אל מול האיום הקיומי המרחף מעל לראשנו. אלו אותם אנשים בדיוק. אותו ראש ממשלה, אותו שר ביטחון, אותו רמטכ"ל, אותו ראש שב"כ, אותם שרים, אותה ממשלה, אותה כנסת.

לירז רימון הוא אדם מן הישוב. פועל חברתי, ידידותי לסביבה ומיודד עם החברה. מנהל תוכן ושיווק לפרנסתו וכותב לנשמתו. שואף ליותר ונהנה ממה שיש.