אוקטובר 2024, נהריה. המרכז המסחרי ברחובות הגעתון ולוחמי הגטאות, שהיה בעבר מהעמוסים והתוססים בעיר, כמעט שומם. חלק מהחנויות סגורות, ובאחרות המוכרים ניצבים לבדם. בסופרמרקטים ובחנויות הפארם הלקוחות ממהרים ודרוכים. בפינת הרחוב, בשווארמה שנותרה פתוחה, יושבת חבורת חיילי מילואים בדרכם מלבנון – אוכלים, שותים בירה, ואולי היחידים ברחוב שמחייכים וצוחקים.

ואז נשמעת אזעקה.

בחנויות אין מרחבים מוגנים, ובסמוך אין מקלט. עובדים ולקוחות ממהרים לחדר מדרגות פתוח תחת בניין משרדים ונצמדים לקירות. אימהות רוכנות מעל ילדיהן, מגוננות עליהם בגופן. כעבור עשר דקות, הם מתחילים לחזור לחנויות – אך האזעקה נשמעת שוב. ושוב. ושוב. חמש פעמים.

אחרי האזעקה השנייה הם נשארים בחדר המדרגות. "כטב"ם", אומרים האזרחים למודי הניסיון. "זה לא ייגמר. אף פעם", נאנחת אחת הנשים. שמו המצמרר של הרחוב מקבל משמעות חדשה. רק המילואימניקים נשארים לבד בשווארמה, מתיישבים על הרצפה, נצמדים לקיר וממשיכים לאכול, לשתות ולצחוק.

בחנויות אין מרחבים מוגנים, ובסמוך אין מקלט. עובדים ולקוחות ממהרים לחדר מדרגות פתוח תחת בניין משרדים ונצמדים לקירות. אימהות רוכנות מעל ילדיהן, מגוננות עליהם בגופן

"יש ימים שהעובדת שלי לא מגיעה כי אין ממ"ד, והיא מפחדת", מספר אלי גואטה, בעל חנות הציוד הביתי המקומית "הום אנד קיטשן", שאין בה מרחב מוגן. "היא עובדת ותיקה ונאמנה, אז אני ממשיך לשלם לה משכורת גם כשהיא נעדרת שבועות שלמים".

עובדי זק"א בנהריה. שני גברים נהרגו מרקטה ששוגרה מלבנון, 12 בנובמבר 2024 (צילום: AP Photo/Francisco Seco)

לרוץ 20 קומות למקלט

בחלק ניכר ממקומות העבודה בישראל – משרדים, מפעלים, חנויות ומקומות בילוי – אין מרחב מוגן. חלקם, כמו משרדים בקומות גבוהות, אולמות ייצור במפעלים גדולים וחנויות במרכזים מסחריים, מרוחקים מכל מקלט או מיגונית שניתן להגיע אליהם בזמן. מאות אלפי עובדים, שחלקם מתגוררים בבתים ממוגנים, נאלצים להגיע מדי יום ולשהות שעות ארוכות במקומות ללא הגנה.

לדברי מנכ"ל חברת "אורטק", העוסקת במיגון מבנים, רן נאור: "בחלק גדול מהמשרדים אין ממ"ד. במקרה הטוב, יש מקלט בתחתית הבניין, וכדי להגיע אליו העובדים צריכים לרוץ במדרגות ארבע, שבע או 20 קומות.

"הרבה מאוד פגיעות מהרקטות, בעיקר הפגיעות הקלות, שהן הרוב, לא נגרמות מהירי עצמו, אלא מהריצה הבהולה לממ"דים ולמקלטים – אז זאת סכנת נפשות"

"במפעלים גדולים יש בעיה דומה: מציבים מיגונית מחוץ למבנה, אבל העובדים לא יכולים להספיק להגיע אליה, ובדרך אליה צריכים לצאת לשטח פתוח. הרבה מאוד פגיעות מהרקטות, בעיקר הפגיעות הקלות, שהן הרוב, לא נגרמות מהירי עצמו, אלא מהריצה הבהולה לממ"דים ולמקלטים – אז זאת סכנת נפשות".

לממשלה ולרשויות אין תשובה ברורה לשאלה כמה מבנים בישראל ממוגנים. ברוב המבנים שנבנו לפני 1990 אין ממ"דים, ואילו באלה שנבנו לאחר מכן הם נכללים ברובם, בהתאם לתקנות ההתגוננות שעודכנו אז. סקר של התאחדות הקבלנים מ־2021 מצא שכ־60% מהדירות בארץ אינן ממוגנות, ומאז המצב כמעט שלא השתנה. אנשי מקצוע מעריכים כי במקומות העבודה המצב חמור אף יותר.

רחוב ריק במרכז נהריה, 27 באוקטובר 2024 (צילום: תני גולדשטיין)

לחלק מהרשויות המקומיות יש הערכות בנוגע למצב בתחומן. לפי נתוני עיריית חיפה, כמחצית ממקומות העבודה בעיר אינם ממוגנים. גורם בעירייה מסביר: "בקניונים ובמתחמי משרדים חדשים, כמו פארק מת"ם, יש מרחב מוגן בכל קומה, אבל במרכזים המסחריים בהדר ובעיר התחתית – כמעט אין.

"במפעלים הגדולים, כמו התעשיות הפטרוכימיות, למשל, יש מיגון. אבל ברוב המפעלים באזור התעשייה הכי גדול בארץ – אין. אז ההייטקיסטים במת"ם יכולים לבחור אם לעבוד מהבית או במשרדים עם ממ"ד, אבל לעובדים שחייבים לבוא לעבודה אין מיגון. והיו מקרים שזה נגמר במוות.

"גם בבניין המרכזי של עיריית חיפה אין ממ"דים או אפשרות ריאלית להגיע תוך דקה למקלט. במלחמה, רוב העובדים שם עבדו מהבית, או עברו למבנים אחרים"

"גם בבניין המרכזי של עיריית חיפה אין ממ"דים או אפשרות ריאלית להגיע תוך דקה למקלט. במלחמה, רוב העובדים שם עבדו מהבית, או עברו למבנים אחרים".

מה אתם, או הממשלה או צה"ל, יכולים לעשות לפתרון הבעיה?
"כרגע יש מימון למיגון רק הרבה צפונה מאיתנו, וגם שם זה לא ממש קורה. ייקח הרבה שנים, אם בכלל, עד שיגיעו למגן את חיפה".

בניין עיריית חיפה ב־2012 (צילום: Yakovleva, ויקיפדיה)

באשקלון, קרוב לרבע מהבתים אינם ממוגנים, גם אחרי המתנה של שנים ואינספור החלטות והבטחות למגן אותם. גורם לא רשמי בעיריית אשקלון מעריך שבין 30% ל־40% ממקומות העבודה בעיר אינם ממוגנים.

לדברי גל חזיזה, בעל חברת הפרסום "Buypost" ופעיל חברתי תושב העיר: "המפעלים הגדולים והמסודרים ממוגנים, אבל יש אזורי תעשייה ומסחר שלמים שנבנו בשנות ה־60 ולא מוגנו מאז. במקרה הטוב, אנשים רצים לחדר המדרגות. בזמן המלחמה, מסעדות וחנויות עברו למשלוחים ומי שיכול עבר לעבוד מהבית.

"מי שיכול עבר לעבוד מהבית. יש מקומות שחייבים להגיע בהם לעבודה, וכבר היו מקרים באשקלון ובמקומות נוספים שאנשים הגיעו לעבודה במקום בלי מיגון – ונהרגו"

"אבל יש מקומות שחייבים להגיע בהם לעבודה. וכבר היו מקרים באשקלון ובמקומות נוספים שאנשים הגיעו לעבודה במקום בלי מיגון – ונהרגו".

אם הממשלה והעירייה לא ממגנות את העיר, האם בעלי העסקים דואגים למיגון העסק שלהם?
"יש לזה עלות כספית ענקית, ורוב בעלי העסקים בעיר הענייה הזאת נמצאים במאבק הישרדות. עצמאי באשקלון מרוויח בממוצע פחות מהשכר הממוצע של שכיר כאן, מאיפה יהיה לו כסף למגן את החנות או המוסך שלו?"

נזק שנגרם לבית באשקלון בעקבות פגיעת רקטה מעזה, 9 באוקטובר 2023 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

חלק ממקומות העבודה – במיוחד משרדים – ניתן למגן בקלות יחסית, אף יותר מאשר בתים. ברוב בנייני המשרדים אפשר לסגור ולעבות את אחד החדרים בכל קומה, ולהפוך אותו למרחב מוגן קומתי (ממ"ק) בעלות חד־פעמית של עשרות עד מאות אלפי שקלים.

אבל הנושא אינו נמצא בראש סדר העדיפויות של בעלי המבנים והם נוטים לדחות אותו, למעט במצבי חירום. ב"אורטק" מדווחים על עלייה של כ־40% בביקוש למיגון משרדים מאז פרוץ המלחמה.

"כל עוד הכול, לכאורה, בסדר, אנשים כאן שאננים ולא רוצים 'לבזבז' כסף. כשמתרחש אירוע הם נלחצים ונכנסים לפעולה, אבל זמן קצר אחר כך השאננות חוזרת"

לדברי נאור: "לרוב אי אפשר להוסיף לבניינים ישנים ממ"קים, אבל אפשר להתקין במשרד פלטה שהופכת אותו לממ"ק. זה לא מיגון תקני לפי הוראות פיקוד העורף, אבל זה בטוח. בחלק מהמבנים אין מיגון לא בגלל שלבעלים אין כסף, אלא בגלל חוסר רצון.

"כל עוד הכול, לכאורה, בסדר, אנשים כאן שאננים ולא רוצים 'לבזבז' כסף. כשמתרחש אירוע הם נלחצים ונכנסים לפעולה, אבל זמן קצר אחר כך השאננות חוזרת. זאת המנטליות שלנו: אנשים מחליטים להתקין מיגון ומתקשרים אלינו כשהטיל באוויר, אבל כשהוא נוחת, הם דוחים את זה לפעם אחרת".

ראש עיריית נשר, רועי לוי (צילום: עיריית נשר)

בחלק מהרשויות המקומיות מנסים לעודד מיגון של עסקים ומגורים באמצעות תמריצים כלכליים ליזמים ולבעלי נכסים, כחלק משדרוג מבנים הכולל גם מיגון. זו, למשל, הגישה של ראש עיריית נשר, רועי לוי. לדבריו: "ההערכה שלי, שהיא כללית ולא מבוססת על בדיקה מדויקת, היא שכ־30% מהעסקים בנשר נמצאים במבנים ישנים ללא מיגון תקני, ממ"ד או ממ"ק.

"לרוב המבנים הללו יש מיגון חלקי – חדר מדרגות, מקלט, או חדר פנימי בטוח; אבל יש גם עסקים, למשל פנצ'ריות ומוסכים, בלי מיגון בכלל. נשר נמצאת בטווח הטילים, וגם יושבת על שבר יגור, החושף אותה לאיום של רעידות אדמה. כעיקרון, הממשלה צריכה לעשות פינוי–בינוי לכל נשר, אבל אני לא בונה על זה.

"אז בסדר העדיפויות שלנו כעירייה, יש חשיבות עליונה לשדרוג מבני המגורים והעסקים כאן, כולל גם חיזוק מבנים וגם מיגון. אבל לתושבים פרטיים ועסקים, שדרוג המבנה הוא הוצאה גדולה והשיקול המנצח הוא כלכלי"

"אז בסדר העדיפויות שלנו כעירייה, יש חשיבות עליונה לשדרוג מבני המגורים והעסקים כאן, כולל גם חיזוק מבנים וגם מיגון. אבל לתושבים פרטיים ועסקים, שדרוג המבנה הוא הוצאה גדולה והשיקול המנצח הוא כלכלי.

"תוכנית המתאר החדשה של נשר, שאושרה לפני כשלוש שנים, כוללת מסלולים מהירים לאישור שדרוג בנייה. אם בעבר בעל הנכס היה צריך ללכת לוועדה המחוזית, לשלם רבע מיליון שקל ולחכות שנים כדי לאשר תוכנית בנייה, כיום בנשר זה הרבה יותר פשוט".

עובדי חברת "אורטק" הופכים חדר לחלל ממוגן (צילום: חברת אורטק)

ומאז אישור התוכנית, בעלי הנכסים התחילו לשדרג אותם?
"בוודאי לא כולם. תושבים ועסקים מבוססים מתחילים לשדרג, אם הם לא נכנסו מראש למבנים משודרגים. תושבים קשי יום, בבניינים שבהם אין מי שישלם על החשמל בחדר המדרגות, לא יבצעו שדרוג בקרוב.

"מפעלים גדולים דואגים לעצמם למיגון, עסקים קטנים לא יעשו את זה. בשורה התחתונה, כרגע יש שלוש או ארבע תוכניות מקומיות בשלבים מתקדמים של אישורים במסגרת תוכנית המתאר".

"במרכז הפסידו פחות. אבל בכל מקרה, אני מעודד עסקים לא לחכות לממשלה, אלא לפעול עצמאית להגן על עצמם ועל הלקוחות והעובדים שלהם"

האם המלחמה עודדה תושבים ועסקים למגן מבנים? או אולי דווקא להיפך, עיכבה את השדרוג והמיגון?
"עיכבה, כי היא הייתה אחד הגורמים לכך שהמצב הכלכלי הידרדר ונעשה קשה יותר לגייס כסף ולהשקיע, יחד עם הריבית הגבוהה וגורמים נוספים. עם זאת, מאז הפסקת האש יש התאוששות ויותר אנשים ויזמים פועלים לקידום שדרוג".

מה עשו במלחמה עסקים בלי מיגון ועם מיגון חלקי?
"חלקם התקינו מיגוניות; חלקם, מי שיכול, שלחו את העובדים לעבוד מהבית; חלקם, אלה שמספקים שירותים שהם תמיד חיוניים, נאלצו להסתכן והמשיכו לעבוד, בלית ברירה; חלקם נסגרו והפסידו המון כסף.

כבאים מכבים שרפה שפרצה עקב ירי מלבנון באזור התעשייה בעכו, 23 באוקטובר 2024 (צילום: שירותי כבאות והצלה)

"לכן אני מתנגד להסדר הפיצויים שנעשה לעסקים. עסקים בקריות קיבלו פיצוי על ההפסדים מספטמבר עד דצמבר (בנשר התקבל פיצוי רחב במסלול 'הוצאות מזכות', אבל רק על ההפסדים בנובמבר ודצמבר, ת"ג). זה הסדר פוליטי ומפלה".

גם עסקים במרכז הארץ הפסידו ולא קיבלו פיצוי רחב בשום שלב. אפשר בכלל לקבוע מי יקבל כמה פיצוי באופן שיעשה צדק עם כולם?
"במרכז הפסידו פחות. אבל בכל מקרה, אני מעודד עסקים לא לחכות לממשלה, אלא לפעול עצמאית להגן על עצמם ועל הלקוחות והעובדים שלהם".

המרחב המוגן היחיד בכיכר הגדולה נמצא בסניף סופר־פארם, ומאות עובדים ולקוחות מהעסקים הסמוכים נדחקים פנימה, מנסים להיכנס לממ"ד הקטן

כאוס בדרך לממ"ד

נובמבר 2024, כיכר רמב"ם ("אורדע") ברמת גן שוקקת קונים ובליינים. הסימנים היחידים למלחמה הם כמה צעירים חמושים – חלקם במדים, אחרים בבגדים אזרחיים – ושלטים עם תמונות ושמות החטופים. ואז נשמעת אזעקה, והמקום משתנה לבלי היכר.

המרחב המוגן היחיד בכיכר הגדולה נמצא בסניף סופר־פארם, ומאות עובדים ולקוחות מהעסקים הסמוכים נדחקים פנימה, מנסים להיכנס לממ"ד הקטן. עובדי הסניף מנסים לשמור על סדר: קודם עובדי ולקוחות החנות, אחריהם אורחים מבחוץ; ילדים והוריהם לפני מבוגרים ללא ילדים. אך ניסיונותיהם טובעים בבליל של צעקות ודחיפות.

הרס בעקבות פגיעת רקטה ברמת גן, 18 בנובמבר 2024 (צילום: Jack GUEZ / AFP)

הממ"ד ממוקם במבואה שהכניסה אליה חסומה במכשול, ועד מהרה נוצרים שלושה תורים צפופים: בכניסה לסניף, בפתח שבין המכשול למבואה ובדלת הממ"ד עצמו. מטפלת שמסיעה קשיש בכיסא גלגלים מנסה להיכנס, וההמון זז הצידה כדי לאפשר לה מעבר, אך היא מתקשה לדחוף את הכיסא פנימה. מאחוריה מצטבר תור ארוך וזועם.

צעירים מתחילים לטפס על המכשול למבואה, עוקפים את האישה בכיסא הגלגלים ונדחפים לתוך התור לממ"ד. אחד מהם נתקע בדרך באישה מבוגרת ודוחק אותה קדימה; בנה מגיב בזעם, והם מחליפים קללות ואיומים. "תפסיקו, תכף מישהו כאן ייפצע!" צורחת מישהי, והמהומה נפסקת – לשניות אחדות. בתוך הממ"ד, הצפיפות כה גדולה שאי אפשר לזוז, וקשה לנשום.

"יש עלייה בהזמנות למיגון בכל מקום, גם בתעשייה וגם במשרדים. אבל רוב הדרישות הן בערים הגדולות – בירושלים, הרבה בחיפה ובעיקר בתל אביב, בעיקר במשרדי הייטק ובבנייני עסקים ישנים"

בגוש דן, ובמיוחד בתל אביב, שיעור הבתים והעסקים הממוגנים נמוך מהממוצע הארצי. עם זאת, רבים מבעלי בנייני המשרדים והעסקים בעיר מתחילים כיום למגן אותם. ב"אורטק" מדווחים כי הביקוש הגבוה ביותר בארץ למיגון משרדים הוא בתל אביב.

לדברי נאור: "יש עלייה בהזמנות למיגון בכל מקום, גם בתעשייה וגם במשרדים. אבל רוב הדרישות הן בערים הגדולות – בירושלים, הרבה בחיפה ובעיקר בתל אביב, בעיקר במשרדי הייטק ובבנייני עסקים ישנים באזורים מבוקשים. במקומות האלה נוצר במלחמה מצב שלקוחות ועובדים לא הסכימו להגיע לעסק בלי מיגון".

רן נאור, מנכ"ל חברת המיגון "אורטק" (צילום: גורן ויטקינד, ווילד מדיה)

אתה מדבר על לקוחות ועובדים שיכולים להרשות לעצמם לא לבוא, לקוחות – כי יש אלטרנטיבה באזור, ועובדים – כי הם יכולים לעבוד מהבית, או להתפטר.
"נכון. הביקוש למיגון נוצר במקומות שיש בהם כסף, שמעסיקים עובדים חזקים ומשרתים לקוחות תובעניים. בעלי בניינים במקומות כאלה חוששים שאם לא יהיו בהם ממ"קים, אז במקרה הרע, הבניין יתרוקן מהחברות ששוכרות אותו, ובמקרה הטוב, מבחינתם, הם לא יוכלו להשכיר משרדים ריקים לעסקים חדשים".

לרוב בעלי הבתים והעסקים אין תקציב לשלם מאות אלפי שקלים על מיגון, או לאלץ את בעל הבית לשלם. העבודה שלכם מצילה חיים, אבל היא טיפה בים.
"נכון. אבל זה לא פוטר מאחריות את מי שכן יכול להרשות לעצמו למגן".

מפעל "אורטק" ממוקם בקיבוץ כרמיה שבעוטף עזה, ונאור, תושב הקיבוץ, חבר בכיתת הכוננות שלו. האזור נתון למתקפות רקטות מעזה מאז שנת 2000. בשנת 2006 פגע טיל קסאם בקרווילה בכרמיה, ופצע שני מבוגרים ותינוק. שנה לאחר מכן הקים נאור את החברה.

"החלטתי להקים את החברה כי חייתי בעוטף וצפיתי מראש שירי הרקטות יימשך ויימשך, יתפשט לכל הארץ ויהפוך לדבר שנחשב 'נורמלי'. אני חי קרוב לעזה וראיתי איך אנשים חיים ברצועה, את העוני, הקנאות, השנאה"

"אנחנו חיים בעוטף 24 שנה כמו שחיים כיום בכל ישראל", הוא אומר, "החלטתי להקים את החברה כי חייתי בעוטף וצפיתי מראש שירי הרקטות יימשך ויימשך, יתפשט לכל הארץ ויהפוך לדבר שנחשב 'נורמלי'. אני חי קרוב לעזה וראיתי איך אנשים חיים ברצועה, את העוני, הקנאות, השנאה וחוסר הרציונליות. ידעתי מי שולט בהם ואיך הוא ממומן, ושהם מתוגמלים על העיסוק בטרור ותלויים בו".

מנהיגים שונים זלזלו במיגון והבטיחו שלא יהיה בו צורך. מה דעתך על כך?
"זאת אמירה שמייצגת נכון את התפיסה השגויה שבה הם רואים את המציאות כולה. יש לנו מנהיגים מוכי איוולת ועיוורון שמובילים אותנו מאסון לאסון".