האמת היא שגורל המדינה מוחזק בידי השבויים ה"אמיתיים" – אלו השבויים כבר עשרות שנים ברטוריקה של עצמם.
הרמטכ"ל, משוחרר משבי דומה, קיבל על עצמו את האחריות למחדל שבעה באוקטובר והתפטר. האם הצהרת בנימין נתניהו כי בסיום המלחמה "כולם יצטרכו לתת תשובות , גם אני" – תקבל עכשיו משמעות מעשית? האם הרטוריקה תהפוך למעשה במציאות של קבלת אחריות ומימושה?
אל תעצרו את נשימתכם.
הימין הישראלי, מאז ומתמיד היה שבוי ברטוריקה מתלהמת, זו המשדרת כוחנות לכאורה, שהייתה מבוססת בעיקר על הצהרות והרבה פחות על מעשים. זוכרים את "שתי גדות לירדן, זו שלנו זו גם כן"? ובכן אנחנו בקושי מצליחים להשתלט על הגדה המערבית.
הימין הישראלי, מאז ומתמיד היה שבוי ברטוריקה מתלהמת וכוחנית, שהתבססה על הצהרות יותר מאשר על מעשים. זוכרים את "שתי גדות לירדן, זו שלנו זו גם כן"? ובכן, אנחנו בקושי משתלטים על הגדה המערבית
זה הימין שהתנגד לתכנית החלוקה 1947 כאשר דוד בן גוריון אימץ אותה והכין את הכרזת המדינה. זה הימין שהרטוריקה שלו התנגדה להסכם השילומים עם גרמניה (מנחם בגין), הסכם ששירת את הקמת המדינה ושיקומה אחרי מלחמת העצמאות ואחרי השואה.
זה הימין, שכאשר נטש את הרטוריקה בה הבטיח לעבור לגור בימית (בגין) הביא דווקא לנסיגה מסיני והסכם שלום היסטורי. כי "טובים קשיי השלום מסכנות המלחמה" (בגין).
זה הימין של אריק שרון, שדגל בהתיישבות בכל חלקי ארץ ישראל וטען שההתיישבות מרחיקה את המלחמה – אבל כשנפרד מהרטוריקה, אותו שרון אמר ש"אי אפשר להחזיק בעזה לנצח" והוביל את מהלך ההתנתקות מעזה 2005.
שרי הימין של ימינו, ובעיקר רה"מ בנימין נתניהו, עדיין שבויים ברטוריקה של עצמם. רטוריקה שמשדרת שוב, כמיטב המסורת, לכאורה כוח (נתניהו חזק מול חמאס), עוצמה (יהודית) ציונות (דתית) אבל בפועל במעשים, משקפת מה שהם עצמם היו מכנים חולשה. נכנעת לחמאס ומשחררת אלפי מחבלים (בעסקת שליט ובעסקה הנוכחית), מממנת ארגון טרור בכסף קטארי תחת הקונספציה ש"חמאס הוא נכס" כדי למנוע מדינה פלסטינית – ובפועל מביאה לטבח נורא ב-7.10.23.
זו הרטוריקה שמתהפכת ברגע אחד בעסקת המאה של דונלד טראמפ, בה חתם אותו נתניהו לצלילי ריקודים ברחובות של תומכיו (זוכר שמעון ריקלין?), על עסקה שבה כן מוקמת מדינה פלסטינית ב-70% מיו"ש ועוד שטחים מהקו הירוק. עסקה שעשויה כעת, עם בחירתו המחודשת של טראמפ, לחזור לשולחן המציאות למרות הרטוריקה.
שרי הימין ובעיקר רה"מ, עדיין שבויים ברטוריקה של עצמם, שמשדרת שוב, כמיטב המסורת, כוח (נתניהו חזק מול חמאס), עוצמה (יהודית) ציונות (דתית), אך במעשים משקפת מה שהם עצמם היו מכנים חולשה
זה הימין בראשות נתניהו, שמפזר סיסמאות מאז תחילת המלחמה על "ניצחון מוחלט"( מה פירושו אגב?), חיסול היכולות השלטוניות והצבאיות של חמאס, הכרעה, השמדה, מיטוט, שיטוח. ועוד ביטויים רטוריים המתאימים בעיקר לסלוגנים קצרים של הצהרות בטלוויזיה בלי הצקות של עיתונאים.
מלל שכולו שחצנות, יהירות והתלהמות של כוח ועוד כוח, כאשר בפועל, במעשה האמיתי, הימין חותם על עסקה מול חמאס, משאיר את חמאס בשלטון בעזה, לא מטפל ביום שאחרי ולא דואג לחלופה שלטונית לחמאס. בעצם, הימין נשאר שבוי בסבך המילים הריקות, הקלישאות הבומבסטיות וההבטחות החלולות, ונעדר תכניות מעשיות מדיניות וצבאיות.
נתניהו הוא השבוי הוותיק ביותר של סיסמאות רטוריות שקריות. סיסמאות שהוא ממציא רק למען עוד כמה ימים בשלטון.
הוא טבע את "מלחמת התקומה" וחוזר על הסיסמה הזו שוב ושוב בכל הצהרה, אבל איש בארץ או בעולם לא אימץ את הרטוריקה האורווליאנית הזו. טבח שבעה באוקטובר ותוצאות המלחמה בה נהרגו ונרצחו כאלפיים ישראלים – אזרחים וחיילים, נחטפו 250, אינו תקומה. הוא תבוסה.
אבל נתניהו שבוי במילים שניסח וכתובות לפניו על הטלפרומטר. מבטיח להשיג את "כל מטרות המלחמה", שמראש היו רטוריקה דמיונית ותו לא. שום מטרה מעשית לא הושגה מהמטרות שאותן הגדיר הקבינט שלו.
הוא טבע את "מלחמת התקומה" וחוזר על הסיסמה בכל הצהרה, אך איש בארץ או בעולם לא אימץ את הרטוריקה האורווליאנית הזו. טבח 7/10 ותוצאות המלחמה, על הרוגיה, נרצחיה וחטופיה אינו תקומה. הוא תבוסה
חמאס אמנם הוכה קשות ומרבית מפקדיו חוסלו, אך הוא עדיין הכוח השולט בעזה. מגייס נוחבות חדשים, מנהל מו"מ ומכתיב תנאים לישראל, שולט במעברים ובחלוקת המזון, והחטופים עדיין לא שוחררו. ולגבי "עזה לא תהווה עוד איום על ישראל" (מטרה שלישית) – עוד נחיה ונראה.
כשנתניהו ושריו ישתחררו יום אחד משבי הרטוריקה, כמו בגין ושרון, אולי אפשר יהיה לשקם את הימין בישראל. להחזיר אותו לימיו כמגן ביהמ"ש העליון, כגורם שלטוני שדואג לשכבות החלשות, לדמוקרטיה, חותם על הסכמי שלום ומכניס לכנסת אנשים איכותיים ולא כהניסטים מטורפים.
מהשבי הזה שום מתווך זר לא יוכל לשחרר. איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ' הרי מנהלים את הכלא הזה בסיסמאות על התיישבות בעזה, המשך המלחמה עד "מיטוט חמאס", השבת "כל החטופים בבת אחת" (מידי מי? בלי עסקה?) והבטחות לסיפוח שטחים ביו"ש וצפון הרצועה.
כל זאת כאשר הנשיא דונלד טראמפ כבר מתכנן במציאות שלום עם סעודיה. כלומר במציאות הוא יוביל את הרטוריקנים הריקנים לעוד עסקת מאה של הקמת מדינה פלסטינית על אפם ועל חמתם של פטפטני הימין בממשלה.
הרטוריקה מאפשרת להגיד "עסקה מופקרת", ולא להציע שום עסקה אחרת. כי הרי הרטוריקנים מנהלים מו"מ עם עצמם או מול מיקרופונים אדישים ולא מול אויב חמאסי אמיתי.
חמאס הוכה ורוב מפקדיו חוסלו, אך הוא עדיין הכוח השולט בעזה. מגייס נוחבות, מנהל מו"מ ומכתיב תנאים, שולט במעברים ובחלוקת המזון, והחטופים עדיין לא שוחררו. והאם אכן "עזה לא תהווה עוד איום על ישראל?"
הרטוריקה למען הפוליטיקה, מאפשרת לאשת רה"מ לנסות להצדיק טרפוד עסקה באמצעות איום על משפחות חטופים, שיקיריהם יוברחו דרך פילדלפי למצרים, למרות שכל אנשי הביטחון והמצרים אומרים שאין מנהרות כאלה ואין סכנה כזו.
הרטוריקה המושחתת מאפשרת לאותם שרים שמצביעים נגד "עסקת הכניעה", לפרסם מיד אחר כך ברכות טוויטר מרגשות למשוחררות שחזרו.
הרטוריקה הצבועה מאפשרת גם לנשיא המדינה לדקלם קלישאות, תפילות, ייחולים לשובם של החטופים ומונעת ממנו פשוט להצביע על האשמים במחדל השבעה באוקטובר, ועל האשמים והאחראים למותם בשבי של עשרות חטופים עקב התמשכות מלחמה ללא תכלית וטרפוד העסקאות במשך 8 חודשים.
שבוי ברטוריקה שקרית של אחדות מזויפת ופשרה מסוכנת, יצחק בוז'י הרצוג גם לא ינסה לפרוץ מתאי הכלא לעבר דרישה עצמאית תקיפה לוועדת חקירה ממלכתית והקדמת בחירות.
כמה נוח להינות מעולם השבי ברטוריקה. אתה כלוא, נעול, סגור, אזוק לדף מסרים, סיסמאות ותירוצים, ספינים ושקרים ועל כל שאלה אמיתית יש לך נימוק שמשכנע את תומכיך – אי אפשר להחליט אחרת כי יש לנו רטוריקה קדושה שמשכנעת אתכם תמיד לתמוך בכל מעשה או מחדל שלנו.
כמה נוח בשבי הרטוריקה. אתה אזוק לדף מסרים, סיסמאות ותירוצים, ספינים ושקרים. ואתה לא יכולים להחליט אחרת כי יש רטוריקה קדושה שמשכנעת את תומכיך לתמוך בכל מעשה או מחדל שלך
המנהיגים שלנו שבויים לנצח ברטוריקה של עצמם, ולעזאזל המציאות האמיתית, המדינה ואזרחיה, חטופיה וחייליה.
איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם