לעת ערב, כשהשקיעה הסמיכה מתחילה לרדת לאיטה על המדבר, הם מופיעים בזה אחר זה. לאט לאט, בהיסוס על רקע האדים הרחוקים משהו זז באופק.
בהתחלה נדמה לך שאתה מדמיין או מפנטז. אבל הג'ירפות נעות בסלואו מושן, בגו מתוח ובצעדים מדודים לעברך. שום דבר לא בוער, מקווה המים לא יברח. עם ההליכה הגמלונית, הדפס המעוינים על גופן ועל רקע השמש הגדולה שיורדת ברקע הן נראות כמו חייזריות תימהוניות שמאיימות להשתלט על הארץ ולהביא בשורה מתוקה מיקום אחר.
ככל שהשעות נוקפות והטמפרטורות הגבוהות נוזלות מטה, הנחיל מתפשט. עדר של גנו ממזרח, קומץ קרנפים ממערב, ג'ירפות, זברות, איילות, אנטילופות, ומשפחה עצומה של פילים בכל הגילאים. כמו בתיאטרון בובות כל חיה תופסת את מקומה סביב לשלולית המים, מחכה בסבלנות לתורה לשתות ולטבול.
ג'ירפות, זברות, איילות, אנטילופות, ומשפחה עצומה של פילים בכל הגילאים. כמו בתיאטרון בובות כל חיה תופסת את מקומה סביב לשלולית המים, מחכה בסבלנות לתורה לשתות
הטבע הוא ג'ונגל של מלחמות על טריטוריה ומעמדות? כשאין בסביבה אריות, נמרים או צ'יטות זה לא כך. השקט מדהים. הרעש היחידי הוא משק כנפי הציפורים ואדווה שיוצר פילון שמשתכשך. כל כך שקט שאפילו תזוזת העדשות במצלמה נשמעת היטב.
איך הזברות יודעות לחכות שהקרנפים יגמרו לגמוע? איך הפילים יודעים לבוא מאוחר יותר כדי לקבל את האמבטיה כולה לעצמם?
מי מנהל פה את הלו"ז וממי מבקשים את היומן בבקשת חופש מידע? ומה פתאום בארבע לפנות בוקר מדדה לפה קבוצת קרנפים ונשכבת לישון על שפת המים? מה הביא אותם דווקא לפה מקצווי 40,000 דונם של הספארי העצום? ומי מתזמן את ההצגה הגדולה של הטבע, שכמוה לא ניתן לראות כנראה בשום מקום אחר?
בדרכה המוזרה, נמיביה היא אי של שפיות בעולם עתיר מערבולות. על שטח שגודלו פי 3 מגרמניה, 845,000 ק"מ רבוע, מפוזרים קצת יותר מ-3 מיליון תושבים. ויותר חיות, הרבה יותר חיות.
בדרכה המוזרה, נמיביה היא אי של שפיות בעולם עתיר מערבולות. על שטח שגודלו פי 3 מגרמניה, 845,000 ק"מ רבוע, מפוזרים קצת יותר מ-3 מיליון תושבים. ויותר חיות, הרבה יותר חיות
למרות היסטוריה לא פשוטה, שמזכירה במקצת את שכנתה רבת הסכסוכים דרום אפריקה, היא שרדה קולוניה גרמנית עד 1915, אחר כך אפרטהייד דרום אפריקאי של עשרות שנים, ואז עצמאות מיוחלת רק ב- 1990.
מאז שוכנים בנמיביה כבר למעלה משלושים שנים השלום והדמוקרטיה. גם עם המדינות השכנות וגם בין תשעת השבטים השונים המרכיבים את המדינה, בהם הקבאנגו, ההררו, ההימבה ושרידי הבושמנים.
בדרכה המוזרה נמיביה היא אי של שפיות בעולם עתיר מערבולות. אבל מחסור במים, בעיות אקלים, אבטלה עצומה ומחסור בגישה לרפואה עדיין רחוקים מפתרון
אבל מחסור במים, בעיות אקלים, ניהול חוות על ידי גורמים חיצוניים, אבטלה עצומה (בעיקר בקרב צעירים), מחסור בגישה לאמצעי רפואה מתקדמים באזורים כפריים מבודדים ומחלות נראים עדיין רחוקים מפתרון.
על אף שפע של מינרלים כמו יהלומים, ברזל ונחושת, ותיירות מתפתחת – נמיביה רחוקה מלהיות מדינה עשירה או מתקדמת. מדד התמ"ג (תוצר מקומי גולמי לנפש) ממקם אותה במקום ה- 115, הנמוך.
מספרים לנו שהממשלה כאן סובלת מבירוקרטיה רבה ומיותרת, משחיתות ממאירה ומבטלה סמויה וגלויה בקרב נבחרי הציבור. טוב, את זה אנחנו דווקא מכירים.
בסוף החודש יתקיימו בחירות לנשיאות ולפרלמנט, ובפעם הראשונה בתולדות המדינה סיכויים טובים שתיבחר נשיאה אישה לתפקיד: נטומבו נאנדי-נדאיטווה, כיום סגנית הנשיא מטעם המפלגה השלטת סוואפו.
בגיל 72 נאנדי-נדאיטווה יכולה לעשות את מה שהילארי קלינטון לא הצליחה. היא כבר הייתה השרה לענייני נשים, רווחת ילדים, סביבה, תיירות, חוץ ואוצר.
רואים גנו, אוכלים קודו
תחושה מוזרה אופפת את ארוחת הערב בלודג' המקסים שבפארק אטושה, אל מול סצנת החיות הבלתי נתפסת הזאת. לצלחת מוגש סטייק איילה, בשר אנטילופה (קודו בעגה המקומית) או כיסונים ממולאים בבשרו של הגנו.
מוזר לאכול בשר אל מול סצנת החיות הבלתי נתפסת הזאת. אמנם השלל אינו מתוך הפארק, אלא תוצאות ציד מבוקר ומחויב המציאות לצורך דילול ושמירה על איזונים אקולוגיים – ובכל זאת
אמנם השלל אינו מתוך הפארק, אלא תוצאות ציד מבוקר ומחויב המציאות לצורך דילול ושמירה על איזונים אקולוגיים – ובכל זאת. לשמחת הנוכחים ג'ירפות לא הוגשו, ולמיטב הבנתי אינן ניצודות, על אף שבשחיטה נכונה ג'ירפה נחשבת חיה כשרה.
שעות של נסיעה מתישה בדרכי הסוואנה הבלתי סלולות, מתמזגים עם האבק והחום, ושובעים מהמראה של מיליוני קונוסים שבנו טרמיטים. הם בונים ארמון שכזה ואז מיד נוטשים אותו ועוברים אל הבא.
לפתע משפחה של בבונים מבחינה בנו. רודני, המדריך המקומי שלנו, מאט את רכב הספארי. בבון-אבא מאט איתו, צועד לצידנו, ואז מתייצב בצד הכביש. תחילה מפנה ישבן אדמדם ופונה אל אחיו – מניף ידיים כמו מנצח של תזמורת. אבל אז הוא מסתובב ומסתכל עלינו במבט מאיים במיוחד.
בבון צועד לצידנו, ואז מתייצב בצד הכביש. תחילה מפנה ישבן אדמדם ופונה אל אחיו – מניף ידיים כמו מנצח של תזמורת. אבל אז הוא מסתובב ומסתכל עלינו במבט מאיים במיוחד
בינתיים עשרה קופים וקופיפים אחרים חולפים מאחוריו, מדלגים על עצים ושועטים על שדה הקוצים הסמוך.
רודני עוצר את הרכב והצ'יף-בבון עוצר יחד איתו. הריטואל הזה נמשך דקות ארוכות: מדי פעם הבבון מתקרב אלינו, בוטש ברגליו ומשמיע קולות הפחדה ואז נסוג לאחור.
רודני מחייך: מסתבר שלא עלינו הוא רוגז. על הרכב מוטבעת תמונתה של צ'יטה, ומפקד הכוח דואג שלא תתקרב אל הלהקה. כך הוא מפטרל שעה ארוכה, בזמן שבני משפחתו מדלגים מסביב בהתעלות בין העצים. הפרסום באוטו – עובד.
טיול בנמיביה לא יזכיר לכם את אירופה הקלאסית, הפארקים באמריקה, או השווקים של תאילנד. זוהי אינה "חופשה" במובנה המסורתי.
צריך לקום בחמש בבוקר כדי לאתר את האריה והלביאה שמסתתרים בין השיחים, לטפס על דיונות חול טובעניות בצבעי כתום ואדום מטריפים בכדי לחזות בארבע קצוות תבל מהמדבר לים, ולהתמקח בעיקשות ובגבורה על מחירה של ג'ירפה מעץ בשוק, רק בשביל לעשות אחר כך חישוב שערים ולגלות שהרווחת שניים וחצי שקל.
טיול בנמיביה לא יזכיר לכם את אירופה הקלאסית, הפארקים באמריקה, או השווקים של תאילנד. זוהי אינה "חופשה" במובנה המסורתי. צריך לקום בחמש בבוקר כדי לאתר את האריה והלביאה שמסתתרים בין השיחים
אל תספרו לישראלים שבאחד השווקים ויתרנו על העודף (10 דולר נמיביאני, שהם מעט פחות משני שקלים).
רודני קאטוג'ה הוא מדריך מקומי שמסיע ומלווה תיירים ישראלים ממקום למקום. נפשו נקשרה בארצנו במיוחד בשנה האחרונה. סיסמת הווייפיי שלו היא "ישראל710", תזכורת לטבח בעוטף עזה.
בבוקרו של אותו היום שמע קאטוג'ה בחדשות על המתקפה הקשה על ישראל ומיד שלח וואטסאפ לחברו הטוב יצחק סיטון, אשר נהג להגיע לביקורים בנמיביה לעיתים קרובות.
הווייפיי נכנס ויוצא חליפות. באחת הפעמים ידיעה מפתיעה חודרת אל הרכב: סנוואר חוסל. בערב המדריך מרים איתנו כוסית יין נתזים מזעזע בתוספת משאלה לשובם של החטופים
בשבע וחצי בבוקר טל עוד הספיק לסמן לו "לייק", משמע "אני בסדר". ב- 11 קאטוג'ה היה שוב מודאג ושלח שוב הודעה. הפעם סיטון כבר לא ענה. סיטון, ביחד עם בנו טל, אימו חנה, ודודתו פסי כהן נרצחו בקיבוץ בארי.
הווייפיי נכנס ויוצא חליפות – איים קטנים של קשר בתוך מדבר עצום של ניתוק. באחת הפעמים ידיעה מפתיעה חודרת אל הרכב: סנוואר חוסל. בערב רודני מרים איתנו כוסית של יין נתזים מזעזע בתוספת משאלה לשובם של החטופים.
קליק זה מדליק
מרבית התושבים בנמיביה מדברים אנגלית ואפריקנס (שפה שהתפתחה מההולנדית במאה ה- 17 ונחשבת שפה רשמית בדרום אפריקה). אבל בשטחים העצומים עדיין קיימים ניבים נוספים ומרתקים.
אפשר למצוא אותם באיים קטנים של מגורי השבטים שעדיין שומרים על אורח החיים של פעם. רבים מהצעירים כבר נדדו אל הערים הגדולות, כמו הבירה וינדהוק או וולביס ביי שעל חוף הים האטלנטי.
אבל בכל שבט נותרו מספר משפחות שעדיין חיות בבקתות הבוץ הנאטמות בעזרת גללי פילים ונעזרות בשלל צמחי בר בעלי יכולות מרפא מופלאות, המפיגות כמעט הכל, מכאבי שיניים ועד תלאות השלשול.
מרבית התושבים בנמיביה מדברים אנגלית ואפריקנס, אבל בשטחים העצומים עדיין קיימים ניבים נוספים ומרתקים. אפשר למצוא אותם באיים קטנים של מגורי השבטים שעדיין שומרים על אורח החיים של פעם
שלושת האחים משבט הבושמנים שאנחנו פוגשים לובשים בגדי עור מאנטילופה ואיילה, ומדברים בניב הקליקים המפורסם, שמייצר מוזיקה מרתקת של הדיבור שאפשר להקשיב לה עוד ועוד, אך קשה מאד לחקות אותה.
הבת הגדולה שלי היחידה שהצליחה להדביק את הלשון בחך באופן שמייצר את השאון הטיפוסי של הקליק, ומאז פיתחה מופע סטנד-אפ שלם בו היא ממציאה שמות בקליקית לחבריה ובני משפחתה.
בפועל יש כמה סוגים של קליקים: קליק גרוני, קליק שנשמע כמעין שריקה, קליק שנשמע כמו פגם בדיבור ועוד. השילוב של הקליקים עם האותיות הרגילות יוצר שפה עשירה ותיאטרלית.
סביר להניח שזיהום קשה מחייב גם כאן אנטיביוטיקה מסורתית, אבל מדהים לגלות עד כמה יצירתיים השבטים בשימוש שהם עושים בחומרי הגלם הדלים שמציע המדבר.
עלי עצי האקציה (שיטה) משמשים אצל הבושמנים למניעת עצירות, שמן שמייצר דב נמלים מגן על העור מפני פגמי השמש, ביצי היען הענקיות מוטמנות באדמה עד לשימושן כאומלטות ענקיות לכל המשפחה (כל ביצה שוות ערך לשני תריסרים של ביצים רגילות), לקערות אכילה, לייצור תכשיטים, אמצעי חיתוך, כלי נגינה ועוד ועוד.
אצל שבט הדמרה, גללי הפילים הם המוצר המבוקש. בגלל תזונתו הטבעונית והבריאה של הפיל, המלחך שיחים ועלים בלבד, הגללים נחשבים ורסטיליים במיוחד. מרתיחים אותם, מאדים אותם, דוחסים אותם, מפרקים אותם והם משמשים כחומרי בעירה, ריפוי, בניה, עישון, תיחוח אדמה, דלק, מוצרי כתיבה, אמנות ועוד.
אצל שבט הדמרה, גללי הפילים הם המוצר המבוקש. בגלל תזונתו הטבעונית והבריאה של הפיל, המלחך שיחים ועלים בלבד, הגללים נחשבים ורסטיליים במיוחד
למרות הריקודים וקבלת הפנים היפה, נדמה לי שהבחנתי גם בחוסר נוחות, בעיקר אצל הנשים בשבט ההימבאס.
אמנם מחלצותיהם מעוטרות בשפע של סמלים ועדיים, כולל כאלה המסמלים את מצבם המשפחתי ומספר הילדים, אך העובדה שהן מוצגות לראווה וצריכות לחלוק את יצוען עם נשים אחרות במסגרת הביגמיה המותרת בשבט, נותנת את אותותיה.
הן נראות מדוכאות או מותשות מהתהליך, מהחום, ומתפקידן הייצוגי לעוברי אורח מתעניינים.
לעת ערב בחווה אומרורו, כשהבריזה הנעימה מתזזת את הטווסים על מניפתם המרהיבה מצד לצד ומול סאמי, הג'ירף הידידותי ביותר באפריקה שקד קידה ומלקק את אצבעותיך, מתגנבת מחשבה: מה אם הרצל צדק?
מה אם יכולנו לקחת לנו חלקת אדמה קטנה, כמעט בלתי מורגשת, באחת המדינות הללו, ולהקים בה את חברת המופת, האלט-נוילנד לה ייחלו אבותינו ואליה אנחנו עדיין עורגים? עם מערכות ההשקיה האולימפיות, החקלאות הדיגיטלית, והפיתוח האזורי המתבקש?
מה אם הרצל צדק? מה אם יכולנו לקחת לנו חלקת אדמה קטנה, כמעט בלתי מורגשת, באחת המדינות הללו, ולהקים בה את חברת המופת, האלט-נוילנד המיוחלת?
האם היינו מסתפקים בגן העדן הזה על פשטותו שובת הלב, או שהיינו מלבישים אותו שלמת בטון, מלט וכיעור אורבני מגושם?
האם היינו מטנפים את הפארקים ומרימים מלונות ענק שירחיקו את בעלי החיים מעלינו? האם היינו חיים בשלום עם שכנינו בדרום אפריקה, בוצוואנה ואנגולה, או יוצאים איתם לקרבות באמצעות נחילי טרמיטים?
האם היינו מאמצים חיים נטולי קברי אבות, מצבות קדושים, אנדרטאות ובתי נכות – ורק לומדים להתמזג עם הסביבה?
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם