הנוף מביתה של מירהל'ה תלם במצפה מתת (צילום: דפנה טלמון)
דפנה טלמון

"הפחד נמצא עכשיו ב-DNA שלנו"

15 חודשים אחרי שפונו, תושבי מתת חוזרים לבתים שנפגעו מירי חזבאללה וגילו שחיות בר השתלטו עליהם ופגמו בתשתית ובקירות: "זה יותר גרוע מרקטות" ● בחורפיש, שלא פונתה למרות קרבתה לגבול, התושבים ששרדו במקום מנסים לשקם את חייהם ולחזור לשגרה: "המלחמה גבתה מאיתנו מחיר לא רק פיזי אלא גם רגשי"

כרמית ארבל רומבק השוותה את החזרה של משפחתה ליישוב מתת שבצפון לסיפור "זהבה ושלושת הדובים", שבו הדובים שואלים "מי ישן במיטה שלי?". רק שכעת, לאחר 15 חודשי פינוי מהבית במהלך המלחמה, רומבק אמרה שבמקרה של משפחתה, השאלה היא "איזה חיה הקימה קן במיטה שלנו?".

רקטות וכטב"מים של חזבאללה פגעו בכ-20 מתוך 50 הבתים בקהילה הקטנה במתת, השוכנת בראש גבעה סלעית כ-600 מטר בלבד מהגבול עם לבנון. הרקטות ניפצו חלון בביתה של רומבק, ואפשרו לחיות בר מכל הסוגים להיכנס פנימה.

הרקטות ניפצו חלון בביתה של רומבק, ואפשרו לחיות בר מכל הסוגים להיכנס פנימה. בבתים אחרים, עכברושים כרסמו את מערכות החשמל והשתינו בתוך הקירות, מותירים ריח שקשה להיפטר ממנו. "זה יותר גרוע מרקטות"

אבל רומבק אמרה שהם יצאו בזול. בבתים אחרים, עכברושים כרסמו את מערכות החשמל והשתינו בתוך הקירות, מה שהותיר ריח שקשה להיפטר ממנו. "זה יותר גרוע מרקטות", אמרה רומבק.

תושבי מתת היו בין 60,000 הישראלים שפונו על ידי הממשלה מ-32 יישובים בצפון במהלך 14 חודשי הלחימה עם חזבאללה. הם ידועים כאינדיבידואליסטים וכמי שחיים מחוץ למסלול המקובל, וכעת הם מתחילים לשוב לבתיהם, ומהווים סמל לחוסן.

כרמית ארבל רומבק הולכת בשביל בתוך יער מתת, 28 בינואר 2025 (צילום: דיאנה בלטר)
כרמית ארבל רומבק הולכת בשביל בתוך יער מתת, 28 בינואר 2025 (צילום: דיאנה בלטר)

הפסקת האש שהוכרזה בסוף נובמבר מחזיקה ברובה, גם לאחר שהמועד שנקבע לנסיגת כוחות ישראל וחזבאללה מדרום לבנון חלף לאחר 60 יום. מאז, ישראל ולבנון הסכימו להאריך את המועד לנסיגת הכוחות הישראליים מדרום לבנון עד ל-18 בפברואר.

רומבק אמרה שכמחצית מתושבי מתת כבר שבו לבתיהם אחרי "חודשים בגלות". עבודות מתבצעות לניקוי הגן הציבורי, גן הילדים והמרכז הקהילתי הנטושים.

במהלך המלחמה, משפחת רומבק נדדה עשר פעמים ברחבי הארץ, ובין היתר התגוררה באוהל גדול באתר קמפינג, שם היא נאלצה לשטוף כלים בגשם. אך לא היה לה ספק שהיא תחזור למתת, יחד עם משפחות נוספות

במהלך המלחמה, משפחת רומבק נדדה עשר פעמים ברחבי הארץ, ובין היתר התגוררה באוהל גדול באתר קמפינג, שם היא נאלצה לשטוף כלים בגשם. אך לא היה לה ספק שהיא תחזור למתת, יחד עם משפחות נוספות שילדיהן לומדים בבית הספר היערני – בית ספר יסודי ייחודי שבו כל השיעורים, כולל מתמטיקה, אנגלית ומדעים, מתקיימים ביער הסמוך.

"אני עדיין לא נועלת את הדלת שלי", אמרה רומבק, מדריכת טיולים שמובילה קבוצות להיכרות עם הקהילות המגוונות בגליל, כדי "שידעו מי השכנים שלהם". "דרוזים, נוצרים, צ'רקסים, מוסלמים ויהודים חיים יחד באזור הזה", אמרה רומבק. "זו ישראל שאני רוצה לראות".

כרמית ארבל רומבק בגינת הקהילה של מתת, שבה מגדלים תושבי היישוב מיני צמחים ופרחים נדירים כחלק מהמאמץ לשימור המגוון הביולוגי בישראל, 28 בינואר 2025 (צילום: דיאנה בלטר)
כרמית ארבל רומבק בגינת הקהילה של מתת, שבה מגדלים תושבי היישוב מיני צמחים ופרחים נדירים כחלק מהמאמץ לשימור המגוון הביולוגי בישראל, 28 בינואר 2025 (צילום: דיאנה בלטר)

"אחרי 7 באוקטובר, הפחד נמצא עכשיו בדי-אן-איי שלנו", אמר שי הרץ, תושב מתת, בהתייחסו ליום שבו מחבלים בהובלת חמאס חדרו לישראל מדרום, רצחו 1,200 בני אדם וחטפו 251 בני ערובה – רובם אזרחים – לרצועת עזה.

למחרת, ב-8 באוקטובר, חזבאללה החל לתקוף יישובים ומוצבים צבאיים לאורך הגבול כמעט מדי יום, כשהוא מצהיר כי פעולותיו נועדו לתמוך בעזה במהלך המלחמה שם. המתקפות גבו את חייהם של 46 אזרחים ישראלים ו-80 חיילים נפלו.

שי הרץ, שנשאר במתת במהלך המלחמה, עבר לילות ארוכים ובודדים. מחשש לחשיפה, הוא נמנע מלהדליק אורות והסתמך על הפנס בטלפון הסלולרי כדי לבשל ולקרוא

במהלך המלחמה, הרץ נשאר במתת, שבה הוא מתגורר מאז 2004. הוא בנה בעצמו את ביתו ואת שני הצימרים שלו – בקתות אירוח – מחומרים מבוססי קנאביס, בלב היער. באחת הבקתות עץ צומח ממש דרך חדר השינה בקומה השנייה.

מסלון ביתו של הרץ נשקף נוף על צמרות העצים, ובמרחק לא רב – לבנון. הרץ אמר כי במהלך המלחמה עבר לילות ארוכים ובודדים. מחשש לחשיפה, הוא נמנע מלהדליק אורות והסתמך על הפנס בטלפון הסלולרי כדי לבשל ולקרוא. "זה היה מאוד קשה להיות לבד בלי המשפחה שלי", אמר הרץ. "עכשיו יש קצת יותר תקווה ואופטימיות".

שי הרץ עומד על מרפסת ביתו במתת, כשברקע נראית לבנון, 28 בינואר 2025 (צילום: דיאנה בלטר)
שי הרץ עומד על מרפסת ביתו במתת, כשברקע נראית לבנון, 28 בינואר 2025 (צילום: דיאנה בלטר)

לשרוד את המלחמה

7,000 תושבי העיירה הדרוזית חורפיש, השוכנת כ-5 קילומטרים מהגבול עם לבנון, לא פונו – ולכן הם פשוט נאלצו לשרוד את המלחמה במקום. הגברים הדרוזים כאן משרתים בצה"ל, ושני חיילים מהעיירה הקטנה והמלוכדת נהרגו בלחימה.

בימי שגרה, חורפיש היא יעד מבוקש למבקרים ותיירים, אך במהלך המלחמה רחובותיה היו ריקים ורבים מבתי העסק נסגרו. העיירה הייתה פעמים רבות מטרה לתקיפות חזבאללה, כולל מתקפה ביוני 2024 באמצעות כטב"מים נושאי חומר נפץ, שהרגה חייל אחד ופצעה עשרה בני אדם נוספים.

7,000 תושבי חורפיש, 5 קילומטרים מהגבול, לא פונו – ופשוט נאלצו לשרוד את המלחמה במקום. "המלחמה פגעה בנו לא רק פיזית אלא גם רגשית. לא יכולנו לעבוד או לצאת מהבתים, הילדים שלנו לא יכלו ללכת לבית הספר"

"המלחמה פגעה בנו לא רק פיזית אלא גם רגשית", אמרה חיפה עאמר, בעלת מעדנייה הממוקמת ברחוב ציורי בסמוך לרחוב הראשי. "לא יכולנו לעבוד, לא יכולנו לצאת מהבתים, הילדים שלנו לא יכלו ללכת לבית הספר".

כעת, אנשים מתחילים לשוב ולבקר בחנות שלה, שבה היא מעבירה הרצאות על הדרך שבה למדה להכין ריבות ביתיות, לטחון תבלינים ולהכין חליטות צמחים מסבהּ, עלי עאמר. היא הציגה לי כמה מהחליטות שלה, ובהן צמחי מרפא מקומיים שלדבריה מסייעים נגד גודש וכאבי בטן, וכן תערובת של ג'ינג'ר וקינמון שנשים שותות לאחר לידה.

חיפה עאמר ב"סבא רשראש", אולם מסורתי המשמש לאירוח קבוצות ואירועים, אותו היא מנהלת יחד עם שותפה טארק דארבור, חורפיש, 28 בינואר 2025 (צילום: דיאנה בלטר)
חיפה עאמר ב"סבא רשראש", אולם מסורתי המשמש לאירוח קבוצות ואירועים, אותו היא מנהלת יחד עם שותפה טארק דארבור, חורפיש, 28 בינואר 2025 (צילום: דיאנה בלטר)

הדת הדרוזית נוסדה במאה ה-10 כזרם שהתפצל מהאסלאם. כמיליון דרוזים חיים כיום בעיקר בסוריה ובלבנון, וכ-150,000 בישראל. מדובר בקהילה מלוכדת.

לבושה בשמלה שחורה מסורתית ובצעיף לבן המכסה היטב את ראשה וסנטרה, עאמר אמרה כי היא אישה עצמאית שלומדת ומנהלת עסק משלה. "האמונה שלי נותנת לי את הכוח לשרוד", אמרה עאמר, אך הוסיפה כי המצב בצפון עדיין לא ברור. "אני לא מרגישה שזה סוף המלחמה", אמרה.

"האמונה שלי נותנת לי את הכוח לשרוד", אמרה חיפה עאמר, בעלת מעדנייה מחורפיש, והוסיפה כי המצב בצפון עדיין לא ברור. "אני לא מרגישה שזה סוף המלחמה"

כמה רחובות משם, נאסים פאריס, שמנהלת קונדיטוריה ובית קפה ברחוב הראשי יחד עם בעלה מוניב, סיפרה על חודשי המלחמה הקשים.

למעלה משנה לא היו לקוחות, פרט לחיילים שהוצבו באזור ובאו לאכול את הקינוחים הביתיים של נאסים בבית הקפה המואר, שמעוטר ביצירות האמנות שלה ובצילומים של כוכבי הוליווד. "אפילו כשהיה מסוכן, נשארנו ערים כל הלילה בשביל החיילים", אמר מוניב, והוסיף כי במקום יש מקלט תת-קרקעי שבו מצאו מחסה פעמים רבות במהלך מתקפות הרקטות.

נאסים (משמאל) ומוניב פאריס בחנות הקונדיטוריה ובית הקפה שלהם בחורפיש, 28 בינואר 2025 (צילום: דיאנה בלטר)
נאסים (משמאל) ומוניב פאריס בחנות הקונדיטוריה ובית הקפה שלהם בחורפיש, 28 בינואר 2025 (צילום: דיאנה בלטר)

זו הייתה "המלחמה הכי קשה אי פעם" בישראל, אמר מוניב, שהיה בעבר עיתונאי טלוויזיה וסיקר אירועים היסטוריים רבים במדינה. "איך צה"ל נתן למחבלים להיכנס לדרום?" תהה בקול רם, ולא חיכה לתשובה.

"דרוזים בסוריה ובלבנון נמצאים בסכנה", אמר מוניב. "הדרוזים בישראל חיים בגן עדן. חשוב לנו, הדרוזים, להרגיש שהמדינה היהודית עומדת מאחורינו".

עוד 933 מילים
סגירה