החשד הפלילי שהוביל את בית הדין הבינלאומי הפלילי בהאג להוציא צווי מעצר נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון לשעבר יואב גלנט אינו ממוקד ברצח עם: השניים אינם חשודים שביצעו רצח עם או שהם נושאים באחריות לרצח עם. הם חשודים באחריות לפשעי מלחמה ולפשעים נגד האנושות.

החשד ממוקד באפשרות שבוצעה הרעבה המונית כשיטת לוחמה וכן נמנע סיוע הומניטרי – לרבות תרופות וציוד בסיסי – בתקופות מסוימות בין 8 באוקטובר 2023 לבין 20 במאי 2024, שהוא מועד הגשת בקשת צווי המעצר בידי התובע הפלילי הבינלאומי, כרים קאן.

אגב, מאז 20 במאי 2024 תועדו החמרות לכאורה במניעת הסיוע ההומניטרי ואף נטען שישראל נוקטת בשיטת ההרעבה הקולקטיבית באינטנסיביות בצפון הרצועה מאז אוקטובר 2024.

מאז 20 במאי 2024 תועדו החמרות לכאורה במניעת הסיוע ההומניטרי ואף נטען שישראל נוקטת בשיטת הרעבה קולקטיבית בצפון הרצועה מאז אוקטובר 2024

משפטנים מובילים – בהם היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארב והן שופט העליון לשעבר מני מזוז – קראו לכונן ועדת חקירה ממלכתית שתתמקד במעשי ישראל במלחמה (ולא רק בסיבות למחדל העצום והקולוסאלי של 7 באוקטובר 2023).

לו היו סבורים השופטים בהאג שמדינת ישראל אכן מסוגלת לחקור עצמה במקצועיות, באופן עצמאי, בצורה נחרצת וללא משוא פנים – הם היו מבכרים את מיצוי הדין במדינת ישראל עצמה. זהו עיקרון המשלימות במשפט הבינלאומי: רק אם אין מיצוי ראוי של הדין באופן עצמאי ובלתי תלוי בתוך המדינה שמנהיגיה חשודים בפשעי מלחמה, יצטרך בית המשפט הפלילי הבינלאומי להיכנס לתמונה.

ארגוני זכויות אדם בישראל ובעולם שבו והראו שמגוון עצום של חשדות לפשעים נגד פלסטינים בגדה וברצועה אינם נחקרים לאורך עשרות שנים – ובכך ערערה ישראל על עצם האפשרות שלה עצמה לעמוד בעיקרון המשלימות.

אך מעבר לכך, ברור לגמרי שההפיכה המשטרית, המאמץ הברוטלי של ממשלת ישראל לחסל את העצמאות השיפוטית, ההכרה בכך שבישראל נוצר משטר סמכותני ושהיא גולשת לדיקטטורה, הימנעות היועמ"שית מכל פעולה משפטית נגד אישי ציבור שקראו לרצח עם וטיהור אתני בעזה, וגם ההתעקשות הנפשעת למנוע כינון ועדת חקירה ממלכתית ועצמאית – כולם תרמו רבות להכרה המשפטית הבינלאומית שעיקרון המשלימות שלפיו ישראל תחקור את עצמה ואת מנהיגיה בגין חשד לפשעי מלחמה, פשוט אינו רלוונטי.

בחזרה לתוכן החשד נגד נתניהו וגלנט: איש לא טען שהם הקימו תאי גזים להשמדת העם הפלסטיני ואיש לא טען לשום רצח עם גם במונחים שאינם מתקרבים לשואת היהודים (אגב, יש גם מעשי רצח עם בהיסטוריה שאינם מתקרבים במהותם ובחומרתם לרצח העם המחריד, הגדול והשיטתי בהיסטוריה: רצח העם היהודי. למעשה, רוב מעשי הג'נוסייד רחוקים במהותם ממה שעוללו הנאצים בשואה).

הטענה היא שקיים חשד לכך שישראל מנעה סיוע הומניטרי לתושבי הרצועה ובכך השתמשה בשיטת הרעבה המונית כאמצעי לוחמה. מדובר, אפוא, בחשד לפשע נגד האנושות.

הטענה היא שישראל מנעה לכאורה סיוע הומניטרי לתושבי הרצועה ובכך השתמשה בשיטת הרעבה המונית כאמצעי לוחמה. מדובר, אפוא, בחשד לפשע נגד האנושות

החשד הוא שקיימת אפשרות שישראל לא מילאה את החובה להזרים מזון, תרופות, מים ודלק (סיוע הומניטרי) שהיא חובה ללא תנאי, וכן שכאשר מולאה חובה זו רק לאחר לחץ בינלאומי כבד, היא בוצעה באופן חלקי בלבד. זהו חשד נורא לפשע נגד האנושות.

בנוסף, קיימות ראיות לאפשרות שישראל ביצעה פעמיים תקיפה מכוונת של אזרחים. זהו לכל הפחות חשד לפשע מלחמה אם לא לפשע נגד האנושות.

החשד מתמקד גם באפשרות שנמנעו מוצרים בסיסיים מהאוכלוסייה, כגון חומרי הרדמה, וכי הדבר גרם לניתוחים וקטיעות ללא הרדמה מספקת ובכך נגרמו כאב וסבל קיצוניים לתושבים פלסטינים לרבות ילדים. גם זהו חשד לפשע נגד האנושות.

החשד הוא שהמחסור המכוון בציוד גם הביא למוות ממחלות ותת-תזונה של רבים. לא נמצאה תשתית לחשד לביצוע פשע ההשמדה (שגם הוא פשע נגד האנושות אך לא בהכרח רצח עם) אלא לביצוע מעשי רצח וגרימת כאב וסבל קיצוניים.

הן התובע הפלילי הבינלאומי והן שופטי בית המשפט הפלילי הבינלאומי הבהירו כבר בעבר שזכותה של ישראל להגנה עצמית היא מובהקת. הגנה עצמית – כן. פשעי מלחמה – לא.

נקבע גם צו מעצר למוחמד דף בגין חשד לאחריותו לפשע העצום נגד האנושות של 7 באוקטובר. הצו התבקש גם נגד יחיא סנוואר ואסמאעיל הנייה אך אלו נהרגו בוודאות. ההערכה היא שגם דף כבר אינו בחיים, אבל בית המשפט הפלילי הבינלאומי בהאג אינו בטוח בכך לחלוטין. מכאן הצו נגדו.

טענת ישראל בדבר העדר סמכות בית המשפט הפלילי הבינלאומי להוציא צווי מעצר נדחתה. עם זאת, נקבע כי בהמשך יוכלו נתניהו וגלנט לטעון טענות נגד סמכות בית המשפט הפלילי הבינלאומי לשפוט אותם.

החשש שמא ישראל סופגת יחס מפלה לחובתה על לא עוול בכפה – בכלל לא קשור לעובדות הנטענות. כל בן ובת אנוש אמורים לבכות על מוות המוני של ילדים ונשים וקשישים – בישראל, ברצועה, בגדה ובכל מקום

החשש שמא ישראל סופגת יחס מפלה לחובתה ואולי אף מושווית לנאצים על לא עוול בכפה – בכלל לא קשור לעובדות הנטענות. כל בן ובת אנוש אמורים לבכות על מוות המוני של ילדים ונשים וקשישים – במדינת ישראל, ברצועה, בגדה ובכל מקום.

חשוב להדגיש שלצד הכאב האנושי על מות רבבות חפים מפשה – ומבלי למזער דבר ממעשי הזוועה העצומים של חמאס – חייבים לבחון את העובדות ולבדוק אם אכן קיימת תשתית לחשד לביצוע הפשעים הללו ולטענה בדבר אחריות ראש הממשלה ושר הביטחון למעשים (בין אם אנחנו שונאים את נתניהו ובין אם גלנט יכול לעתים לעורר חיבה).

לשניהם עומדת חזקת החפות. אך נגד שניהם יש תשתית ראייתית מובהקת לחשד לביצוע פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות. וזהו חשד מבעית תמיד. גם כשאתה נלחם בארגון טרור כמו חמאס.

טענת נתניהו לאנטישמיות וכמובן ההשוואה המופרכת והמיידית למשפט דרייפוס, הן פשוט ביטוי נוסף לפרנויה של המגלומן, לבוחן המציאות הלקוי שלו, לחוסר היכולת המוחלט לקבל ביקורת ולצדקנות המתקרבנת שלו (שמאפיינת לא מעט פושעים וגם דיקטטורים, לצערי).

והרי זו כל הנקודה: בפברואר 2022 נתניהו עמד בסבר פנים חמור ומגוחך מול המצלמה ודרש בזעם שוב ושוב לכונן ועדת חקירה ממלכתית בפרשת הרוגלות. ועדת חקירה מ-מ-ל-כ-ת-י-ת. רוגלות.

אבל עכשיו נתניהו מטפטף את הרעל של "מערכת המשפט נגדי" ולכן אין למנות ועדת חקירה ממלכתית לבחינת הסיבות לקטסטרופה הכי גדולה והכי מופקרת בתולדות המדינה ולבדיקת מכלול הטענות לפשעים ולמחדלים במלחמה הבלתי נגמרת שהגיעה בעקבותיה.

מדינה לא יכולה להתקיים ככה. אזרחים לא יכולים להתקיים ככה. לא יכולים.

עו"ד דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. יליד שנת 73', נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.