בית המשפט העליון מתמרץ משפחות ונפגעי תאונות עבודה וקובע באופן תקדימי: תובע בגין נזק גוף שהגיש תביעת נזיקין אינו צריך לשלם אגרה נוספת בגין סעד כספי של פיצוי עונשי. בעקבות הכרעת דין: רע"א 4554/24, מדינת ישראל נ' פלוניות, מתאריך 27.1.25.
* * *
ביום 19.5.19, במהלך עבודות פירוק עגורן צריח באתר בנייה ביבנה, קרס לפתע העגורן, באירוע קשה זה נהרגו 4 עובדים. בעקבות התאונה הטרגית הגשתי לבית המשפט המחוזי בתל אביב תביעת נזיקין בשם אלמנתו ואמו של אחד העובדים שנהרג בתאונה. בין היתר נתבעו יצרן העגורן, מכון התקנים, מדינת ישראל מנהל הבטיחות בעבודה, קבלנים, מעסיקים וגורמים נוספים.
בתביעה הנזיקית שהוגשה נכללו ראשי נזק רגילים הנהוגים בתביעת עיזבון ותלויים, אך הפעם נתבע גם סעד כספי נוסף, סעד לא שגרתי ונדיר בגין פיצויים עונשיים, בסכום של 1,690,000 ש"ח.
פיצויים עונשיים (או פיצויים לדוגמה) הם פיצויים שנפסקים לא רק כדי לפצות את הנפגע על נזקיו, אלא גם כדי להעניש את המזיק ולהרתיע מהתנהגות דומה בעתיד. במדינת ישראל, פיצויים עונשיים נפסקים במשורה ורק במקרים חריגים שבהם התנהגות המזיק היא חמורה במיוחד.
פיצויים עונשיים נפסקים לא רק כדי לפצות את הנפגע על נזקיו, אלא גם כדי להעניש את המזיק ולהרתיע מהתנהגות דומה בעתיד. בישראל, הם נפסקים במשורה ורק במקרים חריגים בהם התנהגות המזיק חמורה במיוחד
כך, לדוגמה, פיצוי עונשי נפסק במקרים של כוונת זדון או רשלנות חמורה. בתי המשפט פוסקים פיצויים עונשיים כאשר מוכחת התנהגות פסולה במיוחד מצד הנתבע, כמו הונאה, תרמית או זדון. מטרת הפיצוי העונשי הינה הרתעתית ומיועדת מניעת התנהגות בלתי נסבלת.
במשך שנים רבות וכפעיל ציבורי בתחום מניעת תאונות עבודה, טענתי כי תחום הבטיחות בעבודה לוקה בכשל חמור, מאחר שאין באמת תמריץ לקבלנים ומעסיקים לשמור על בטיחות העובדים.
בפן אחד, הפן הפלילי, המדינה כמעט אינה מגישה כתבי אישום נגד קבלנים או מעסיקים בגין תאונות קטלניות שנגרמו אצלם. ההרתעה הפלילית פשוט אינה קיימת. את מספר כתבי האישום המוגשים מידי שנה ניתן למנות על אצבעות יד אחת. רק כדי לסבר את האוזן – במהלך שנת 2024 נהרגו בתאונות עבודה בישראל 68 עובדים.
בפן השני, הפן הנזיקי-כספי, מרבית המעסיקים והקבלנים מבוטחים בפוליסת ביטוח, ולכן כאשר מתרחשת תאונה עקב רשלנותם – את הנזק משלמת חברת הביטוח. הקבלנים והמעסיקים למעשה חשופים רק לתשלום רכיב ההשתתפות העצמית בפוליסה בסכום של כמה אלפי שקלים בודדים.
כך למעשה נוצר מצב לפיו במקרה של אי ציות לתקנות הבטיחות בעבודה, גם כאשר ישנה רשלנות חמורה ומקוממת, אשר לעתים מגיעה לכדי חבלנות של ממש – למעשה המפר אינו משלם כל מחיר, לא בפן הפלילי ולא בפן הנזיקי.
למעשה נוצר מצב לפיו במקרי אי ציות לתקנות הבטיחות בעבודה, גם כשישנה רשלנות חמורה ומקוממת, שמגיעה לעתים כדי חבלנות של ממש – למעשה המפר אינו משלם כל מחיר, לא בפן הפלילי ולא בפן הנזיקי
בעשר השנים האחרונות, במטרה לטפל בכשל זה, החלטתי לשלב באין ספור תביעות של משפחות עובדים, שאיבדו את יקיריהם בתאונות עבודה קטלניות ומזעזעות, סעד כספי נוסף בגין פיצויים עונשיים.
בתביעות שהגשתי טענתי, כי נוכח הכשל בכך שהמדינה אינה מגישה כתבי אישום, ואין באמת כל הרתעה של המעסיקים מהפן הפלילי – הפן הנזיקי בסעד של פיצויים עונשיים נותן בידי משפחות העובדים כלי רב עוצמה. הם יכולים לנהל בעצמם הליך שיכול לגרום להרתעה אמיתית נגד מי שמפר את הוראות הבטיחות בעבודה.
למשפחות יש תמריץ לנהל הליך כזה ממספר טעמים:
- עשיית הצדק והוצאת האמת לאור.
- תמריץ כלכלי שיינתן אם יצליחו להוכיח את טענותיהם ויזכו בפיצוי כספי נוסף.
- והיכולת לעשות שינוי בתחום הבטיחות בעבודה, שיגרום עצם הטלת החיוב.
מה שמיוחד בסעד של פיצויים עונשיים הוא שמדובר למעשה "בעונש" ובפיצוי שאינו מכוסה בפוליסת הביטוח של הקבלן או המעסיק. כאשר מוטל פיצוי עונשי על הקבלן או המעסיק, הוא יהיה חייב לשלם את הפיצויים מכיסו הפרטי, וחברת הביטוח לא תשלם את הפיצוי במקומו.
מה שמיוחד בסעד של פיצויים עונשיים הוא שמדובר למעשה "בעונש" ובפיצוי שאינו מכוסה בפוליסת הביטוח של הקבלן או המעסיק. הוא יחויב לשלם את הפיצויים מכיסו הפרטי, וחברת הביטוח לא תשלם אותם במקומו
במשך שנים, הקבלנים, חברות הביטוח וגם מדינת ישראל – עשו ככל יכולתם כדי לסכל את דרישת המשפחות לתשלום פיצויים עונשיים.
המדינה, כמי שגם אחראית על גביית האגרות וכמי שגם נתבעה לשלם פיצוי עונשי על המחדלים שלה, התנגדה בתוקף לסעד זה. היא טענה שבגין סעד פיצוי עונש – יש לחייב את המשפחות השכולות לשלם אגרת בית משפט נוספת ונפרדת. כך ניסתה המדינה, בדרך של כפייה כלכלית, לגרום לכך שהמשפחות שאיבדו את יקיריהם בתאונות עבודה יוותרו על סעד של פיצויים עונשיים.
בתיק קריסת העגורן ביבנה, הגישה המדינה בקשה למחוק מכתב התביעה את הסעד בגין פיצוי עונשי שהוגש נגדה. המדינה דרשה מאלמנתו של העובד תשלום אגרה נוספת בסך של כ 49,000 ש"ח. בעקבות התנגדות אלמנת העובד, בית המשפט המחוזי נתן החלטה בה דחה את דרישת המדינה לתשלום אגרה נוספת
המדינה לא השלימה עם החלטת בית המשפט המחוזי והגישה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. אשר פסק בסוגיה ביום 27.1.25 ודחה את דרישת התשלום של המדינה, תוך שהוא מקבל את טענותינו לעניין אי חיוב באגרה של משפחת העובד.
בכך, למעשה, הוריד בית המשפט העליון חסם כספי משמעותי, שעמד בפני ניזוקים שמבקשים להגיש תביעה לפיצויים עונשיים.
כמי שעוסק שנים רבות בתחום מניעת תאונות עבודה, ומנהל מאבק ציבורי עיקש בתחום הבטיחות בעבודה, אני רואה בפסיקה זו של בית המשפט העליון פסיקה חשובה מאוד, לקידום הכלי של פיצויים עונשיים.
בתיק קריסת העגורן ביבנה, ביקשה המדינה למחוק מהתביעה את הפיצוי העונשי ודרשה מאלמנת העובד אגרה נוספת בסך כ-49,000 ש"ח. בעקבות התנגדות האלמנה, ביהמ"ש המחוזי דחה את דרישת המדינה
הפסיקה נותנת למשפחות עובדים רוח גבית ותמריץ כלכלי להגיש תביעות עם סעד של פיצוי עונש וללא תשלום אגרה נוספת, ובכך לנסות באמצעות תביעות אלו, לתפוס כמה ציפורים במכה אחת. גם לזכות בפיצוי נוסף, גם להוציא את האמת לאור וגם להביא לשינוי ושיפור בתחום הבטיחות בעבודה במדינת ישראל.
ישראל אסל הוא עו"ד מומחה לתאונות עבודה והיועץ המשפטי של הפורום למניעת תאונות עבודה. במשך למעלה מעשור מנהל מאבק ציבורי לשיפור תחום הבטיחות בעבודה במדינת ישראל.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם