ב־6 באוקטובר יחיא סנוואר חלם שכל ציר ההתנגדות יצטרף אליו במלחמתו המשיחית נגד ישראל, במטרה "לסיים את העניין אחת ולתמיד". בתפיסתו של מנהיג חמאס, "מבול אל־אקצא" נועד לשנות את המציאות במזרח התיכון באופן מוחלט, וכך אכן קרה – אך התוצאה הייתה שונה משציפה, והפכה לחרב פיפיות.
חמאס נרמס, חזבאללה נחלש, ואיראן נותרה חשופה לאחר שצה"ל הסיר את שכבות ההגנה שלה. במקביל, בית הקלפים של בשאר אל־אסד קרס, ולצ'ק הרוסי לא נמצא כיסוי.
הניתוק של סנוואר מהמציאות מנע ממנו לראות את התמונה המלאה: הציר האיראני לא היה מוכן למלחמה הזו ואף לא רצה בה בשל חולשתו – והיא התגלתה כהרסנית עבורו. האם כעת יש סיכוי לעתיד טוב יותר עבור הסורים, הלבנונים והמזרח התיכון כולו?
איראן, שעד לאחרונה איימה לא רק על ישראל אלא גם על כל הבירות הערביות, מצטיירת כעת כמדינה חלשה וכושלת שאינה מסוגלת להגן על בעלות בריתה
סטירה מצלצלת
מאז מלחמת איראן–עיראק, האייתוללות בטהרן לא ספגו השפלה כה קשה. אומנם הם עדיין מחזיקים ברשותם טילים בליסטיים מאיימים וכמויות משמעותיות של אורניום, המספיקות לאיום בחציית קו אדום לקראת פיתוח נשק גרעיני, אך מבחינה גאופוליטית איראן חוותה מפלה קשה.
מאז 7 באוקטובר היא כשלה במתן הגנה לבנות בריתה, שספגו פגיעות אנושות. מנהיגי חמאס חוסלו בעזה, בביירות ובטהרן; צמרת חזבאללה נמחקה; מתקפת הזימוניות פגעה בלוחמי הארגון וגם ביועצים האיראניים שעבדו לצדם; ומחסני הטילים של חזבאללה הופצצו והושמדו.
גם איראן עצמה, אף על פי שירתה מספר לא מבוטל של טילים על ישראל, ספגה מכה קשה ואיבדה את רוב שכבות ההגנה האווירית שלה, שהתגלו כבלתי יעילות.
איראן, שעד לאחרונה איימה לא רק על ישראל אלא גם על כל הבירות הערביות, מצטיירת כעת כמדינה חלשה וכושלת שאינה מסוגלת להגן על בעלות בריתה – בניגוד לארה"ב, שהתייצבה בעוצמה מאחורי מדינת ישראל. התוצאה: אחד אפס לציר המערבי, והפסד צורב לציר האיראני.
הגשר היבשתי בין טהרן לביירות נחסם, המשטר הסורי החדש צפוי להיות עוין לטהרן, והמיליציות האיראניות, שבהן הושקעו משאבים רבים, נחלשו או הוכחדו לחלוטין
מי שקראו נכונה את המפה והחלו לפעול נגד אסד – גרורה איראנית בסוריה לכל דבר – היו המורדים במחוז אידליב ותומכיהם באנקרה. הם זיהו שבמצב הנוכחי אסד אינו מסוגל להתגונן, בעוד שאיראן, רוסיה וחזבאללה לא יוכלו עוד להחיות את המשטר הסורי הקורס ולהצילו.
מדובר בכישלון צורב חסר תקדים עבור איראן, מאז החלה להפעיל את מערך הפרוקסי שלה בעולם הערבי. הגשר היבשתי בין טהרן לביירות נחסם, המשטר הסורי החדש צפוי להיות עוין לטהרן, והמיליציות האיראניות, שבהן הושקעו משאבים רבים, נחלשו או הוכחדו לחלוטין.
לעולם הערבי יש סיכוי
עד כה, חדירתה של איראן לעולם הערבי נתפסה כעובדה מוגמרת. מדינות ערב לא אהבו זאת, אך נאלצו להסתגל למציאות שבה סוריה ולבנון הפכו לחור שחור במזרח התיכון ולבסיס איראני קדמי.
חולשה אפיינה את המערכת הערבית מאז ימי מלחמת ששת הימים, שגרמה להתפוררות הפאן־ערביות ולמחלוקות קשות בנוגע להמשך היחסים עם ישראל, המערב וברית המועצות. מחנות מנוגדים נלחמו זה בזה ובכך החמיצו את הרגע שבו המשטר האיראני החל לקבוע את סדר היום במזרח התיכון.
כעת, עם היחלשותו של הציר האיראני – וחלקים ממנו אף הושמדו – לעולם הערבי יש שוב סיכוי לעצב את עתידו בעצמו.
לבנון זקוקה לערבויות מערב הסעודית ואיחוד האמירויות כדי לסמן כיוון ברור: שיקום ללא חזבאללה, או חזבאללה ללא שיקום
נתחיל בלבנון: כיום, חזבאללה עדיין נחשב לשחקן לגיטימי בזירה הפוליטית הפנימית. הארגון מחזיק מושבים בפרלמנט וגם בממשלה הזמנית, ועד כה הצליח למנוע את בחירתו של נשיא שאינו מתומכיו, תוך שיבוש מהלכים פוליטיים ותקיעת מקלות בגלגלים.
הלבנונים חייבים להתגבר על המכשול הזה, לבחור נשיא ולהוביל לבחירות פרלמנטריות חדשות כדי להתחיל לצאת מהמשבר הנוכחי. אם לבנון חפצת חיים, עליה להטיל את האחריות המלאה על ההרס הרב שנגרם למדינה בעקבות המלחמה שבה פתח חזבאללה – ללא אישור העם הלבנוני – על הארגון, ובכך לערער את הלגיטימיות שלו בזירה הלאומית.
לבנון זקוקה לערבויות מערב הסעודית ואיחוד האמירויות כדי לסמן כיוון ברור: שיקום ללא חזבאללה, או חזבאללה ללא שיקום.
האתגר המשמעותי עוד יותר הוא האתגר הסורי. סוריה, שרובה הרוסה, לא זכתה לשיקום כלשהו, חרף הבטחות מצד רוסיה ואיראן. באזורים רבים במדינה שורר רעב, אין גישה למים נקיים או לתרופות בסיסיות.
עדיין לא ברור מי יעצב את המשטר הסורי החדש והאם יוכל להתמודד עם נטל השלטון ולייצב את המצב הביטחוני. המתחים בין המורדים הפרו־טורקים (SNA) לבין הכוחות הכורדים מאיימים להצית מלחמת אזרחים חדשה.
מדינות ערב, שבכו במשך השנים על מר גורלה של סוריה תחת הכיבוש האיראני, יכולות לנקוט יוזמה: להציב כוחות שמירת שלום, להקים פרויקטים שיספקו מקומות עבודה, ולהטמיע מסרים של מתינות דתית וסובלנות
אולם, אם מדינות ערב מבקשות למנוע את התחזקותם המחודשת של כוחות פרו־איראנים באזור אסטרטגי זה, עליהן לשתף פעולה עם המורדים, לסייע במלאכת הניהול והנורמליזציה, ולהזרים לסוריה סיוע הומניטרי בשלב הראשון והשקעות משמעותיות בשלב השני, כשהמצב יתייצב והאבק ישקע.
מדינות ערב, שבכו במשך השנים על מר גורלה של סוריה תחת הכיבוש האיראני, יכולות לנקוט יוזמה: להציב כוחות שמירת שלום, להקים פרויקטים שיספקו מקומות עבודה, ולהטמיע מסרים של מתינות דתית וסובלנות.
זו המגמה כיום באבו דאבי ובריאד, והיא חייבת להגיע גם לדמשק, חלב ודרעא – מקומות שספגו את זוועות המלחמה והקצינו בעקבות הסבל שפקד אותם.
האחים שמעבר לפינה
ככל הנראה, גם מדינות ערב – בדומה לישראל – העדיפו להתמודד עם "הרוע המוכר", כלומר עם אסד החלש והמושחת, מאשר עם שלטון חדש שעשוי להתבסס, לפחות בחלקו, על ארגוני האסלאם הג'יהאדיסטי.
החשש המרכזי של מדינות ערב כיום הוא חזרתו של האסלאם הרדיקלי לשטחן. מצרים כבר חוותה את ניצחונם של האחים המוסלמים בבחירות בשנת 2012 ואת הדחתם ב־2013. במרוקו, האסלאמיסטים זכו בעבר ברוב בפרלמנט אך איבדו אותו בהמשך, ובתוניסיה מפלגת א־נהדה האסלאמיסטית הוצאה מחוץ לחוק לפני מספר חודשים על ידי הנשיא האוטוריטרי קייס סעיד.
הסיכוי היחיד של מדינות ערב הוא לנסות להשפיע על המשטר החדש בסוריה, למתן אותו ככל האפשר ולסייע בייצוב המצב הכלכלי והביטחוני במדינה
גם בירדן המצב מורכב: הממלכה מתמודדת עם איומים איראניים גוברים בשנים האחרונות, אך שלטון של האחים המוסלמים מעבר לפינה הוא תרחיש שמעורר דאגה לא פחות בקרב הירדנים.
הסיכוי היחיד של מדינות ערב הוא לנסות להשפיע על המשטר החדש בסוריה, למתן אותו ככל האפשר ולסייע בייצוב המצב הכלכלי והביטחוני במדינה.
עד כה, איראן הייתה זו שהכתיבה את האג'נדה בסוריה. השאלה הגדולה כעת היא האם ערב הסעודית, איחוד האמירויות ומצרים יצליחו לגבש חזון חדש למזרח התיכון שישלב בתוכו גם את סוריה. עם זאת, כפי שהיה בעבר, קיים סיכון משמעותי שסוריה תקרוס שוב אל תוך עצמה.
המורדים אומנם הצליחו להפיל את משטרו של אסד בזמן קצר וללא שפיכות דמים נרחבת, אך המצב במדינה עדיין רעוע מאוד. כעת, ניתנה למדינות ערב הזדמנות פז לנסות ולהעביר את סוריה ולבנון, ואולי גם את עיראק, לצדן במערכה על עתיד המזרח התיכון.
כעת, ניתנה למדינות ערב הזדמנות פז לנסות ולהעביר את סוריה ולבנון, ואולי גם את עיראק, לצדן במערכה על עתיד המזרח התיכון
ישראל כשותפה
ישראל פרסה את כוחותיה בחלקו הסורי של החרמון מתוך חשש להסלמה, ואף תקפה מחסני תחמושת של המשטר הסורי כדי למנוע את נפילתם לידי המורדים. אך לצד הפעולות הצבאיות, ישראל זקוקה לאסטרטגיה ברורה.
דרך מי תוכל ישראל לקיים דיאלוג עם המורדים? האם באמצעות האמריקאים, הטורקים או הסעודים כאשר הם ייכנסו לתמונה? כך או אחרת, יהיה זה עדיף שהפסקת האש בעזה תיכנס לתוקף לפני כן. ניהול דיאלוג כזה יהיה קל יותר עבור ישראל כאשר המלחמה בעזה תגיע לסיומה.
בשלב זה המורדים משמיצים את חמאס בשל קשריו עם איראן, אך במזרח התיכון הכול עשוי להתהפך במהירות. בשל האחדות הרעיונית בין הארגונים הללו, הדרך לפיוס עלולה להיות קצרה מאוד.
ישראל אינה מעוניינת להתמודד עם חזית פלסטינית–סורית עוינת. האינטרס שלה הוא להפיג מתחים ולנסות להידבר עם המורדים, במטרה לייצב את הזירה ואולי אף לשתף פעולה בהתמודדות עם שרידי הנוכחות האיראנית, דאעש ואיומים נוספים.
בשלב זה המורדים משמיצים את חמאס בשל קשריו עם איראן, אך במזרח התיכון הכול עשוי להתהפך במהירות. בשל האחדות הרעיונית בין הארגונים הללו, הדרך לפיוס עלולה להיות קצרה מאוד
בסופו של דבר, קריסתו של הציר האיראני עשויה לשפר את מצבה הביטחוני של ישראל, אך זאת בתנאי שארה"ב, מדינות ערב וישראל יפעלו בתיאום וישחקו בקלפיהן בצורה מושכלת – ושהמשטר בסוריה יצליח להבטיח יציבות מסוימת.
האירועים הדרמטיים של דצמבר 2024 יכולים להתפתח למגוון כיוונים. תפקידה של ישראל הוא למצות את האפשרויות שנוצרו, לתחזק דיאלוג פעיל עם שותפותיה הערביות, ולקדם מטרות משותפות – אינטגרציה אזורית ושיתוף פעולה – במקום להיגרר למעגל בלתי פוסק של עימותים.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם