מן הפרספקטיבה שיש לנו היום על מחדלי ישראל במלחמת האזרחים בסוריה, אנו יכולים להבין טוב יותר מדוע דחינו את ידם המושטת של הכוחות המשמעותיים ביותר שלחמו בבשאר אסד והיו לגמרי בעדנו.

אפשר היה להבין חוסר רצון להתערב "במלחמות הערבים", ולאחל לכולם הצלחה, אבל בפרסקטיבה שיש לנו היום – לא זה היה המקרה. האם מדובר בפרי מדיניות מוטעית? אם כך, יש לברר אותה לעומקה כדי שלא ניפול בכישלונות עתידיים.

אפשר היה להבין חוסר רצון להתערב "במלחמות הערבים" ולאחל לכולם הצלחה, אך בפרסקטיבה – זה לא היה המקרה. האם דחיית ידם המושטת של המורדים באסד היא פרי מדיניות מוטעית?

הכוונה היא ליד שהושטה לקראתנו על ידי הכוח העיקרי שלחם באסד, "צבא סוריה החופשי", והאדישות שהפגנו מולם – בעלי הברית האופטימליים, עד שנשחקו בהפצצות המרבד של ולדימיר פוטין, והובסו.

"צבא סוריה החופשי" היה אותו חלק בצבא של אסד שמרד בו, ובעיקרו היה זה החלק הסוני של הצבא. במסרים שהעבירו לישראל הם הודיעו שהם מוותרים על הגולן, וכי יכוננו מייד הסכם שלום איתנו. כל זאת תמורת אימונים שלהם על ידי צה"ל במזרח אירופה, תחנת טלוויזיה שתתחרה באל-ג'זירה ותשפוך אור על פשעי אסד, חיבור עם הלובי הישראלי בארצות הברית, וקשר עם ידידי ישראל בקונגרס.

עד עכשיו אפשר היה לפרש את האדישות הישראלית כסתם עצלנות ורתיעה מלחזור על השגיאה הגדולה של הקשר עם הפלנגות הנוצריות בלבנון. אבל כעת נפתחת אפשרות להסבר אחר, מטריד – מכיוון שאנו רואים את הטעות הזאת חוזרת על עצמה ומכניסה את ישראל לפינות בעייתיות.

נקודת המבט החדשה על המצב מגיעה מכיוונו של העימות המתהווה לעין כל בין קטאר לסעודיה, כאשר ישראל, שהייתה אמורה להיות בצד של סעודיה – נראית כמתמקמת בצד של קטאר.

קו העימות החדש הוא בסוריה ולבנון. סעודיה נשאבת בחזרה ללבנון כדי לשקם אותה כלכלית אחרי השיקום הפוליטי, והיא הטילה את כובד משקלה על בחירתו של הגנרל ג'וזף עאון, מפקד הצבא (שאכן נבחר לנשיא לבנון). זאת כדי להבטיח את פירוק חזבאללה מנשקו גם מעבר לליטני, בכל לבנון. בו זמנית, קטאר מייעדת עצמה לתפקיד מקביל המלכד את כל הכוחות האנטי סעודיים מן העבר הסורי של הגבול.

כעת אנו רואים את הטעות חוזרת על עצמה ומכניסה את ישראל לפינות בעייתיות, הפעם בעימות המתהווה בין קטאר לסעודיה. ישראל, שהייתה אמורה להיות בצד של סעודיה – נראית כמתמקמת בצד של קטאר

כך, שבעוד לבנון אמורה להתפתח למדינה שלא רק תנער מעליה את חזבאללה אלא תנסה להחזיר את לבנון למסלול של מדינה מתוקנת, הרי שקטאר, מן העבר השני, דווקא תקים לאבו מוחמד אל-ג'ולאני מדינת אחים מוסלמים דמוית אפגניסטן, הנשלטת על ידי קואליציה של אירגוני אחים מוסלמים למיניהם עם זליגה לדאעש, ותאיים על לבנון הפרו-סעודית.

בפרספקטיבה של היום, צבא סוריה החופשי היה מִתְפקד עם סעודיה, ולא עם קטאר, כי הוא נגד איראן, רוסיה, האחים המוסלמים וטורקיה — שזה המחנה של קטאר.

יש לחשוש כי ישראל לא נענתה לצבא סוריה החופשי, כי כבר אז הייתה בברית מאחורי הקלעים עם קטאר, וכשם שחיזקה יחד עם קטאר את חמאס בעזה, יתכן שישראל לא רצתה להפריע לקטאר – ולטורקיה – בבניית הכוחות של האחים המוסלמים, המתנגדים לצבא סוריה החופשי.

והכוח הזה שנבנה על ידיהן היה צבא סוריה הלאומי. שם דומה לצבא סוריה החופשי, אבל הפוך בטבעו – כןח פרופר של אחים מוסלמים ביוזמה של טורקיה, הוקם באידליב, ומטרתו לאפשר לג'ולאני לקלוט אותו.

מייסד א-נוסרה ביטל אם השם המקורי והפך אותו להיאת תחריר א-שאם, הארגון לשחרור סוריה הגדולה, כדי לקלוט בתוכו את צבא סוריה הלאומי.

האם ישראל לא נענתה לצבא סוריה החופשי בשל ברית מאחורי הקלעים עם קטאר? כשם שחיזקה איתה את חמאס בעזה, יתכן שישראל לא רצתה להפריע לקטאר ולטורקיה בבניית כוחות מתנגדי צבא סוריה החופשי

כשם שקטאר וסעודיה כבר נמצאות משני צדי המתרס בגבול סוריה לבנון, כך הן היו אמורות להיות בעזה. אלא שישראל סגרה את מעבר רפיח כדי לחסום את כניסת האמירויות וסעודיה. וזאת אחרי שהאמירויות וסעודיה כבר התמקמו בדרום הרצועה והתחילו לפרוס רשת סיוע שתתחרה באונר"א וחמאס. כך ישראל השאירה את חמאס ואונר"א עם קטאר, כבעלי הבית היחידים ברצועה.

לקטאר יש רשות לשיקום עזה עוד מן הסבבים הקודמים. הרשות קיימת ורק צריך לרענן תכניות לגביה.

כעת, כאשר קווי העימות בין קטאר וסעודיה מתחדדים, חוזרים הדיבורים על כך שהאמירויות יחזרו לעזה ביום שאחרי. בשיחה שהייתה לי בעבר עם בכיר מן האמירויות, נמסר לי שהם כבר הודיעו לישראל שלא יחזרו לעזה. אולי כעת הדברים ישתנו, אבל כל עוד ישראל מעדיפה את התיווך הקטארי על פני המצרי, הרי ששום דבר מהותי בברית הסמויה בין קטאר לישראל לא משתנה.

קטאר הודיעה כי בכוונתה לבנות את נמל עזה, כלומר: היא מתעתדת להכניס את טורקיה לעזה בתנופת חידוש האימפריה העות'מאנית, יחד עם שיקום יכולותיו הצבאיות של חמאס מן הנמל הקטארי-טורקי.

לקטאר יש אפילו מועמד לרשת את אבו מאזן בגדה – ג'יבריל רג'וב, בעל הברית העיקרי של חמאס בגדה, ובעל האמירה שיזרוק על ישראל פצצת אטום אם יוכל. האיש שניהל את הקמפיין להוצאת את ישראל מפיפ"א, ורק בימים אלה הזכיר לנו מיהו כאשר שיבח, כמו בעבר, את טבח העוטף. 

אחרי שהאמירויות וסעודיה כבר התמקמו בדרום הרצועה והתחילו לפרוס רשת סיוע שתתחרה באונר"א וחמאס – ישראל השאירה את חמאס ואונר"א עם קטאר, כבעלי הבית היחידים ברצועה

אם אכן הסירוב הישראלי לסייע לצבא סוריה החופשי נבע מן הקשר הסמוי, שאולי היה כבר אז עם קטאר – אפשר להביע חשש שכל הכוחות היום בתוך סוריה השוקלים קשר עם ישראל, יירתעו אם יתברר להם שהקשר הזה עם קטאר נשאר על מכונו.

למשל, הדרוזים. היו ידיעות כי הדרוזים בסוריה שקלו להתחבר עם ישראל. זה קשר אסטרטגי חשוב עד מאוד לישראל כדי לחסום את שאיפותיו המוצהרות של רג'פ טאיפ ארדואן לשחרר את אל-אקצא, וגם כדי להגן על ירדן. אבל יש חשש שמה שיטרפד קשר חיוני זה יהיה שוב הברית הלא מוצהרת של ישראל וקטאר.

מנהיג הדרוזים של לבנון, וליד ג'ונבלאט, מיהר לאבו מוחמד אל-ג'ולאני בדמשק כדי להבטיח דרכו את שלומם של הדרוזים בסווידא, מה שיְיַתר את הצורך שלהם להתחבר עם ישראל. הוא גם הבטיח לו שאין לדרוזים התנגדות להשפעה הטורקית הגוברת בסוריה (הקדמה ללבנון?) והבטיח לו לפעול נגד המועמד של סעודיה לנשיאות לבנון. ממש לא במקרה, יד נעלמה פרסמה תצלום הוראת תשלום של קטאר לג'ונבלאט למימון מערכת הבחירות שלו בשנת 2018.

במצעד המחדלים והשגיאות של ישראל במסע הארוך של נפילה לכל מהמורה מדינית אפשרית, הקשר עם קטאר הוא אולי הלא מובן ביותר. זה לא פוטר אותנו מן הצורך לשידוד מערכות גמור.

ובעניין החבירה לכוחות הנכונים – גם לעשות פעם את המעשה הנכון זה אופציה.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.