1
ההכרזה של סוכנויות האקלים על 2024 כשנה החמה בהיסטוריה לא הפתיעה איש. המגמה ברורה והשינוי מורגש, בוודאי בישראל. הסיפור הגדול הוא הקצב. התהליך מתקדם על סטרואידים.
בעשור האחרון, וספציפית בהסכמי פריז מ-2015, האו"ם והתנועה הסביבתית הציבו יעד שהאנושות צריכה לעשות הכול כדי לא לעבור אותו עד סוף המאה – עלייה של 1.5 מעלות יותר מאשר בעידן הטרום תעשייתי. והנה, כבר עכשיו חצינו את היעד.
לפי "קופרניקוס", המכון לחקר האקלים של האיחוד האירופי, כבר היום הטמפרטורה הממוצעת בכדור הארץ עומדת על 1.6 מעלות יותר מאשר לפני המהפכה התעשייתית. ובכן, לאן ממשיכים מכאן? על מה ניאבק ב-75 השנים שנותרו במאה הזאת?
לפי "קופרניקוס", המכון לחקר האקלים של האיחוד האירופי, כבר היום הטמפרטורה הממוצעת בכדור הארץ עומדת על 1.6 מעלות יותר מאשר לפני המהפכה התעשייתית
"אוקיי, עברנו את ה-1.5, בואו ננסה לפחות לא לעבור את ה-2 מעלות", אמר ד"ר שחר דולב, מומחה ממשרד האנרגיה, בוובינר שנערך השבוע באוניברסיטת תל אביב, וביטא במידה רבה את הלך הרוח השפוף של העוסקים בתחום בימים אלה.
"זה סיפור אבוד, במובן שמי שקיווה שנישאר על מעלה וחצי עד סוף המאה ומגלה שכבר עכשיו אנחנו שם אז ברור שהוכינו כאן מכה ניצחת", אומר פרופסור דני רבינוביץ', ראש התוכנית להיבטי חברה ומדיניות של שינוי אקלים באוניברסיטת תל אביב.
"מצד שני, זה מאבק שאף פעם לא מסתיים. זה לא שאם הפסדנו את המעלה וחצי צריך להפסיק להיאבק, כי ברור שיהיה הרבה יותר גרוע ככל שהפער יהיה יותר גדול. הרי כל עשירית מעלה יכולה להיות קריטית. הציבו את המעלה וחצי כי לכל מאבק ומשימה צריך יעד ברור וגם בתור איזשהו סימון לתודעה".
אבל ברגע שאתה מסמן יעד עד סוף המאה ולא עומד בו כבר בתחילת הדרך, זה מרפה את הידיים.
"נכון, זה חלק מהפסיכולוגיה של שינוי אקלים. אתה כל הזמן נאבק בייאוש. הוא זוחל ומשפיע. שאלת הייאוש מלווה את שינוי האקלים מתחילת הדרך.
"מרגע שהתברר גודל הבעיה, נאבקנו בתחושה שיש כאן משהו שהוא גדול מאיתנו, שאי אפשר להתמודד איתו, שהוא יוצא לדרך ואין לו מעצורים – ואז במקרה הטוב אפשר לנסות לעשות אדפטציות, התאמות לשינויים שמתרחשים".
הכישלון של קרב הבלימה לא מפתיע. שינוי האקלים תופס את האנושות בכל נקודות התורפה שלה. מדובר באיום שמחייב את בני האדם להתאחד סביב אינטרס משותף, קולקטיבי – אבל האנושות מפוצלת למאות זהויות לאומיות ושבטיות, והאינטרסים הפרטיקולריים גוברים על הכול.
מדובר באיום שמחייב את בני האדם להתאחד סביב אינטרס משותף, קולקטיבי – אבל האנושות מפוצלת למאות זהויות לאומיות ושבטיות, והאינטרסים גוברים על הכול
כבר יותר מ-30 שנה מנסים בוועידות האקלים לייצר מבט אוניברסלי משותף, ופעם אחר פעם נכשלים וחוזרים לנקודת המוצא שבה יש עולם ראשון ועולם שלישי, מדינות יבשת ומדינות איים, עשירים ועניים, אמריקאים וסינים, כשלכל קבוצה אינטרסים משלה שעומדים לנגד עיניה הרבה לפני טובת הכלל.
"הטמפרטורות הבוערות של 2024 דורשות פעולה אקלימית פורצת דרך ב-2025", אמר השבוע מזכ"ל האו"ם אנטוניו גוטרש, אבל שום פעולה אקלימית כזו לא נראית באופק.
משבר האקלים מאתגר את האנושות גם בשל הנטייה שלנו לחבב סיפוקים מיידיים ורווחים מהירים ולהתקשות לחשוב על תהליכים ארוכי טווח ומורכבים. הוא מחייב מבט רב-תחומי, מתכלל, סבלני. איפה זה ואיפה רוב העולם של 2025.
מתעורר החשש שנתוני הסיכום של 2024 מייצגים תקופה טובה ביחס לזו שעוד תבוא. "הנתונים של מה שהיה עד עכשיו זה עוד לפני העלייה של הפופוליזם שאנחנו רואים לנגד עינינו", אומר ד"ר יונתן אייקנבאום, מנכ"ל "גרינפיס ישראל", שהצטרף השנה לאוניברסיטת בר אילן כעמית מחקר.
"יש לנו פה סוגיה שהיא מאתגרת ומורכבת שדורשת לקחת את הפוליטיקה למקום של ראייה יותר ארוכת טווח, ובמקום זה הפוליטיקה הולכת דווקא לשפל ולכיוון ההפוך ממה שאנחנו צריכים.
"יש לנו פה סוגיה שהיא מאתגרת ומורכבת שדורשת לקחת את הפוליטיקה למקום של ראייה יותר ארוכת טווח, ובמקום זה הפוליטיקה הולכת דווקא לשפל ולכיוון ההפוך ממה שאנחנו צריכים
"נראה שהשיא של הגישה המדעית שהייתה דומיננטית ב-200 שנים האחרונות לגמרי מאחורינו. אנחנו חוזרים כמו בימי הביניים לעידן של הרבה יותר קונספירציות, הרבה פחות כבוד למדע, עידן שבו מפקפקים בכל דבר אבל לא במובן החיובי, המדעי, אלא מתוך מקום של בורות ופופוליזם".
או במילה אחת: טראמפיזם. אם הכשלון של בלימת משבר האקלים התרחש בשנים שברובן הדמוקרטיה הליברלית עדיין הייתה באופנה, מה הסיכוי לתפנית דווקא כשהכחשת אקלים ושנאת מדע משתלטות על מוקדי הכוח? אמנם יש מי שמקווים שהאינטרסים הכלכליים של אילון מאסק ינווטו את הספינה האמריקאית לכיוונים מפתיעים, אבל ספק אם אפשר לבנות על זה.
"אני לא יודע אם הצורך להתמודד עם משבר האקלים נוגד את כל התכונות האנושיות, אבל בהחלט מרכיבים מאוד מרכזיים", אומר פרופ' רבינוביץ'. "ברונו לאטור, סוציולוג צרפתי שעסק בשינוי אקלים, אמר כבר לפני 20 שנה שהתרגלנו לחשוב בצורה של מדינות, ועכשיו כשאנחנו צריכים את הגלובוס אין לנו גלובוס לעבוד איתו.
"אבל לצד כמה תכונות אנושיות שמאוד מפריעות לנו להתמודד עם משבר האקלים, יש דברים שמאוד עוזרים לנו. היכולת שלנו להיות סתגלנים, לחשוב לטווח ארוך, להבין תהליכים. כל מיני דברים שבלעדיהם היינו יושבים וזה פשוט היה קורה לנו. אם יש מין בהיסטוריה של הפלנטה שמסוגל לראות מה הולך לקרות לו ולא להיות דינוזאור שפשוט נעלם זה אנחנו.
"מצד שלישי, אנחנו יצרנו במו ידינו את האירוע הזה אז… יש פה הרבה פרדוקסים בחבילה אחת".
וספציפית בישראל, מאז שפרצה המלחמה, האקלים – כמו השלום – נמחק לחלוטין מהשיח.
"מה שנחשף ב-7 באוקטובר זה אוזלת ידה של המדינה והממשלה הספציפית הזאת להתמודד עם דברים גדולים ועם משברים גדולים. זה כמובן גם לא עוזר לשנס מותניים ולעבוד בנושא האקלים.
"מה שנחשף ב-7 באוקטובר זה אוזלת ידה של המדינה והממשלה הספציפית הזאת להתמודד עם דברים גדולים ועם משברים גדולים. זה כמובן גם לא עוזר לשנס מותניים ולעבוד בנושא האקלים"
"מצד שני, יש הרבה אנשים והרבה ארגונים שאומרים 'אין לנו ברירה, אין לנו את הלוקסוס להפסיק להיאבק'. אני ממשיך לקלוט כל שנה לתוכנית לימודי תואר שני 15 סטודנטים ישראלים שזה בדיוק מה שהם רוצים לעשות, אז עוד לא אבדה תקוותנו".
2
נכון, מלחמה. נכון, יש לצה"ל כרגע דברים דחופים יותר על הראש. ובכל זאת, מדובר בהרגלים ואורחות חיים שלא התחילו אתמול. ואם מישהו בצבא היה טורח להעלות אותם על המסלול הנכון הרבה לפני המלחמה, בכלל לא היה צורך להידרש לזה עכשיו.
כנראה שאין אדם אחד בלשכת הרמטכ"ל שצורם לו כשהשולחן סביבו אירח השבוע רב-אלוף הרצי הלוי את מפקד פיקוד המרכז האמריקאי, הגנרל מייקל קורילה, מלא בבקבוקי פלסטיק, במקום שיונחו שם קנקני מים וכוסות למזיגה.
כנראה שאין אדם אחד בלשכת הרמטכ"ל שצורם לו כשהשולחן סביבו אירח השבוע הרצי הלוי את מפקד פיקוד המרכז האמריקאי מלא בבקבוקי פלסטיק, במקום שיונחו שם קנקני מים וכוסות למזיגה
לפי מיטב ההערכות, שום דבר בחוסן הביטחוני ובמוכנות של צה"ל למשימה לא היה נפגע לו הרמטכ"ל היה מגיש שתייה בכלי זכוכית. מעניין כמה כסף צה"ל מוציא בשנה על רכישת בקבוקי פלסטיק ללשכות של קצינים בכירים, כסף שהוא בזבוז נטו שכן החלופה היא חינמית.
ומה שעוד יותר מביך – אף אחד בדובר צה"ל לא חשב שאולי בתמונה ייצוגית שמופצת לכל עבר, מוטב שהשולחן לא יהיה מלא פלסטיק.
וזו אפילו לא הפעם הראשונה: תמונות מהמפגשים הקודמים של קורילה עם הלוי בלשכת הרמטכ"ל מעידות על פריים כמעט זהה בכל פגישה: זווית הצילום אותה זווית, מקומות הישיבה לא משתנים – וגם הפלסטיק על השולחן ערוך באותו סדר.
כדאי לזכור את זה בפעם הבאה שדו"צ ייזום כתבת יח"צ על "צבא ההגנה לטבע".
3
זה היה הג'ינס האהוב עליי. לכל אחד יש את הבגד הזה שבו מרגישים בבית גם כשהולכים איתו בחוץ, שמצליח איכשהו להיות נוח וגם להיראות טוב, או לפחות זה מה שאנחנו מספרים לעצמנו.
כיאה לפריט המלתחה המועדף, חרשתי עליו לא מעט, אבל ממש לא מספיק בשביל להיפרד. בדרך כלל אני מצליח לאתגר את התוכניות של תעשיית האופנה להפוך את הבגדים שלנו לכמעט חד"פים ולגרום לנו להשליך אותם אחרי כביסות אחדות. גם עם הג'ינס הזה תכננתי לנצח את השיטה.
בדרך כלל אני מצליח לאתגר את התוכניות של תעשיית האופנה להפוך את הבגדים שלנו לכמעט חד"פים ולגרום לנו להשליך אותם אחרי כביסות אחדות. גם עם הג'ינס הזה תכננתי לנצח את השיטה
ואז הופיע הקרע הראשון, בירך ימין. בשביל תקלות כאלה יש את אירה, התופרת הנחמדה מאבן גבירול, שהכוך שלה, ששוכן בקצה גרם של מדרגות עץ, נראה כמו מזכרת משנות ה-50' של המאה הקודמת. הפקדתי את המכנסיים, נפרדתי מ-30 שקל, ואחרי יומיים אספתי. לא ישברו אותי כל כך מהר.
חלפו עוד יומיים וקרע זהה פילח את המכנס בצד של ירך שמאל. וגם אחד קטן בברך. סירבתי להבין את הרמזים. שוב טיפסתי לאירה, היא חייכה ועשתה את העבודה. עם מקבץ של קרעים הג'ינס כבר היו קצת פחות ייצוגיים, אבל עדיין שימושיים.
אבל כמו בקזינו, גם כאן הבית תמיד מרוויח. כבר באותו יום, בלי שום סיבה נראית לעין, נפער חור ענק בברך ימין. בחנתי את המכנסיים וניסיתי להבין למה הם נקרעים כל הזמן. הסיבה פשוטה: הם הפכו דקים כמו נייר.
למרות שהקפדתי כל השנים לייבש אותם באופן טבעי – כלומר, לא במייבש כביסה הידוע כמקצר חיי בדים – מהג'ינס המרשים שהם היו פעם לא נותר כמעט דבר. הזקנה קפצה עליהם באחת, שנים מוקדם מדי אם תשאלו אותי.
אם תשאלו את בעלי המותגים שמפארים את הקניון הסמוך לביתכם (ולביתי), זה הרבה מעבר לתוחלת החיים שהם קצבו למכנסיים שלי. כבר מזמן הייתי אמור לקנות אצלם מכנסיים חדשים, צעירים, שיזדקנו גם הם בטרם עת.
אם תשאלו את בעלי המותגים שמפארים את הקניונים, זה הרבה מעבר לתוחלת החיים שהם קצבו למכנסיים שלי. כבר מזמן הייתי אמור לקנות אצלם מכנסיים חדשים, צעירים, שיזדקנו גם הם בטרם עת
אלו מכנסיים שנוצרו, קרוב לוודאי, בתנאי עבדות בסדנת יזע כלשהי בבנגלדש או מדינה חבוטה אחרת בדרום מזרח אסיה, תוך כדי הזרמה של הכימיקלים שמשמשים לצביעת הג'ינס לנהר הסמוך ויצירת סביבה רעילה לטבע ולאדם.
חשבתי שאני יכול להתחכם, שבכלים של פעם – תופרת מיומנת שמבצעת תיקונים – אוכל להיות באג במנגנון של תרבות הצריכה, אבל הבגדים שמייצרים היום כל כך ירודים שאפילו לתקן אותם כבר אי אפשר.
4
התקופה הזו היא גם עונת הפלמינגו בישראל. חלקם עוצרים כאן בדרך מאירופה לאפריקה ומחליטים להפוך את תחנת הביניים לתחנה סופית לחודשי ה"חורף". ד"ר אורנית רז נתקלה במקבץ העופות הוורודים והמקסימים כשחלפה ליד בריכות המלח בעתלית, אחד האתרים האהובים עליהם בארץ.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם