ב-27 בדצמבר מלאו 99 שנים ללידתו של משה ארנס, מי שהיה, בין השאר, שר הביטחון ושר החוץ בממשלות ישראל,  וב-7 בינואר ימלאו 6 שנים לפטירתו. המועדים לא עגולים אך נוח להיתלות בימים שביניהם כדי להזכיר פוליטיקאי הגון, שהביא עלינו את בנימין נתניהו.

ארנס נולד בליטא וגדל בלטביה. כמו בן טיפוחיו הוא התבגר בארה"ב, היה בית"רי ולמד ב-MIT, מוסד אקדמי נחשב ליד בוסטון (ולימים ממרכזי המחאה נגד ישראל). השוואה בין אנשים לא יכולה להיות מדויקת. אך בכל זאת, להבנתי, כאן מסתיים הדמיון ביניהם.

ארנס נולד בליטא וגדל בלטביה. כמו בן טיפוחיו נתניהו הוא התבגר בארה"ב, היה בית"רי ולמד ב-MIT ליד בוסטון. השוואה בין אנשים לא יכולה להיות מדויקת, אך בכל זאת, להבנתי, כאן מסתיים הדמיון ביניהם

קחו למשל את עיסוקיהם המקצועיים: לפני שנכנס לפוליטיקה, ארנס התפרנס במשך עשרות שנים ממקצועו, מהנדס אווירונאוטיקה. הוא היה מרצה בטכניון ובכיר בתעשייה האווירית: הצוות שהיה בין מוביליו זכה בפרס ביטחון ישראל על פיתוח מטוס "כפיר".

כאשר מונה לשגריר בוושינגטון, ארנס בחר במנהל השיווק של "רהיטי רים" להיות סגנו, והשאר היסטוריה. בעת לימודיו, נתניהו עבד בחברת "בוסטון קונסלטינג גרופ" (בשם הקליט "בנג'מין ניתאי") ובהמשך ניהל את "מכון יונתן לחקר הטרור" (שהפר את חובת הדיווח לרשם העמותות).

כסגנו של ארנס בוושינגטון ובהמשך במשרד החוץ, וגם כשגריר ישראל באו"ם בין שתי הסגנויות, הוא לא נדרש להתוות מדיניות, לקבל החלטות עקרוניות, או לנהל צוות ותקציב גדולים – עיקר תפקידו היה לדבר.

ובמשפט – ארנס עשה מטוס ונתניהו עשה רושם. אבל המאמר הזה הוא על ארנס ובו אתמקד. קורא שיחרוג מכך – על אחריותו.

כבר ב-1984 ארנס קבע שחלק מהמתיישבים בשטחים פועלים נגד צה"ל ודרש שלא ייקחו את החוק לידיהם. ב-1988, בהיותו יו"ר מזכירות הליכוד, ארנס בירך על פסילת תנועת כ"ך והעומד בראשה, מאיר כהנא, מלהתמודד לכנסת.

הוא היה איש חירות קלאסי, בעל ערכים ליברלים וכבוד כלפי כל אדם. כך, הוא גרס שראוי לשקול החלת ריבונות בשטחים, אך לא נהג כאילו הם ריקים מבני אדם, אלא הציע להקנות למקומיים אזרחות. יהיה בכך אתגר אך ישראל תוכל לעמוד בו.

כבר ב-1984 ארנס קבע שחלק מהמתיישבים בשטחים פועלים נגד צה"ל ודרש שלא ייקחו את החוק לידיהם. ב-1988, כיו"ר מזכירות הליכוד, בירך על פסילת תנועת כ"ך והעומד בראשה, כהנא, מלהתמודד לכנסת

ארנס הוביל מאבקים ציבוריים למען הבדואים והיה אחראי לביטול ההגבלות הביטחוניות על תפקידי בני מיעוטים בצבא, למשל כטייסים – הוא לא ראה בהם איום שנהר לקלפיות, אלא שותפים בדמוקרטיה. והוא התבטא נגד חוק הלאום, שהווה לדבריו פגיעה בערבים, בפרט בדרוזים.

ארנס הקיף את עצמו באנשים ראויים (כן, גם הסגן דאז) והיה פתוח לביקורת. לא הייתה מניעה שעובדת זוטרה במשרד החוץ, כמוני דאז, תחלוק על דעת השר – הוא לא רצה אומרי הן ומדקלמי אמן. וכולם קראו לו מישה – לא גינונים והתנשאות הם שהקנו לו כבוד.

גם מי שלא הסכים עם עמדותיו העריך את דבקותו בהן. לגופן, לא למען כותרות או כי בדיוק היה כדאי. כך, כאשר עזר וייצמן פרש ממשרד הביטחון, מנחם בגין הציע שארנס יחליף אותו. הוא סרב, כי לא רצה להיות שותף לפינוי ישובים בסיני. הוא לא התלהם ונחשב "ג'נטלמן". ב-2002 פרש סופית מהפוליטיקה ומקורביו הסבירו שהחליט לעזוב כשראה את כל התככים סביב ההתמודדויות.

בראיון ל"ליברל" ב-2018, נשאל ארנס לעמדתו בעניין חוק הכותל. הוא הסביר שיש לתת לכול אחד לחיות כרצונו, אך "היחסים בקואליציה לא מאפשרים זאת והם כנראה מחזיקים את ביבי חזק־חזק איפה שהוא. הוא רוצה לשמר את הקואליציה ועושה כרצונם, לדעתי, לא בגלל שהוא משוכנע שזה הדבר הנכון".

מה עוד הוא ראה אך שתק, בעוד דבקות בכיסא בכול מחיר מחליפה את טובת המדינה? האם הצטער שפתח בפני נתניהו את הדלת הציבורית? אולי הוא חש כמו המהר"ל מפראג שאיבד שליטה על הגולם שיצר, כמו ג'פטו, אביו-יוצרו של פינוקיו?

מה עוד הוא ראה אך שתק, כשדבקות בכיסא מחליפה את טובת המדינה? האם הצטער שפתח בפני נתניהו את הדלת הציבורית? אולי חש כמו המהר"ל מפראג שאיבד שליטה על הגולם שיצר, כמו ג'פטו, אביו-יוצרו של פינוקיו?

שמא, כטענת פסיכולוגים בגרוש, הוא הבליג כי בנו יגאל היה לפעיל שמאל והוא ראה בביבי סוג של בן רוחני? זאת לא נדע.

נוח בשלום על משכבך, מישה. לנו, שמובלים בידי יציר כפיך, אין שלום ואין מנוחה.

טובה הרצל היא גמלאית של משרד החוץ. שרתה כקצינת קישור לקונגרס בשגרירות ישראל בוושינגטון, הייתה השגרירה הראשונה של ישראל במדינות הבלטיות לאחר התפרקות בריה"מ, ופרשה אחרי כהונה בדרום אפריקה.