פסק דין אסון נחל צפית מפנה זרקור לשימוש שעושים בתי המשפט במבחן "ההתנהגות האנטי-סוציאלית" כמדד לבחינת היסוד הנפשי בעבירות המתה ולתחימת גדר האחריות הפלילית.
* * *
השבוע פורסמה בבית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט יובל ליבדרו) הכרעת הדין בתפ"ח 14618-05-19, הידוע כתיק אסון נחל צפית, אשר גבה את חייהם של עשרה צעירים שנקלעו לשיטפון בטיול גיבוש למכינת "בני ציון". יובל כהאן, ראש המכינה ואביב ברדיצ'ב מנהל התכנית, הואשמו בעבירת המתה בקלות דעת אך הורשעו בעבירה קלה יותר של גרימת מוות ברשלנות.
בית המשפט קבע, כי טיול באזור שיש לגביו התרעות לשיטפונות מחייב היערכות בטיחותית מיוחדת ונקיטת אמצעי זהירות מחמירים. בנוסף, נקבע כי הנאשמים התרשלו בכך שלא עצרו את הכניסה לנחל למרות אזהרות חמורות, בפרט בשעה שקדמה לכניסה לערוץ הנחל.
ביהמ"ש קבע, כי טיול באזור שיש לגביו התרעות לשיטפונות מחייב היערכות בטיחותית מיוחדת ואמצעי זהירות מחמירים. נקבע גם שהנאשמים התרשלו כשלא עצרו את הכניסה לנחל חרף אזהרות חמורות
מדוע אם כך בחר בית המשפט להרשיע את הנאשמים בעבירה הקלה מבין השתיים?
שתי העבירות נבדלות זו מזו ביסוד הנפשי הנדרש לצורך הוכחתן:
עבירת המתה בקלות דעת [סעיף 301(ג) לחוק העונשין] מחייבת מודעות בפועל לסיכון בלתי סביר ואי-נכונות להפסיק את הפעולה המסכנת, תוך תקווה שהתוצאה לא תתרחש. לעומת זאת, גרימת מוות ברשלנות [סעיף 304 לחוק הנ"ל] מתמקדת בסטייה מסטנדרט הזהירות הנדרש, גם ללא מודעות בפועל.
על פי הכרעת הדין, לא הוכחה מודעותם בפועל של הנאשמים לסיכון גרימת מותם של המטיילים כתוצאה מפגיעת השטפון. בית המשפט קבע, כי הנאשמים היו צריכים להיות מודעים לסיכון הנ"ל ועל כן הרשיע אותם בעבירה של גרימת מוות ברשלנות.
אחד המבחנים המרכזיים המוזכרים בפירוט בהכרעת הדין לבחינת מודעותם של הנאשמים הינו מבחן "ההתנהגות האנטי-סוציאלית":
המבחן מבחין בין מקרים בהם המוות התרחש במהלך וכתוצאה של התנהגות אנטי-סוציאלית כמו נהיגה פרועה, אלימות, או הפרת חוק ברורה, המצביעים על מודעות לסיכון קיצוני לבין מקרי מוות שהתרחשו אגב התנהגות סוציאלית עם סטייה חמורה מסטנדרט הזהירות הנדרש, כלומר פעולות לגיטימיות שהחברה מקבלת ומעודדת.
בסוג השני של המקרים, ייקבע בד"כ כי מידת הסיכון הבלתי סביר שנלקח הינה נמוכה יותר וכי לא התקיימה מודעות בפועל לסיכון. כלומר, המעשה בוצע ברשלנות חמורה.
מבחן ההתנהגות האנטי-סוציאלית מבחין בין מקרי מוות במהלך וכתוצאה מהתנהגות אנטי-סוציאלית, המצביעה על מודעות לסיכון קיצוני, לבין מוות אגב התנהגות סוציאלית עם סטייה חמורה מסטנדרט הזהירות הנדרש
במקרה של נחל צפית, הטיול היווה פעולה חינוכית ולגיטימית שלא חרגה מנורמות מקובלות. בהיעדר אנטי-סוציאליות של הפעילות, נקבע כי מידת אי-הסבירות של הסיכון הייתה נמוכה וכי לא התקיימה מודעות אליו. זו כאמור הייתה אחת ההנמקות המרכזיות להרשעה בעבירת רשלנות בלבד.
יתרונות השימוש במבחן "האנטי-סוציאליות" כמדד לבחינת התקיימות העבירה של המתה בקלות דעת ברורים:
1
הרתעה ממוקדת:
שימוש מדוד וממוקד בעבירה זו למקרים חמורים של התנהגות אנטי סוציאלית המשקפת מודעות בפועל לסיכון בלתי סביר קיצוני משדר מסר ברור: מי שמתנהג באדישות לזכויות בסיסיות כמו הזכות לחיים, במיוחד במקרים של התנהגות אנטי-סוציאלית, יישא בעונשים חמורים יותר.
2
היררכיה בעבירות:
הבחנה בין רשלנות לקלות דעת, לפי מידת הסיכון ומודעות הנאשם, מספקת בסיס מוצק וברור לתחימת עבירות ההמתה. התנהגות שנמצאת ברף התחתון של אי הסבירות (כגון תאונה שנגרמה מנהיגה רשלנית) תסווג כגרימת מוות ברשלנות, עם עונש קל יותר. לעומת זאת, התנהגות ברף גבוה של אי סבירות, ובעיקר כזו הכוללת אנטי-סוציאליות (למשל, נהיגה פרועה, דקירה או שימוש באלימות), תגרור הרשעה בהמתה בקלות דעת.
3
איזון בין הרתעה להוגנות:
המבחן מאפשר למקד את העבירה החמורה במקרים שבהם קיימת אדישות מובהקת לחיי אדם, תוך התחשבות במאפייני הפעולה הספציפית.
במקרה נחל צפית, הטיול היה פעולה חינוכית ולגיטימית שלא חרגה מנורמות מקובלות. בהיעדר אנטי-סוציאליות של הפעילות, נקבע כי מידת אי-סבירות הסיכון הייתה נמוכה וכי לא התקיימה מודעות אליו
מנגד, שימוש יתר במבחן זה, עלול לפגוע בהרתעה במקרים של סטייה חמורה:
כאשר התנהגות סוציאלית כרוכה בסטייה קיצונית מסטנדרט הזהירות, השימוש במבחן האנטי-סוציאליות עלול להוביל להעמדה לדין בעבירות קלות בלבד. לדוגמה, מדריך טיולים שלוקח סיכון בלתי סביר וגורם למוות, למרות שפעולתו סוציאלית, עשוי להתחמק מהרשעה בעבירה חמורה יותר.
קושי נוסף, נוגע להטיה שיוצר המבחן לטובת התנהגויות "מקובלות":
התמקדות באנטי-סוציאליות עלולה לגרום לאי-שוויון בענישה, כאשר התנהגויות סוציאליות זוכות ליחס מקל, גם במקרים של סטייה חמורה מהנורמות.
חשש נוסף נוגע לכך, שמבחן ההתנהגות האנטי-סוציאלית ימעיט במשמעות האחריות האישית של הנאשם ובחובתו לפעול בהתאם לנורמות חברתיות, במיוחד במצבים של אחריות מנהיגותית או מקצועית (כגון מדריכי טיולים, נהגים מקצועיים, מנהלים).
בעידן שבו פעולות סוציאליות רבות כוללות סיכונים משמעותיים (טיולים אתגריים, שימוש בטכנולוגיה מסוכנת, פעילויות ספורטיביות), התמקדות באנטי-סוציאליות כקריטריון מרכזי לבחירת העבירה עלולה להקשות על מיצוי הדין עם האחראים.
נדמה, כי הדרך הנכונה להתמודד עם קשיים אלו הינה בדרך של איזון בין מבחן "האנטי-סוציאליות" לבין מבחן "מידת הסטיה מסטנדרט הזהירות הסביר".
מבחן האנטי-סוציאליות צריך להיות אמת מידה אחת מתוך מכלול שיקולים ולא קריטריון בלעדי. בין היתר, יש לשקלל גם את מידת הסטייה מסטנדרט הזהירות הנדרש ואת מידת הסבירות שהנאשם היה מודע לסיכון.
נדרש איזון בין מבחן "האנטי-סוציאליות" לבין מבחן "מידת הסטיה מסטנדרט הזהירות הסביר". מבחן האנטי-סוציאליות צריך להיות אמת מידה אחת מתוך מכלול שיקולים ולא קריטריון בלעדי
במקרים שבהם הסיכון הבלתי סביר נלקח במודע, גם אם לא מתוך התנהגות אנטי-סוציאלית, יש מקום לשקול הרשעה בהמתה בקלות דעת כדי לשקף את חומרת המעשה. גישה זו, כאמור, תרחיב את הפוטנציאל ההרתעתי של העבירה ותבהיר כי גם התנהגות שנתפסת כלגיטימית, אינה חסינה בנסיבות של סטייה קיצונית מסטנדרט הזהירות הנדרש, מפני הטלת אחריות פלילית מחמירה.
לסיכום, פסק הדין מדגיש את הצורך בהבחנה מדויקת בין סוגי אחריות פלילית במקרי המתה, תוך איזון בין הוגנות להרתעה. בעוד שמבחן ההתנהגות האנטי-סוציאלית מציע יתרונות ברורים ליישום מדוד של עבירות חמורות, יש להיזהר משימוש בלעדי בו כדי למנוע עיוותי דין במקרים של סטייה חמורה בהתנהגות סוציאלית.
עו"ד קלאודיה דוד הייתה בעברה פרקליטה ומנהלת בפרקליטות מחוז ת״א (פלילי) ומומחית תוכן לתחום הרשלנות הפלילית בפרקליטות המדינה (בין היתר יו"ר פורום הרשלנות הארצי בפרקליטות המדינה). כיום בעלת משרד בוטיק המתמחה באירועי רשלנות פלילית ובטיחות בעבודה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם