בשבועות האחרונים מרבה ניר ברקת להתראיין בסוגיית פיטורי היועצת המשפטית לממשלה. אולי זה מס השפתיים שהוא מנסה לשלם באמצעותו לאדונו בנימין נתניהו.
ברקת מבקש להצדיק את הניסיון לפטרה ואומר, שכשהוא היה ראש עיריית ירושלים הוא סבל מהיועץ המשפטי לעירייה שלא אפשר לו לעשות כרצונו, וכי לאחר שהחליף את היועץ המשפטי לעירייה נפתרו כל בעיותיו.
ברקת מבקש להצדיק את הניסיון לפטר את היועמ"שית ואומר, שכשהוא היה ראש עיריית ירושלים הוא סבל מהיועץ המשפטי לעירייה שלא אפשר לו לעשות כרצונו, וכי לאחר שהחליפו נפתרו בעיותיו
למעשה, מאותו רגע שהיועץ המשפטי לעירייה האמור הוזז מהתפקיד, ברקת יכול היה לעשות מה שהוא רוצה. או במילים אחרות: מה שווה יועץ משפטי אם אי אפשר לשלוט בו.
ובכן, אני הוא היועץ המשפטי לעירייה שניר ברקת ביקש לפטר. אני הייתי המקל בגלגלי ניסיונו החוזר ונשנה לרמוס, לכאורה, את החוק. הסיבוב הנוכחי של ברקת על חשבוני איננו הראשון. גם בעבר ברקת טען שפיטר אותי, ועל כך תבעתי וקיבלתי פיצויי-דיבה מעיריית ירושלים.
אבל מה שמטריד אותי זה לא הטענות המומצאות של ברקת לגבי סיום העבודה שלי. מה שמדאיג אותי יותר מכל הם דווקא דברי האמת שיוצאים לו מהפה. הבעיה שלו איתי לא נבעה מההתנגדות שלי למדיניות שלו. הבעיה שלו איתי נבעה מכך שאני התעקשתי לא לאפשר לו ולעירייה לפעול שלא על פי חוק.
ניר ברקת רצה להעביר כספים למוסדות חינוך חרדיים על מנת לשמר את הקואליציה שלו, ואני טענתי וכתבתי כי זה מנוגד לחוק. הוא השלים את המהלך בכל זאת, והנושא הגיע לבית המשפט – שכמובן פסל את המהלך.
כיועץ משפטי אף התעקשתי שהעירייה תקיים את צו בית המשפט לאטום את חריגות הבנייה הגדולות שביצעה עמותת "עטרת כהנים" ב"בית יהונתן" בסילואן. ברקת כמובן סירב לבצע את הצו השיפוטי שהוצא לעמותה, עשה ככל יכולתו לסכל את ביצועו ובמקרה זה הצליח.
ברקת רצה להעביר כספים למוסדות חינוך חרדיים כדי לשמר את הקואליציה שלו, ואני טענתי שזה מנוגד לחוק. הוא השלים את המהלך בכל זאת, והנושא הגיע לבית המשפט – שכמובן פסל את המהלך
שני המקרים הללו הינם תמונת מראה עירונית למדיניות הממשלה היום. בשביל לשמר את הקואליציה ולקדם סקטורים ואנשים מקורבים, הממשלה לא מהססת להפר את הוראות ורוח החוק, מה שמחייב את היועצת המשפטית לממשלה לחזור ולהפעיל שוב ושוב את סמכותה.
בשלב מסוים, אחרי כהונה של עשור בתפקיד ולאחר ששוב ושוב ברקת התעקש על מעשים לא תקינים לכאורה ואני התעקשתי לשמור על שלטון החוק, עזבתי את תפקידי. על פי עדותו של ניר ברקת, זה היה השלב שבו פתאום "הסתדרו" כל העניינים. או במילים אחרות, כפי שאני מבין זאת – נפרץ הסכר, ולא היה מי שיבלום את המבול.
וזה בדיוק מה שיקרה אם הממשלה תצליח להדיח את היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה. הרגע שבו היא תסיים את תפקידה, יהיה הרגע שבו הממשלה תוכל לעשות מה שהיא רוצה, בין אם הדבר חוקי ובין אם הדבר לא חוקי: חוקי השתמטות, חוקי חסינות, חוקי נהנתנות, חוקי שחיתות. אחריהם המבול.
רק בימים האחרונים חזינו בראש ממשלה שממנה ממלא מקום נציב שירות המדינה בניגוד לעמדת היועצת המשפטית, שר תקשורת שמודיע שלא יציית לפסיקת בג"ץ, וחברת כנסת שמצהירה כי לא תתייצב לחקירת משטרה. המשבר החוקתי בין רשויות החוק לבין ממשלה מפרת חוק עומד בפתח, כשהיועצת המשפטית וצוותה מנסים בכל כוחם לשים את האצבע בסכר השחיתות שהממשלה מבקשת לפרוץ. שומרי סף כמעט אחרונים אל מול ממשלה חסרת מצפן ערכי וכבוד לשלטון החוק.
בפתח – משבר חוקתי בין רשויות החוק לממשלה מפרת חוק. היועמ"שית וצוותה עם אצבע בסכר השחיתות, שהממשלה מבקשת לפרוץ. שומרי סף כמעט אחרונים מול ממשלה חסרת מצפן ערכי וכבוד לשלטון החוק
הדברים שאומר ברקת הם בדיוק הסיבה מדוע אסור לאפשר לו ולשותפיו לפגוע ביועצת המשפטית לממשלה ובעקרון הפרדת הרשויות. אפשר להתווכח על הסוגיה איך קוראים למשטר בו כל הכוח נמצא בידי רשות אחת, אבל אי אפשר להתווכח על כך שדמוקרטיה – זה לא.
עו"ד יוסי חביליו הוא סגן ראש העיר ירושלים ויו"ר סיעת "האיחוד הירושלמי". בעבר שימש חביליו כעשור כיועץ המשפטי של עיריית ירושלים. ב-2010 הוענק לעו"ד חביליו אות "אביר התנועה לאיכות השלטון" בקטגוריית השלטון המקומי - "על מאבקו במעשי שחיתות, אי סדרים, ניגודי עניינים ועבירות על חוקי הבחירות, לא פעם בניגוד לעמדת ראשי העירייה וניסיונות חוזרים ונשנים להדיחו", נכתב בנימוקי ההענקת האות.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
מילים כדורבנות עו"ד חביליו. אלא שכל שאתה מתריע עליו במישור של פעולות בכירי ארגון המחבלים של ביבים שקרניהו מתרחש בשנים האחרונות גם בגינה הציבורית שלך, עירית ירושלים. אתה סגן ראש העיריה ובתקופתך מתרחש מחדל המגדלים הגדול. שבו אושרו לבנייה בשנתיים האחרונות ברחבי ירושלים יותר מ-400 מגדלים. שילוב בין תיאבון של כרישי נדל"ן, פוליטיקאים לא ישרים, ואני נוקט במילה זו כי שום דבר עדיין לא הוכח, ומערכת תכנון חלשה וכנועה שהיא המקבילה למערכת אכיפת החוק. גם במישור המקומי אמורות להיות על פי עקרון הפרדת הרשויות, שלוש רשויות – הרשות המבצעת (המנגנון העירוני והמנגנון התכנוני של משרד הפנים) הרשות המחוקקת (מועצת העיריה) והרשות השופטת (בתי המשפט המינהליים). בפועל בירושלים יש שתי רשויות (המנגנון העירוני ומועצת העיריה חד הם) ורשות שופטת מוחלשת עד לא קיימת שלא עוצרת ולא שואלת שום שאלות לגבי מחדל המגדלים הגדול.