הבחירות למועצה האזורית גליל עליון, שנדחו מספר פעמים, יתקיימו ב־18 בפברואר 2025, כשנה וחצי לאחר המועד המקורי. תושבי קריית שמונה, שלומי וארבע מועצות אזוריות נוספות יוכלו לממש את זכות ההצבעה ולבחור את ראשי הרשויות. גיורא זלץ, המכהן כראש מועצת גליל עליון זה 12 שנים, הודיע על פרישתו מהתפקיד. על ראשות המועצה מתמודדים ארבעה מועמדים.
אזור הגליל העליון נמנה עם הנפגעים הגדולים ביותר במלחמה. במשך קרוב ל־15 חודשים פונו לחלוטין 14 קיבוצים בשטח המועצה מתושביהם. בהחלטת הממשלה לפינוי לא נכללו שמונה קיבוצים הממוקמים מעט מעבר לטווח חמשת הקילומטרים שנקבעו כקו הפינוי.
קיבוצים אלו הופגזו ללא הרף במהלך ימי המלחמה, אך בשל מיקומם לא זכו לתמיכה. תושביהם לא יכלו לעבוד, ללמוד או לנהל שגרה תקינה ונאלצו להישאר באזור מלחמה לאורך כל התקופה.
השבוע, כחודש לאחר כניסת הפסקת האש עם לבנון לתוקף, תושבי האזור עדיין נמנעים מלחזור לביתם. הסיבה המרכזית לכך היא שמוסדות החינוך ביישובים צמודי גדר באזור טרם קיבלו אישור לפתוח את שעריהם
נוסף על 14 הקיבוצים המפונים ולקיבוצים הדורשים פיצוי מוגדל, כוללת המועצה האזורית גליל עליון שבעה קיבוצים נוספים. בסך הכול משתרעת המועצה על פני 300 אלף דונם ומונה כ־21 אלף תושבים.
השבוע, כחודש לאחר כניסת הפסקת האש עם לבנון לתוקף, תושבי האזור עדיין נמנעים מלחזור לביתם. הסיבה המרכזית לכך היא שמוסדות החינוך ביישובים צמודי גדר באזור טרם קיבלו את אישור פיקוד העורף לפתוח את שעריהם.
משפחות עם ילדים קטנים או בגיל בית ספר אינן יכולות לחזור לאזורים שבהם בתי הספר סגורים, וכתוצאה מכך כמעט כל הפעילות באזור מושבתת: אין מסחר, שירותי הרפואה מצומצמים, התחבורה הציבורית מוגבלת, והקהילות מתקשות לשוב ולתפקד.
ארבעה מועמדים מעוניינים להחליף את זלץ בתפקיד ראש המועצה: ניסן זאבי מקיבוץ כפר גלעדי, יוסי שמעוני מקיבוץ מחניים, ד"ר אורית דגני דיניסמן מקיבוץ שניר, ואסף לנגלבן מקיבוץ כפר סאלד.
זאבי, שלא תכנן להיכנס לפוליטיקה, מצא את עצמו חי לבד יותר משנה בקיבוץ, מתריע שוב ושוב בפני הממשלה על אובדן אחד מחבלי הארץ היפים והיקרים בישראל
זאבי, שהצטרף למירוץ לאחרונה, ניהל עד לפני המלחמה את חממת הפודטק של קרן JVP במרכז קריית שמונה. עם פרוץ המלחמה הוא הפשיל שרוולים, עסק בכיבוי שרפות, ייסד את לובי 1701 למען תושבי הגליל העליון ושירת בכיתת הכוננות של קיבוצו.
זאבי, שלא תכנן להיכנס לפוליטיקה, מצא את עצמו חי לבד יותר משנה בקיבוץ, מתריע שוב ושוב בפני הממשלה על אובדן אחד מחבלי הארץ היפים והיקרים בישראל.
ניסן זאבי על השרפות בגליל העליון (צילום: יאללה תקווה)
שמעוני, דגני דיניסמן ולנגלבן תכננו את התמודדותם על ראשות המועצה האזורית עוד לפני פרוץ המלחמה, אך מצאו את עצמם מול מערכת בחירות שנדחתה שוב ושוב. תחילה נדחו הבחירות מ־30 באוקטובר 2023 לנובמבר 2024, ולאחר מכן שוב, כאשר בנובמבר תושבי עוטף עזה יצאו להצביע, בעוד בגליל העליון הייתה המערכה הצבאית בעיצומה.
כעת, ארבעת המועמדים ו־21 אלף תושבי הגליל העליון ממתינים בדריכות לראות אם 60 ימי הפסקת האש יישמרו, ומה יעלה בגורל ה־26 בינואר 2025: האם צה"ל ייסוג משטח לבנון? האם צבא לבנון יתפוס עמדות? ועל מי ניתן יהיה לסמוך באזורי הגבול?
זאבי מציין כי האמון של תושבי האזור בצה"ל חזר רק באופן חלקי. "אבל אי־הוודאות בשנה החולפת לימדה אותנו שאי אפשר לסכם דבר לגבי מחר"
בשיחה עם זמן ישראל אומר זאבי כי תושבי האזור "לא יסכימו לראות את דגל ישראל מורד בעדייסה. אנחנו לא נישאר אזרחים פסיביים. לא נסכים לכך". זאבי התייחס לכפר עדייסה, אותו כינה "כפר חזבאללה", שממנו נורו עשרות טילי נ"ט על העמק, כולל הטיל שגבה את חייהם של מירה וברק איילון בכפר יובל.
לדבריו, "אם אהיה ראש הרשות, לא אסכים שאנשים שבביתם הוחזקו רימונים, מפות ונ"ט יחזרו לביתם ויבנו את הכפר שלהם מחדש".
זאבי מציין כי האמון של תושבי האזור בצה"ל חזר רק באופן חלקי. "אבל אי־הוודאות בשנה החולפת לימדה אותנו שאי אפשר לסכם דבר לגבי מחר", הוא אומר. "חיינו פה בטוסקנה עד 7 באוקטובר, ואז כל העולם שלנו היטלטל. רעידת האדמה שלנו לא הסתיימה".
לדבריו, המלחמה שינתה את תפיסתו: "היא לימדה אותי שאנחנו צריכים לשנות גישה ולקחת את גורלנו בידינו. כל דבר שחשבנו שהוא חזק בחיים שלנו – הקהילות, הביטחון, הכלכלה – הכול קרס שכבה אחר שכבה".
זאבי מדגיש כי לא תכנן לעסוק בפוליטיקה: "הייתי מנכ"ל מרגלית סטארט־אפ סיטי – העסקתי עובדים, עשרות חברות הייטק צעירות, והשקעות בסך 55 מיליון דולר. חייתי את החלום".
"אפילו במלחמת העצמאות לא פינו מכאן כל כך הרבה אנשים. אפילו כשז'בוטינסקי קרא לאנשי טרומפלדור להתפנות, הם חזרו לכאן אחרי שבעה חודשים כי צריך היה לזרוע חיטה"
ניסן, אתה הובלת קו תקיף נגד הממשלה, נגד ההחלטה לפנות את האזור, אבל כולנו ראינו מה קרה במג'דל שמס. קשה לחשוב מה יכול היה להתחולל כאן.
"אני מבין את הפינוי בשבועיים הראשונים עם החשש מחדירה, אבל המשך הפינוי בשאר המלחמה היה מעשה אנטי ציוני והוא יצר באזור שלנו עיוות מאוד גדול.
"קהילות הגרות עד חמישה קילומטר מהגבול פונו – וכל השאר נותרו בתוך אזור מלחמה, עם 22 אלף טילים, קריסה כלכלית, והיעדר שירותים אזרחיים. פינו את עיר המחוז שלנו קריית שמונה והתושבים היו צריכים לצאת תחת אש למרחק של 40 קילומטרים כדי לראות רופא.
"זו הייתה החלטה מאוד מסוכנת של הממשלה, הרי לא פינו את כל המדינה בגלל הטילים הבליסטיים. אפילו במלחמת העצמאות לא פינו מכאן כל כך הרבה אנשים. אפילו כשז'בוטינסקי קרא לאנשי טרומפלדור להתפנות, הם חזרו לכאן אחרי שבעה חודשים כי צריך היה לזרוע חיטה".
זאבי, כמו גם שלושת המועמדים האחרים, מתארים את תחושת השבר העמוק בקרב התושבים שנותרו מאחור וכיצד הממשלה, לדבריהם, לא סופרת אותם.
ד"ר דגני דיניסמן אומרת בשיחה עם זמן ישראל כי האתגר הגדול ביותר שעומד בפני האזור הוא להחזיר את התושבים לביתם ולשקם את המרחב.
דגני דיניסמן: "רוב המשפחות עם הילדים לא יכולות לחזור, כי הילדים התחילו מסגרות חינוך במקומות אחרים וכרגע המדינה לא מאשרת לפתוח את בתי הספר פה"
כמה חזרו עד עכשיו?
"קשה לדעת כי יש משפחות שקופצות לביקור בביתם בסופי השבוע. רוב המשפחות עם הילדים לא יכולות לחזור, כי הילדים התחילו מסגרות חינוך במקומות אחרים וכרגע המדינה לא מאשרת לפתוח את בתי הספר פה.
"בקבוצת 14 הקיבוצים הקרובים לגבול ופונו, כ־70% מתוכם לא נמצאים בכלל באזור ורובם מפוזרים במלונות או בדירות להשכרה. אני נוטה להאמין שהחזרה של התושבים לאזור לא תהיה בגל גדול אלא בטפטופים. מחכים ששירותי המרפאות והמכולות הקטנות יחזרו. כרגע ברוב הקיבוצים אין את השירותים האלה. התושבים פה זקוקים לתחושת ביטחון אישי כדי לשוב הביתה".
דגני דיניסמן, שנולדה בקיבוץ סאסא, הייתה בעבר חברת קיבוץ דפנה וכיום מתגוררת בקיבוץ שניר. היא הקימה וניהלה את המחלקה לחינוך בלתי פורמלי במועצה האזורית גליל עליון, ובהמשך עמדה בראש מחלקת תכנון ופיתוח היישובים במועצה. עבודת הדוקטורט שלה עסקה בתחום השלטון המוניציפלי, ונוסף על עבודתה במועצה, לימדה את התחום במכללת תל־חי.
מאז פרוץ המלחמה, דגני דיניסמן הקדישה שעות רבות לפעילות בכנסת, בישיבות ועדות ובניסיונות לעבוד מול חברי הכנסת והשרים, במטרה לקדם את האינטרסים של תושבי הגליל העליון.
"הנושא של הצפון היה תחת הפקרות במשך תקופה ארוכה. גם בתחילת המלחמה, התושבים טענו שלא רואים ולא שומעים אותנו. ואז טיל אחד בתל אביב וכל המדינה התעוררה. התחושה הזו הייתה מאוד קשה"
"הנושא של הצפון היה תחת הפקרות במשך תקופה ארוכה. גם בתחילת המלחמה, התושבים טענו שלא רואים ולא שומעים אותנו. ואז טיל אחד בתל אביב וכל המדינה התעוררה. התחושה הזו הייתה מאוד קשה.
"ספגנו שרפות, נפילות, התרעות, בתים הרוסים. צריך להבין שבתי הספר הם אזוריים – חלק מהתלמידים היו מפונים, וחלק נותרו באזור מלחמה. המבנה של מכללת תל־חי ספג פגיעות ולא יכול לחזור לעבוד ללא טיפול".
מה המצב של המשפחה שלך?
"אנחנו מפונים מקיבוץ שניר. לאחרונה חזרנו, רק בעלי ואני. הילדים – סטודנטים וחייל – מפוזרים ברחבי הארץ. חלק מהשנה היינו במלון בנצרת, בהמשך הגענו למלון באיילת השחר".
איך עושים קמפיין במצב כזה, כשהתושבים בכלל לא בביתם?
"מסתובבים בין קהילות המפונים, מגיעים לקיבוצים לפגוש את המעט שנמצאים שם. הכי חשוב להכין תוכנית לחזרה. התוכנית שלי היא בת שלושה שלבים: ניסיון לייצר שגרה, התבססות וצמיחה. צריך להראות לאנשים את האופק ואת העתיד כדי שהם ירצו לחזור לכאן".
"הכי חשוב להכין תוכנית לחזרה. התוכנית שלי היא בת שלושה שלבים: ניסיון לייצר שגרה, התבססות וצמיחה. צריך להראות לאנשים את האופק כדי שהם ירצו לחזור לכאן"
המאבק על עתיד הגליל העליון
כדי לאפשר את קיום הבחירות, משרד הפנים, בדחיפת חברי הכנסת יעקב אשר ואלון שוסטר, קבע בחוק כי בעלי זכות הבחירה יוכלו להצביע במעטפות כפולות בקלפיות רבות ברחבי ישראל.
החלטה זו מאפשרת לתושבי קיבוצים שעברו זמנית לדרום, לכרמיאל, נתניה או מקומות אחרים, לממש את זכות ההצבעה בקלפיות מחוץ לאזור הגליל העליון. הסדר זה חל גם על תושבי קריית שמונה, שלומי והמועצות האזוריות הנוספות.
הממשלה אישרה לתושבי הצפון להמשיך לקבל סיוע בפינוי, בין אם למלונות ובין אם לבתים שכורים, עד 1 במרץ. משמעות הדבר היא שעד מועד הבחירות רוב התושבים לא ישובו לביתם. בתנאים אלו, ניהול קמפיין בחירות הופך למשימה מורכבת במיוחד.
שמעוני, חבר קיבוץ מחניים, מתאר את המצב הנוכחי כחריג במיוחד. לדבריו, כאשר נערכו הבחירות ביישובי עוטף עזה בנובמבר 2024, מרבית התושבים כבר שבו לביתם. "אצלנו, חלק מהתושבים חיים בתוך הקהילות וחלקם מפוזרים. זה אירוע מאוד מורכב. אני לא חושב שהיה דבר כזה בארץ, אבל זו המציאות שלנו, ואנחנו מתמודדים איתה".
"אצלנו, חלק מהתושבים חיים בתוך הקהילות וחלקם מפוזרים. זה אירוע מאוד מורכב. אני לא חושב שהיה דבר כזה בארץ, אבל זו המציאות שלנו, ואנחנו מתמודדים איתה"
שמעוני, ששימש בעבר כגזבר המועצה האזורית גליל עליון וכראש המכללה הטכנולוגית בתל־חי, עבד קודם לכן כגזבר ביישוב גני תקווה. לפני 15 שנים עבר להתגורר בקיבוץ מחניים.
"אני יוצא עכשיו לשליחות של ראשות המועצה בשביל הילדים שלנו ובשביל איכות החיים של כולנו", אומר שמעוני. "בגליל העליון יש משבר גדול מאוד, אבל גם הזדמנויות רבות. אפשר להביא את האזור למקום טוב יותר".
נוסף על עבודתו כגזבר, שמעוני שימש גם כמורה דרך. בימים אלו הוא משלים את עבודת הדוקטורט שלו, שעוסקת בארכיאולוגיה ובהיסטוריה של הגליל, ובפרט במאורעות הגליל העליון במאה הרביעית לספירה ובסיבות לדילול מספר היישובים באזור בתקופה זו.
במאה הרביעית לספירה אומנם לא היה ירי רקטות ממעוזי חזבאללה אל היישובים, אך התרחש אירוע משמעותי שגרם לירידה חדה במספר היישובים בגליל.
לא בטוח שלראש רשות יהיה זמן להשלים דוקטורט.
"כמעט בטוח שלא יהיה זמן לזה".
"חשוב לשמוע את הזעקה של התושבים. אני מתכוון לעבוד עם כל ממשלה. מצד שני, אנחנו פריפריה ואנחנו האזור הכי יפה בארץ, אבל אנחנו לא צריכים להסתובב בתחושת קורבן"
איך אתה רואה את תפקיד ראש הרשות? במהלך המלחמה ראשי רשויות בצפון הביעו זעם על הממשלה ולא הסכימו להיפגש עם ראש הממשלה. היה גם מצב שראש הממשלה הגיע לצפון ולא טרח להיפגש עם ראש עיריית קריית שמונה.
"ראש רשות צריך לדעת לדבר עם הממשלה ולקדם דברים לטובת האזור. אין ספק שהייתה כאן טלטלה גדולה ויש פער גדול מאוד בין הדיבורים של הממשלה לבין המעשים בשטח. מכאן הגיעה הרבה מהתרעומת על השרים.
"חשוב לשמוע את הזעקה של התושבים. אני מתכוון לעבוד עם כל ממשלה. מצד שני, אנחנו פריפריה ואנחנו האזור הכי יפה בארץ, אבל אנחנו לא צריכים להסתובב בתחושת קורבן ומסכנות, אלא להביא את הגליל לרמות הכי גבוהות".
לנגלבן, יו"ר קיבוץ כפר סאלד, חווה את השנה האחרונה מקו החזית, ביישוב שלא פונה. לדבריו, מספר משפחות, בעיקר הורים לילדים קטנים, עזבו את הקיבוץ בתחילת המלחמה.
"כרגע יש כאן אתגר אזורי משמעותי – להחזיר את האנשים", הוא אומר. "זה לא רק הקיבוצים, זה גם קריית שמונה. כרגע אין עובדים בבתי קפה ובמכללת תל־חי, שהיא המעסיק הגדול ביותר באזור. בתי הספר פתוחים באופן חלקי, אבל רבים מההורים עברו עם הילדים לבתי ספר במרכז ונחשפו לפערים המשמעותיים בחינוך, בשירותי הבריאות, בתחבורה. בירושלים פשוט לא סופרים אותנו".
"בתי הספר פתוחים באופן חלקי, אבל רבים מההורים עברו עם הילדים לבתי ספר במרכז ונחשפו לפערים המשמעותיים בחינוך, בשירותי הבריאות, בתחבורה. בירושלים פשוט לא סופרים אותנו"
מה אתה מתכוון לדרוש מהממשלה?
"צריך להעביר אחריות לאשכול המקומי או למחוז המקומי. זה לא הגיוני שעבור כל שינוי בקו אוטובוס שאנחנו צריכים, צריך אישור של משרד התחבורה. כל נושא הנחלים והמים של האזור שלנו צריך לעבור לשיתוף פעולה של משק מים משותף, כדי שלא יהיה ריב על מקורות המים.
"אנחנו רוצים ממשרד הגנת הסביבה הקמה של איגוד נחלים, לפי המודל שקיים בכינרת. צריך כמובן להשקיע כסף כדי לפתח את האזור. אני מאוד מקווה שהמדינה תעביר תקציבים לפי עוגנים מרכזיים, ולא תחלק את הכספים כדי לרצות רשות כזו או אחרת".
"בתקופת המלחמה ראינו מתקפות של ראשי הרשויות שלנו על הממשלה, זה נבע מהמון תסכול, אבל עכשיו אנחנו צריכים לעבור לתקופת שגרה וצריך לרתום את הממשלה לאירוע. יש חשש כבד שהתקציבים שדובר בהם ירדו בהרבה. דובר על 30 מיליארד, ירדו כבר ל־15 מיליארד ומנסים להכניס לתוך זה עוד רשויות".
אתה יודע שהממשלה הספציפית הזו לא מתייחסת הכי טוב לקיבוצניקים.
"ולכן אנחנו לא צריכים לבוא כקיבוץ כזה או אחר, אלא כאזור כולו. יש לנו אינטרסים משותפים עם שאר המועצות ועם קריית שמונה, ואנחנו צריכים כאזור לחזק זה את זה. מי שנהנה מהפיצול שלנו זו הממשלה, אבל אנחנו צריכים את החיבורים המקומיים כי זו העוצמה שלנו".
"אנחנו לא צריכים לבוא כקיבוץ כזה או אחר, אלא כאזור כולו. יש לנו אינטרסים משותפים עם שאר המועצות ועם קריית שמונה, ואנחנו צריכים כאזור לחזק זה את זה"
גם לנגלבן שימש בעבר כעובד במועצה האזורית גליל עליון, בתפקידים מגוונים: ראש האגף המוניציפלי, רמ"ט המועצה בחירום וקצין הביטחון של המועצה. לפני כן שירת בצה"ל והשתחרר בדרגת רס"ן.
כאמור, שלושה מתוך ארבעת המועמדים כיהנו בעבר בתפקידים בכירים במועצה האזורית, ואילו זאבי הוא היחיד שמגיע מהמגזר הפרטי והחליט להתמודד על התפקיד כשנה לאחר פרוץ המלחמה.
בשיחתם עם זמן ישראל הדגישו כל המועמדים את הצורך בהובלת שינוי אזורי ואת החשיבות בכך שראשי הרשויות ייגשו לדיונים מול הממשלה כגוף מאוחד, במסגרת אשכול אזורי, ולא מתוך פיצול הרשויות הרבות בצפון.
זאבי: "אנחנו עוברים אירוע בלתי נתפס, המדינה עד עכשיו לא מספקת לנו שירותים. אין לנו מערכת חינוך – פיקוד צפון מסכים שנחזיר את בתי הספר, אך משרד החינוך הולך לפי פיקוד העורף ולא מסכים. אני דור שלישי לחקלאים ממטולה, הילדים שלי דור רביעי בגליל ואין להם פה כרגע חוגים, ומוסדות חינוך פועלים רק באופן חלקי.
"אני אומר בצער שאנחנו לא מעניינים את הממשלה. כדי להגיע להישגים מול הממשלה אנחנו חייבים לעבוד באשכול. לא איחוד רשויות אלא איחוד שירותים, איחוד תחבורה, אזורי רישום ועוד"
"אני אומר בצער שאנחנו לא מעניינים את הממשלה. כדי להגיע להישגים מול הממשלה אנחנו חייבים לעבוד באשכול. לא איחוד רשויות אלא איחוד שירותים, איחוד תחבורה, אזורי רישום ועוד".
ואיך תביאו לאזור שלכם רפואה מתקדמת?
זאבי: "הינה, תני לי לסיים את הריאיון עם קצת בשורות טובות. ה־JNF-USA (קק"ל אמריקה) גייסה 60 מיליון שקל, ובשיתוף החברה הכלכלית של קריית שמונה בנו מרכז אזורי רפואי. במאי 2025 המרכז הזה ייפתח, בכסף שהוא כולו תרומות של יהודי ארה"ב – ולנו עומד להיות מרכז רפואי מתקדם בצומת גיבור (החלק הצפוני של קריית שמונה).
"כל מה שאנחנו צריכים עכשיו זה רופאים מומחים ושהכנסת תסייע למתחמים ולרופאים לעבור לאזור, שיתנו להם תמריצים לבוא אלינו".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו