זמן קצר לאחר פרוץ מלחמת המפרץ השנייה בשנת 2003, מצא עצמו דייויד גולדסטרום מוביל תפילת יום כיפור ל-50 חיילים יהודים באחד מארמונותיו של שליט עיראק לשעבר סדאם חוסיין בתיכרית.
את סידורי התפילה והטליתות הביא בעצמו. ספר התורה נתרם על ידי בית כנסת בבולטימור. במקום דרשה, סיפר למתפללים את סיפורו של יונה, הנביא שניסה לברוח לאחר שאלוהים ציווה עליו ללכת לנינווה, עיר עתיקה בעיראק של ימינו.
"אם מישהו נקרא לשירות, האם עומדת בפניו האפשרות לברוח?" שאל גולדסטרום בדיון שהתפתח שם. "בשיחה עם החיילים היהודים, כולם רצו לסייע לחולל שינוי בכל מקום שנהיה בו, ללא יוצא מן הכלל".
מהמזרח התיכון לאוקיינוס השקט
גולסטרום (53) משרת כיום כקצין דת ראשי במתקן בריאות לחיילים משוחררים באטלנטה. הקריירה הצבאית שלו החלה לפני כ-30 שנה, ובמהלכה עבר מהמזרח התיכון לאוקיינוס השקט, ומשיבוץ כחייל קרבי בצי לשירות כרב בחזית.
בתפקידו הנוכחי הוא איש דת המשרת חיילים ששבו הביתה ומוצאים עצמם בקרב חדש, על ההשתלבות בחיים האזרחיים. "כשאתה יהודי ומשרת בצבא", אמר גולדסטרום. "הסביבה גורמת לך להיות מנותק מהחיים היהודיים, אתה במיעוט".
גולדסטרום, בנו של ניצול שואה ששירת בצבא האמריקאי בגרמניה במלחמת העולם השנייה, השתייך לבית כנסת קונסרבטיבי בילדותו.
הוא לא מצא עניין בלימודים אקדמיים או בעבודה משרדית והתגייס לצי מיד עם סיום לימודיו התיכוניים. במשך כמעט עשור שירת באוקיינוס השקט.
לחיילים היהודיים באי דייגו גרסייה, שבאוקיינוס ההודי, בו הוצב גולדסטרום בשנות השמונים, כמעט ולא הייתה תמיכה דתית. החיים היהודיים הסתכמו בחבילה של מזון ארוז לקראת פסח, ובה מנות של גפילטע פיש, מצות, וקניידלך.
"כשאתה איש הדת ביחידה צבאית ואחד החיילים שלך נהרג, אתה מנהל את הטקס לזכרו, אתה עובד עם הניצולים בתנאים מאתגרים, אבל לך עצמך אין עם מי לדבר"
בבסיס היה בית תפילה ששימש את בני כל הדתות. כשגולדסטרום הגיע לשם בחגים, הוא היה היחיד באולם. רב צבאי שהוצב בפיליפינים וביקר מדי פעם בדייגו גרסיה גייס אותו לעזרה, ויחד הם ניסו לארגן אירועים יהודיים בבסיס.
גולדסטרום עזב את הצי ושב לחיים האזרחיים באמצע שנות התשעים. הוא למד בקולג' והחל לעבוד כמורה – דרך נוספת, מבחינתו, לשרת את ארצו.
העניין המחודש שגילה ביהדות אחרי חזרתו לאזרחות, הוביל אותו בסופו של דבר לישיבה האורתודוקסית אור שמח, שם הוסמךֿ לרבנות. ב-2001, זמן קצר לפני פיגועי ה-11 בספטמבר, שב לשירות פעיל, הפעם כרב צבאי.
ב-13 השנים בהם שימש בתפקיד, הוצב גולדסטרום בכוויית ובעיראק שלוש פעמים ופעם נוספת שוגר לאפגניסטן. תפקידו כרב צבאי, הוא גילה, דומה במקצת לזה של כל רב אחר בבית כנסת, אבל מהרבה בחינות, החוויה הייתה שונה לגמרי.
הסיבה העיקרית לכך היא שכקצין דת, גולדסטרום היה אחראי על טיפול בצורכיהם הרוחניים של החיילים בני כל הדתות בבסיס, לא רק היהודים.
הוא גם נאלץ ללמוד להסתדר רק עם מה שהיה באפשרותו לשאת עמו למקומות בהם אין קהילה יהודית מקומית. לפעמים התפילות התקיימו ללא סידורים. פעם אחת ניסה להדליק חנוכייה בעיראק, למרות שחומר בעירה לא היה בנמצא.
גם הנושאים שבהם נאלץ לטפל כרב בחזית הלחימה היו שונים. גולדסטרום התמודד עם שאלות של חיים ומוות, פשוטו כמשמעו. "כשאתה איש הדת ביחידה צבאית ואחד החיילים שלך נהרג, אתה מנהל את הטקס לזכרו, אתה עובד עם הניצולים בתנאים מאתגרים, אבל לך עצמך אין עם מי לדבר", אמר גולסטרום. "מצב שבו מאמינים מתים בזרועותיו של רב בבית כנסת הוא הרבה יותר נדיר".
בהעדר אנשי דת אחרים להתייעץ עמם, מצא גולדסטרום נחמה בתפילות, במיוחד בספר תהילים המיוחס לדוד המלך, שמתואר בתנ"ך כלוחם רודף שלום.
ניסיון להסתגל לחזית הביתית
גולדסטרום עבר לתפקידו הנוכחי ב-2015. הוא עדיין מעניק סיוע רוחני לחיילים, אך את מקום ההתמודדות עם המלחמה תופס הניסיון להסתגל לחזית הביתית.
מצבם של רבים מצוין, הוא אמר, אך רבים אחרים מתקשים למצוא עבודה או מקום מגורים. שיעור ההתאבדויות בקרב חיילים משוחררים מדאיג אותו במיוחד: שיעור המתאבדים בקרבם גבוה פי 1.5 משיעור ההתאבדות הכללי בארה"ב (בישראל, בולטת במיוחד התאבדות של חיילים במעמד של חיילים בודדים).
גולדסטרום הבחין בכך שאף שהחיילים המשוחררים עמם הוא עובד רחוקים מאזור הקרבות, הם חשים, במקרים רבים, בטוחים פחות מאשר בחזית.
השירות הצבאי אמנם כרוך בסכנה, אך הוא גם מעניק לחיילים מערכת תמיכה שלעתים חסרה באזרחות. "לחיילים יש קהילה צבאית שהם חלק ממנה ושדואגת להם", הוא אמר. "ואז מוציאים אותם ממנה וחושבים שזהו, אבל זה לא נכון".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם