אביב לביא
הזמן של
אביב לביא

האיש הירוק, כתב זמן ישראל לענייני אדמה, רוח ואספלט

לכבות את המדורה

ל״ג בעומר הפך כנראה לחג השנוא בישראל, באופן שחוצה מגזרים, אמונות והשקפות פוליטיות ● המדורות מסכנות חיים, מזהמות את האוויר ומפריעות לתושבים ● בעיריות עושים הכל כדי לאסור מדורות וכוחות הכיבוי וההצלה בכוננות ● החברה הישראלית בשלה לבחון מחדש את ההרגלים המסורתיים

מדורת ל״ג בעומר (צילום: יעקב לדרמן/פלאש90)
יעקב לדרמן/פלאש90

ל״ג בעומר הפך כנראה לחג השנוא בישראל, באופן שחוצה מגזרים, אמונות והשקפות פוליטיות ● המדורות מסכנות חיים, מזהמות את האוויר ומפריעות לתושבים ● בעיריות עושים הכל כדי לאסור מדורות וכוחות הכיבוי וההצלה בכוננות ● החברה הישראלית בשלה לבחון מחדש את ההרגלים המסורתיים

רגע לפני ל״ג בעומר, ליל המדורות השנתי שיתקיים מחר (רביעי), מפלס הלחץ בקרב מכבי האש והרשויות המקומיות מטפס לגבהים חדשים.

השרב הכבד הופך את הדלקת האש ההמונית לסכנה ברורה ומיידית. הטראומה של אסון השריפה בכרמל צרובה בזיכרון הישראלי, לכולם ברור מה פוטנציאל הנזק של השילוב בין טמפרטורות גבוהות, יובש קיצוני, רוח מזרחית עזה ואלפי מדורות.

מכיוון שהשנה היא שנה מעוברת, ל"ג בעומר ממוקם קרוב יחסית לקיץ (אשתקד הוא נחגג בתחילת במאי), ומזג האוויר בהתאם; החורף הגשום תרם להיווצרות צמחייה עשירה, אבל עכשיו היא כבר יבשה ועלולה להוליך את האש במהירות.

אזהרת החום הקיצוני של השירות המטאורולוגי נראית קצת יותר מוחשית מההתראות של המטה ללוחמה בטרור מפני נופש בסיני

במילים אחרות, אזהרת החום הקיצוני של השירות המטאורולוגי נראית קצת יותר מוחשית מההתראות של המטה ללוחמה בטרור מפני נופש בסיני.

עוד לפני שהתבררה עוצמת השרב הצפוי, התנהל השיח המוכר מהשנים האחרונות על נזקי זיהום האוויר של ל"ג בעומר. דומה שזה הפך לחג השנוא על ההורים בישראל, באופן שחוצה מגזרים, אמונות והשקפות פוליטיות.

במסגרת המאמץ לצמצם את היקף העשן, הטרנד השנה מתבטא בתמריצים כלכליים וצ'ופרים לסרבני המדורות: עיריית ראשון לציון יצאה בקריאה לתושבים 'בריכה במקום מדורה' – ופותחת מחר בערב את כל הבריכות העירוניות בחינם; בעקבותיה באו גם רעננה ואריאל.

מדורות ל״ג בעומר – עדכון :בעקבות תנאי מזג האוויר השרבי הקיצוני הצפוי החל מיום רביעי ובמשך כל סוף השבוע הקרוב ולאור…

פורסם על ידי ‏מועצה מקומית מזכרת בתיה‏ ב- יום שני, 20 במאי 2019

מועצת שוהם הודיעה שכל כיתה או קהילה שיוותרו על מדורה יקבלו 300 שקלים לפעילות קהילתית; והרחיקה לכת המועצה האיזורית נחל שורק, שהודיעה לוועדי היישובים שכל יישוב שיסתפק במדורה אחת בגודל שלא יעלה על חבית, יקבל מהמועצה 2,500 ש"ח לפעילות קהילתית פלוס קרטיבים כצ'ופר. משפטנים עשויים לטעון שזה השוחד האקולוגי הראשון בהיסטוריה.

מעבר לעלייה במודעות הציבורית להשלכות הבריאותיות של שאיפת חלקיקי העשן, ההתנגדות לריבוי המדורות גוברת בשנים האחרונות גם בגלל הצטופפות הערים.

פעם גם בלב הערים היו שלל מגרשים ריקים, היום אי אפשר להבעיר מדורה בלי שהעשן יתאבך ישירות לתוך הסלון של מישהו. בלית ברירה העיריות מסמנות נקודות על מפת העיר ומקצות שטחים ייעודיים להבערת מדורות.

בתל אביב, למשל, אסור להדליק מדורה בכל האיזור הצפוף של לב העיר. המדורות מתרכזות באיזור רידינג, כיכר המדינה (למגינת לב תושבי הרחובות הסמוכים) וכמה מגרשים בשכונות הדרום הדלילות יותר.

בגבעתיים הצפיפות והמצוקה אפילו גדולות יותר. התוצאה: במקום לפזר את המדורות על פני העיר, פורסים אותן על ציר הזמן. העירייה סימנה מגרש אחד בשכונת תל גנים כאתר המדורות העירוני, וחילקה את הזכות להבעיר בו מדורות על פני שישה ימים. השכנים הרימו קול זעקה ומחו על השבוע המסוייט שממתין להם, אבל העירייה התעלמה.

תושבי גבעתיים יכולים רק לקנא בתושבי רשויות מקומיות שהודיעו על איסור מוחלט להבעיר מדורות בשטחן, למשל מזכרת בתיה, אריאל וההתנחלות אלפי מנשה.

מעבר לל"ג בעומר, שעומד כבר כמה שנים במרכז מחלוקת, נראה שיש בשלות בציבור הישראלי לבחון מחדש את האופן שבו אנחנו מציינים חגים ומועדים.

מיכלי קצף בפעולה ביום העצמאות (צילום: חן לאופולד/פלאש90)
מיכלי קצף בפעולה ביום העצמאות (צילום: חן לאופולד/פלאש90)

ביום העצמאות נרשמה ברשתות החברתיות מחאה עזה כנגד מפגעי הרעש שנוצרו בחסות החוק שמחריג את יום העצמאות ומאפשר להרעיש בלי חשבון ובלי הגבלת שעות. יש הבדל בין במת הופעות של העירייה שפועלת עד שתיים בלילה, למסיבה פרטית של כמה עשרות אנשים שמונעים שינה מכמה אלפים. גם הזיהום שיוצרים מיכלי הקצף, שנערמו בהמוניהם בצידי הכבישים, נתפס כמו מפגע שעבר זמנו.

כמו כן, יותר ויותר ישראלים – כולל דתיים אדוקים ואפילו רשימה ארוכה של רבנים – סולדים מההתעללות בתרנגול הכפרות ביום כיפור, ומעדיפים לממש את מנהג הכפרות באמצעות מטבע.

בשורה התחתונה, נראה שיש קונצנזוס הולך ומתרחב סביב הצורך לחשב מסלול מחדש ולהלביש את חגי ישראל בתלבושת הרבה יותר ירוקה ומתחשבת בסביבה.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 521 מילים. מחכים לתגובתך.

הזיהום בחיפה דליפה אחת יותר מדי

ארוע דליפת הגז שהתגלתה בסוף השבוע יכולה להתברר כנקודת האל-חזור במאבק להוצאת התעשייה הכימית ממפרץ חיפה ● עם הנהגה חדשה בעיר המכריזה על אפס סובלנות, מנהלים בכירים שכבר הורשעו על עברה דומה ודוח הממליץ לאוצר לבצע את המעבר, הסיכוי לשינוי גדול מאי פעם

מפרץ חיפה (צילום: יניב נדב/פלאש90)
יניב נדב/פלאש90
מפרץ חיפה

על אף שלא היו נפגעים בנפש, דליפת הגז שהתגלתה בסוף השבוע באיזור התעשייה בחיפה היא אירוע לא שיגרתי, שממרחק הזמן עשוי להתברר כבעל השלכות משמעותיות.

לפני הכל, בחיפה יש הנהגה חדשה, שמביאה איתה סגנון חדש. עינת קליש-רותם, ראשת העיר, מיהרה אתמול להצהיר על אפס סובלנות כלפי תקלות בתעשייה: או שתהיו שכנים טובים, אמרה, או שלא תהיו פה.

הצומת בה התגלתה דליפת הגז (צילום: המשרד להגנת הסביבה)
הצומת בה התגלתה דליפת הגז (צילום: המשרד להגנת הסביבה)

בתעשייה טוענים כבר שנים שבכל העולם המפותח מפעלים ותושבים גרים כתף ליד כתף, וזה נכון, והתגובה של קליש-רותם מתכתבת ישירות עם הטיעון הוותיק הזה: רוצים אירופה? תתנהגו כמו אירופים. רוצים לחפף כמו ישראלים? לא ליד התושבים שלי. אליה הצטרפו גם עו"ד שרית גולן-שטיינברג, יו"ר איגוד ערים-סביבה חיפה, וח"כ מיקי חיימוביץ עם תגובות תקיפות משלהן.

בתעשייה טוענים שבכל העולם המפותח מפעלים ותושבים גרים כתף ליד כתף. התגובה של קליש-רותם עונה לטיעון הוותיק הזה: רוצים אירופה? תתנהגו כמו אירופים. רוצים לחפף כמו ישראלים? לא ליד התושבים שלי.

צריך להזכיר שהשיח האסרטיבי הזה מגיע אחרי דו"ח של חברת הייעוץ מקינזי שהוגש לפני מספר חודשים למשרד האוצר, לפיו אפשר ואפילו רצוי להוציא את התעשייה הכימית הכבדה ממפרץ חיפה בתוך כעשור. באווירה הזו, כל תקלה של המפעלים – בוודאי כזו שגורמת לסגירת רחובות ראשיים למשך יממות – היא משחק באש, תרתי משמע.

עוד היבט חריג בתקלה הזו הוא המיקום: היא התרחשה מחוץ לתחומי המפעלים, מתחת לרחובות העיר.

החיפאים למודי הניסיון רגילים לראות מדי פעם פליטות עשן חריגות מארובות המפעלים או לשמוע על דליפות שהתגלו בתוך המתחם התעשייתי; הפעם זה קרה ממש מתחת לרגליהם.

פעילי סביבה חיפאים נוהגים להשוות בין האיום שנשקף מהתעשייה לאיום על תושבי עוטף עזה; אם תקלות בתוך המפעל שזולגות החוצה משולות ל'טפטופים' מהרצועה, דליפת גז בצנרת שעוברת בעיר כבר מקבילה, בעולם המושגים הזה, לאיום המנהרות.

הצינור שדלף הוא באורך של כ-6 ק"מ ומוביל תערובת גזים מבתי הזיקוק למפעל "דור כימיקלים". אחרי שנעשה בגז שימוש לצרכי המפעל, הוא נשלח בחזרה לבז"ן בצינור מקביל. התקלה הייתה בקו שחוזר, ובכל מקרה שני הקווים באחריות מלאה של חברת דור כימיקלים, אותה הגדיר אתמול גורם במשרד להגנת הסביבה כ"חברה בעייתית שנמצאת אצלנו על הפוקוס".

 שריפה בבתי הזיקוק בחיפה, בדצמבר 2019 (צילום: Meir Vaaknin/Flash90)
שריפה בבתי הזיקוק בחיפה, בדצמבר 2019 (צילום: Meir Vaaknin/Flash90)

ואכן, בתחילת 2018 כבר הורשעו שני מנהלים בכירים מדור כימיקלים בגין עבירה דומה – דליפת גז מצנרת תת קרקעית – ונקנסו על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה. המפעל עצמו נדרש לשלם בשל אותה תקלה קנס של 150 אלף שקל.

היבט מטריד נוסף של התקלה קשור במועד האיבחון שלה: כבר לפני כמה ימים היה גל של תלונות מצד תושבי חיפה על ריח חשוד מכיוון המפעלים. כוחות כיבוי האש הגיעו, ביצעו מדידות וניטורים, ולא מצאו חריגות. באופן מתמיה, המשרד להגנת הסביבה כלל לא היה בתמונה. במילים אחרות – ייתכן שהדליפה המדוברת התחילה הרבה לפני סוף השבוע, ושרק במזל היא התגלתה בטרם הגז נדלק או התפוצץ.

גז פחמימני יכול להיות מסוכן מאוד גם בסביבה ביתית – רק בסוף השבוע נהרגו גבר ואישה באילת בגלל פיצוץ בלון גז בדירתם; האחריות לתחזק היטב צנרת ומיכלי גז מוטלת על כל אחד מאיתנו, קל וחומר על מפעלים גדולים. אם המפעלים רוצים להישאר במפרץ חיפה, הם צריכים לשכנע את תושבי העיר שהם השכן הכי אחראי ובטוח בסביבה. בינתיים זה לא כל כך עובד.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 478 מילים. מחכים לתגובתך.
מלחמת חוף הכרמל

תיאסר לינה באוהלים בחוף הבונים ובחוף דור

חשיפה המועצה האזורית חוף הכרמל החליטה לשים סוף לבאלגן: תאסור כליל על קיום מסיבות ואירועים ברצועת החוף ● לינה באוהלים תותר בשני מקטעים קצרים בלבד - ותוגבל בזמן ● הכללים ייכנסו לתוקף החל מה-1 ביוני, בעוד שבועיים

נופשים בחוף הבונים, לפני שהפף לחוף הצפוף בארץ (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)
מרים אלסטר/פלאש90
נופשים בחוף הבונים, לפני שהפף לחוף הצפוף בארץ

עכשיו זה כבר ברור: תהיה מלחמה בקיץ. מלחמת חוף הכרמל.

אחרי שבקיצים האחרונים נכבשה אחת מרצועות החוף היפות בארץ – זו שמשתרעת למרגלות הכרמל ובמרכזה חוף הבונים – על ידי מאות אוהלים, זולות וישראלים שהעבירו את החודשים החמים על קו המים, המועצה האזורית חוף כרמל החליטה לשים קץ לתופעה.

ההודעה על התוכנית להשליט סדר חדש בחוף כבר מעוררת סערה ותגובות זועמות מנופשים שנשבעים להיאחז בחלקת החול שלהם בציפורניים.

לכאורה אין דבר רע באדם שנוטע אוהל על שפת הים ומבקש ליהנות מקצת בריזה ושקט בשיאו של חום יולי-אוגוסט. אלא שמה שקורה בקיצים האחרונים בחופי הכרמל, כבר מזמן לא מזכיר את התמונה השלווה הזו. החוף רחב הידיים משך אליו כמו מגנט עוד ועוד יחידים, זוגות ומשפחות, למה שהתפתחה להיות עיר אוהלים סואנת.

חלק מיושבי האוהלים שמרו על השקט, הניקיון וחיי חוף צנועים, אבל אחרים הקימו מאהלי ענק, מילאו אותם ברהיטים, גנרטורים ומכשירים חשמליים – ממקררים עד מערכות הגברה רבות עוצמה – וייצרו רעש ופסולת בכמויות מסחריות.

אגב מסחריות: במקום פעלו גם עסקים פיראטיים כגון ברים, מסיבות ואירועים פרטיים. בהיעדר תשתיות ושירותים מתאימים בחוף, הפסולת עלתה על גדותיה וניירות הטואלט המשומשים בצבצו בכל פינה.

מפת שימושים חוף כרמל
מפת שימושים חוף כרמל

בפסח האחרון, אומרים במועצת חוף כרמל, השאיר עם ישראל ברצועת החוף הזו כ-200 טון אשפה. בחלק מימי הקיץ הזולות עומדות ריקות כשהבעלים בכלל לא בסביבה – אבל כך סימנו שהשתלטו על הטריטוריה ולמעשה הפקיעו אותה מהציבור הרחב. בדרך אל החזון הפסטורלי, העיקרון שחוף הים שייך לכולם נשכח מעט.

לקראת הקיץ הקרוב, ואחרי חילופי הנהגה (אסיף איזק החליף את כרמל סלע כראש המועצה), החליטו במועצה האזורית חוף כרמל להחזיר לעצמם את השליטה על הנעשה בחוף, והכריזו ש"הבלגאן שחגג פה במשך שנים לא יימשך".

במליאת המועצה התקבלה תוכנית לפיה, בשיתוף פעולה עם רשות מקרקעי ישראל, המשטרה, רשות הטבע והגנים ועוד שורה של גורמים שפועלים באזור, החל מה-1 ביוני ייושמו וייאכפו כללים חדשים.

עיקרי הכללים:

  • העסקים הלא חוקיים, המסיבות והאירועים ייאסרו כליל בכל רצועת החוף;
  • לינה באוהלים תותר בשני מקטעים קצרים בלבד (חוף מעיין צבי ובין הבונים לנווה ים), וגם זה רק לפרקי זמן מוגבלים, על מנת ליצור רוטציה בין המבקשים ללון במקום;
  • תתבצע אכיפה אגרסיבית כנגד נסיעה על החוף ברכבי ארבע-על-ארבע, שמהווה עבירה על החוק.

את המנהג הזה, של נהיגה על החוף, הגורמת לנזקים קשים לסביבה החופית, מתכוונים להדביר בין השאר באמצעות הצבת מצלמות בחול שיקבלו חשמל מפאנל סולארי צמוד. מעניין כמה זמן המתקנים הקומפקטיים האלה ישרדו את הוונדליזם הישראלי.

סיור בחוף של מועצת חוף כרמל
סיור בחוף של מועצת חוף כרמל

ההודעה על חוקי המשחק החדשים התקבלה בתגובות מעורבות. חלק מתושבי האזור שמחו לשמוע שהחוף והשקט יוחזרו להם. למשל איציק, שכתב בדף הפייסבוק של המועצה: "מעולה! הים ובעלי החיים הם הנפגעים העיקריים ואין ברירה אלא לאסור שהייה בלילה בחופים. זה מזמין צרות. רוב האוכלוסיה שמגיעה להרוס לנו את החופים היא לא מקומית ולא יודעת לכבד את הטבע". איריס כתבה: "טוב ויפה וחשוב! מה זה עיר הקרוואנים שצמחה לנו?? השתלטו על כל חלקה טובה וקטנה שעוד נותרה… חבל!"

מנגד, רבים טוענים שלא מחזירים את הציבור לחוף – אלא גוזלים אותו. דני, למשל, כתב: "אני גר בעתלית יותר מעשור ואני פה רק בגלל הים. יש לנו את החופים הכי יפים, כאילו הוצאו מאלבום תמונות, ואתם רוצים להגיד שאני לא יכול ליהנות בחופים האלו כי אני אוהב לשמוע מוזיקה ולהיזרק בים עם חברים ולישון בים ולהבעיר מדורה? מה הבעיה בזה?".

תומר הוסיף: "אתם חושבים שאתם יכולים לחוקק מה שתרצו… 60 משפחות מאבדות את הפרנסה שלהם, אתם עוברים פה על חוקי יסוד בסיסיים כמו חופש העיסוק… ניפגש בבית המשפט!".

כ-2200 איש כבר חתמו על עצומה שמתנגדת למדיניות החדשה של המועצה, מתוך יעד של 20,000 שהציבו יוזמי העצומה.

כמקובל במקומותינו וברשתות החברתיות, חלק מהמגיבים גלשו לגידופים ואיומים. במועצה טוענים שרוב המתנגדים כלל אינם מהאיזור וכי מדובר בכאלה שמנהלים בחוף עסקים לא חוקיים – ועכשיו מרגישים שהבוננזה המפוקפקת שלהם בסכנה.

הבלוגר גיל דרורי אוסף פסולת בחופי ישראל (צילום: Meir Vaknin/Flash90)
הבלוגר גיל דרורי אוסף פסולת בחופי ישראל (צילום: Meir Vaknin/Flash90)

הניסיון בישראל מלמד שכשרשויות – בעיקר רשות קטנה שמוגבלת בתקציב וכוח אדם – מחליטות להתעמת עם הציבור, הסיכוי שלהן לנצח בקרב לא מזהיר. המאבק על דמותה של רצועת חוף כרמל מקפל בתוכו שאלות עקרוניות כמו למי שייכים חופי הים בישראל ומחדדת את העובדה שמדובר במשאב ציבורי שהולך ומתכווץ בגלל אתרי תשתית, מרינות, בסיסים צבאיים ותוכניות בנייה, בעוד הביקוש הולך וגדל בשל הגידול המהיר באוכלוסייה.

בכל מקרה, במועצה משאירים פתח להתגמשות: מדובר בפיילוט, מבהירים שם, והחל מה-1 ביוני תיערך בכל שבוע ישיבה מיוחדת של הסקת מסקנות בהתאם להתפתחויות. כמו לכל מלחמה, אם כך, גם למלחמת חוף הכרמל הראשונה כבר יש חמ"ל.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 675 מילים ו-1 תגובות. מחכים לתגובתך.
אתר פסולת פירטי (צילום: גילי יערי/פלאש90)
גילי יערי/פלאש90

האיש הירוק בישראל, מה שיותר ירוק - יותר מזוהם

מאות אלפי ישראלים סובלים ממפגעי סביבה חמורים ● באופן אירוני, רוב התופעות האלה פוגעות במי שגר במרחב הכפרי, שנהנה מדימוי ירוק

לפני מספר חודשים נערך בשרון כנס חירום. מאות תושבים מודאגים מיישובי השרון המזרחי (כוכב יאיר, צור יגאל, קלאנסווה ושורה של יישובים קטנים יותר שפרוסים בין כפר סבא לקו הירוק) הגיעו כדי לדון בבעיה הבוערת של האזור, תרתי משמע. מדובר בשרפות הפסולת הפירטית שמתרחשות במרחב הזה – לעתים כמה פעמים ביום – ומפיקות עננים כבדים של עשן שחור ורעיל.

את חצי הביקורת הם הפנו בעיקר למשרד להגנת הסביבה, שלטענתם כמעט לא נמצא בשטח. כשגידי מזור, מנהל מחוז המרכז במשרד, התבקש להגיב על הדברים, הוא סיפר על מצוקת כוח האדם הקשה שבה הוא פועל.

על פי מזור, בכל מחוז המרכז – שטח ענק שמשתרע בין הים לירדן ובין גדרה לחדרה – יש תקנים לארבעה שוטרים במשטרה הירוקה, מתוכם שניים מאוישים.

לכאורה, יש כתובת

פרק האכיפה הסביבתית בדוח שפרסם החודש מבקר המדינה, יוסף שפירא, נוגע בחיים האמיתיים: חייהם של מאות אלפי ישראלים שסובלים ממפגעי סביבה חמורים.

הוא עוסק באתרי פסולת פירטיים שפורחים על כל גבעה, שרפות פסולת שמבוצעות על ידי גורמים עברייניים, שפכים שזורמים לנחלים, ערימות פסולת בניין בוואדיות ובשדות, ועוד שלל מפגעים שגורמים למרחב הציבורי בישראל להיראות כמו מדינת עולם שלישי.

באופן אירוני, רוב התופעות הללו פוגעות דווקא במי שגר במרחב הכפרי, שנהנה מדימוי פסטורלי וירוק. ישראלים עוברים לגור במושב, בקיבוץ או ביישוב הקהילתי מתוך אמונה שאת עשן העיר תחליף איכות חיים בחיק הטבע, ומתעוררים בבוקר מתחת לענן שחור שעולה מהשדה הסמוך.

כשהם נמלטו מאגזוזי האוטובוסים באבן גבירול איש לא סיפר להם שזה מה שמחכה להם בבית החדש.

מבקר המדינה יוסף שפירא ויו"ר הכנסת יולי אדלשטיין (צילום: Noam Revkin Fenton/Flash90)
מבקר המדינה יוסף שפירא ויו"ר הכנסת יולי אדלשטיין (צילום: Noam Revkin Fenton/Flash90)

לכאורה, יש כתובת ממשלתית ברורה שאמורה לאכוף את החוק ולטפל בעבריינים. למעשה, האזרחים מרגישים מופקרים. גם כשהם מתקשרים להתלונן ולהזעיק עזרה – במקרים רבים מדינת ישראל אינה עונה.

"הפער הקיים בין מצבת כוח האדם והכישורים הנדרשים עבור גורמי האכיפה במשרד להגנת הסביבה למצבת כוח האדם ותנאי הסף הקיימים בפועל הוא יסודי ועלול להוביל עד כדי מצב של שבר", כותב המבקר.

ובכן – השבר כבר כאן, ובגדול: בשנים 2014-2018, לפי הדו"ח, כשני שלישים מהמפגעים הסביבתיים שתועדו לא טופלו בהיבט המנהלתי או הפלילי.

שורשי השבר טמונים באותו משל שזכור מהקדנציה של בנימין נתניהו כשר האוצר, על הפרזיט השמן (המגזר הציבורי) שרוכב לכאורה על גבו השחוח של האיש הרזה – האזרח. מאז, המגזר הציבורי עובר דיאטה אחר דיאטה, קיצוץ אחרי קיצוץ, אבל במקום שלאיש הרזה יהיה קל יותר – הוא מגלה שאין מי שייתן לו שירות.

מדינת ישראל עברה בעשור וחצי האחרונים מהפכה חקיקתית חשובה בתחום הסביבתי – מחוק אוויר נקי, דרך החוק להגנת הסביבה החופית ועוד רבים, אבל את החוקים האלה צריך שיהיה מי שיאכוף – ואין.

במקום שבו אנחנו רואים ערימות פסולת ושרפות, באוצר ובלשכת ראש הממשלה רואים התייעלות וחיסכון. ובאשר למצוקת האזרחים, אתם כבר יודעים: היא משעממת אותם

"אף שתחומי האכיפה שבאחריות המשטרה הירוקה התרחבו מאוד עם חקיקתם של חוקים סביבתיים חשובים בעשור האחרון", כותב המבקר, "ואף שהאתגרים הסביבתיים גברו גם הם עם הגידול באוכלוסייה ועם התרחבות התעשייה, לא הותאם כוח האדם הנדרש למציאות זו. מספר המשרות הכולל במשטרה הירוקה נותר כמעט ללא שינוי במשך שבע שנים, ואף צומצם בשנת 2018 בשני עובדים. משמעות הדבר היא נסיגה בטיפול בכל הנושאים שבאחריותה".

בעיה אסטרטגית לאומית

חשוב להבין שלא מדובר במקריות, אלא בהשקפת עולם. מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה עד לאחרונה, ישראל דנציגר, השתכנע שהשרפות בשטחים הפתוחים הן בעיה אסטרטגית לאומית, וניסה להניע מהלך ממשלתי להתמודדות עם התופעה.

אבל בלי תקנים ובלי כוח אדם מקצועי זה לא יקרה.

במקום שבו אנחנו רואים ערימות פסולת ושרפות, באוצר ובלשכת ראש הממשלה רואים התייעלות וחיסכון בתקנים. ובאשר למצוקת האזרחים – אתם כבר יודעים: היא משעממת אותם.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 537 מילים. מחכים לתגובתך.
  • הפגנה נגד בז"ן, 2017 (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)
    Yonatan Sindel/Flash90
  • מכונית מכוסה באבק בצפון הארץ (צילום: דוד כהן/פלאש90)
    דוד כהן/פלאש90
  • חוף פלמחים (צילום: נתי שוחט פלאש 90)
    נתי שוחט פלאש 90
  • תחנת הכוח של חברת החשמל ליד רמת חובב (צילום: יניב נדב/פלאש90)
    יניב נדב/פלאש90
  • הקישון (צילום: הדס פרוש פלאש 90)
    הדס פרוש פלאש 90
  • פסולת בישובים סביב רמת חובב (צילום: יניב נדב/פלאש90)
    יניב נדב/פלאש90
  • הבלוגר גיל דרורי אוסף פסולת בחופי ישראל (צילום: Meir Vaknin/Flash90)
    Meir Vaknin/Flash90

מחזקים את בג"ץ ארגוני הסביבה מצטרפים למאבק הציבורי נגד פסקת ההתגברות

טוענים: פגיעה בכוחו של בית המשפט העליון תאפשר לח"כים להעדיף אינטרסים צרים על פני הדאגה לחיים של כולנו ● "גם הסביבה וזכויות האדם בסביבה – כמו הזכות לנשום אוויר נקי – נמצאות במיעוט"

בקרוב מאוד, עם הרכבת הממשלה, נתבשר גם על זהותו של שר המשפטים הבא. בין אם יהיה זה יריב לוין, בצלאל סמוטריץ' או מינוי מפתיע של הרגע האחרון, ברור שתיק המשפטים מעולם לא תפס מקום כל כך מרכזי במו"מ הקואליציוני. הסיבה ברורה: יהיה השר מי שיהיה, הוא אמור להוביל מתקפה ממשלתית על סמכויותיו וכוחו של בג"ץ.

לצמצום חופש הפעולה של בית המשפט העליון יש משמעויות רבות, חלקן נמצאות מתחת לרדאר של השיח הציבורי והתקשורתי. לא רק במערכות אכיפת החוק ובארגוני זכויות האדם והאזרח מצטיידים בימים אלה בשכ"פצים – גם בתנועה הסביבתית הדאגה גדולה.

המשוואה ברורה: בית משפט חלש, משמעותו הרבה פחות הגנה לסביבה מול אינטרסים כלכליים, פוליטיים ואחרים. "גם הסביבה וזכויות האדם בסביבה – כמו למשל הזכות לנשום אוויר נקי – נמצאות במיעוט", אומר עו"ד עמית ברכה, מנכ"ל עמותת המשפטנים "אדם, טבע ודין", "וכמו כל מיעוט, הסביבה והזכויות שלנו בה זקוקות להגנה של בית המשפט העליון מפני עריצות הרוב".

הארגונים הירוקים מחו. תחנת הכוח באשקלון (צילום: Chen Leopold/Flash90)
הארגונים הירוקים מחו. תחנת הכוח באשקלון (צילום: Chen Leopold/Flash90)

ואכן, רבים מהמאבקים הסביבתיים הבולטים בישראל עברו בשלב כלשהו בבית המשפט העליון וקיבלו ממנו רוח גבית. בלי בג"ץ, קרוב לוודאי שהיינו משלמים היום עבור כל הליכה לים, כפי שזממו שורה של רשויות מקומיות. השופטים קבעו שהחוף והים הם משאב ששייך לציבור ולכן, למעט מספר מצומצם של חופים שעונים לקריטריונים ייחודיים, אסרו על גביית דמי כניסה.

אלמלא בית המשפט העליון, חיפה כימיקלים אולי היתה מזרימה עד היום רעל לקישון, חוף פלמחים הפופולרי היה מופקע מהציבור לטובת בניית כפר נופש לעשירים, הממשלה לא היתה מחויבת לשקם את הקרקעות שמפעלי התעשייה הצבאית זיהמו במשך שנים בכימיקלים נפיצים, האדמה בנהריה והגליל המערבי היתה עדיין ספוגה באזבסט מסוכן (בית המשפט חייב את מפעל 'איתנית' לפנות אותו) ועמק האלה היה הופך מהפברובאנס הישראלי לטקסס – אם המיזם הענק לכריית פצלי שמן (נפט) ממעבה האדמה היה מקבל הכשר.

גם ממרחק הזמן קשה להתווכח עם חשיבות הפסיקות הללו ותרומתן לאיכות הסביבה ולאיכות החיים של הציבור הישראלי, אבל מנגד ניתן לטעון שאם לרוב האזרחים יש סדר עדיפויות אחר, אז אולי צריך לכבד אותו? בכל זאת, דמוקרטיה.

עו"ד ברכה רואה את זה אחרת: "כמו שהיועמ"ש מנדלבליט אמר לאחרונה, את הדין קובע בית המשפט, לא העם. אם הכנסת רוצה לשנות לחלוטין את החוק, ולקבוע למשל שלתעשייה מותר לזהם בלי הגבלה, אז בבקשה, שישנו. אבל כל עוד לא עושים את זה, בית המשפט הוא זה שמוסמך לפרש את החוק הקיים ולפסוק לפיו. הרעיון לקחת פסק דין של בית המשפט, ואז באמצעות פסקת התגברות לעקוף אותו ולמעשה לבטל אותו בהתאם לאינטרסים כאלה או אחרים, מסוכן מאוד".

"אם חברי הכנסת החדשה רוצים לשנות לחלוטין את החוק, ולקבוע למשל שלתעשייה מותר לזהם בלי הגבלה, אז בבקשה, שישנו"

זה לא שלארגוני הסביבה לא הייתה ביקורת על פסיקות של בתי המשפט במהלך השנים. להפך: לפי הטענה הרווחת, רבים מהשופטים אינם בקיאים בנושאי סביבה שדורשים ידע נרחב, ולא מפנימים שפגיעה בסביבה היא למעשה פגיעה בבני האדם ובחברה. כתוצאה מכך העונשים המושתים על עברייני סביבה נוטים להיות סלחניים ורחוקים מלהרתיע.

"יש לנו ויכוחים גדולים עם בג"ץ ועם בתי המשפט", אומר עו"ד ברכה, "אבל יש הבדל בין ביקורת לגיטימית לבין רצון להרוס את המערכת. גם כשיש לנו ביקורת, אנחנו זוכרים ששופטי בית המשפט העליון, כמו אהרון ברק ודליה דורנר בזמנו, חתומים על קביעות מכוננות לפיהן הזכות לסביבה ראויה היא חלק מזכויות האדם".

שמות בדור השופטים הנוכחי שמוזכרים על ידי הירוקים בהערכה הם אלה של השופטות דפנה ברק-ארז בעליון ומיכל אגמון-גונן במחוזי של תל אביב. אם יש שינוי בגישת בית המשפט העליון לסוגיות סביבתיות בעקבות המינויים השמרניים של איילת שקד, הוא כנראה עדיין לא מורגש. את הביקורת הקשה ביותר מבג״ץ, אגב, ספגו באדם טבע ודין דווקא מהשופט מני מזוז (בעתירה נגד חניון הנתיב המהיר במחלף שפירים), שלא בדיוק מזוהה עם המילייה של שרת המשפטים היוצאת.

בימים אלה מתנהל הליך משפטי נגד התכניות להרחבת בז"ן במפרץ חיפה. "נניח שבית המשפט יקבל את עמדתנו ויקבע שאסור להרחיב את בז"ן", אומר ברכה, "באמצעות פסקת התגברות מינימלית חברי הקואליציה יוכלו להפוך את ההחלטה מבלי להיכנס למהלך מורכב של שינוי חוק התכנון והבנייה עצמו". מבחינת אנשי הסביבה, זה אומר שממש מעבר לפינה אורבת סכנה מוכרת: פחות בג"ץ = יותר הון-שלטון.

עוד 632 מילים ו-1 תגובות. מחכים לתגובתך.

האיש הירוק תחילת סוף עידן הנשרים בישראל

הרעלת הנשרים הבוקר הביאה להכחדת כמעט חצי מאוכלוסיית הנשרים בגולן והנחיתה מהלומה אדירה לפרויקט הצלה שנמשך כבר שנים ● הצפרים ואנשי רשות הטבע והגנים מדברים כבר שנים על הצורך בפתרון מערכתי, אבל הצעות חוק בנושא נפלו ● אם המדינה לא תתעשת, ייתכן שהיום הזה מסמן את תחילת סוף עידן הנשרים בארץ

נשר בשמי רמת הגולן (צילום: נתי שוחט/פלאש90)
נתי שוחט/פלאש90
נשר בשמי רמת הגולן

כשפקחי רשות הטבע והגנים גילו הבוקר את גוויותיהם של 8 נשרים בצפון רמת הגולן, זה לא היה רק מחזה מכמיר לב של בעלי חיים מרהיבים שהורעלו למוות בזה אחר זה; זו היתה מהלומה אדירה לפרויקט הצלה שנמשך כבר שנים, פרוייקט שבמסגרתו שומרי הטבע נאבקים בשיניים על הישרדותו של מלך העופות בשמי ישראל.

הכחדתה של 40% מאוכלוסיית הנשרים בגולן בבת אחת (על פי רשות הטבע והגנים, היא מנתה עד הבוקר כ-20 פרטים) ושל כרבע מאוכלוסיית הנשרים בצפון (בספירה האחרונה בכל צפון הארץ נמנו 37 פרטים), עלולה להיות מכת מוות – תרתי משמע – למאמצים הללו. העובדה שזה קורה בעיצומה של עונת הקינון רק מחמירה את המצב: יש סיכוי שקינונים שמתרחשים כעת לא יצלחו בגלל שאחד ההורים או שניהם לא ישובו אל הגוזלים.

ייתכן שהיום הזה מסמן את תחילת סוף עידן הנשרים בארץ ישראל: הדור הבא ילמד עליהם רק מספרי ההיסטוריה, שם הנשרים יצטופפו ליד התנינים מנחל תנינים, הנמרים ממדבר יהודה ושאר חיות הבר הגדולות שפעם היו כאן.

ברשות הטבע והגנים נשבעים לעשות הכל כדי להעניש את המרעילים, אבל לא מומלץ לבנות על זה. לפני עשור היו ברמת הגולן כ-130 נשרים, אבל רובם נפלו קורבן להרעלות שכלל לא מכוונות נגדם.

צילום וידאו: ברק ספקטור ורוני אליאס

הרעל, ברוב המקרים, מפוזר בשטח על ידי בוקרים או חקלאים שמבקשים לפגוע בזאבים שמאיימים על עדריהם. "מי שנפגע בפועל זה אף פעם לא הזאבים, ובכל זאת הם ממשיכים לפזר רעל", אומר בזעם דן אלון, מנהל מרכז הצפרות של החברה להגנת הטבע.

יחד עם הנשרים המתים הורעלו היום גם שועל ושני תנים, אבל הנשרים משלמים את המחיר יותר מכולם: הם ניזונים מבשר הפגרים המורעלים – ומתים בעצמם. באדיבות האדם, שרשרת המזון של הטבע הופכת לשרשרת מוות.

לנשר יש תפקיד קריטי במערכות הטבעיות – הוא מכונה 'הסניטר של הטבע', מנקה אותו מפגרים. מלבד החשיבות האקולוגית, הנשר נחשב גם לסמל ישראלי ומוזכר פעמים רבות במקורות. בשנים האחרונות הצפרות הפכה לענף תיירותי משגשג שמושך צפרים מכל העולם לישראל, בהיותה נתיב נדידת עופות בין יבשתי. האנשים שמפזרים רעל, אם כך, לא מחבלים רק בטבע אלא גם בכלכלה, בתיירות ובמורשת.

הצפרים ואנשי רשות הטבע והגנים מדברים כבר שנים על הצורך בפתרון מערכתי, שמשלב הגנה על האינטרסים של החקלאים והמגדלים לצד הסברה ואכיפה אגרסיבית. בפועל, התוכניות נתקלות בקשיים מכל כיוון. בחברה להגנת הטבע טוענים שהחוק להגנת חיות הבר מיושן, ולא מסוגל להתמודד עם איומים מהסוג שראינו הבוקר.

לדברי דן אלון, היו מקרים שבהם הרשויות ידעו מי אחראי להרעלה, אבל זה נגמר לכל היותר בקנס של כמה אלפי שקלים.

"כיום הענישה על הרעלות עלובה, אבל הבעייה העיקרית היא קשיי ההוכחה. חקלאי מניח פגר מורעל בשטח, הנשרים אוכלים ומתים. איך אפשר להוכיח שהוא זה שהניח שם את הפגר?"

עו"ד נועה יאיון, יועצת משפטית בחברה להגנת הטבע, אומרת שניסו לתקן את החוק כבר לפני כעשור, אבל בגלל לחץ של ציידים ובעלי עניין אחרים הוא לא קודם. לדבריה, "כיום הענישה על הרעלות עלובה, אבל הבעייה העיקרית היא קשיי ההוכחה. חקלאי מניח פגר מורעל בשטח, הנשרים אוכלים ומתים. איך אפשר להוכיח שהוא זה שהניח שם את הפגר? הרי הוא דואג שלא יהיו שום סימני זיהוי.

״הצעת החוק שנפלה קבעה שחקלאי שנמצא בתחומו פגר מורעל יוחזק ככזה שביצע הרעלה, אלא אם הוכיח אחרת. כלומר, נטל ההוכחה עבר אליו. היום בחוק אין בכלל סעיף ייחודי לעבירת הרעלה, זו רק עוד שיטת ציד אסורה. בקיצור – צריך בדחיפות לשנות את החוק".

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
כואב הלב לשמוע על פגיעה כל כך חמורה בנשרים ואכן צריך למצוא פתרון בנוגע להרעלת חיות הבר שמובילה לעיתים תכופות גם להרעלת הנשרים. אך לדעתי הפתרון אינו יכול להיות הטלת ההוכחה על החקלאי שבשט... המשך קריאה
כואב הלב לשמוע על פגיעה כל כך חמורה בנשרים ואכן צריך למצוא פתרון בנוגע להרעלת חיות הבר שמובילה לעיתים תכופות גם להרעלת הנשרים. אך לדעתי הפתרון אינו יכול להיות הטלת ההוכחה על החקלאי שבשטחו נמצאה הגוויה המורעלת. גם כך, חיי החקלאי קשים. לדעתי צריך להיות פיקוח על חומרי הרעל ואם נמצאה גוויה (בשטחו של החקלאי או בסביבתה הקרובה, מכיוון שחיה מורעלת יכולה עדיין לנוע קצת) ונמצא ברשותו, או קיימות עדיות על כך שלאחרונה היה ברשותו רעל תואם לרעל שנמצא בגוויה, אז צריך להיות מוטל עונש כבד על הגורם המרעיל. בכלל, חקלאים, אם יתנו להם פתרונות טובים להגן על צריכהם בדרכים אפקטיביות ואקולוגיות, ישמחו לעשות כך וצריך מהר לשלב כוחות בין משרד החקלאות למשרד לאיכות הסביבה בכדי למצוא פתרון מערכתי לעניין
עוד 518 מילים ו-1 תגובות. מחכים לתגובתך.

פייק ניוז חמאס הפיץ סרטון פיקטיבי של רגע הריגת משה פדר

בסרטון שהפיץ הארגון אתמול, ובו מתועדת לכאורה הפגיעה הישירה במכוניתו של משה פדר ז״ל, נראית רכבת ישראל חוצה את שדה הראייה של משגר הטיל ● בפועל, לא נסעו אתמול רכבות כלל באיזור עוטף עזה ● הסרטון שודר בערוצי הטלוויזיה ואתרי האינטרט הישראלים

חמאס שתל רכבת פיקטיבית בסרטון שהפיץ אתמול, בו מתועדת הפגיעה הישירה במכוניתו של משה פדר ז"ל באמצעות טיל נגד טנקים.

ההרוג מפגיעת טיל נ״ט, משה פדר
ההרוג מפגיעת טיל נ״ט, משה פדר

בסרטון, שהופץ על ידי חמאס לאחר האירוע, נראית רכבת חוצה את שדה הראייה של המשגר הפלסטיני זמן קצר לפני שהוא מתביית על רכבו של פדר ומשגר לעברו את הטיל. ואולם, רכבות כלל לא נסעו אתמול באיזור עוטף עזה ובמסילה שעוברת בסמוך למקום האירוע (כביש 34, ליד קיבוץ ארז).

למעשה, כל הרכבות במסילה המדוברת (קו אשקלון-באר שבע שעובר במערב הנגב) הושבתו בהנחיית גורמי הביטחון מייד כשפרץ סבב ההסלמה הנוכחי. הסיבה – תוואי המסילה עובר קרוב מאוד לגדר, ובשלב מסויים הרכבת אף עולה למקום גבוה וחשופה לחלוטין לירי ישיר מהרצועה. לכן, בכל פעם שהגיזרה מתחממת הרכבות בקו הזה מושבתות.

בכמה מערוצי הטלוויזיה הישראלים לא הבחינו בתרמית, ואף ציינו שהיורה יכול היה לפגוע ברכבת ולגרום לאבידות רבות יותר

בכמה מערוצי הטלוויזיה הישראלים לא הבחינו בתרמית, ואף ציינו שהיורה יכול היה לפגוע ברכבת ולגרום לאבידות רבות יותר. ייתכן שבחמאס בחרו לשתול את הרכבת כדי להפחיד את הציבור הישראלי ולהמחיש עד כמה הוא פגיע לירי ישיר מהרצועה, אבל בפועל היא פשוט לא היתה שם.

מתן ברקוביץ', דובר רכבת ישראל, מאשר ש"למעשה הרכבת האחרונה באיזור – מטען או נוסעים – נסעה ביום שישי לפני כניסת השבת, ומאז לא עברה שם אפילו רכבת אחת". באשר לאפשרות שכל הסרטון מזוייף או צולם במועד אחר, העיר בחיוך גורם בתחום התחבורה: "ברור שהרכבת שתולה, כי היא נקייה מדי. ממתי הרכבות שלנו כל כך מצוחצחות?"

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 229 מילים ו-1 תגובות. מחכים לתגובתך.
אגמון הסופרלנד (צילום: עידן גרוס)
עידן גרוס

טיול לשבת אגם נולד

בתוך שנים ספורות נוספו לישראל שורה של אגמים חדשים ומעוצבים במיקומים מפתיעים: במרכז הצפוף והמעושן של המדינה ● רוצים לטייל על שפת אגם בלי לנסוע לכינרת? אביב לביא, האיש הירוק של זמן ישראל, מציג כמה מהאפשרויות שמציעה ארץ האגמים החדשה

קצת לפני פסח, נולד אגם חדש בישראל. שורה של מכובדי האזור התכנסו בירכתי מושב אודים שבדרום השרון, והצטלמו על רקע אגמון פולג – תמונות שבקלות ניתן לחשוב שצולמו על גדת אגם קסום, שנטוע בנוף אירופי צונן.

האגמון החדש ממשיך מגמה מרעננת: דווקא ברצף של שנים שחונות, ודווקא במרכז הצפוף והמעושן של המדינה, נחנכו בתקופה האחרונה שורה של מקווי מים, שמומלץ ונעים לבקר בהם.

אז מה קרה שפתאום ישראל החליטה להתחפש לשוויץ? אולי ההבנה של הרשויות המקומיות שאתרי טבע הם חלק מהשירות שהן צריכות לספק לציבור; אולי כי לתושבי המרכז נמאס לעמוד שעות בפקקים כדי להגיע למקור מים בגליל או בגולן; ואולי גם וגם.

״מחקרים מוכיחים שמקור מים שמטופח ומתוחזק משפיע מאוד לטובה על כל המערכות האקולוגיות באזור, קל וחומר אם לוקחים מקום שעמד מוזנח המון שנים ומשקמים אותו״, אומר אייל יפה, ממונה שיקום הנחלים במשרד להגנת הסביבה, שהיה מעורב ודחף חלק מהפרויקטים. "המשרד דוגל בזה כבר הרבה שנים. אני חושב שבשנים האחרונות יש יותר הבנה עירונית, יותר הפנמה שטבע ומים הם דברים שצריכים להיות קרוב לעיר, אפילו בתוך העיר, לטובת התושבים. אנחנו מאוד בעד שילוב בין שטחים ירוקים למים, כל רשות מקומית שתגלה עניין נשמח לעמוד לצידה גם בהמשך".

אז רוצים לטייל על שפת אגם בלי לנסוע לכינרת? הנה כמה מהאפשרויות שמציעה ארץ האגמים החדשה – זו שמשתרעת בין גדרה לחדרה:

1. אגמון פולג

הצעיר ברשימה, נחנך בטקס חגיגי לפני שבועות ספורים בלבד. 20 דקות מתל אביב, צמוד למושב אודים, צמוד לאפיק נחל פולג. האגמון החדש הוא פרי שיתוף פעולה מבורך בין כמה מועצות אזוריות ורשויות ניקוז, שפינו כ-200 משאיות פסולת מהמחצבה הנטושה שהייתה כאן, והזרימו לתוכה מי תהום מתוקים. האגמון – כ-50 דונם שטחו – מוקף בשביל הליכה באורך של 1.5 קילומטר, ומחובר לרשת אזורית של שבילי אופניים. השביל מוביל לתצפית נהדרת בראש מצוק הכורכר – מפתה לקפוץ מכאן למים אבל אסור. בוייז: אגמון פולג, אודים

אגמון פולג (צילום: רשות ניקוז ונחלים שרון)
אגמון פולג (צילום: רשות ניקוז ונחלים שרון)

2. אגמון עמק חפר

במרחק נגיעה מנחל אלכסנדר, על שטחן של בריכות הדגים הנטושות של קיבוץ עין החורש, הוקם מי שמכונה 'אחיו הקטן של אגמון החולה'. מקווה המים המקסים משתרע על כ-200 דונם, מרושת שבילי הליכה, דקים ועמדות מסתור, שמהן ניתן לתצפת על עופות המים והציפורים הנודדות. בקרב תושבי המועצה האזורית עמק חפר – שעומדת מאחורי הפרויקט – הוא כבר נהנה מפופולריות גדולה, אבל בגלל המיקום המרכזי כל מי שגר במרחב שבין תל אביב לחיפה יכול להגיע לכאן בנסיעה קצרה. בוייז: אגמון חפר

אגמון עמק חפר (צילום: חיים שפיר)
אגמון עמק חפר (צילום: חיים שפיר)

3. האגם האקולוגי בהוד השרון

האגם היפה שעל שפת נחל הדר (אחד מיובליו של הירקון), נחשב לפרויקט הדגל היומרני של ראש העירייה הקודם, חי אדיב, שספג ביקורות רבות בגלל התמשכות העבודות וסכומי העתק שהושקעו בו. למעשה, בגלל העלויות הגבוהות, הפרויקט עדיין לא הושלם.

אם מתעלמים לרגע מהבעיות ומתמקדים בנקודת המבט של המטיילים, האגם וסביבתו בהחלט מומלצים לביקור: שבילי הליכה ואופניים, גשרים ועמדות תצפית, ותרומה נאה לשיקום המערכות הטבעיות באזור. לצד האגם, עוברים השפכים של הוד השרון טיהור במערכת של אגנים ירוקים (צמחי מים), ומשם הזרימה אמורה להמשיך לעבר הירקון ולהזין אותו במים איכותיים, שהוא כל כך צמא להם. בוייז: אגם אקולוגי הוד השרון

4. האגם האקולוגי בפתח תקווה

גם לפתח תקווה יש אגם. אחרי שלוש שנות עבודה, נחנך בקיץ האחרון הפארק החדש, שבמרכזו אגם אקולוגי מלאכותי שמשתרע על 14 דונם. בתפריט: מרפסות תצפית, שבילי עץ על גדת האגם, מדשאות, שבילי ריצה ואופניים, ומערכת טיהור מים שמבוססת על צמחי מים (wetland). לא קשה להבחין בטביעת האצבע של המתכננים, משרד האדריכלים מייזליץ-כסיף, שחתומים על פרויקטים מוכרים, כמו נמל תל אביב והטיילת החדשה של תל אביב. בוייז: אגם אקולוגי פתח תקווה

האגם האקולוגי בפתח תקווה (צילום: עיריית פתח תקווה)
האגם האקולוגי בפתח תקווה (צילום: עיריית פתח תקווה)

5. אגם הנקיק ואגמון הסופרלנד – ראשון לציון

למרות הוותק (מאז 1992!) קומפלקס האגמים שממוקם בחולות המערביים של ראשון לציון נותר אלמוני יחסית. בעיקר מדובר באגם הנקיק, הדבר הכי קרוב לפיורד בטבע הישראלי. למרות יופיו, בחול המועד האחרון – כשהדרכים לכל מקווה מים בישראל נסתמו באלפי מכוניות – בילו על הגדה שלו לא יותר מכמה עשרות אנשים.

שני האגמים ניזונים ממי נגר (מי גשמים שנשטפים על פני השטח) שמתועלים אליהם על ידי עיריית ראשון לציון. אגמון הסופרלנד – הסמוך לפארק השעשועים המקומי – הוא המבוית יותר: על שפתו יש ספסלים, טיילת צפה, שורה של מסעדות וסירות להשכרה. ועדיין, הוא מוקף צמחייה ירוקה ומספק תחושה של טבע.

אגם הנקיק, לעומת זאת, הוא כבר טבע כמעט נטו, לטוב ולרע: האקליפטוסים הנהדרים וציוץ הציפורים, מחליפים כאן את המולת המסעדות וזעקות האימה מכיוון גלגל הענק, ומצד שני לא ניתן להשלים הקפה מלאה של האגם, בגלל שהשביל נחסם בצמחייה הסבוכה – משהו שבהחלט הגיע הזמן להסדיר. בוייז: אגם הנקיק ראשל"צ, אגמון הסופרלנד

אגם הנקיק (צילום: מיכל סלע)
אגם הנקיק (צילום: מיכל סלע)

6. אגם הצלילים – ראש העין

בקרב חלק מתושבי ראש העין הוא עדיין מכונה 'האגם הסודי' – מפני שאפילו מהכביש הראשי שעובר בסמוך, אי אפשר להבחין בו. האגם יושב על גדת נחל רבה שחוצה את העיר, מציע מדשאות, דק עץ ואופציה לשלב עם טיול ביער ראש העין הסמוך. בוייז: אגם הצלילים, ראש העין

7. מרכז הצפרות ראש ציפור – פארק הירקון

סמוך לחוות 'תלמי אביב' ולגבול בין תל אביב לרמת גן, שוכן פארק צפרות חדש. את רוב שטח הפארק תופס אגם קטן שבליבו אי, שמציע תחנת ביניים לחצי מיליארד העופות הנודדים שחוצים מדי שנה את שמי ישראל. מדובר בפרויקט מלאכותי (המים באגם הם מי ברז, הקרקעית מכוסה יריעות אטומות), שהצליח ליצור במהירות מערכת טבעית שוקקת חיים של צמחייה, דגים וציפורים – תחליף צנוע למקורות המים הטבעיים הרבים שיובשו בעשורים האחרונים.

בתפריט: אפשרות לסיורים מודרכים או שיטוט חופשי (הכניסה חינם), סככות תצפית והרבה שקט. בתוכנית: עוד שלושה מרכזים קטנים כאלה לאורך הירקון, מבבלי בתל אביב ועד פתח תקווה. בוייז: מרכז הצפרות ראש ציפור

ראש ציפור (צילום: אביב לביא)
ראש ציפור (צילום: אביב לביא)

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
3
אביב , גם נחל תאנים בצמוד לשער אפרים אמור להפוך לפינת חמד ורשות הנחלים כבר הקצתה מאות אלפי שקלים להפיכתו לפינת חמד . הבעיה שהמחלה ממשיך לזרום ביוב, ומנהלת התפר במשרד הביטחון מסרבת לאפ... המשך קריאה
אביב , גם נחל תאנים בצמוד לשער אפרים אמור להפוך לפינת חמד ורשות הנחלים כבר הקצתה מאות אלפי שקלים להפיכתו לפינת חמד . הבעיה שהמחלה ממשיך לזרום ביוב, ומנהלת התפר במשרד הביטחון מסרבת לאפשר לחברה הכלכלית של עמק חפר להניח צינור בשטח מסויים וקטן מאוד שנמצא תחת אחריות המינהלית. תעזור לנו להפעיל מולם לחץ.....תקבל 2 ציפורים במכה אחת. גם פתרון למיםגע בריאותי נוראי ומזזעז שמחרב לנו את מי התהום וגם שיקום נחל מהמם ביופיו שעל גדותיו ניתן להשקיף על הרי השומרון המדהימים.
עוד 855 מילים ו-3 תגובות. מחכים לתגובתך.
סגירה