שרה אבו ראס, תלמידת כיתה י' מהכפר הערבי עילוט בגליל התחתון, מדברת עברית כמעט שוטפת. "רוב החברות שלי יהודיות, ואני רוצה לדבר איתן עברית", היא מספרת. "כשאגדל, ארצה לגור בעיר יהודית, ללמוד באוניברסיטה, לעבוד ולחיות עם היהודים, להיות מישהי רגילה במדינה שלי.

"גם היום אני נוסעת הרבה לערים יהודיות, כי אפשר לעשות שם דברים שאין אצלנו – באולינג, קולנוע, חנויות בגדים. בשביל זה אני צריכה עברית טובה".

אבו ראס היא תלמידה מצטיינת, אבל כשהגיעה לחטיבת הביניים התקשתה לנהל בעברית שיחה פשוטה. "הכרתי את החברים היהודים שלי בתוכנית מצטיינים של האוניברסיטה, והיה לי קשה לדבר איתם".

"כשאגדל, ארצה לגור בעיר יהודית, ללמוד באוניברסיטה, לעבוד ולחיות עם היהודים, להיות מישהי רגילה במדינה שלי. גם היום אני נוסעת הרבה לערים יהודיות, כי אפשר לעשות שם דברים שאין אצלנו"

מאז השתתפה אבו ראס בבית ספרה בתוכנית החינוכית "שפה משותפת", שבה מורים יהודים מלמדים עברית מדוברת בבתי ספר ערביים בשיטות לימוד לא פורמליות. לדבריה: "רק כשהגיעה מורה יהודייה למדתי לדבר עברית".

אנשי חינוך מדווחים כי בעשור האחרון נרשמה ירידה חדה בשליטה בעברית בקרב ילדים ערבים בישראל. הממשלות, ובמיוחד הנוכחית, הציבו לעצמן יעד לשיפור ידיעת העברית אצל התלמידים הערבים. בסוף דצמבר, אישרה הממשלה תוכנית לקידום לימוד העברית בקרב תלמידים ערבים.

אילוסטרציה: מורה ערבייה המלמדת בחטיבת הביניים בקדימה צורן, 26 בדצמבר 2013 (צילום: הדס פרוש/פלאש90)

בהודעה לעיתונות של משרד ראש הממשלה ומשרד החינוך נכתב: "ממשלת ישראל מקדמת תוכנית אסטרטגית לקידום השפה העברית בקרב דוברי ערבית בהשקעה תקציבית אדירה של 744 מיליון שקל.

"השליטה בעברית חיונית להשתלבות בחברה הישראלית. היא תפתח לצעירים וצעירות ערבים דלתות בתעסוקה ובאקדמיה, תאפשר נגישות למידע ושירותים, ותקדם שיתוף פעולה טוב יותר בין יהודים לערבים". ראש הממשלה בנימין נתניהו הצהיר בהודעה ש"התוכנית תסייע במאבק בפשיעה", ושר החינוך יואב קיש הוסיף שהיא "תסייע לחברה הערבית לצמוח".

ב"גבעת חביבה" קוראים למשרד החינוך להשקיע את תוספת התקציב ללימוד העברית בקרב הערבים ולהרחיב את התוכנית לבתי ספר וכיתות נוספות. עד כה, משרד החינוך לא הגיב לקריאה

עם זאת, מבדיקת פרטי התוכנית עולה כי תוספת התקציב שהממשלה הקצתה ללימוד העברית לערבים הייתה רק 24 מיליון שקל לשנה. שאר הכסף נלקח מהתקציב הקיים של תוכנית החומש לפיתוח כלכלי־חברתי לחברה הערבית. מבדיקה שערכנו עולה כי התקציב הנוסף לא יושקע בהרחבת לימודי העברית בפועל, אלא רק בפיתוח ושיפור ההוראה הקיימת.

"שפה משותפת" הוא פרויקט של ארגון גבעת חביבה, הפועל בחלק מבתי הספר הממלכתיים־ערביים. ב"גבעת חביבה" קוראים למשרד החינוך להשקיע את תוספת התקציב ללימוד העברית בקרב הערבים ולהרחיב את התוכנית לבתי ספר וכיתות נוספות. עד כה, משרד החינוך לא הגיב לקריאה.

ביום שלישי בשבוע שעבר התקיים בכנסת "יום החברה הערבית", שבמסגרתו נערך דיון בוועדת החינוך של הכנסת על הוראת העברית לערבים. מנכ"ל משרד החינוך, מאיר שמעוני, הצהיר בדיון: "יש חשיבות להקניית השפה [העברית] לתלמידים ערבים, וראשי הרשויות ומנהלי בתי הספר, תומכים בכך".

חליל סבאח, יו"ר מועצת התלמידים העירונית בשפרעם, ציין באותו דיון: "כולנו יודעים שהשפה [העברית] חשובה. [אבל] בתי הספר לא מספקים כלים לכך. הלמידה מיושנת וללא תרגול דיבור, ואנחנו נתקלים בחומה בחיים האמיתיים. מפגשי דו־קיום, שיטות הוראה חדשות וטכנולוגיה יכולים לעזור".

"כולנו יודעים שהשפה [העברית] חשובה. [אבל] בתי הספר לא מספקים כלים לכך. הלמידה מיושנת וללא תרגול דיבור, ואנחנו נתקלים בחומה בחיים האמיתיים"

"הילדה קיבלה 98 בעברית, אבל לא הבינה שאלה פשוטה"

תוכנית "שפה משותפת" מתקיימת בחלק מחטיבות הביניים בבתי ספר ערביים. מטרת התוכנית היא "קידום השתלבות בני נוער ערביים בחברה הישראלית, בהשכלה הגבוהה ובשוק התעסוקה, דרך לימוד עברית מדוברת". המורים בתוכנית הם יהודים, דוברי עברית כשפת אם, כאשר לא כולם יודעים ערבית. במסגרת התוכנית, התלמידים לומדים לדבר, ולא להתמקד בלימוד וכתיבה.

הלימוד בתוכנית הוא חווייתי: התלמידים משוחחים בכיתה בעברית, בעיקר על נושאים קלילים ויום־יומיים, צופים בסרטונים, משחקים, ומכינים מצגות והצגות. חלק ניכר מהשיעור מתבצע בקבוצות קטנות, והמורים מדברים אך ורק בעברית – בדומה לשיטות ההוראה באולפן לעולים.

שר החינוך יואב קיש בכנס "בשבע", ירושלים, 26 בפברואר 2024 (צילום: יונצן זינדל/פלאש90)

כיום מלמדים את התוכנית 31 מורים ב־50 בתי ספר – כמחצית מחטיבות הביניים במערכת החינוך הממלכתי־ערבי ביישובים ואזורים שונים בארץ. רק חלק מהכיתות בכל בית ספר משתתפות בתוכנית, וכל כיתה מקבלת שיעור אחד בלבד בשבוע.

משרד החינוך מחליט היכן ילמדו את התוכנית, ומנהלי בתי הספר מחליטים באילו כיתות. חלק מהמנהלים מייעדים אותה לתלמידים מצטיינים, אחרים לתלמידים עם קשיים, ואחרים לרגילים. עד כה השתתפו בתוכנית כ־18 אלף תלמידים.

הציונים בעברית של התלמידים שהשתתפו בתוכנית עלו בממוצע ב־10 נקודות. מנהלים, מורים, הורים ותלמידים מדווחים שהתוכנית מצליחה מאוד, גם בלימוד השפה וגם בהכרת התרבות היהודית והישראלית

התוכנית החלה ב־2014. ארגון "גבעת חביבה – המרכז לחברה משותפת" יזם את התוכנית, גייס, הכשיר ומדריך את המורים המלמדים בה; משרד החינוך מעסיק את רוב המורים, בתקציב של כשישה מיליון שקל בשנה, נוסף על מימון מתקציבים של תוכנית "גפן" בחלק מבתי הספר.

הציונים בעברית של התלמידים שהשתתפו בתוכנית עלו בממוצע ב־10 נקודות. מנהלים, מורים, הורים ותלמידים מדווחים שהתוכנית מצליחה מאוד, גם בלימוד השפה וגם בהכרת התרבות היהודית והישראלית לתלמידים.

כיתה לומדת עברית במסגרת תוכנית "שפה משותפת" (צילום: גבעת חביבה, יוטיוב, צילום מסך)

כרגע אין כוונה קונקרטית להרחיב את התוכנית. אך בניגוד לחלק גדול מהחינוך הלא פורמלי ומהפרויקטים לקידום החברה הערבית, אין גם כוונה לקצץ אותה.  ב"גבעת חביבה", שמזוהה עם השמאל, מופתעים לטובה מעצם הישרדותה של התוכנית תחת הממשלה הנוכחית ובצל המלחמה.

לדברי מנכ"לית גבעת חביבה, מיכל סלע: "התלמידים הערבים לומדים עברית הרבה שעות בשבוע, הרבה שנים. אבל כל הלימוד מתמקד בקריאה ובכתיבה, תחביר ודקדוק פורמליים, והם כמעט לא מדברים עברית. הבנו שכדי שידעו לדבר, נדרשת שיטה שונה.

"דור ההורים של התלמידים של היום דיבר עברית. כיום, רמת העברית של התלמידים הולכת ויורדת – וזה מתחיל להיות חסם בהשתלבותם במקומות עבודה, לימודים"

"דור ההורים של התלמידים של היום דיבר עברית. כיום, רמת העברית של התלמידים הולכת ויורדת – וזה מתחיל להיות חסם בהשתלבותם במקומות עבודה, לימודים וחיי היום־יום בארץ".

למה הרמה יורדת?
"כשהכפרים והערים הערביות היו קטנים ולא מפותחים, התושבים היו חייבים להגיע לערים יהודיות לעבודה, קניות וסידורים. מאז היישובים הערביים התפתחו ויש בהם הכול. הערבים גולשים באינטרנט בערבית ובאנגלית, וחלקם לומדים בחו"ל, כך שלכאורה הם יכולים להסתדר בלי עברית – עד שהם מגלים שלא.

"יש גם חסם נפשי, תרבותי, פוליטי שגורם לחלק מהתלמידים להירתע מעברית, בדומה לחסם שמקשה על תלמידים יהודים ללמוד ערבית. הלמידה החווייתית שלנו, עם מורה שמתיידד עם התלמידים, נועדה לשבור גם את החסם הזה".

את התוכנית יזם וכתב מוחמד דראושה, כיום מנהל האסטרטגיה בגבעת חביבה ואז מנהל תחום חיים משותפים בקמפוס. לדברי דראושה: "הבנתי שיש בעיה בלימוד עברית בגלל הבת שלי.

"הטיקטוק והאינסטגרם שלהם הם על טהרת האנגלית והערבית. התוכן העברי היחיד שם הם חיקויים סטיריים של דניאל הגרי. דווקא התפתחות החברה הערבית מאפשרת לצעירים לגדול בלי עברית"

"הילדה, שכיום מסיימת דוקטורט בטכניון, הייתה תלמידה מצטיינת שקיבלה 98 בבגרות חמש יחידות בעברית, אבל כשנסעה לאמריקה, והדיילים בנתב"ג שאלו אותה 'ארזת לבד'? היא לא הבינה מה הם אמרו.

"כמובן שהיא למדה את הפועל 'ארז' על הטיותיו. אבל היא לא ידעה איך המילה 'ארזת' נשמעת בדיבור, ולא הכירה את השימוש הפרקטי במילה, כולל הביטוי השגור הזה. הבנתי עד כמה הדור שלה לא יודע את שימושיות השפה".

מוחמד דראושה, מנהל אסטרטגיה בגבעת חביבה (צילום: גבעת חביבה, יוטיוב, צילום מסך)

דראושה, המתגורר בכפר אכסאל בגליל, מספר: "כשאני גדלתי, הייתי צריך להגיע לנצרת עלית להסתפר. גם כשנסעתי לנצרת, נהג האוטובוס בדרך היה יהודי. היית חייב עברית בכל קניון ומשרד ממשלתי. גדלנו בעיקר על ערוץ 1, שבו הכול היה בעברית או בתרגום לעברית, אפילו הסרט המצרי ביום שישי. הילדים שלנו גדלו על ערוץ MBS הלבנוני, שם כל תוכניות הילדים, הריאליטי והסדרות הן בערבית.

"הטיקטוק והאינסטגרם שלהם הם על טהרת האנגלית והערבית. התוכן העברי היחיד שם הם חיקויים סטיריים של דניאל הגרי. דווקא התפתחות החברה הערבית מאפשרת לצעירים לגדול בלי עברית. אבל כשהם רוצים לעבוד בפאסט־פוד בקניון, לא יקבלו אותם, גם במקום שאין אפליה, בגלל העברית.

"השיעור פופולרי מאוד, אני כמו סלב בבית הספר. גם תלמידים שלא לומדים בתוכנית ניגשים אליי בהפסקה ומנסים לדבר איתי. אני מסקרנת אותם"

"כשהגעתי לתובנות הללו, פניתי לאגף לחינוך ערבי במשרד החינוך ואמרתי: יש לי רעיון, בואו נביא מורים יהודים שילמדו ילדים ערבים עברית מדוברת. שידברו איתם על אוכל ומזג האוויר. אמרו לי: אין סיכוי שנמצא מורים יהודים שיסכימו לבוא לערים ערביות, ושתמצא בתי ספר ערביים שיסכימו".

היה קשה למצוא?
"ממש לא. מנהלים נלחמים על התוכנית, ויש יותר ממועמד אחד לכל משרת מורה. רוב המורים אצלנו מבוגרים ומנוסים, אנשים שזאת הקריירה השנייה שלהם בהוראה, שחיפשו משהו חדש ומעניין ומאמינים בחיים משותפים".

מבט על נצרת (צילום: נתי שוחט/פלאש90)

לילך דגן, תושבת עפולה, מלמדת במסגרת "שפה משותפת" ב־10 כיתות בחטיבות ביניים בעילוט ובכפר יפיע שליד נצרת. "הלימוד מחובר ליום־יום ולצרכים של ילדים, כמו להזמין פיצה. משחקים, מציגים הצגות. עושים צחוקים.

"השיעור פופולרי מאוד, אני כמו סלב בבית הספר. גם תלמידים שלא לומדים בתוכנית ניגשים אליי בהפסקה ומנסים לדבר איתי. אני מסקרנת אותם, והם שואלים אותי המון שאלות, על הבנות שלי והתחביבים שלי. ולקראת סוף השיעור אנחנו מחליפים תפקידים והם מלמדים אותי ערבית.

"בית הספר שבחרתי להיות המנהלת שלו הוא מקום קשה. היו הרבה התנגדויות ליוזמות שהכנסתי, כולל תגבור לימודי העברית. התמודדתי עם אלימות וונדליזם"

"אני מרגישה שאני שוברת אצלם סטיגמות. הראיתי להם תמונות מטיול במרוקו וסיפרתי להם שהמשפחה שלי משם, והם היו המומים, שאלו אותי, 'מה, את מוסלמית'? אמרתי שלא, וסיפרתי להם שיהודים הגיעו גם ממדינות ערביות. בשבילם, וגם בשבילי, זה מפגש מסוג שונה בין העולמות, שמאוד נחוץ כיום".

העברית שלהם משתפרת?
"כן, מאוד. זה לוקח זמן, אבל ילדים שלא דיברו עברית בכלל מתחילים לדבר".

מי, וכיצד, מחליטים איזה כיתות ישתתפו בתוכנית?
"המנהלים מחליטים. אני לא יודעת מה הקריטריונים שלהם ואני בספק אם יש קריטריונים. הכיתות המצטיינות יותר לרוב בפנים, לגבי הכיתות הרגילות, וכיתות מתקשות, אין מדיניות אחידה".

מורה יהודייה מלמדת במסגרת תוכנית "שפה משותפת" (צילום: גבעת חביבה, יוטיוב, צילום מסך)

שרה אבו־ראס, שדגן הייתה המורה שלה בתוכנית, מאשרת: "השיעורים בתוכנית היו כיפיים, מצחיקים, מעניינים, וגם למדנו עברית טוב".

נרימאן ראבי, מנהלת חטיבת הביניים והתיכון בבית הספר הערבי "אלאמל" ברמלה, שבו פועלת "שפה משותפת", מספרת שנתקלה בהתנגדויות של הורים, תלמידים ומורים להגברת לימודי העברית מעבר למה שמשרד החינוך מחייב ולנוכחות מורים יהודים בבית הספר.

"יש הורים ערבים שרושמים את ילדיהם לבתי ספר יהודיים כדי שידעו עברית. אני רוצה להכניס לבית הספר עוד שעות ומשאבים ללימוד עברית, עוד מורים ומדריכים יהודים, כמה שיותר"

לדבריה: "בית הספר שבחרתי להיות המנהלת שלו הוא מקום קשה. היו הרבה התנגדויות ליוזמות שהכנסתי, כולל תגבור לימודי העברית. התמודדתי עם אלימות וונדליזם. על פי הוראתי, כל הכיתוב בבית הספר מופיע גם בעברית – וכעסו עליי על כך. אבל בהדרגה התרגלו.

"התלמידים חייבים לדעת עברית היטב כדי להצליח. כל דבר שיעשו בארץ כרוך בזה. אפילו סדרנית ב'רמי לוי' עובדת טוב יותר אם תדבר עברית. בכל תפקיד מכובד יותר זה תנאי הכרחי לקבלה, שלא לדבר על קריירה.

אילוסטרציה: מבקרים בקניון עזריאלי בתל אביב, 13 ביולי 2021 (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)

"וזה לא רק התעסוקה: תלמידים אמרו לי שהם לא נכנסים לחנות כשהם רואים מוכרים יהודים, כי 'אנחנו מרגישים שאנחנו מדברים כמו אהבלים'. אבל העברית המדוברת בבתי ספר ערביים היא טיפה בים. יש בוגרי תיכון שקיבלו 100 בבגרות בעברית ולא יודעים לדבר בכלל.

"יש הורים ערבים שרושמים את ילדיהם לבתי ספר יהודיים כדי שידעו עברית. אני רוצה להכניס לבית הספר עוד שעות ומשאבים ללימוד עברית, עוד מורים ומדריכים יהודים, כמה שיותר".

"הבעיה בלימוד השפה היא גם ההקשר החברתי והפוליטי, שמחלחל אל ילדינו. הם גדלים בתוך טלטלה ושואלים את עצמם – לאן אנחנו שייכים? והתפקיד שלנו, המחנכים, הוא לענות: 'אתם שייכים לחברה משותפת'"

ראבי, בת 46 מג'לג'וליה, עבדה בעבר כמהנדסת תעשייה וניהול בחברות הייטק, ולאחר מכן עברה הסבה מקצועית להוראה. בעבר לימדה בבתי ספר יהודיים, ובין השאר הייתה מורה לעברית ותנ"ך בבית ספר יהודי בהוד השרון.

לדבריה: "היו אנשים גזענים שלא רצו אותי שם. הורים ששאלו, 'מי את בכלל שתלמדי אותנו תנ"ך?' אבל בהדרגה הגעתי ללבבות התלמידים, ואחרי שמונה שנים כבר לא שמעתי אמירות כאלה. וכל זה, כל מה שהשגתי בקריירה שלי, היה בזכות העברית המצוחצחת שלי.

אילוסטרציה: מורה ערבייה מלמדת בחטיבת הביניים בקדימה צורן, 26 בדצמבר 2013 (צילום: הדס פרוש/פלאש90)

"גדלתי בבית ששמעו בו עברית כל הזמן, כי אבא שלי היה איש עסקים שעבד עם יהודים והביא הביתה לקוחות וחברים. הקשבתי להם, ואחר כך התחלתי לדבר, והכרחתי את עצמי לראות טלוויזיה ולשמוע רדיו בעברית.

"הבעיה בלימוד השפה היא גם ההקשר החברתי והפוליטי, שמחלחל אל ילדינו. הם גדלים בתוך טלטלה ושואלים את עצמם – לאן אנחנו שייכים? והתפקיד שלנו, המחנכים, הוא לענות לשאלה הזאת בתשובה: 'אתם שייכים לחברה משותפת'. לנטרל את האווירה האלימה והמתוחה שמחוץ לבית הספר.

"בימי הזיכרון התלמידים עומדים בצפירה כדי לכבד אותו, וביום העצמאות הוא מבין שמבחינתנו זה לא חג אלא יום עצוב, יום הנכבה, ומכבד את זה"

"המורה ב'שפה משותפת' אצלנו, שי, שהוא אגב, יהודי דתי חובש כיפה, מלמד אותם בעברית תכנים מהמורשת המוסלמית והפלסטינית, כמו מסיק הזיתים, העלייה למכה, החגים, וגם למורשת היהודית.

"בימי הזיכרון התלמידים עומדים בצפירה כדי לכבד אותו, וביום העצמאות הוא מבין שמבחינתנו זה לא חג אלא יום עצוב, יום הנכבה, ומכבד את זה. הוא מפתח אצלם שייכות בלי לוותר על הזהות שלו ובלי שהם מוותרים על שלהם".

סטודנטיות פלסטיניות מפגינות ביום הנכבה באוניברסיטת תל אביב, 15 במאי 2022 (צילום: תומר נויברג/פלאש90)

"מורות פחדו להגיע אחרי שבעה באוקטובר"

ליאור אבימן מלמד עברית במסגרת התוכנית זו השנה השנייה. בשנה שעברה לימד בנצרת; השנה הוא מלמד ב־12 כיתות חטיבת הביניים במסגרת "חאלד אל וליד" בעיר קלנסווה שבמשולש.

"התלמידים הערבים רגילים ללימודים מאוד פורמליים, ואני מביא משהו שונה", הוא מספר, "השיעורים שלי בנויים על ויזואליה, התאמת תמונה למילה, מילים חדשות. כל שיעור מתחיל בהצגה עצמית, 'קוראים לי כך וכך ואני גר בקלנסווה ואוהב את בעל החיים הזה'.

"אני מתייחס לעבודה הזאת גם כשליחות. יש הקצנה דתית ולאומנית בחברה הערבית, כמו בחברה היהודית. ראיתי את זה גם בנצרת, שהיא עיר פתוחה וליברלית יחסית, ובקלנסווה עוד יותר"

"אנחנו מדברים על נושאים שקשורים לחיים שלהם, שלפעמים באים מהשיחה בכיתה. למשל, דיברנו על ספורט, ותלמידה אמרה שלמדה ג'ודו, אז ביקשתי ממנה שתגיד בעברית את הצבעים של החגורות, והם למדו את הצבעים".

ילדים בכיתה ז'–ח' בישראל לא יודעים להציג את עצמם ושמות חיות וצבעים?
"בוודאי. יש ילדים רבים, עשרות בשכבה, שלא יודעים להגיד 'מה נשמע'. אבל הם לומדים. הציונים בעברית עולים, וגם רמת ההשתתפות.

"אם, בהתחלה, 25% השתתפו בשיעור, ענו לשאלות, שאלו שאלות, היום זה 75%, ואנחנו גם מתיידדים. המטרה שלי היא לא רק ללמד, אלא גם להתקרב, להקטין קצת את הפערים התרבותיים".

.שלט בהפגנה של יהודים וערבים אחרי המהומות בערים המעורבות, מאי 2021 (צילום: תומר נויברג/פלאש90)

ואתה מרגיש שזה קורה?
"הם אוהבים את השיעור כי הוא כיף, ויש גם דחיפה מהבית – הוריהם מעודדים אותם ללמוד עברית מתוך הבנה שזה יעזור להם בעבודה ובלימודים גבוהים".

ליאור אבימן, בן 57, תושב היישוב חריש, עובד במערכת החינוך כמורה, מדריך ומנהל מוסדות חינוך מזה 35 שנה. בעבר עבד במסגרות יהודיות–ערביות נוספות. לפני שהחל ללמד ב"שפה משותפת" שימש כמנהל התיכון היהודי־ערבי בירושלים.

"הם צריכים לראות במדינה גורם שעוזר להם ולא מכשיל אותם. וזה לא ממש המצב במציאות. יש רחובות בקלנסווה שנראים כמו עולם שלישי, עם ביוב ברחובות"

לדבריו: "אני מתייחס לעבודה הזאת גם כשליחות. יש הקצנה דתית ולאומנית בחברה הערבית, כמו בחברה היהודית. ראיתי את זה גם בנצרת, שהיא עיר פתוחה וליברלית יחסית, ובקלנסווה עוד יותר. יש ילדים בקלנסווה שאסור להם לשמוע מוזיקה בבית, רק את ערוץ הרדיו של הקוראן.

"יש להם סטריאוטיפים על יהודים ופחדים. האינטרס שלנו הוא לקרב ולחבר אותם אלינו. אלה שידעו עברית טובה יותר וירגישו יותר בנוח ליד יהודים, ילמדו בישראל. אלה שלא, ילמדו בירדן או באירופה, ושם יש כל מיני תאים קיצוניים שאורבים להם במטרה להסית ולגייס נגדנו.

צעדה של עומדים ביחד וארגוני שמאל נוספים בתל אביב בקריאה לתמיכה בהפסקת האש ושותפות יהודית ערבית, 22 במאי 2021 (צילום: תומר נויברג/עומדים ביחד)

"הם צריכים לראות במדינה גורם שעוזר להם ולא מכשיל אותם. וזה לא ממש המצב במציאות. יש רחובות בקלנסווה שנראים כמו עולם שלישי, עם ביוב ברחובות. וכמו כל העולם חוץ מאיתנו, הערבים הישראלים, כולל התלמידים שלי, חשופים למידע ותמונות של מה שהמדינה שלנו עושה בעזה ומושפעים מזה".

אחרי טבח שבעה באוקטובר, תוכנית "שפה משותפת" הוקפאה לשבועיים, אבל אחר כך חזרה לפעול כמעט כרגיל. "האווירה הייתה קשה", מספר אבימן, "חלק מהתלמידים הזדעזעו מאוד מהטבח. חלקם פחדו מנקמה של יהודים ונמנעו מלהגיע למקומות ציבוריים. גם למורים היה קשה. היו מורות שפחדו להגיע".

"היינו בטוחות שרוב המורות ב'שפה משותפת' לא ירצו לחזור ללמד. אבל לשמחתנו, רק מורה אחת לא חזרה. עשינו שיחות משותפות וסמינר משותף, כדי להתמודד עם המתחים"

אבימן הוא גם מנכ"ל של עמותת "ג'נסיס – חברים לחיים בישראל", המטפלת ביתומים ואלמנות מטבח שבעה באוקטובר. לדבריו: "סיפרתי לתלמידים על העמותה, והם התעניינו והגיבו באהדה. עזרה ליתומים היא מצווה גם באסלאם".

לדברי סלע: "התקופה שאחרי שבעה באוקטובר הייתה קשה. מורים רבים גויסו למילואים. קמפוס גבעת חביבה קשור לתנועה הקיבוצית ומתחילת המלחמה שוכנו בקמפוס שלנו 300 מפונים.

"הרבה מהמורים בפרויקט ומצוות גבעת חביבה מכירים מישהו שנרצח או נחטף בטבח, כולל מוחמד (דראושה), שבן דודו הפרמדיק עווד דראושה ז"ל, נרצח בפסטיבל נובה כשניסה לטפל בפצועים.

"היינו בטוחות שרוב המורות ב'שפה משותפת' לא ירצו לחזור ללמד. אבל לשמחתנו, רק מורה אחת לא חזרה. עשינו שיחות משותפות וסמינר משותף, כדי להתמודד עם המתחים. לכל אחד מהמורים שלנו יש 'מורה מארח' בבית הספר הערבי, שמלווה אותו לכיתה בבוקר ונמצא אתו בקשר.

"השיעורים הללו מתקיימים בתוך מציאות קשה", מסכמת סלע, "יש מתחים שבאים מהבתים, מהמדיה ומהמציאות. אבל בסוף האנושיות הפשוטה מנצחת"

"הרי המורים חוששים לא רק מאלימות לאומנית, אלא גם מהפשיעה שמשתוללת שם. אבל הם ממשיכים להגיע. ואליי, לפחות, לא הגיעו ריקושטים על עימותים או מתחים בין המורים לתלמידים בתוכנית.

"השיעורים הללו מתקיימים בתוך מציאות קשה", מסכמת סלע, "יש מתחים שבאים מהבתים, מהמדיה ומהמציאות. אבל בסוף האנושיות הפשוטה מנצחת: תלמידים נפגשים עם מורה יהודי שהם אוהבים, בשיעור שהם נהנים ממנו ומחכים לו. נפתח להם צוהר למשהו טוב שנשאר איתם".